רשעים ע"פ של גהינום - אחריתו של הסופר י"ח ברנר

[איש_ספר]

הגותו של י"ח ברנר, איבתו ותיעובו ליהדות (לצד חיבתו לנצרות!) ידועים.
מוצאו היה במשפחה דתית לגמרי. אחיו היה הרב של קונטופ (מעיירות "הסגול") והם מגזע חב"ד.
ברנר מצא את מותו בפרעות שערכו הערבים ימ"ש ביפו בשנת תרפ"א.
לצד האמור מעלה, ראוי להזכיר כי במותו מסר נפשו עבור שכניו וסירב להתפנות מהבית הנצור עד שיפונו הם וע"כ שילם בחייו
כל אלו פרטים גלוים וידועים.
והנה מצאתי בספרו של אהרן (ב"ר ר' הלל הי"ד) צייטלין:

בין אמונה לאמנות עמ' 192

א.jpg (104.11 KiB) נצפה 14593 פעמים

ב.jpg (161.5 KiB) נצפה 14593 פעמים

ונזכרתי בעובדה אחת מעניינת ששמעתי בעבר ולא מצאתי זכרה בשום מקום ואמרתי לרושמה ולשומרה כאן.
שני אחים צדיקים היו בארצנו, אחד ר' יצחק גרינברג בעל מוסר כיהן בישיבת פתח תקוה כמדומני, ואחיו ר' שמואל גרינברג שהתגורר בבני ברק ונפטר לפני שנים אחדות. כמדומה שר"ש היה קשור באיזה אופן עם המגיד ממינסק אולי אפילו היה חתנו. אביהם היה מאנשי נוה צדק שביפו ונמנה על אנשי הח"ק. שמעתי מיהודי גאו"צ שליט"א, שסיפר לו ר"ש גרינברג ז"ל, שבשנת תרפ"א נכנס אביו לבית הכנסת וזעק ברנר נהרג והאט תשובה געטהאן ...! לפי הסיפור אביו שהה עמו ברגעיו האחרונים ושמע ממנו דיבורים של חרטה ותשובה.

אותו יהודי גאו"צ שליט"א לא ניח"ל שאפרסם הדברים (ומשום כך לא רשמתי את שמו), והבנתי שהוא מסתייג מהתופעה (המוכרת...) של היאחזות בסיפורים עמומים, שבאים לסתור פעילות שלילית ידועה ורבת שנים. וד"ל.

(עכ"פ מתוך הסיפור שמענו שאגדת הראש הכרות להד"ם)

[תוך כדי דיבור]

לגבי הסיפור, צריך לברר האם אמנם הגיעו יהודים למקום המעשה תיכף לאחריו, עד שנאמר שהיה יכול להיות כן.
בכל אופן אין צורך בשום דבר כדי להכחיש את אגדת הראש הכרות, כי ידוע שיש תמונה מגוויית ברנר.

[מה שנכון נכון]

http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_Heb/ ... F06&page=6

[ישבב הסופר]

שני אחים צדיקים היו בארצנו, אחד ר' יצחק גרינברג בעל מוסר כיהן בישיבת פתח תקוה כמדומני, ואחיו ר' שמואל גרינברג שהתגורר בבני ברק ונפטר לפני שנים אחדות. כמדומה שר"ש היה קשור באיזה אופן עם המגיד ממינסק אולי אפילו היה חתנו. אביהם היה מאנשי נוה צדק שביפו ונמנה על אנשי הח"ק. שמעתי מיהודי גאו"צ שליט"א, שסיפר לו ר"ש גרינברג ז"ל, שבשנת תרפ"א נכנס אביו לבית הכנסת וזעק ברנר נהרג והאט תשובה געטהאן ...! לפי הסיפור אביו שהה עמו ברגעיו האחרונים ושמע ממנו דיבורים של חרטה ותשובה.

