הגותו של הגאון רבי משה שפירא זצ''ל - אשכבתיה דרבי

עיק · הודעהעל ידי **עיק** » ג' ינואר 17, 2017 4:14 pm

https://musaf-shabbat.com/2017/01/17/%d ... %a8%d7%97/

מחולת המחנים

עושה חדשות כתב:מהספדו של אדם ניכר... מדבריו של מת:

על רבי אברהם פרבשטיין
על רבי מאיר חדש
על רבי רפאל שמואלביץ
על רבי חיים שלמה ליבוביץ
על רבי אריה פינקל
על רבי יששכר מאיר
על רבי ברוך שמעון סלומון

זה כמובן רק מדגם קטן, (יש בתוכם: לקריאה, שמיעה, צפיה). עכ"פ במה שהוא מספיד את האחרים ניכר מה הוא החשיב והעריך.
(לא מצאתי בינתיים את ההספד על רבי ישראל אליהו וינטרויב ועל רבי דב שוורצמן. שניהם זכורים לי כהספדים מיוחדים).
תנצבה.

באתר בינינו יש עוד כמה הספדים של הגר"מ שפירא, לצפיה

הספד על מרן הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל
http://beinenu.com/lessons/%D7%A2%D7%9C ... 7%A6%D7%9C

הספד על הגאון רבי פינחס שרייבר זצ"ל
http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 7%A6%D7%9C

הספד על הגאון רבי חיים שלמה ליבוביץ זצ"ל
http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 7%A6%D7%9C

הספד על רבי ישראל אליהו וינטרוב זצ"ל
http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 7%A6%D7%9C

הספד על רבי משה מרדכי חדש זצ"ל
http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... 7%A6%D7%9C

הספד על הגאון רבי הלל זקס זצ"ל
http://beinenu.com/lessons/%D7%94%D7%A1 ... A6%D7%9C-2

כתבו למעלה שהגר"מ לא היה רגיל בשיעוריו להביא ציטוטים מספרים, אלא היה אומר בכלליות מבלי לומר דבר בשם אומרו דוקא.
יש לי הרגשה שבהספדים היתה דרכו שונה, אולי מפני שדבריו היו פתוחים לציבור הרחב.

איש לוי · הודעהעל ידי **איש לוי** » ג' ינואר 17, 2017 8:59 pm

אפשרי להעלות כאן את 'דברי תורתו' של הגרי"ד שליט"א שנאמרו אתמול??

אתה חונן · הודעהעל ידי **אתה חונן** » ג' ינואר 17, 2017 9:09 pm

אגב אתמול ביוצא מן הכלל הביא הגרי"ד סיפור על הגר"מ
"מעשה היה כשהגיע אדם לביתו והתחיל ללקט חפצים (גנב) ונכנס ר' משה ועמד והתבונן בו והלה נתבייש והניח החפצים שליקט"
והוציא מזה שגדלותו השפיעה על הסביבה אף הפשוטה וכו'
(מעצם זה שהביא מעשה הראה את גודל הערכה לנפטר)

מוישי · הודעהעל ידי **מוישי** » ג' ינואר 17, 2017 9:53 pm

עוד אמר: בימים האחרונים דיברו הרבה והספידו. אני רוצה לדבר על הוא בעצמו.
ואמר: אנשים חושבים שהיה לו הרבה שיעורים מוכנים שהלך ומסר בכל מקום, אבל אינו כן אלא היה כמעין המתגבר ממש, בכל החיות.
קרא עליו את הפסוק הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל. והסביר מה נאמר בזה ושיבחו על תפיסתו בכבוד שמיים ואין ביכולתי למסור הדברים כמות שנאמרו.
והזכיר שכשיצא ספר מאמרי פחד יצחק לקחו ר' משה ומאד נרעש והתפעל ממאמר אחד, ואז נזכיר והסביר מה נאמר באותו מאמר.

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ג' ינואר 17, 2017 10:53 pm

טעם זקנים · הודעהעל ידי **טעם זקנים** » ג' ינואר 17, 2017 11:18 pm

כמי שזכה ליאור במעט, מאורו של הגאון הנפטר זצ"ל, ולו מאחוריו.
אני חש בחילה מכל ההסבה של הדיון באשכול, להקלטה שהובאה לעיל על ידי מאן דהו, משיעור סגור שמסר.

מלבד שיש בזה בחינה של "הולך רכיל מגלה סוד" אשר מוציא לרשות הרבים שיחה פרטית שנאמרה, ואף שם אומר מפורש שהם מושכים אותו לומר מה שאינו רוצה. (ואף אם פורסמה בעבר על ידי מי שהעלה אותה גם כאן, אין בזה היתר).
אולם מלבד כן, יש בזה ממש עיוות של דמותו של הגר"מ זצ"ל. אשר כל מי שהכירו, ידע שאחד מהמסרים החשובים ביותר שהיו חשובים לו כל חייו הינם החשיבות לגדולי התורה, אלו החיים עימנו, ובפרט גדולי התורה בדורות שעברו, הענקיים שמפיהם אנו חיים.
יש להבדיל בין דברים שחשבם לעצמו כאדם פרטי, לבין דברים שבחר להוציאם לרשות הרבים - שהם ורק הם הגותו, משנתו, דרכו.
משנתו ודרכו הייתה בהתבטלות גמורה לגדולי הדורות, וכך חינך את ילדיו ואת תלמידיו.
להעמיד אותו באור של הביקורתי, והמזלזל כביכול בגדולי התורה, ולא משנה מי, ושזה תהפוך ל"משנתו" - באשכול שיישאר לנצח בפורום - כמנציח את זכרו.
זה עוול מבחינה רוחנית. ואף לא נכון עובדתית. גם אם הדבר מגובה בהקלטה כל שהיא.

פשוט וברור , אם ר' משה היה שומע מדבר כזה, היה מגיב בשני מילים - "אינני מוחל".

ניתן עדיין לתקן, ולמחוק חלק זה מהאשכול. או לפחות להעבירו לאשכול אחר.

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ג' ינואר 17, 2017 11:51 pm

יש כאן בעצם פנייה מפורשת אלי, כיון שאני פתחתי בהצלה תחילה, והעלתי הנושא, והוצאתיו מקישור בעלמא לנושא לדיון, ובכן לא קפצתי כהדיוט לכתוב, אלא שקלתי בפלס צעדי, וחשבתי מה היו אומרים המשנה ברורה והחזון איש אילו היו שומעים ביקורת זו ניטחת בפניהם מפני אחד מן המפולאים שבחכמי הזמן בדורות שלאחריהם.
וחשבתי שהיו משיבים בשני מילים, "אני מוחל".
ובכן לי מה יקרו ה'אני מוחל' של המשנ"ב והחזו"א, יותר מה'אינני מוחל' של המופלא שבישראל הג"ר משה זצ"ל, והו"א בנידון של מחילה שלהם ראוי להתבטא באופן שראיתי לנכון להתבטא.
ולכן איני רואה לעצמי סמכות למחוק מה שכתבתי.
אם הג"ר משה אמר מה שאמר לפני שלשים שנה, והיה אפשר באמירתו זו שישפיע עד היום ויתפרסם באשכול שהוקדש לזכרו, א"כ פירושו הוא שבשעה שאמרו, הרי שהוא כאילו הכריזו קבל עם ועדה, וכנתינת התורה לפני ששים ריבוא, [ואינני נכנס עכשיו לעד כמה היה מודע לקלטות וכדומה], אלא עצם זה שהוא אמרו והוא חי וקיים ו'בועט', א"כ היא אמירה פומבית, וכן יש להתנהג בהתאם.
ומבלד שיש מנהיג לבירה, והוא אשר שיחלו לכאן, והוא אשר פתח את פי נגדו, ומה אעשה לאלה היום.
והן אמנם צעיר אנכי לימים ובער אני מכל דעת, וכבר העידו כאן שגם ביום מותי לא אגיע ליום היוולדו, מכ"מ כבר אמרו 'גילוי דעתו' הוא דין, שהאדם צריך לגלות דעתו ולעמוד בו, ולכן לא אמחקנו. [מלבד אשר הגיבו על דבריי, ולכן גם לא יועיל מחיקותי].
אך מכ"מ לא אומר 'קבלו דעתי', וגם אין מדרכי לשחק עם אש, והיות ויש כאן מנהלים חכמים ממני, והדבר תלוי באחריותם כגון זה וכיו"ב, לכן בידם וברצונם יחליטו מה שיחליטו, ואם אני עדיין בעה"ב על מה שכתבתי וברשותי הם, הנני מגלה ומרשה שרשאים הם למחוק כל מה שכתבתי.

