הודעהעל ידי אום אני חומה » ה' ספטמבר 29, 2016 9:50 pm
זכיתי פעמיים להתברך הימנו בביהכנ"ס אליהו הנביא מול שוק פרדס כץ.
אכתוב כאן סיפור מעניין ורב לקח שסיפר אחד המקורבים אליו בימי השבעה, ששאל אותו פעם מתי הייתה הפעם הראשונה שזכה לגילוי אליהו, והשיבו החכם ז"ל בזמנו הייתי עובד כמסגר בבית חרושת והצוות שם היה מורכב מאנשים פשוטים בתכלית "עמך בית ישראל", וכמובן בזמני ההפסקות הללו עסקו בהבליהם בעוד שאני ישבתי בצד עם ספר, דבר שהיה למורת רוחם הגלויה. פעם אחת נפל עלי חפץ כבד על הרגל, זעקתי לעזרה והם עמדו מהצד וגיחכו. בקושי רב הצלחתי להשתחרר וגיליתי שהבוהן שלי שבורה. הרגשתי רגש חזק מאוד של כעס כלפיהם, על אטימותם ורוע לבבם, אבל נזכרתי - אסור לכעוס! הלכתי הביתה וכדי לשכך את הכעס לא פניתי לקופ"ח אלא ישבתי והשקעתי את עצמי בלימוד כל הלילה, ובאשמורת הבוקר פניתי לטבול במקווה, כי מקווה בגימ' כעס. כשיצאתי מהמקווה פגשתי אותו, ואמר לי שההתגברות שלי עשתה רושם גדול בשמים.
אגב אורחא כדאי לציין עוד צדיק שנפטר לפני כחודשיים ולא נספד כהלכה כלל, הרה"ק הישיש ר' דוד בר-נתן זיע"א, (כמדומה שהיה גר ביהוד).