כאן כתב אי"ס דברים ברורים כי רבי יצחק גרינברג היה חתן המגיד ממינסק.
viewtopic.php?p=72495#p72495

[זלמניו]

א. יש תמונה וכש"כ תוכ"ד.
ב. הגיעו למקום אחרי שעות רבות. איש מאלו שנכחו ברצח לא שרד. כולם נהרגו הי"ד.
ג. אבל צריך לזכור, לזכותו, שהגיעה מכונית בלילה קודם כדי להציל את ברנר והוא לא היה מוכן לנטוש את הנותרים!
ד. [ואגב, בספר של הרב בזנסון על רי"ב אודסר מסופר שהוא פגש את ברנר והלה גילה בו עניין והתעורר לתשובה אלא שלא אסתייעא מילתא]

[מרחביה]

אני מעתיק פה מה שכתב האב, הלל צייטלין, על מות ברנר (ההדגשה שלי):

אבי, אבי!
[...]
אתה יודע הכל, אבל אנחנו איננו יודעים מאומה. איננו יודעים למה אתה מניח למאות-אלפי-בניך לנפול תחת סכיני בני-לגיונות בגלות, ולאלה הנסים אליך - לנפול גם הם תחת סכיני ערבים בארץ-קודשך.
וגם הוא... הוא, שביקש אותך בייסורים נוראים כל-כך ולא יכול להגיע עדיך, - יען רק את עינויי אחיו ראה ואת חסדך לא ראה; הוא, שהתהלך באמת כל-כך גדולה לפניך, אף כי מעוצמת ייאושו-מכאובו יש אשר לא זכר את שמך וגם נלחום נילחם - בשגותו ובתעותו - במזכירים את שמך; הוא, שמעולם לא שמח ליבו, בהיותו מלא תמיד תוגתם-צרתם של בניך, האיש יוסף-חיים, שכל-כך הירבה לאהוב וכל-כך הירבה בפועל האהבה - מדוע הפקרת את חייו? מדוע הפקרת את דמו? מדוע נתת לחיות-יער לטרוף אותו? למה נתת לפראים האכזרים לכבות את נרו?
למה נופצה הגולגולת ההיא, שהיתה כל-כך מלאה אורה?
לא! לא אוכל נשוא כל זאת! אין עוד רטייה לפצעי!
[...]

[איש_ספר]

ג. אבל צריך לזכור, לזכותו, שהגיעה מכונית בלילה קודם כדי להציל את ברנר והוא לא היה מוכן לנטוש את הנותרים

לצד האמור מעלה, ראוי להזכיר כי במותו מסר נפשו עבור שכניו וסירב להתפנות מהבית הנצור עד שיפונו הם וע"כ שילם בחייו

אני מעתיק פה מה שכתב האב, הלל צייטלין, על מות ברנר (ההדגשה שלי):

אבי, אבי![למה נופצה הגולגולת ההיא, שהיתה כל-כך מלאה אורה? לא! לא אוכל נשוא כל זאת! אין עוד רטייה לפצעי! [...]

ההבהרה שהובאה למעלה מבנו אהרן, נרשמה על ידו בשולי קטע זה...

[זלמניו]

אכן, לא הבחנתי במה שקדמני אי"ס. מחילה.
אגב, בניגוד לפורקי עול רבים, ברנר לא היה איש של תאוות ושל נהנתנות. הוא היה תועה אמיתי שהיה נאמן לעקרונותיו עד כלות.
ר' סנדר אורי זצ"ל שבנערותו השתייך לפועל הצעיר, העריץ את ברנר עד אחרית ימיו על מה שכן היה בו: התמסרות , נאמנות לדרכו וסגפנות.
לאמיתו של דבר הוא היה איש ש"חיפש את עצמו" ולא מצא עד יום מותו הטרגי, וכנזכר בד' ר"ה צייטלין שהביא מרחביה.

[איש_ספר]

הצדדים האלו באישיותו ידועים, והם ושכמותם באנשים דומים לו, הולידו והצמיחו את הגותו המורכבת של הרב קוק שלא יכל להשאר אדיש כלפיהם.
(או בל"א: בשביל לדבר על הצדדים החיובים של ברנר, אם יש בזה תועלת, ואם הדבר רצוי, יש שולחנות גדולים יותר להסמך עליהם מאשר המוזכרים מעלה...)

[זלמניו]

הצדדים האלו באישיותו ידועים, והם ושכמותם באנשים דומים לו, הולידו והצמיחו את הגותו המורכבת של הרב קוק שלא יכל להשאר אדיש כלפיהם.
(או בל"א: בשביל לדבר על הצדדים החיובים של ברנר, אם יש בזה תועלת, ואם הדבר רצוי, יש שולחנות גדולים יותר להסמך עליהם מאשר המוזכרים מעלה...)

