בן עזאי כתב:הפשוט בפשטותו כתב:מישהו יודע אם אכן הגר"י דייויד מספיד, או שזו היתה טעות?
כלשון המודעה:
״יושמעו דברי תורה לזכרו״ היינו לא הספד שגרתי -סיפורים אנקדוטות וכדו׳- אלא השמעת דברי תורה שיתקשרו ויתנו ציור לדמות הנפטר,
ולמבין זה דרכו של רה״י בהרבה דברים ודו״ק
א. עיין בהספדו של הגר"י הוטנר על הגר"ח שמואלביץ.
ב. לעולם לא תמצא בבתי המדרשות הנ"ל סיפורים ועובדות.
וכמו שאמר אתמול בנו של ר' משה זצ"ל, ר' שמואל, שגם כשצריך מכתב הסכמה לספר או אפילו מכתב תמיכה למוסד, תמיד צריך להכנס לעומק הענין ומשם הדברים נוגעים גם לענין הפרטי העומד לפנינו.
הוא היטיב להגדיר במילותיו, כיצד ר' משה לא היה איש של פרטים אלא איש של כלל, כל כלו היה כלל. בכל דבר הוא מצא את הכלל והבין אותו וממילא כל הפרטים היו מובנים. אבל לעולם הם היו מובנים באופן של ממילא, באופן של פרט שהוא חלק מכלל גדול יותר ועמוק יותר. לא היה אצלו שאלה מקומית ותשובה מקומית. כל שאלה בפרט מסויים חייב להיות שהיא שייכת לכלל גדול יותר וכשנבין את הכלל ואת העומק שלו, ממילא זה יאיר את הפרט.
אני באופן אישי ממש התחברתי לדבריו, כך גם אני הק' מרגיש, ר' משה לא חיפש רק את הכלל של הסוגיא אלא את הכלל של כל הסוגיות, של כל התורה, של כל העולם!!
כל המציאות שיש לפנינו זה רק פרטים שמשתלשלים מכללים שהם עצמם פרטים שמשתלשים מכלל אחר.......
זו היתה הגישה בלימוד סוגיא, בלימוד דברי חז"ל, להבין שזה לא רק מאמר מקומי, אלא גילוי על פרט מסוים במערכת יותר עמוקה, כללית יותר, שרק כשתופסים אותה, אפשר להבין מתוכה את המאמר שלפנינו כזוית מסוימת של אותו ענין.
כשכתבתי שלדעתי גם דרך הלימוד באגדה היתה בריסקאית התכוונתי לזה.
כשהוא דיבר על חכמה ובינה ודעת. כשהוא היה מדבר על הבינה שהיא להבין דבר
מתוך דבר. היינו בעומקו של דבר מונח עוד דבר. ולא חכמה חדשה אלא עומק בתוך החכמה שנתפסה בהתחלה. כשאני הייתי שומע את זה זה הסתדר לי עם צורת הלימוד הישיבתית. (טעמי האישי בלבד)