נשר כתב:הגאון ר' עקיבא הכרמי זצ"ל רבה של קרית שמואל
(תלמיד לומז'א נשלח ע"י החזו"א)
נפטר בי"ד באב תשע"ה.
היה אחד מכמה גדולי תורה זצ"ל בחיפה והסביבה שנפטרו במשך כשלושה חודשים: הגאונים האדמו"ר ר' אליעזר הגר מסערעט-ויז'ניץ (כ' בתמוז תשע"ה), הרב הכרמי, הרב ברוך בן-ציון אידלשטיין שנפטר ביום השלושים של הרב הכרמי (מייסדה של יב"ע "פרחי אהרן" בקריית שמואל שבקריות [בשליחות מרן הגרמ"צ נריה זצ"ל] ולאחר פרישתו שימש כראש מחלקת הכשרות של רבנות חיפה [20 שנים] ורבה האשכנזי של שכונת הדר הכרמל ורב בית הכנסת הגדול של חיפה שבשכונה), הרב אברהם עמרם קוך (ל' באב - מקובל שנחבא אל הכלים ועסק רבות בתורה וחסד וכונה "הסטייפלר של הצפון"), הרב חיים נפתלי וויסבלום שהיה במשך כיובל שנים רבה של נווה שאנן (י"ד בתשרי תשע"ו).
וכולם נפטרו לקראת סוף השנה לפטירת רבה הספרדי של חיפה, הרב שלמה שלוש שנפטר בי"ב בחשוון תשע"ה.
לגבי דמותו של הרב הכרמי, הצטיין בבקיאות והבנה מעמיקה בכל חלקי הספרות התורנית של תורת הנגלה והיה ידוע כפוסק חריף ומקורי, ואף היה לו ידע בתורת הנסתר. כן היה בקי בפיוט הקדום. לא פחות מאשר בגאונותו התורנית נודע הרב ביראת שמים ויראת חטא, במידות טובות וענווה. בלט באהבת ישראל וארץ ישראל ובפשטות הנהגתו. אישיותו התבטאה גם בכך שהיה רחוק מכל תאוות כסף וסירב בתוקף לקבל כסף חוץ ממשכורתו הצנועה כרב. בנו מספר שבמקרה מסוים אישה ערירית הורישה חצי מדירתה לרב ורעייתו וחצי לאחיינה שלא יודע עד היום שהייתה צוואה כזו כי הרב ורעייתו קרעוה.
הרב הכרמי נמנה עם הרבנים שחתמו על קול קורא כנגד שיטת הרבדים. בתקופת תוכנית ההתנתקות הצטרף לקוראים לסרב פקודה.
תמך בהשקפה דתית-ציונית ביחס לרעיון הציוני ולמדינה והיה איש ארץ ישראל השלמה. היה בין הרבנים שחתמו על עצומה הקוראת לחיילים להימנע מלהתגייס למילואים לביצוע ההתנתקות.
עם זאת, בדרכי הלימוד והחינוך תמך בדרך החרדית המקובלת, ומוסדות החינוך שבנשיאותו הם בעלי אופי חרדי. בהנהגותיו היה קרוב לדרך החרדית לפי החזון איש כמו אי שימוש בחשמל בשבת.