אבל הם הכירוהו...
הגותו של הרב קוק התייחסה לכל תנועת הפועלים שהציפה אז את הארץ ולא כולם היו... ואגב, ברנר שהתגורר ביפו של הרב קוק ברח מקשר אתו, אבל היה הולך לפעמים ומנשק את טביעות רגליו של הרב שהוטבעו אגב הילוכו על החול...

[אוצר החכמה]

אבל הם הכירוהו...

מה הכוונה? לאפוקי מי שלא הכירו. הרב קוק?

[זלמניו]

ודאי שהרב קוק הכירו, אבל ע"מ שכתב הרב אי"ס שיש לנו שולחנות גדולים יותר כדי להתבונן בצורה כזו או אחרת עליו, כתבתי שכאן לא צריך דווקא את הכתפיים הרחבות וההגות של הראי"ה. שכן ככל שהדבר נוגע לאיש פרטי ולא לתופעה כללית או ציבורית, עדויותיהם של יהודים יראים ושלמים שהכירוהו מקרוב אינן נופלות מפרספקטיבה עילאית ככל שתהיה. [והם הרי לא נותנים עליו 'השקפה' של כח נשמת ישראל המתגלה באופן כזה או אחר, אלא מספרים דברים כהוייתם]

[איש.dot]

ברנר שהתגורר ביפו של הרב קוק ברח מקשר אתו, אבל היה הולך לפעמים ומנשק את טביעות רגליו של הרב שהוטבעו אגב הילוכו על החול...

כבר הרבה זמן לא שמעתי המצאה מרגשת ומופרכת כל כך... מעתה דרוש על י"ח ברנר את הפסוק "רגלי חסידיו ישמור".

[מרחביה]

כבר הרבה זמן לא שמעתי המצאה מרגשת ומופרכת כל כך... מעתה דרוש על י"ח ברנר את הפסוק "רגלי חסידיו ישמור".

זה מקור הדברים:

פעם ישבנו על מרפסת ביתנו בנווה-צדק: אבא (-הסופר ש. בן ציון), המשורר שמעוני, ברנר ועגנון, ר' בנימין ואז"ר. והנה הגיעה שעת המינחה. ביתנו היה מול ביתו של הרב קוק. הרב קוק היה אישיות נערצת מאוד, הן בעיני הדתיים והן בעינינו אנו. בעיניי היה נערץ משום שמצאתי אותו כאדם הכי יפה אשר פגשתי בחיי. צח-מראה, בעל פנים שלווים ושלמים, תמיד נתון במין עצבות שקטה, טהור-עיניים.
באותה ישיבה שישבנו על המרפסת, הציע עגנון לגשת למינחה לבית הרב קוק. כמה מן הנוכחים התנגדו: "הרב קוק הוא דתי. אנחנו לא דתיים." גם ברנר היה בין המתנגדים. בכל זאת קמו עגנון ור' בנימין ואז"ר ויצאו בקבוצה והלכו אל בית הרב קוק, ואחר-כך ליווהו לבית-הכנסת.
ברנר לא הלך עימם, אלא צעד במרחק-מה מאחוריהם, כשהוא מכניס כפות-רגליו בדיוק בעקבות פסיעותיו של הרב קוק. זה עשה עליי רושם גדול. חשבתי אמנם שזה ילדותי, ועם זאת ראיתי בכך כמין סמל. עוד היום נידמה לי שזה סמל. וכשהיה הרב קוק הולך לבית-הכנסת, הייתי בכוונה צועד מאחוריו ומשקיע גם אני את כפות-רגליי בעקבות-רגליו.

[זלמניו]

ר' בנימין [בנימין רדלר-פלדמן], עגנון ואז"ר היו דתיים. בן ציון, שמעוני וברנר לא.
ואגב, אחרי השואה חזר דוד שמעוני [שמעונוביץ במקור] למקורות במידה רבה, היה מגיע כל יום להתפלל שחרית בביהכנ"ס ומניח תפילין וכו'.