פרדס אליהו

במוסף לעיתון בקהילה
כתבו שממשיך דרכו ובנשיאות המוסדות
הוא גדול תלמידיו הרב מיכאל ברנשטיין
מישהו יכול לספר עליו חוץ מהספרים שהוציא שאגב שנשמע שיותר תלמידו של הרב הלל מהרב משה שפירא
ומעניין גם אם ידוע למישהו על הקשר בין הרב יעקב משה הלל לרב משה שפירא

גם זו לטובה

טעם זקנים כתב: יש בזה ממש עיוות של דמותו של הגר"מ זצ"ל. אשר כל מי שהכירו, ידע שאחד מהמסרים החשובים ביותר שהיו חשובים לו כל חייו הינם החשיבות לגדולי התורה, אלו החיים עימנו, ובפרט גדולי התורה בדורות שעברו, הענקיים שמפיהם אנו חיים.
משנתו ודרכו הייתה בהתבטלות גמורה לגדולי הדורות, וכך חינך את ילדיו ואת תלמידיו.
להעמיד אותו באור של הביקורתי, והמזלזל כביכול בגדולי התורה, ולא משנה מי, ושזה תהפוך ל"משנתו" - באשכול שיישאר לנצח בפורום - כמנציח את זכרו.
זה עוול מבחינה רוחנית. ואף לא נכון עובדתית. גם אם הדבר מגובה בהקלטה כל שהיא.

היא גופא, הביקורת שלו על החזו"א, הייתה ע"ז גופא שהוא חולק על הקדמונים, ובכל השיעור שומעים עד כמה הוא לא מצליח להבין איך החזו"א חולק על הקדמונים, ומנסה ליישב את הנהגת החזו"א.
אולם כבר העירו מהגר"א ותלמידיו עד הגר"ד מקרלין, [וכן האגרו"מ] וגם דבריו שם על גדולי האחרונים כנו"ב וחבריו אינם מדויקים, ובהרבה מקומות הם חולקים על הקדמונים.
בקיצור אמרים- אתה צודק משנתו של הגרמ"ש הייתה "התבטלות גמורה לגדולי הדורות" עד כדי שהוא לא מצליח להבין איך החזו"א חולק על הרעק"א, וראוי להאריך בזה.

נ.ב בעיקר דבריך הצדק עמך, שעד כעת, דבריו פורשו בצורה הפוכה, כביכול היה מבקר את גדולי הדורות ועוד בחריפות.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' ינואר 18, 2017 3:31 am

משנותיו בסטמפורד. לידו עומד ר' שמחה שוסטאל זצ"ל

: שפירא שוסטאל.jpg (30.83 KiB) נצפה 14057 פעמים

טעם זקנים · הודעהעל ידי **טעם זקנים** » ד' ינואר 18, 2017 8:59 am

הרב גם זו לטובה, הסיר את הודעתו לעיל המביאה את השיעור המדובר. ברכות על ראשו, שתיקן את שזקוק תיקון.
מכאן תצא הקריאה לשאר החברים שהשתתפו בדיון, הבה ונעשה לשם כבוד שמים, כבוד רבותינו וכבוד הנפטר, ושימחק כל אחד מעצמו את כל מה שכתב בענין, בין אם להאי גיסא ובין אם לאידך גיסא. ובזה נזכה שיבוא הענין על מקומו בשלום.

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ד' ינואר 18, 2017 9:40 am

רצוני להציע משהו, אשר כמדומה פוספס כאן באשכול, מצד חוסר הגיוון שבין תלמידי הגר"מ. [עד כדי שבפרטי קמו לנגדי למחות, והגדיל אחד להתעלות על עצמו לקללני ולחרפני למען כבוד רבו (איזה תלמיד!)]
אני למדתי בבריסק כמה שנים טובות על שלחנו של הגרא"י הלוי, ואני מכיר מבפנים היטב היטב שיטות בריסק והסתכלותה, וממילא אני גם מסוגל לזהות את גווני הבריסק, בין האישיות הרבגווני של הגר"מ, לעומת זה כמדומה לומר שרוב התלמידים כאן לא דרכו על מפתן בריסק. [גם יש לדעת שבבריסק גופא לא כ"א שוה, יש שישים אחוז שבאים לשם מצד מוסד, מקום, ע"פ אבותיהם, לימוד קדשים וכדומה. עוד שלשים אחוז שהם בעמדת המתנה לשמוע בדיחה טובה מידי חודשיים, ורק עשר אחוז שטורח עצמם להבין ההליכות מנהגים שיטות והשקפות].
ובכן כל מה שאמר הגר"מ בקלטת קבלו דעתי הוא כסף קטן למה שקורה בבריסק, כל מי שחי שם את החומש שיעור וכו', יודע היטב שכולם עפים שם, זה לא נוסח הגרד"ל שישב ויטחון עם היעב"ץ הוא בר פלוגתא עם החוות יאיר לדוגמא, אבל כל מי שהיה חי מזמן הגר"ח ולמטה מקבל שם מנה הגונה ופרשנות ברורה, כולל המשנ"ב ובן בנו של ק"ו החזו"א, ולפעמים מגיעים הדברים עד כדי בני דורו של הבית הלוי, שם הכל כשר, ובן ונכד הישר בעיניו ידבר.
כל מי שכאן ולמד בבריסק, יזכור לבטח מוצ"ש ויצא כל שנה, הסיפור עם החפץ חיים והמעטריקע, ואיך שמחקים את החפץ חיים בפסוק הבנות בנותי והבנים בני, יצויין החיקוי עובר דור דור, כי הגרא"י וגם אביו לא פגשו את החפץ חיים [למיטב ידיעתי], וכוונת החיקוי ברורה למי ששמע, וכן יעיד ע"ז מי ששמע השיעור על יחסי הגדלות שבין הגר"ח לר' לייזער טעלזער, ועוד ועוד, ואטו כי רוכלא. [אם יש כאן זקנים יותר בודאי יזכרו השיעור בו קם תלמיד אחד והטיח כנגד, והגראי"ס יצא מהחדר בזעף, ובכן על מה דיבר קודם שיצא....]. ומי בבריסק לא שמע הביטוי משנה ברורה איז געמאכט געווארען פאר גרים און בעלי תשובה. וכבר הזכירו בחד דוכתא באתרא הדין בשם נכדי בריסק, שגליונות חזו"א הוא כמו רב הונגרי שמשיג על הגר"ח, ועוד ועוד.
הרב איש ספר טען שגם בבריסק לא מדברים כך, עד כמה שידוע לי, הוא גם למד בבריסק, אבל אצל הגרמ"ד אשר בעגה ישיבת הגראיס אין לו עם בריסק ולא כלום. והן אמת היא אשר אצל הגרמ"ד לא הסכילו לדבר כן, ולמען האמת אף אינם יודעים אפילו לדבר כן. אבל אצל הגראיס, לא רק שדיברו כן, חשבוהו כמעט למצוה, ולא היה סיבה להתפאק בכזה ובכיו"ב.
ועתה להגר"מ, אני הסתובבתי ג"כ אצלו, אם כי לא הרבה, אבל מספיק בכדי לעמוד קצת על קנקנו, ולכן איני מתיימר בדברינו להתווכח עם תלמידים אשר טעם זקנים בהם, אבל להציע ממבטי אציע, הגר"מ בעיקרו היה עולם המחשבה והמהר"ל, ומייחסים חלק הקפידא – וקרוב לכעס שלו לאיזה מין הדר קעלמאי או סלובודקאי, אבל זקני קעלם וסלובודקה לא היו כן, גם הרב הוטנר לא היה כן, תקיפות הדעת כן, אבל זעף וקפדנות לא, ואצל הגר"מ הזעף הזה נבע ממקום טהור, וכמדומה שכל מי שדרך בבריסק, מזהה בו הרבה מגווני הגראי"ס, אמנם הגראי"ס הוא בעיקרו רציני כלפי חוץ, וכלפי פנים הוא אוהב להתבדח ולצחוק ולהנות משיחה טובה, שבזה הגר"מ היה קצה ההיפך, אבל גם הגראי"ס לכאו' שינה בזה מהגרי"ז, ואילו הגר"מ הוא יותר קרוב למה שסיפרו לנו אבותינו על הגרי"ז, הרצינות התהומית, הקרוב לקפידא וכעס, זה שהוא לא נגרר איתך, אלא תמיד עמד במקומו ועל דעתו המלאה, וסחב אותך למגרש שלו, ולא להיפך, כל אלו המאפיינים שבאישיותו הפשוטה והגלויה היו בריסק.
הגר"מ אף שהיה רוכב בערבות, ומסתובב בשמים, היינו בדיבורו וברעיונותיו, ובזה לא היה מי שהתרחק מבריסק כמוהו, ודלא כאריך לעיל. אבל בחלק המעשי שלו, בחלק הגישה לחיי היום יום היו בו גוונים רבים של בריסק. [אפילו קח את לייבל אחי הגראי"ס והשווה, ותמצא שוויון]. והוא אחז מזה, כי הוא גם שלח את הבנים שלו לבריסק, [אך הם לא יצאו אפילו קרובים למהלך הזה].
וזה לא רק באופי, גם בהרבה שיוך מגזרי, וגם בהבנת דברים פשוטים, לא ענינים שבשמים, אלא התייחסות לגדולים וכל הדברים של בן תורה פשוט, בזה היה דבוק בסגנון ובדרך בריסק, והוא הבין סוג הלמדנות של הגרי"ז שחודר לדין, [כידוע היה אהוב על ר' משה לחזור על המשפט, 'זה דין' 'יש כאן דין' וכו']. והוא באמת לא הבין מהיכן הגיע החזו"א, והוא אפילו לעג לצורת החדירה של החזו"א לתוך ענין, [וכמדומה שהגר"מ הרגיש הקבלה מסויימת בין דרך שלו במחשבה לדרך בריסק בנגלה, בזה שהוא חודר ישר ותופס את הדין השרשי והמרכזי של הענין, ונותן לכל המסביב ליפול].
סיפרתי לעיל על שלקח ספר והרחיקו באומרו 'בני ברק' בזעף, הלא זהו עיקרי הדברים, אין הכוונה נגד האברך בעל המחבר, אלא נגד השיטה, נגד הגישה, ונגד כל מה שהשתלשל מהחזו"א, והחזו"א עצמו.
ולכן לענ"ד כל התלמידים כאן שחונכו בחברון וכדומה, והם אברכים עדיני נפש ומבקשי השם בלי כל המערכת הבריסקאית, וחונכו על האבסלוטית של החזו"א נזעקים ומתרצים איך מדבר כך, ולכן מתרצים שהוא עצמו חזר בו, או שהיה פליטת פה, וכדומה. אבל סליחה שאני אומר, 'לא עמדתם על דעת רבכם', כל מי שהגיע מבריסק ראה את זה עשרות פעמים אצלו, והבין הבנה שלימה מהיכן הוא בא ולהיכן הוא חודר, וזה היתה שיטה מרכזית בדעתו ובחייו. ואמנם גם הוא הכיר קהל השומעים שלו שהם לא מבריסק אלא מחברון וכדומה וידע שאין צורך להלעיטם בכאלו דברים וגם לא יבוא לברכה ולתועלת, ולכן באמת לא בזה חינך הציבור שלו, ולא בזה היה מוצא סיבה להרחיב, ועדיף היה לו לפטור 'פליטת פה', 'זקנתי' וכו'.
ואני שכן הבנתי מהיכן בא ומה רצה, לא באתי להתווכח ולהתקומם מעצם הנוסח, אלא הנכונות העובדתית, ולכן כתבתי מה שכתבתי, אבל מי שחושב שזה אינו מכבד את הגר"מ, לענ"ד לא הבינו, זה מכבדו וזה שיטתו, וראוי להתבונן בו ולהבינו. והלוואי היה עולה לכאן תלמיד תקיף וחד כמוהו לעמוד מאחורי הדברים.
[והאמת היה ראוי לשאול את קבוצת האמריקאים-הבריסקאים בכולל, כגון בני וחתני ר' זבולון ושאר האמריקאים המחודדים שם, אשר למיטב ידיעתי לא נמשכו כ"כ אחרי הגר"מ מצד היותם מכירים ורואים בו המשך סגנון בריסק, אשר כידוע כל מי שעוזב שם, גם במידת מה עוזב השיטה והסגנון ההשקפתי].