במקורות אחרים מוזכרת עדות של מי שראהו מנשק את טביעות רגליו של הרב אם כי שמר מרחק ממנו [יותר מכל הפועלים היפואיים]

[איש_ספר]

אגב, גם ר' בנימין שהוזכר כאן כ"דתי" לא היה א גרוייסע צדיק...
קראתי פעם בשמו שהוא הטיף להטמע בין עמי המרחב האזורי, (ולא, לא מדובר על תכנית שלום אזורי מיסודו של מאגנס ועוד, אלא במובן הגזעי!) וחשבתי שמדובר בהשמצה בעלמא, עד שנתקלתי בעצמי בדברים המדהימים האלה באחד מכתביו. אולי אפילו אלה שנמצאים באוצר. (ההד ומשפחות סופרים).
כמדומה שעליו מיוחסת אמירתו השנונה של ביאליק שזקנו מסתיר את פניו הגלוחות....

[מחולת המחנים]

אגב, גם ר' בנימין שהוזכר כאן כ"דתי" לא היה א גרוייסע צדיק...
קראתי פעם בשמו שהוא הטיף להטמע בין עמי המרחב האזורי, (ולא, לא מדובר על תכנית שלום אזורי מיסודו של מאגנס ועוד, אלא במובן הגזעי!) וחשבתי שמדובר בהשמצה בעלמא, עד שנתקלתי בעצמי בדברים המדהימים האלה באחד מכתביו. אולי אפילו אלה שנמצאים באוצר. (ההד ומשפחות סופרים).
כמדומה שעליו מיוחסת אמירתו השנונה של ביאליק שזקנו מסתיר את פניו הגלוחות....

"ר' בנימין" ששמו האמיתי היה יהושע רדלר-פלדמן היה ממייסדיה של אגודת "ברית שלום" שכללה בעיקר פורקי עול מהצד השמאלי, כאשר מטרת האגודה היה הגשמת דו-קיום בין העם היהודי לערבי בארץ ישראל.
המעניין ביותר שאותו "ר' בנימין" היה מהמסיתים הגדולים ביותר נגד ד"ר דיהאן, ולאחר הריגתו של ד"ר די-האן "ר' בנימין" אף התגאה שהרצח התממש בעקבות כתיבותיו, והנה לא חלף זמן רב מרצח די-האן ואותו "ר' בנימין" החל לכאורה לאחוז גם כן בדרכו של די-האן.

[איש_ספר]

אגב, גם ר' בנימין שהוזכר כאן כ"דתי" לא היה א גרוייסע צדיק...
קראתי פעם בשמו שהוא הטיף להטמע בין עמי המרחב האזורי, (ולא, לא מדובר על תכנית שלום אזורי מיסודו של מאגנס ועוד, אלא במובן הגזעי!) וחשבתי שמדובר בהשמצה בעלמא, עד שנתקלתי בעצמי בדברים המדהימים האלה באחד מכתביו. אולי אפילו אלה שנמצאים באוצר. (ההד ומשפחות סופרים).
כמדומה שעליו מיוחסת אמירתו השנונה של ביאליק שזקנו מסתיר את פניו הגלוחות....

אפלוגיטיקה של ר' בנימין לדיוקנו של מוחמד נעוצה בהכרה כי "חוקה אחת ומשפט אחד לעברי ולערבי ו... את בניך תתן לו ולקחת לך גם מבניו". כלומר שאיפה לטמיעה שמית הדדית, תוך הרגשה כי אנו קרובי גזע ולא רק משום שאנו ארץ ים תיכונית מוקפת מרחב ערב, מכאן ההיפך במסקנתו "ואם תפקדהו לשלום ותטהו אהבה והיה כאחד משבטיך" (משא ערב עמ' 100)

א, בלאט, ארחות אמונים, ת"א תשד"מ עמ' 113.

היאומן שאדם דתי מקורבם של רבנים מטיף להתבוללות?! ואולי כוונתו אחר גיור?!