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' ינואר 18, 2017 10:54 am

אני למדתי בבריסק אצל ראי"ס וגם אצל רמ"ש. מה שאתה אומר על הביקורת על הגדולים, זה נכון שר' משה ורא"י שותפים לזה, אבל זה לא משהו שמגיע מבריסק, כך היה מקובל לחלוטין בליטא, כגון במיר, ובעוד מקומות.

אמנם מה שאתה מדבר על קפידא אין דמיון כלל בין ראי"ס לרמ"ש. רא"י הוא איש אמת בתכלית, מה שהוא חושב הוא מביע, וכשאתה שומע אותו אתה יודע בדיוק מה בדעתו ועל לבו. לעומת זאת רמ"ש היה איש מוסתר בתכלית, כל תגובה שלו היתה מחושבת מראש. ובהתאם לכך, אי אפשר לדעת אם באמת הקפיד או לא, ומה באמת חושב. מדובר פה בשני דרכים שונים לחלוטין, ולא רק שהם שונים אלא שבעצם הם גם מנוגדים.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 18, 2017 1:37 pm

יש"כ הרב אפשר על דבריך.

רק להעיר, שמה שכתבת על דרך הלימוד באגדה שמקבילה לדרך הלימוד בנגלה, דהיינו החדירה לשורש הענין וממילא הכל מסביב נופל.
נדמה לי שכיוונתי לדבריך כבר לעיל.
אך מכל מקום חילוק גדול יש בין הדרכים, שאמנם הרבה יכולים לעמוד ולמצוא הגדרה או "דין" שכוללת בתוכה את הכל והיא מוכרחת מיניה וביה. אבל לא תמיד האומר מבין את העומק ואת ההבנה העומדת מאחורי הדברים, ואז המילים הם חלולות. ההבדל בין המבין לאינו מבין הוא תהומי אפילו אם כלפי חוץ המילים נאמרו כמעט באותו נוסח. אינני מתכוון לאיש חלילה, אבל חשוב להדגיש זאת.

לגבי מה שכתבת על סלבודקא שלא היה שם מהלך של הקפדה אני מסכים, אבל אצל הרב הוטנר לא בטוח שלא היה, יש אגב מכתב באגרות של הרב הוטנר וז"ל הנני בזה למלא חובתי ולהודיע כי אינני סולח לך" זה כל המכתב.
====

אתמול תיאר לי מישהו מבוגרי בית התלמוד, איך היה נראה המצב בזמן הרב הוטנר, כאשר הוא היה נכנס באמצע סדר, כל ההיכל היה משתתק וקם מלא קומתו, הוא היה צועד צעדים מדודים לעבר המקום שלו, ורק אחרי שהתיישב והתחיל ללמוד, חזרו כולם לתלמודם. אצל ר' בערל שוורצמן זה לא היה שייך כי הוא היה יוצא ונכנס וגם נגד את אישיותו אבל הרב הוטנר היה יושב ולא היה זז במשך שעות ארוכות. (לא קשור לעיל, אבל כתבתי)

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ד' ינואר 18, 2017 1:38 pm

משה פרידמן:

ההספד שלי על רבי משה שפירא זצ"ל

הרבה שנים למדתי אצל ר' משה, מגיל צעיר, בגלל הקשר המשפחתי, בגלל השכנות, זכיתי לקרבה כבר מילדות, אני זוכר את עצמי יושב על ברכי סבי הגאון ר' צבי ברוידא זצ"ל כילד פעוט כשר' משה היה מגיע אלינו הביתה בשבתות אחר הצהריים לשוחח ולשמוע מפיו שמועות וסתרים מהמסורת של בעלי המוסר ומתלמידי הגר"א, זכיתי לקרבה שנמשכה שנים רבות, מפגשים אישיים, שיחות, שיעורים, לימוד, שהשיא שלהם הייתה חבורה לאריות שבחבורה בישיבת חברון, לימוד בעיון של הסוגיות שלמדו בישיבה, שנמשכה שנים רבות, כל מוצאי שבת עמוק עמוק לתוך הלילה, כמובן, השיעורים הגדולים של יום חמישי בערב, במשך כמה שנים אף נפלה בחלקי הזכות להיות מסדר הספסלים בבית המדרש, הייתי מסדר מאות כסאות לפני השיעור ולאחריו בשנים שהשיעור היה בישיבת אור שמח (אחרי השיעור היתה לי קביעות לשוחח איתו באופן אישי, הוא היה מדריך, מתעניין, כאב אוהב, בהתקדמות האישית שלי בישיבה, שם באותם ימים נקשרתי בקשר חברות עמוק עם אודי הרשלר, מחוץ לחדרו של ר' משה, מאות שעות של שיחה, ומחשבה, ויכוחים ודיונים, היינו כמו אחים בנים לאב הגדול. לאחר השיעור ביום חמישי היינו נוסעים חזרה יחד עם הרופא החרדי הצרפתי הידוע ד"ר בלוך, שלקח אותנו באופן קבוע יחד עם הפילוסוף הצרפתי הנודע בני לוי, שהיה תלמידו ויד ימינו של ז'אן פול סארטר, עד שחזר בתשובה ובא לארץ ונהפך לתלמידו המובהק של ר' משה, בני לוי היה מסביר לנו בדרך חזרה איך השיעור של ר' משה מתכתב עם הדילמות, השאלות, והרעיונות של גדולי הפילוסופים, וכיצד ר' משה מנהל דיאלוג סוער איתם בשיעוריו). שם גדלנו, שם צמחנו, שם למדנו, והוא היה "אלוף נעורינו"

לא רק לימוד, גם הרבה נסיעות שנסעתי עם ר' משה, ביקורי חג ושבת, אירועים שונים של שמחה ועצב, גם שיחות חולין של תלמידי חכמים זכיתי לשמוע ממנו, הנהגות שראיתי, מעשים שהייתי עד להם, וקשר אישי חם ואבהי שהוא הרעיף עלי.

הרבה למדתי ממנו, הרבה ראיתי, הרבה שמעתי, הרבה סוגיות, הלכות, אגדות, שמועות, מעשים, והנהגות. קשה לתאר את האיש הגדול בענקים בכמה מילים, אדם שהיה מוכתר בכל כך הרבה מעלות, ושלם בכל מיני שלמות, איש רנסאנס, מלא וגדוש בכל חכמה, ובכל מידה נכונה, והכל בהוד והדר מיוחד במינו, ביופי ובסגנון עילאי שאין שני לו, אדם שהיו לו כל כך הרבה רבדים, ופנים, שהכיל בתוכו גם הרבה סתירות וניגודים שחיו בתוכו במין הרמוניה גועשת. הרבה גם דובר ונכתב בימים האחרונים מאז הסתלקותו, ועוד ידובר ויכתב.

אבל בכל אופן חשבתי להאיר ולהדגיש נקודה אחת, או יותר נכון לומר איזה קו מרכזי שהלך כחוט השני ובא לידי ביטוי בהרבה שטחים בתורתו של ר' משה, אין כאן ניסיון לתאר או להקיף את הנפטר הדגול, יש פה רק ניסיון לציין ולתאר בקצרה קו חשוב באישיותו ובתורתו, קו אחד מתוך המכלול הרחב, הגדול והמורכב של האישיות הכבירה שהסתלקה מאיתנו בסערה השמימה.

אצל ר' משה, השגרה הפכה לאירוע מרגש וחד פעמי, הכל היה חידוש, תמיד מבריק בברק החידוש, רענן, מקורי, הוא ידע לקחת את דברי התורה השגורים ביותר, מאמרי חז"ל שכל ילד לומד בחיידר וברגע שהוא היה אומר אותם פתאום היה זורח מהם אור חדש, כאילו שמעת את זה בפעם הראשונה, זה היה הדבר עצמו אבל מעובד ביד אמן, כמו שף גדול שלוקח מנה פשוטה, איזה ירק, איזה צרור עלים, איזה תפוח אדמה והופך אותה למנה של שלושה כוכבי מישלן, הוא היה כמו שף עילי שלוקח חומר גלם ובנגיעה קלה הופך אותו לטעם עז מבע, כך הרגשת שאתה פוגש את הדבר בפעם הראשונה, זה היה אותו דבר ששמעת אלף פעמים קודם, שפתאום היה נשמע לך חדש כאילו הרגע נברא. הפלא הגדול היה שמצד אחד זה היה הדבר הישן, אך מצד שני זה היה כל כך חדש, פתאום פגשת לראשונה את אותו דבר ישן שהיה שם תמיד.

בכל דבר תורה, בכל דבר שיחה, כל רעיון, הנהגה. מעולם לא היה "מצוות אנשים מלומדה" הוא היה עושה את אותו הדבר שכולם עשו, אמר מה שכולם אמרו, אבל כשזה יצא ממנו זו הייתה אספקלריא המאירה, הדבר עצמו, הרגיל, השכיח, האיר לפתע באור הגנוז, הכל היה עסיסי, מלא טעם, לא היה דבר אחד אצלו שהיה יבש או ריק, כל משפט כל אמרה, כל הילוך, כל הנהגה, הייתה נוטפת עסיסיות, עומק, מחשבה, סגנון, מקוריות וברק חדשני. הרגשת מתוך כל דבר את ההדהוד של הפליאה הראשונה, את מבוע החיים, נכנסת בסודה של הדרמה האנושית, חשת את מסורת הדורות, האזנת לחכמה מצטברת של אלפי שנה, הכל היה שם, עם הריח, הטעם, הזיכרון, היופי, הצלילות והחדות. המגע שלו היה מאד עדין כמו משיכת מכחול, ובמגע העדין הזה הוא הוליד משהו עז שסיחרר אותך, בסערה של טעמים, בשיכרון חושים של טעם עמוק שבוקע מעצם הדבר.

תמיד חזר על כך שכל הדברים בעולם נקראים "דברים" מפני שיש להם דיבור, לכל דבר יש דיבור, כל דבר אומר לנו משהו, הוא ידע לקחת כל דבר סתמי ולהוציא ממנו את הדיבור שלו, הוא ידע להוציא מהשגרתי והסתמי את הדיבור, את השירה, את האמירה, ופתאום הסתמי והשגרתי היה כמו להאזין לסימפוניה של בטהובן, הייתה לו אוזן שומעת לשמוע את הדיבורים שטמונים בדברים, והייתה לו יד אמן שידע להוציא את זה החוצה במשיכת מכחול אחת.

הקו הזה בא לידי ביטוי גם בשיטתו המוסרית, ר' משה היה הדוגמה הכי טובה לשיטת "גדלות האדם" של סלבודקא, הוא לא היה אומר מוסר, הוא פשוט היה מרומם כל כך ורומם את סביבתו עד שכל התנהגות נמוכה הייתה נראית לא שייכת, אף פעם לא "חינך" אותנו, לא הטיף לנו מוסר, לא אמר אל תעשו ככה, זה אסור וכדומה, כולו היה אומר כבוד, כשהיית במחיצתו, הייתה בספירה אחרת, נכבדת, עליונה, הוא הכניס אותנו לטרקלין של הארמון ואז כבר לא היית שייך לשום פחיתות, הוא רצה לרומם אותנו ואז ההנהגות הטובות נבעו מאיתנו, מעולם לא נתן הוראה עשה כך אל תעשה כך, הוא האיר לך את הדברים עד שמתוך עצמך נבעה ויצאה ההנהגה הנכונה, בכל תחום בכל נושא הוא רצה שנחצוב את הדבר מעצמנו, לא שנקבל הוראה, גם בשאלות הלכתיות הוא אמר תמיד כפי שהיה מקובל ממסורת תלמידי הגר"א שלא צריך לשאול רב ושלא נסתכל בספרי הפוסקים האחרונים, הוא כיוון אותנו וחינך אותנו ללמוד את הסוגיה בעומק ולחצוב את התשובה בכוחות עצמנו

דיברו הרבה על הביקורת שלו על החברה החרדית, והיו בזה סתירות, מצד אחד הוא היה האידיאולוג הגדול ביותר של מסורת הדורות, של דקדוק הלכה, של יראת שמים, של א פוליטיות, א לאומיות, של אמונת חכמים ושל שקיעות ודביקות עצומה בתורה, הוא היה אידאולוג של החרדיות, הוא העריץ את גדולי ישראל ותמיד שמענו ממנו דברים מופלגים ביותר על גדולי ישראל, החיים איתנו שיבדלו לחיים ואותם שאינם כבר איתנו זכרונם לברכה, ומצד שני ביקר בחריפות היבטים שונים של החברה, אנשים רבים ראו בזה סתירה ותמהו על כך, אני חושב שהנקודה המרכזית בביקורת שלו הייתה הביקורת על השכפול, על השיעתוק, אף אחד לא צריך להיות שיכפול של מישהו אחר, אל תשכפל מה שאמר מישהו אחר, מה שעשה מישהו אחר, אל תשכפל גם פסק הלכה של מישהו אחר, תהיה חידוש, תיצור חדש משלך, זו הייתה הביקורת החברתית שלו, זו גם הסיבה העמוקה שהוא לא רצה להיות חלק מהנהגת הדור, הנהגה ציבורית משמעותה העיקרית זה לשכפל ולשעתק עמדות, רעיונות, ולהוביל ציבור, כרועה צאן, כל מהותו היתה ההיפך מזה.