[חלמישצור]

אני מעתיק פה מה שכתב האב, הלל צייטלין, על מות ברנר (ההדגשה שלי):

אבי, אבי!
[...]
אתה יודע הכל, אבל אנחנו איננו יודעים מאומה. איננו יודעים למה אתה מניח למאות-אלפי-בניך לנפול תחת סכיני בני-לגיונות בגלות, ולאלה הנסים אליך - לנפול גם הם תחת סכיני ערבים בארץ-קודשך.
וגם הוא... הוא, שביקש אותך בייסורים נוראים כל-כך ולא יכול להגיע עדיך, - יען רק את עינויי אחיו ראה ואת חסדך לא ראה; הוא, שהתהלך באמת כל-כך גדולה לפניך, אף כי מעוצמת ייאושו-מכאובו יש אשר לא זכר את שמך וגם נלחום נילחם - בשגותו ובתעותו - במזכירים את שמך; הוא, שמעולם לא שמח ליבו, בהיותו מלא תמיד תוגתם-צרתם של בניך, האיש יוסף-חיים, שכל-כך הירבה לאהוב וכל-כך הירבה בפועל האהבה - מדוע הפקרת את חייו? מדוע הפקרת את דמו? מדוע נתת לחיות-יער לטרוף אותו? למה נתת לפראים האכזרים לכבות את נרו?
למה נופצה הגולגולת ההיא, שהיתה כל-כך מלאה אורה?
לא! לא אוכל נשוא כל זאת! אין עוד רטייה לפצעי!
[...]

כדאי לציין לדברים המפורסמים שכתב ר' הלל צייטלין ("בין שני הרים גדולים", "הדרך" כ"ב אלול תרצ"ה) על הביקור והשיחה עם הרב קוק בשנת תרפ"ה וכפי שרמז לזה הרב אי"ס:

הגדתי לו שאינני רואה 'בעמק' אותם הפלאים שהוא, הרב, רואה בו, ושהיחס של החלוצים החופשיים אל הדת מעליב ומחפיר... 'קראתי מה שכתבת אחרי מותו של ברנר', הייתה התשובה. 'ומה זו תשובה על שאלתי?' 'כן. קראתי את כל מה שכתבת על ברנר, וברנר כתב הרבה דברים שהכאיבו לב כל איש יהודי חרד על דתו...' 'ברנר – שאני...' 'ובין בני 'עין חרוד' והדומים להם יש ברנרים רבים, גדולים וקטנים...' על דברים אלה לא היה לי עוד מה להשיב כי אם שתיתי בצמא את דברי הרב על גדולה של העת הזאת, עת הגאולה, ועל גדולתם של בוני הארץ...

[חלמישצור]

היאומן שאדם דתי מקורבם של רבנים מטיף להתבוללות?! ואולי כוונתו אחר גיור?!

אינני בקיא במשנתו של ר' בנימין אך אציין לשניים:
1. במאמר קצר על ארכיון ר' בנימין באתר הארכיון הציוני המרכזי כותב עליו מחבר עלום שם (http://www.zionistarchives.org.il/Atthe ... yamin.aspx):

לכך - הוא אינו תופס את הקיום הערבי בארץ ישראל כאיום, והוא בורא עולם בו יהודים וערבים יתחתנו אלו עם אלו. לדידו, היהודי הדתי מקיים המצוות, וזו איננה "התבוללות", אלא, כפי שכתב: "ומצא מין את מינו והיה מין אחד". הערבים, האמין בנימין, יקבלו את היהודים בברכה, משום שאלה יעתירו עליהם את ידיעותיהם בחקלאות, בחינוך ועוד, ויחד יצעדו שני העמים לעתיד טוב יותר, בו יחיו זה לצד זה.

2. מעניין שדווקא ברנר תקף חזיתית את גישתו האוטופית של ר' בנימין (http://benyehuda.org/brenner/biyerushalaim_113.html), למשל:

מה, ר' בנימין, יש לדבר על אהבה לשכנינו בני-הארץ, אם אנו אויבים-בנפש, כן, אויבים? מה יש להכניס בכלל אידיאולוגיות ליחוסים שבין עם לחברו – והיא לא תצלח? היחס האידיאלי כוזב הוא בכל, מאז ומעולם. והמצב כאן הלא ידעת: בארץ-ישראל הקטנה יושבים, מלבד יתר יושביה, לא פחות משש-שבע מאות אלף ערבים, שהם, למרות כל ירידתם ואי-קולטוריוּתם, אדוני-הארץ בפועל ובהכרה, ואנו באים לחדור אליהם ולגור בתוכם, יען כי ההכרח יאלצנו לזה. שנאה בינינו כבר יש ומכרחה להיות... הלא רגילים אנו, הלא מוקפי-שנאה ומלאי-שנאה – כן, מלאי-שנאה, כך צריך להיות!... קודם כל – הבנת אמיתות-המצב, קודם כל – בלי סנטימנטאליות ואידיאליות. קושטא קאי, שקרא לא קאי... עיקר וטפל, אפשרות ואוּטוֹפּיה משמשים בערבוביה אצל האידיאליסטים – וזהו קלקולם.