תמיד היה חוזר על דברי הגמרא, לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא גדול וסמוך על שולחן אחרים קרוי קטן, קטן וסמוך על שולחן עצמו קרוי גדול. אחד הרעיונות שהוא חזר עליהן רבות היה ההסבר מה הכוונה שהאדם נברא בצלם אלוקים, באיזה מובן האדם הוא צלם אלוקים איפה נקודת הדמיון, והוא תמיד חזר ואמר "האדם נברא כבורא" כל אדם הוא כמו אלוקים, הוא בורא.

עוד אמרה שהוא היה אומר תמיד מה הכוונה בביטוי "בן העולם הבא" שמופיע רבות בחז"ל, זה כמו שאומרים בן כפר, בן עיר, כלומר אדם שהוא בן העולם הבא הוא דייר של העולם הבא שנמצא כאן איתנו בעולם הזה, זה היה ר' משה, הוא היה כאן איתנו אבל הוא היה בן עולם הבא, כמו בן עיר שבא לבקר בכפר, הוא נתן לנו את הטעם הטוב של שם, הוא היה משם, המעשים שלו, ההנהגות שלו היו משם, וכשהוא הסתובב איתנו כאן ראינו איך נראה דייר של שם, איך נשמעים דיבורים שבאו משם, של אנשים שהם משם.

תודה ר' משה שהיית לנו לאב, תודה שלימדת אותנו תורה, תודה שפתחת לנו מעט לראות את האור הגדול שהיה בלבך, תודה שהעברת לנו מסורת של דורות של חכמי התורה, תודה על הטעם הטוב שנתת לנו בכל דבר, תודה שהראית לנו איך נראה בן העולם הבא, תודה שרוממת אותנו, ולימדת אותנו לחשוב, תודה שלימדת אותנו ליצור ולברוא עולמות, לך בשלום ותנוח על משכבך בשלום, ותעמוד לגורלך לקץ הימין. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. כל חייך בעולם הזה היית בן העולם הבא, ועכשיו שבת למקומך ולעירך.

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 18, 2017 2:15 pm

הרב אפשר. להעלות כאן את נושא הביקורות הצולבות של בריסק, ולדון בתוכנן (בהקשר של ר' משה, או כל אחד אחר), דומה בעיניי לדיון פומבי בנושאי קבלה. יש דברים שמקומם בפורומים פנימיים. ובנידו"ד, הן יפים בחדרי שיעורים צפופים אי שם בין מאה שערים לזכרון משה. לא באופן ציבורי.
יש דברים שכשהם יוצאים החוצה לציבור הרחב שאינו רגיל בכגון דא ורואה בהם זלזול וכדומה, מאבדים את המקום הנכון שלהם. והדברים פשוטים כ"כ.

[זו אכן אחת הבעיות באינטרנט, שנושאים מסויימים שהיו נאמרים מפה לאוזן, והיו המבינים מקבלים את הדברים בפרופורציה הנכונה, מוצעים עתה כחומר לדיון ציבורי לכל אשר יש לו מחשב מחובר.]

בן פורת · הודעהעל ידי **בן פורת** » ד' ינואר 18, 2017 2:15 pm

מלאעולם כתב:משה פרידמן:
ההספד שלי על רבי משה שפירא זצ"ל

יפה ומרתק
אף אני לא אשכח את הטרמפ עם ד"ר בלוך ובני לוי במעלה בית וגן, ואת הויכוחים הסוערים ביניהם.
בני לוי כידוע היה מהפכן שמאלני רדיקלי (מהוהיסט) שרבים נהו אחרי הכריזמה והכשרון שלו. כשנפטר בפתאומיות בחוהמ"ס לפני כארבע עשרה שנה, ר' משה היה בצער גדול.
בהזדמנות אם אוכל, אעלה את ההספד שנשא עליו בתום השבעה.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 18, 2017 2:21 pm

רק לציין שאחרי שבני לוי הכיר את ר' משה הוא בא לגור לידו.
זכור לי במעורפל שר' משה ממש נשנק בבכי בהספד על בני לוי ולא יכל להמשיך.

אגב, סיפור מעניין על בני לוי ור' משה. היתה להם קביעות בחברותא כל יום שישי. וכשנפטר הרב שך היה זה ביום שישי, ובני לוי הגיע לביתו של ר' משה, והוא לא הבין למה לא פותחים לו, אמרו לו שר' משה כנראה הלך ללויה, הוא אמר לא יכול להיות, אני דיברתי איתו על הרב שך.. אחה"צ הוא פגש את ר' משה חוזר מהלויה, עם קריעה בבגדו.

ואני מוסיף - ואז הוא הבין את מה שכולנו צריכים להבין שר' משה היה מורכב הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים להעלות על דעתנו.

* אפשר ח"ו לטעות לשמוע במילה מורכב צליל של משהו בעייתי, אבל האמת היא שההרכבה היא חיבור של כמה דברים, שיוצר דבר שלם ויפה אבל בשביל להעריך אותו נכון צריך להכיר את כל חלקיו

הגרח · הודעהעל ידי **הגרח** » ד' ינואר 18, 2017 2:36 pm

בהנחה, שר' משה הוא כולו חידוש, ולכן גם יכל לחזור בו,
אז ה"קשר"שלו לבריסק( ששם הכל בנוי על ה"טטא" והזידא),אומר דרשני :ואז צריך לומר ,שיופיו של ר'משה, הוא דווקא ב"סתירות" שעלו מדיבוריו או הנהגתו ,ואם כנים הדברים: אז אין דבר כזה"שיטה"של ר'משה, ואולי השיטה שאין שיטה ,ולא צריך להיות שיטה,פשוט" לזרום"

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' ינואר 18, 2017 2:43 pm

הגרח כתב:בהנחה, שר' משה הוא כולו חידוש, ולכן גם יכל לחזור בו,
אז ה"קשר"שלו לבריסק( ששם הכל בנוי על ה"טטא" והזידא) ...

עליך היה ר' משה אומר ש"לא נגע ולא פגע"...

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ד' ינואר 18, 2017 2:52 pm

כתבו קודם שרבי משה היה "זעף וקפדן". בתור קטן התלמידים שנקט בשולי גלימתו, אני רוצה למחות על הגדרה זו. הוא לא היה לא "זעף" ולא "קפדן", אלא היה כל כולו מחושב בכל תגובה ותגובה כפי הדרך שאחז שצריכה להיות הנהגת רב ותלמיד. כתוצאה מזה, אמר לתלמידים הרבה פעמים נזיפות שונות בצורה של קפידה כביכול, [וגם אני זכיתי כמה פעמים למנה כזו ממנו...], אך זה לא בא בכלל ממקום של קפדנות וזעף בנפש, אלא ממקום של חינוך והרבצת תורה. היו לו הרבה מקורות בחז"ל וברמב"ם מהם למד הנהגה זו, ויתכן שגם למד זאת למעשה ממרן הגרי"ז הלוי זצ"ל ומהרב הוטנר כפי שכבר הזכירו כאן. [דרך אגב, בני משפחתו של הגרי"ז העידו שגם הגרי"ז, למרות פרסומו כקפדן ורגזן כביכול, הרי שבהנהגתו עם בני הבית היה רך כקנה ונעים [אם לא שנגע הדבר בדבר שהצריך לדעתו חינוך, שאז קיים חובתו "למען אשר יצוה וגו'"].
הוא אחז שכך צריך להיות היחס בין רב לתלמיד, יחס של ריחוק המעודד קרבה רק עד מקום מסוים. סיפר לי תלמיד חכם גדול מותיקי תלמידיו, שכאשר הוא פתח כולל, נתן לו הגרמ"ש הנחיות לנהוג בתלמידים בצורה כזו של דיסטאנס, וכפי שהוא עצמו היה נוהג.

ראיה לדבר, ממה שבמקומות בהם ידע שהנהגה זו לא תתקבל לרצון (כמו אצל בעלי תשובה), היתה לו הנהגה הפוכה ממש. גם כבר הזכרתי את חביבותו ומאור פניו כשברך גו'ט שאבעס וכדו'.

אזכיר בזאת נקודה נוספת מאותו תלמיד, שממש הרגיש צורך למחות על כך שבהרבה מודעות על הגרמ"ש כתבו דברים בסגנון "גאון המחשבה והמוסר" וכדומה, והתעלמו מכך שהיה גאון אדיר בכל קנה מידה בכל התורה כולה, וידע את כל התורה בעיון.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 18, 2017 2:56 pm

באחת ההזדמנויות דיבר איתו תלמידו על הענין, אמר לו ר' משה בחיוך, אתה הרי חסיד (הוא היה מבית חסידי)
ברמב"ם כתוב המהלך לימין רבו הרי זה בור, החידושי הרי"ם הסביר, שהלוקח מרבו רק את הימין מקרבת ולא את השמאל דוחה - לא יקבל מרבו כלום ויצא ממנו בור.

הגרח · הודעהעל ידי **הגרח** » ד' ינואר 18, 2017 2:58 pm

תוכן כתב:
הגרח כתב:בהנחה, שר' משה הוא כולו חידוש, ולכן גם יכל לחזור בו,
אז ה"קשר"שלו לבריסק( ששם הכל בנוי על ה"טטא" והזידא) ...

עליך היה ר' משה אומר ש"לא נגע ולא פגע"...

ועליך הוא אמר "נתלה באילנות גבוהים ונתקע שם"

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ד' ינואר 18, 2017 3:02 pm

אריך כתב:הרב אפשר. להעלות כאן את נושא הביקורות הצולבות של בריסק, ולדון בתוכנן (בהקשר של ר' משה, או כל אחד אחר), דומה בעיניי לדיון פומבי בנושאי קבלה. יש דברים שמקומם בפורומים פנימיים. ובנידו"ד, הן יפים בחדרי שיעורים צפופים אי שם בין מאה שערים לזכרון משה. לא באופן ציבורי.
יש דברים שכשהם יוצאים החוצה לציבור הרחב שאינו רגיל בכגון דא ורואה בהם זלזול וכדומה, מאבדים את המקום הנכון שלהם. והדברים פשוטים כ"כ.

[זו אכן אחת הבעיות באינטרנט, שנושאים מסויימים שהיו נאמרים מפה לאוזן, והיו המבינים מקבלים את הדברים בפרופורציה הנכונה, מוצעים עתה כחומר לדיון ציבורי לכל אשר יש לו מחשב מחובר.]

מוכרחני להתווכח, בריסק זה לא אי שם, אי שם אם תרצה תוכל לומר על העיר חדרה או העיר תפרח או שכונת גבעת מרדכי, בריסק הוא היא תנועה בלב ליבה של חרדי ישראל, אמנם היא לא מדברת לליטאי הקלאסי, ולליטאי הקלאסי חדרה תפרח הם המרכז, אבל בכ"ז בירושלים ובאמריקה היא עוטפת את כל האוכלוסיא, כהיום בבריסק לומדים 1200 תלמידים, אצל הגרמ"ד מסתמא ג' מאות, ואצל ר"צ קפלן ה' מאות [אם כי הם לכאו' חוץ מהענין], וזה לבד שתי ישיבות גדולות, ולבד אלפי אלפי בוגרים במשך עשרות עשרות שנים. בריסק היא מנהלה ומעצבה של כל הישיבות באמריקה, וזה לבד סתם צ'אלמרים שהם במידת מה שייכים או קרובים בדעותיהם לבריסק או נהנו מזיו אורה.

ואמנם נכון הוא שרוב רובם של התלמידים בבריסק בפירוש אינם נוקטים והולכים לאורה ולדרכה, וגם בריסק עצמו רואה עצמו כמחנך וכמעצב, אבל לא כבורא, ולכן מעטים הם שהולכים לגמרי בדרכיהם, חוץ מכמה ממשפחות שפירא וברלין, ר' חיים גרונר ומש' ר' ברוך לייבוביץ ומש' הולס ועוד, [אצל ר' דוד המצב מגובש יותר], מכ"מ החשיפה של בריסק הוא בפירוש מרחיק לכת, לכל שדרות הציבור.

ומה שבבריסק אומרים וסוברים, אין זה בהסתרה באיזה חדר שיעורים, אלא בריש גלי, אילו היה בידו של הגרא"י הלוי להביע דעתו לכל העולם כולו בדרך שהוא רוצה, הוא היה עושה כן, הוא לא מתבייש במה שהוא אומר, והוא לא אחד שבודק עם מי הוא מדבר או מי שומע, אלא אומר בפני כל אחד ואחד בדיוק מה שהוא סובר או אבותיו סברו, ולא מעניין אותו ולא איכפת לו בכי הוא זה אם זה יפה לציבור לשמוע או לא יפה, וזו שיטה זו תנועה זו דעה וזה החינוך, ואף אם ר' משה לא החצין את זה כלפי חוץ כי הוא לא עמד בעמדת הגרא"י הלוי, ולא היה לו צורך בזה, מכ"מ הוא השמיעו בעוז ושידרו נאמנה בכל אופן שראה לנכון.

ואני מניח שרוב שמבקרים כאן כולם בכלל בני הישיבות מיתקרי, וממילא הוא ראוי מצד עצמו להתקבל לישיבת בריסק וממילא זכאי בשמיעת השיטה.
ואם כי יש כאן מבקרים זרים, אבל הם ממילא לא יבינו השיח והקודים.

אפשר · הודעהעל ידי **אפשר** » ד' ינואר 18, 2017 3:03 pm

דעת_האברך כתב:כתבו קודם שרבי משה היה "זעף וקפדן". בתור קטן התלמידים שנקט בשולי גלימתו, אני רוצה למחות על הגדרה זו. הוא לא היה לא "זעף" ולא "קפדן", אלא היה כל כולו מחושב בכל תגובה ותגובה כפי הדרך שאחז שצריכה להיות הנהגת רב ותלמיד. כתוצאה מזה, אמר לתלמידים הרבה פעמים נזיפות שונות בצורה של קפידה כביכול, [וגם אני זכיתי כמה פעמים למנה כזו ממנו...], אך זה לא בא בכלל ממקום של קפדנות וזעף בנפש, אלא ממקום של חינוך והרבצת תורה. היו לו הרבה מקורות בחז"ל וברמב"ם מהם למד הנהגה זו, ויתכן שגם למד זאת למעשה ממרן הגרי"ז הלוי זצ"ל ומהרב הוטנר כפי שכבר הזכירו כאן. [דרך אגב, בני משפחתו של הגרי"ז העידו שגם הגרי"ז, למרות פרסומו כקפדן ורגזן כביכול, הרי שבהנהגתו עם בני הבית היה רך כקנה ונעים [אם לא שנגע הדבר בדבר שהצריך לדעתו חינוך, שאז קיים חובתו "למען אשר יצוה וגו'"].
הוא אחז שכך צריך להיות היחס בין רב לתלמיד, יחס של ריחוק המעודד קרבה רק עד מקום מסוים. סיפר לי תלמיד חכם גדול מותיקי תלמידיו, שכאשר הוא פתח כולל, נתן לו הגרמ"ש הנחיות לנהוג בתלמידים בצורה כזו של דיסטאנס, וכפי שהוא עצמו היה נוהג.

ראיה לדבר, ממה שבמקומות בהם ידע שהנהגה זו לא תתקבל לרצון (כמו אצל בעלי תשובה), היתה לו הנהגה הפוכה ממש. גם כבר הזכרתי את חביבותו ומאור פניו כשברך גו'ט שאבעס וכדו'.

אזכיר בזאת נקודה נוספת מאותו תלמיד, שממש הרגיש צורך למחות על כך שבהרבה מודעות על הגרמ"ש כתבו דברים בסגנון "גאון המחשבה והמוסר" וכדומה, והתעלמו מכך שהיה גאון אדיר בכל קנה מידה בכל התורה כולה, וידע את כל התורה בעיון.

כל מה שכתבת נכתב בהודעת המודיע, והוא כתב להדיא שהוא בא ממקום טהור, והוא כתב להדיא שבא כשיטה, וכמו שאבותינו סיפרו לנו על הגרי"ז, היה שווה לקרוא בתשומת לב ולחסוך המחאה.