[בן עזאי]

היאומן שאדם דתי מקורבם של רבנים מטיף להתבוללות?! ואולי כוונתו אחר גיור?!

צדקת בתמיהתך,
הדברים שציטטת הם פרשנות חילונית-שמאלנית-רדיקלית לדבריו בפואמה שלו ״משא ערב״, ברור כשמש שהוא לא התכוון להתבוללות במובן של נישואין, [להבין שזה כוונתו זה דומה לאומר ששבט יהודה היו מכבסים בגדיהם ביין ע״פ הפסוק ״ובדם ענבים סותה״].

וקצת צדקת במה שכתבת ״ואולי כוונתו אחר גיור״, וכידוע ר׳ בנימין הטיף מאוד לגיור, הוא סבר שלנו ולערבים יש ״מוצא אתני משותף״ (כלשונו) שמתבטא בנימוסי אבות דומים ובתרבות דומה, כמו״כ הוא סבר ששיבת עם ישראל לא״י היא גם שיבה אל הטבע השמי, וממילא לא אמור להיות פער כ״כ גדול (מבחינה תרבותית) בינינו לערבים (הוא התייחס אליהם קצת כמו ״גרי תושב״), וודאי שלא סכסוך אלים, ומכאן דיבוריו אודות ״אחוה שמית״ (כלשונו), [עמדותיו ביחס לערבים דומים קצת לתפיסות של הרב מנחם פרומן ז״ל למי שמכיר].

כידוע היה מקורב מאוד לרב קוק והיה שותו״מ ומקפיד על קלה כבחמורה כל ימיו, העיוות החילוני של דבריו הוא הוצאת דברים מהקשרם וסילוף בוטה הן של דבריו והן של דמותו.

[לך לך]

אני מעתיק פה מה שכתב האב, הלל צייטלין, על מות ברנר (ההדגשה שלי):

אבי, אבי!
[...]
אתה יודע הכל, אבל אנחנו איננו יודעים מאומה. איננו יודעים למה אתה מניח למאות-אלפי-בניך לנפול תחת סכיני בני-לגיונות בגלות, ולאלה הנסים אליך - לנפול גם הם תחת סכיני ערבים בארץ-קודשך.
וגם הוא... הוא, שביקש אותך בייסורים נוראים כל-כך ולא יכול להגיע עדיך, - יען רק את עינויי אחיו ראה ואת חסדך לא ראה; הוא, שהתהלך באמת כל-כך גדולה לפניך, אף כי מעוצמת ייאושו-מכאובו יש אשר לא זכר את שמך וגם נלחום נילחם - בשגותו ובתעותו - במזכירים את שמך; הוא, שמעולם לא שמח ליבו, בהיותו מלא תמיד תוגתם-צרתם של בניך, האיש יוסף-חיים, שכל-כך הירבה לאהוב וכל-כך הירבה בפועל האהבה - מדוע הפקרת את חייו? מדוע הפקרת את דמו? מדוע נתת לחיות-יער לטרוף אותו? למה נתת לפראים האכזרים לכבות את נרו?
למה נופצה הגולגולת ההיא, שהיתה כל-כך מלאה אורה?
לא! לא אוכל נשוא כל זאת! אין עוד רטייה לפצעי!
[...]

כדאי לציין לדברים המפורסמים שכתב ר' הלל צייטלין ("בין שני הרים גדולים", "הדרך" כ"ב אלול תרצ"ה) על הביקור והשיחה עם הרב קוק בשנת תרפ"ה וכפי שרמז לזה הרב אי"ס:

הגדתי לו שאינני רואה 'בעמק' אותם הפלאים שהוא, הרב, רואה בו, ושהיחס של החלוצים החופשיים אל הדת מעליב ומחפיר... 'קראתי מה שכתבת אחרי מותו של ברנר', הייתה התשובה. 'ומה זו תשובה על שאלתי?' 'כן. קראתי את כל מה שכתבת על ברנר, וברנר כתב הרבה דברים שהכאיבו לב כל איש יהודי חרד על דתו...' 'ברנר – שאני...' 'ובין בני 'עין חרוד' והדומים להם יש ברנרים רבים, גדולים וקטנים...' על דברים אלה לא היה לי עוד מה להשיב כי אם שתיתי בצמא את דברי הרב על גדולה של העת הזאת, עת הגאולה, ועל גדולתם של בוני הארץ...

יש לציין שבמקביל שוחח על כך עם הריח"ז ו"בין שני הרים" הכוונה לראי"ה ולריח"ז.

[שיף]

עוד על ר"ה צייטלין הי"ד
viewtopic.php?f=19&t=14836&hilit=%D7%A6%D7%99%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%9F

[שמואל_הקטן]

ראא קפלן-בעקבות היראה.jpg (362 KiB) נצפה 11518 פעמים

[בריושמא]

הנה עדות על יוסף חיים ברנר:

עדות על ברנר.JPG (37.44 KiB) נצפה 11470 פעמים

[חד ברנש]

"רשעים מלאים חרטות".

[גביר]

א. בספר מאמרי טוביה של ר' טוביה פרשל, כרך רביעי, מתוארים ימיו האחרונים של ביאליק בוינה מפי אדם ששהה עמו שם, ולפי המסופר באותו הספר ביקש שיתפללו עליו ולפני שהורדם לניתוח [שבו נפטר] קיבל עומ"ש.
ב. על השולחן הקטן בחדר השינה של חיים ויצמן [שנולד למשפחה של חסידי קרלין, כידוע] בביתו ברחובות פתוח עד היום המחזור שלו בדף שהוקרא לו ברגעיו האחרונים, אאל"ט 'ונתנה תוקף'. הרב שמחה שליט"א סיפר לנו שכרב העיר ערכו לו הממונים על הבית סיור אישי והראו לו את חדר השינה ואת הסידור [אז היה השולחן במקומו המקורי בקומה השנייה ולציבור הרחב לא היתה גישה לשם, כמדומה שהיום הורידו את השולחן לתצוגה למטה], הרב תיאר זאת את בקשתו של ויצמן לקרוא לפניו את התפילה כצעד של תשובה.

[תם ותמים]

"רשעים מלאים חרטות".

וצדיקים מהו?

[חד ברנש]

הצדיקים מתחרטים על חטאיהם (הספורים) אבל משתדלים לתקן את דרכיהם, בעוד שהרשעים נשארים בחרטתם.

ואגב, אם אינך יודע, לא אני המצאתי את הפתגם הזה.

[שמואל_הקטן]

רשעים (של פעם) וחרטות.pdf

(527.73 KiB) הורד 523 פעמים

[עקביה]

בספר 'זרמים וכתות ביהדות' של קורמן, עמ' 11, מביא המחבר כמה ציטוטים מי"ח ברנר. פנינים שכתב על אחיו בני עמו.
אלה משפטים מבחילים המעוררים באופן טבעי זעם על הכותב, אבל יתכן שיש לראות בכך בעיקר מאיסה בגלותיות ולא שנאת ישראל, כפי שאולי מקובל לחשוב.
על דרך דבריו של שמשון מלצר המצוטטים כאן viewtopic.php?t=29758&start=160#p321271

[מקדש מלך]

בספר 'זרמים וכתות ביהדות' של קורמן, עמ' 11, מביא המחבר כמה ציטוטים מי"ח ברנר. פנינים שכתב על אחיו בני עמו.
אלה משפטים מבחילים המעוררים באופן טבעי זעם על הכותב, אבל יתכן שיש לראות בכך בעיקר מאיסה בגלותיות ולא שנאת ישראל, כפי שאולי מקובל לחשוב.
על דרך דבריו של שמשון מלצר המצוטטים כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t= ... 60#p321271

לחפש נגעים יש בשפע, די בכך שכפר בה' ותורתו והכל בכלל. זה כל כך גרוע עד שכבר לא משנה אם כתב על ישראל בצורה חיובית או שלילית.
מה שמחפשים כאן זה את הדברים הטובים. ואכן אי אפשר להתעלם שהיה אדם מוסרי בטבעו, שחיפש את האמת ולא תאוותן. וודאי שיש לסנגר על כל נשמה תועה ולדעת כי לא ישא אלוה נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח.

[תם ותמים]

אחר שאתה עצמך כותב שאותו איש הנ"ל כפר בה' ובתורתו והכל בכלל, מה יש להוסיף ולומר שיש לסנגר על וכו' כאשר כתבת, ואלו דברי הרמב"ם בפירוש המשניות סנהדרין פ"י אחר שסיים העמדת י"ג העיקרים: כאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, ונתברר בה אמונתו בה', הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה השי"ת איש לחבירו מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע - הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעוה"ב והוא מפושעי ישראל, אבל כשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות - הרי יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס, ומקצץ בנטיעות, ומצוה לשונאו ועליו נאמר (תהלים קלט) הלא משנאך ה' אשנא.

וראה בדברי רבינו יונה משלי יז ט"ו על הפסוק מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם

[אוצר החכמה]

מקובל בפורום, כמו במקומות אחרים שכתיבה באותיות גדולות שקולה לצעקה. לפיכך כשם שדברי חכמים בנחת נשמעים כן מן הראוי לא להשתמש בכתיבה באותיות גדולות אלא בשעת ההכרח.

[מקדש מלך]

אחר שאתה עצמך כותב שאותו איש הנ"ל כפר בה' ובתורתו והכל בכלל, מה יש להוסיף ולומר שיש לסנגר על וכו' כאשר כתבת, ואלו דברי הרמב"ם בפירוש המשניות סנהדרין פ"י אחר שסיים העמדת י"ג העיקרים: כאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם, ונתברר בה אמונתו בה', הוא נכנס בכלל ישראל, ומצוה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שצוה השי"ת איש לחבירו מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול מן העבירות מחמת התאוה והתגברות הטבע הגרוע - הוא נענש כפי חטאיו, אבל יש לו חלק לעוה"ב והוא מפושעי ישראל, אבל כשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות - הרי יצא מן הכלל, וכפר בעיקר, ונקרא מין ואפיקורוס, ומקצץ בנטיעות, ומצוה לשונאו ועליו נאמר (תהלים קלט) הלא משנאך ה' אשנא.

וראה בדברי רבינו יונה משלי יז ט"ו על הפסוק מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם

אני לא הראשון ויחיד שניסה לחפש צדדים טובים גם באפיקורסים שבזמנינו. והעניין תליא באשלי רברבי ולא אני זה שצריך להסביר את הגישה הזו. בכל מקרה זכותו של כל אחד להזדהות עם הצד שנראה בעיניו.

[עקביה]

זה כל כך גרוע עד שכבר לא משנה אם כתב על ישראל בצורה חיובית או שלילית.

ודאי שזה משנה, ומשנה מאד.

אני לא בא מבית מדרשו של הראי"ה קוק ואיני מתיימר להבין כיאות את משנתו, אבל כמדומה שלשיטתו ההבדל הוא מהותי.
וגם ללא דבריו, ישנו הבדל גדול.

[מקדש מלך]

התכוונתי שחובות יש כבר בשפע, ככה שלא משנה אם תוסיף עוד או תוריד.
באשכול כאן חיפשו צדדים חיוביים

[עקביה]

הלא גם אני באתי ללמד סנגוריה על דברים אלה שכתב.

[הוה אמינא]

מקובל בפורום, כמו במקומות אחרים שכתיבה באותיות גדולות שקולה לצעקה. לפיכך כשם שדברי חכמים בנחת נשמעים כן מן הראוי לא להשתמש בכתיבה באותיות גדולות אלא בשעת ההכרח.

אולי יש מקום ללמד זכות על ההגדלה שכוונתו בזה רק להדגיש להקורא שורה ספציפית מתוך האריכות.
וי"ל שעדיף להדגיש ע"י כתב בולד ו/או קו תחתי.

[פרנקל תאומים]

מקובל בפורום, כמו במקומות אחרים שכתיבה באותיות גדולות שקולה לצעקה. לפיכך כשם שדברי חכמים בנחת נשמעים כן מן הראוי לא להשתמש בכתיבה באותיות גדולות אלא בשעת ההכרח.

יש''כ.