ושא_נס · הודעהעל ידי **ושא_נס** » ד' ינואר 18, 2017 3:35 pm

הרב משה פרידמן ייש"כ, אכן תיארת נכונה רסיסי הוד והדר שבקעו מרבינו הגרמ"ש זצ"ל, כי קרן עור פניו, וכפי שאמר "מקום גילוי האור הפנימי הוא בפנים - שם בוקע אור הנשמה" והיינו אומרם בב"ר יא "ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת, ברכו במאורות" והכרת פניהם ענתה בם, ומאחור, מהעורף, כל בני אדם דומים כ"ש ממנו, ז"ל.

אפשר כתב: שמעתי פעם סיפור שנודע לו על איזה עיתון שרוצה לסקר אותו, כנהוג בחגים וכיוצא, והוא עשה שמיניות באויר שזה לא יצא לפועל, כשראה כי כלתה אליו הרעה, ממש התחנן, ביקש העורך ומו"ל שלפחות יפגשוהו לשמוע ההתנגדות, והוא ניאות לכך והקדיש שעה שלימה, חלק ביאר ההתנגדות שלו וחלק סתם דיבר איתם על הא ודא, והעיקר לרצותם שלא יכתבו עליו. [ההתנגדות הוא נושא בפנ"ע, ואכ"מ ע"כ. ושמעתי מתלמיד שזה מאמר שהופעי במשפחה מלפני כמה שנים (לחג הסוכות?) האם שייך וראוי להעלותו לכאן?.

אריך · הודעהעל ידי **אריך** » ד' ינואר 18, 2017 3:46 pm

אפשר כתב:ומה שבבריסק אומרים וסוברים, אין זה בהסתרה באיזה חדר שיעורים, אלא בריש גלי, אילו היה בידו של הגרא"י הלוי להביע דעתו לכל העולם כולו בדרך שהוא רוצה, הוא היה עושה כן, הוא לא מתבייש במה שהוא אומר, והוא לא אחד שבודק עם מי הוא מדבר או מי שומע, אלא אומר בפני כל אחד ואחד בדיוק מה שהוא סובר או אבותיו סברו, ולא מעניין אותו ולא איכפת לו בכי הוא זה אם זה יפה לציבור לשמוע או לא יפה, וזו שיטה זו תנועה זו דעה וזה החינוך, ואף אם ר' משה לא החצין את זה כלפי חוץ כי הוא לא עמד בעמדת הגרא"י הלוי, ולא היה לו צורך בזה, מכ"מ הוא השמיעו בעוז ושידרו נאמנה בכל אופן שראה לנכון.

ואני מניח שרוב שמבקרים כאן כולם בכלל בני הישיבות מיתקרי, וממילא הוא ראוי מצד עצמו להתקבל לישיבת בריסק וממילא זכאי בשמיעת השיטה.
ואם כי יש כאן מבקרים זרים, אבל הם ממילא לא יבינו השיח והקודים.

אל תקח את דבריי למקום אחר.

לא דיברתי על עוצם וגודל תורת בריסק או מידת התפשטותה.

דיברתי על הביקורת העוקצנית והנשכנית.
יש הרבה ספרים בנוסח בריסק, כ"י. ואף אחד מהם לא מנציח ביקורות אלה. אפילו עיתון כזה לא קיים.

הביקורת נאמרת ונמסרת לרבים המעוניינים בה, באופן פנימי.

אתה כותב שראי"ס היה אומר זאת ברבים.
ממש. הוא היה עומד ב"יד אליהו" בפני עשרות אלפי איש ומחקה את הח"ח...

ר' משה עצמו נשואנו, מעולם לא אמר דבר כזה או דומה לו בפורום רחב.

למה א"א להבין?

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ד' ינואר 18, 2017 4:48 pm

אפשר כתב:
דעת_האברך כתב:כתבו קודם שרבי משה היה "זעף וקפדן". בתור קטן התלמידים שנקט בשולי גלימתו, אני רוצה למחות על הגדרה זו. הוא לא היה לא "זעף" ולא "קפדן", אלא היה כל כולו מחושב בכל תגובה ותגובה כפי הדרך שאחז שצריכה להיות הנהגת רב ותלמיד. כתוצאה מזה, אמר לתלמידים הרבה פעמים נזיפות שונות בצורה של קפידה כביכול, [וגם אני זכיתי כמה פעמים למנה כזו ממנו...], אך זה לא בא בכלל ממקום של קפדנות וזעף בנפש, אלא ממקום של חינוך והרבצת תורה. היו לו הרבה מקורות בחז"ל וברמב"ם מהם למד הנהגה זו, ויתכן שגם למד זאת למעשה ממרן הגרי"ז הלוי זצ"ל ומהרב הוטנר כפי שכבר הזכירו כאן. [דרך אגב, בני משפחתו של הגרי"ז העידו שגם הגרי"ז, למרות פרסומו כקפדן ורגזן כביכול, הרי שבהנהגתו עם בני הבית היה רך כקנה ונעים [אם לא שנגע הדבר בדבר שהצריך לדעתו חינוך, שאז קיים חובתו "למען אשר יצוה וגו'"].
הוא אחז שכך צריך להיות היחס בין רב לתלמיד, יחס של ריחוק המעודד קרבה רק עד מקום מסוים. סיפר לי תלמיד חכם גדול מותיקי תלמידיו, שכאשר הוא פתח כולל, נתן לו הגרמ"ש הנחיות לנהוג בתלמידים בצורה כזו של דיסטאנס, וכפי שהוא עצמו היה נוהג.

ראיה לדבר, ממה שבמקומות בהם ידע שהנהגה זו לא תתקבל לרצון (כמו אצל בעלי תשובה), היתה לו הנהגה הפוכה ממש. גם כבר הזכרתי את חביבותו ומאור פניו כשברך גו'ט שאבעס וכדו'.

אזכיר בזאת נקודה נוספת מאותו תלמיד, שממש הרגיש צורך למחות על כך שבהרבה מודעות על הגרמ"ש כתבו דברים בסגנון "גאון המחשבה והמוסר" וכדומה, והתעלמו מכך שהיה גאון אדיר בכל קנה מידה בכל התורה כולה, וידע את כל התורה בעיון.

כל מה שכתבת נכתב בהודעת המודיע, והוא כתב להדיא שהוא בא ממקום טהור, והוא כתב להדיא שבא כשיטה, וכמו שאבותינו סיפרו לנו על הגרי"ז, היה שווה לקרוא בתשומת לב ולחסוך המחאה.

קראתי בתשומת לב את הדברים לפני שהגבתי, וראיתי נכוחה שכוונת הדברים אכן היתה כנ"ל, אולם מכל מקום ביקשתי למחות על ההגדרה "זעף" ו"קפדן", כי הגדרה זו מציירת בלב הקוראים שלא הכירו אותו תמונה לא נכונה של הגרמ"ש, כביכול היה כל היום מסתובב בפנים זעופות, נוזף ומקפיד על כל מי שזז, וזה בבירור לא היה נכון.

טעם זקנים · הודעהעל ידי **טעם זקנים** » ד' ינואר 18, 2017 5:14 pm

אני שב ומבקש. עזבו את מורינו הגר"מ לנפשו. אל תתלו בו בוקי סריקי על מה שאין בו.
הוא ידע בדיוק מה הוא בוחר להשמיע לציבור - ואת זה השמיע.
אנא תשאירו את דמותו כמות שהייתה באמת, ואל תחטאו לאמת.
הוא מעולם לא העביר ביקורת ציבורית על גדולי תורה. דבר שאולי מקובל במקומות אחרים.
אז, כל בקשתי - נא לא לסלף את דמותו.

אם ברצון הרב אפשר, ואחרים, לנהל דיון על דרכה של בית בריסק בענין זה. יערב להם, ואנא יפתחו אשכול נפרד, ויעבירו לשם את כל עניינם.
להבין, הגר"מ לא רק שלא היה כזה, ולא רק שייחס חשיבות עצומה לכבודם של רבותינו. הוא היה פשוט בז לכל הדיונים הללו, כשהם על ידי מי שלא הגיע להוראה, ואינו לו יד ורגל בכל עניינים אלו.

טעם זקנים · הודעהעל ידי **טעם זקנים** » ד' ינואר 18, 2017 5:19 pm

אגב, עברתי על האשכול, והתפלאתי שישנה הגדרה שבעיניי הייתה פשוטה תמיד ביחס לר' משה, ולא ראיתי מי שכתב כן.

בעיני ר' משה היה תמיד - הר' שמואל של עולם המחשבה.
מה שעשה בדור הקודם ר' שמואל, ובנה עולם שלם של "רייד" ישיבתי. עשה ר' משה בעולם המחשבה. ההגדרות, המבנה. מטבעות הלשון שטבע והפכו להיות עובר לסוחר. כל הצורת הלימוד, והגישה בעולם המחשבה של דורנו, במידה מסויימת נבנה על ידו.

מעניין, שגם מבחינת האישיות יש קווי דמיון רבים -
רטוריקה שאין לה אח ורע. עד שהיו כאלו שבאו לשיעור "לשמוע את הנוסח". העוצמה והכריזמה. הסחף של התלמידים. העובדה שרבים מהם מחקים אותו. ההוד וההדר החיצוני. והבדידות המזהרת שהיה שרוי בה.

מה דעתכם?

לעומקו של דבר

היה מיוחד ברטוריקה? בהסרטות לא כ"כ נראה.

ר_חיים_הקטן

האם למישהו יש הקלטה מהספד מו"ר הרה"ג אלי' מרגליות שליט"א על הגרמ"ש זצ"ל שנאמר אתמול בלילה בבית מדרשו של הג"ר דן סג"ל?

בן מלך · הודעהעל ידי **בן מלך** » ד' ינואר 18, 2017 8:25 pm

תמלול שיעור של הרב פייבלזון "קוים לדרך הלימוד של ר' משה", שנמסר בישיבת פתחי עולם (מלבד ההספד).
לדעתי זה מדהים.
(יש כאן גם כמובן 'תורות' של הרב פייבלזון והדגשים שלו)

הגרח · הודעהעל ידי **הגרח** » ד' ינואר 18, 2017 8:46 pm

בן מלך כתב:תמלול שיעור של הרב פייבלזון "קוים לדרך הלימוד של ר' משה", שנמסר בישיבת פתחי עולם (מלבד ההספד).
לדעתי זה מדהים.
(יש כאן גם כמובן 'תורות' של הרב פייבלזון והדגשים שלו)

אולי אחרי שהציבור יקרא יהיה אפשר לפתוח את הדיון מחדש בכל אופן תודה ענקית ל"בן מלך"
עונג צרוף
ואולי מה "תלמידיו בחיים"אף הוא

הפשוט בפשטותו

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' ינואר 18, 2017 9:34 pm

טעם זקנים כתב:אגב, עברתי על האשכול, והתפלאתי שישנה הגדרה שבעיניי הייתה פשוטה תמיד ביחס לר' משה, ולא ראיתי מי שכתב כן.

בעיני ר' משה היה תמיד - הר' שמואל של עולם המחשבה.
מה שעשה בדור הקודם ר' שמואל, ובנה עולם שלם של "רייד" ישיבתי. עשה ר' משה בעולם המחשבה. ההגדרות, המבנה. מטבעות הלשון שטבע והפכו להיות עובר לסוחר. כל הצורת הלימוד, והגישה בעולם המחשבה של דורנו, במידה מסויימת נבנה על ידו.

מעניין, שגם מבחינת האישיות יש קווי דמיון רבים -
רטוריקה שאין לה אח ורע. עד שהיו כאלו שבאו לשיעור "לשמוע את הנוסח". העוצמה והכריזמה. הסחף של התלמידים. העובדה שרבים מהם מחקים אותו. ההוד וההדר החיצוני. והבדידות המזהרת שהיה שרוי בה.

מה דעתכם?

ההשוואה חלקית בלבד, יתכן שמה שר' שמואל עשה בתחומו, עשה ר"מ בתחומו, אבל ההשפעה של ר' שמואל היא לאין שיעור ולאין דמיון כלל. אמנם בל נשכח שהשדה שר' שמואל פעל הרבה יותר מרכזית מאשר השטח שבו ר"מ פעל.

הרב אפשר, הניתוחים שלך מופלאים ממש! אבל לפעמים אתה קצת שט על המילים שלך. אני יודע שהסגנון של ראי"ס אינו הסגנון של דודו, אבל ההשוואה בין ראי"ס לרמ"ש מופרכת, אצל הראשון הדברים נאמרים בסגנון ציני קרוב לליצני, ואצל השני כל דבריו כאש, הכל בנחרצות בתקיפות וברצינות, ודוקא משום כך דבריו יותר מעוררים עניין. ההבדל הוא כמובן לא רק בסגנון אלא תולדה מאישיותם השונה והמחולקת.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' ינואר 18, 2017 9:38 pm

בן מלך כתב:תמלול שיעור של הרב פייבלזון "קוים לדרך הלימוד של ר' משה", שנמסר בישיבת פתחי עולם (מלבד ההספד).
לדעתי זה מדהים. (יש כאן גם כמובן 'תורות' של הרב פייבלזון והדגשים שלו)

תודה. אם כי חשוב להעיר שהציטוט של ה'אבי עזרי' הוא מסולף, יעוי' בקטע המצורף:

: אבי עזרי - לגלות הקץ.png (24.15 KiB) נצפה 13447 פעמים

===

לגבי הגרמ"ש והגרש"ר, חשוב לציין שהגרמ"ש קיבל הרבה מאד מהגרש"ר בתקופת לימודיו בפונבז', גם כי הזקין לא סר ממנו.

הפשוט בפשטותו

איש_ספר כתב:
טעם זקנים כתב:אגב, עברתי על האשכול, והתפלאתי שישנה הגדרה שבעיניי הייתה פשוטה תמיד ביחס לר' משה, ולא ראיתי מי שכתב כן.

בעיני ר' משה היה תמיד - הר' שמואל של עולם המחשבה.
מה שעשה בדור הקודם ר' שמואל, ובנה עולם שלם של "רייד" ישיבתי. עשה ר' משה בעולם המחשבה. ההגדרות, המבנה. מטבעות הלשון שטבע והפכו להיות עובר לסוחר. כל הצורת הלימוד, והגישה בעולם המחשבה של דורנו, במידה מסויימת נבנה על ידו.

מעניין, שגם מבחינת האישיות יש קווי דמיון רבים -
רטוריקה שאין לה אח ורע. עד שהיו כאלו שבאו לשיעור "לשמוע את הנוסח". העוצמה והכריזמה. הסחף של התלמידים. העובדה שרבים מהם מחקים אותו. ההוד וההדר החיצוני. והבדידות המזהרת שהיה שרוי בה.

מה דעתכם?
ההשוואה חלקית בלבד, יתכן שמה שר' שמואל עשה בתחומו, עשה ר"מ בתחומו, אבל ההשפעה של ר' שמואל היא לאין שיעור ולאין דמיון כלל. אמנם בל נשכח שהשדה שר' שמואל פעל הרבה יותר מרכזית מאשר השטח שבו ר"מ פעל.

הרב אפשר, הניתוחים שלך מופלאים ממש! אבל לפעמים אתה קצת שט על המילים שלך. אני יודע שהסגנון של ראי"ס אינו הסגנון של דודו, אבל ההשוואה בין ראי"ס לרמ"ש מופרכת, אצל הראשון הדברים נאמרים בסגנון ציני קרוב לליצני, ואצל השני כל דבריו כאש, הכל בנחרצות בתקיפות וברצינות, ודוקא משום כך דבריו יותר מעוררים עניין. ההבדל הוא כמובן לא רק בסגנון אלא תולדה מאישיותם השונה והמחולקת.

יפה מנהל!
אני לא מבין מי קישר את שני האישים הללו, בלא לזלזל באף אחד הגר"מ היה חד בדרא בכל תחום ותחום! כל מילה מדודה ושקולה, כולו מחשבת אמן, מתנהל ע"פ שיטה ודרך תובענית להפליא!

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ד' ינואר 18, 2017 10:50 pm

ישר כח גדול למי שהעלה את דברי הגאון ר' אליהו מאיר פייבלזון שליט"א.
הוא אכן אחד מחשובי תלמידיו של ר' משה, לשבחו יאמר, שהוא קיבל מעוד מקומות (הגרי"ש זילברמן זצ"ל והגר"ל מינצברג שליט"א)
והוא אף מדגיש שתורתו אינה משקפת את תורתו של ר' משה בלבד.

נגע לליבי הסיפור שפעם הוא בא לר' משה עם ספר שרצה להוציא
ושאל את ר' משה האם להוציא, ר' משה אמר לו אתה הראשון שבא לשאול ולא לבקש הסכמה,כולם באים רק לבקש הסכמה,
אבל אם אתה שואל, כדאי לך לחכות עוד כמה שנים, בינתים יתחדדו לך דברים, יתבהרו לך,
כתלמיד שומע לרבו הוא אכן כך עשה. הסכמה מר' משה כבר לא יהיה לו. חבל.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר