הרב איתם הנקין הי"ד - תוך כדי דיבור

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' אוקטובר 25, 2015 8:42 am

"אף על פי כן ולמרות הכל אני מאמינה בכל מאודי, שהניסים שאנחנו זכינו להם בתקופתנו, תקומת המדינה והלאה, מגמדים את ניסי יציאת מצרים".

וואו, איזו אמירה מדהימה.

מישהו יודע בת מי היא הרבנית הנקין שתחי' ?

ללא ספק אשה מדהימה. שתהיה בריאה ותראה המון נחת מהנכדים היתומים. אמן ואמן.

שיראו נחת מצאצאיהם וינוחמו מן השמים על האסון הגדול באבדן הבן היקר והחשוב ורעיתו.

עם זאת אע"פ שצריך להכיר בנסים שעושה עמנו הקב"ה ששומר על הכבשה בין שבעים זאבים, וגם הושיענו כאן בארץ ישראל כמה פעמים מיד אויבינו הקמים עלינו כן ירבו חסדיו עמנו להושיענו.
אבל לא צריך להגזים, ולצערינו לא זכינו עדיין לימים האלה שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה וגו' וניסי יציאת מצרים עיקר הם אצלנו, יתקיימו בנו דברי הנביא ירמיה מהרה.

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' אוקטובר 25, 2015 10:01 am

כפשוט, יש הבדל משמעותי ביותר, הרי שם הניסים היו למעלה מהטבע באופן ניכר ביותר, והניסים שהיא מדברת עליהם, שבהחלט היו, בכל זאת הם בדרך הטבע.

ברזילי · הודעהעל ידי **ברזילי** » א' אוקטובר 25, 2015 11:00 am

כמובן, יש בחינות שונות להשוואה בין ניסים, והשוו לדברי היעב"ץ "חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה (היינו מש"כ לעיל מינה, קיום אומתנו בגלות שה אחת בין שבעים זאבים), גדלו אצלי יותר מכל נסים ונפלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל". אבל העיקר אינו מדידת הנסים (שתלויה מן הסתם גם בהנחות היסוד על משמעותם ההיסטורית, ועל התפתחויות עתידיות), אלא על שמירת הפרופורציות בשעה קשה שבה אדם מן השורה מאבד את עשתונותיו ואת חוש המידה שלו, ועל המבט הכללי בשעה של אסון לפרט, וזה באמת סימן גדלות.

כמובן, ולא היה כוונתי להפחית במעלת דבריה מן הבחינה האישית אלא להעיר על אמיתת הדברים.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » ב' אוקטובר 26, 2015 9:02 pm

בוש אני במאוד על האיחור, אך ההכרח לא יגונה. בזמן האירוע הרי נאסרנו מן הדין בהספד, ולאחר החג נטרדתי בחבילי טרדי"ן, ואחר עד עתה.
באמת אין מה לחדש בנושא, לאשר ידידנו הרב איש ספר כבר השתטח בכל זוית ופינה ועשה נפש לנפשו של ר' איתם הי"ד (ואף הוסיף ביקורת סמויה על האנכיות השורה בינינו, שאף באסון של ידיד מרגישים רק מה שנוגע לעצמינו - העדר ידיד, אך לא שמים לב לאבל ההורים השכולים וליגון היתומים). אך משום אל תפרוש מן הציבור, אצטרף אל רוב החברים פה הדוברים לא נכונה (כמו שנטען לאחרונה פה) ואכתוב מרגשי והרהורי לבי לזכרון הקדוש הי"ד.
את ר' איתם ז"ל לא הכרתי פא"פ, רק בהתכתבות דרך האימייל (בשנות תשס"ח-תשע"ה). אך העיקר, לא התכתבנו הרבה, רק פעם בחצי שנה לערך, ועם כל זה הרגשתיו לידיד. רק בראותי התגובות פה ובכל מקום אחרי פטירתו הבנתי שידידים כמוני היו לו למאות, כי באמת היה ידיד כל בית ישראל.
המתבונן בתוך כתיבותיו יראה שלמרת היותו חלק ממגזר מסויים, לא היה לו שום רגשות איבה כלפי חוגים אחרים. וכן כתב לי לפני יותר משש שנים בזה"ל: "אני כשלעצמי משתדל בכל כחי ללכת בדרכי זקני הגריא"ה שלא לדון שום אדם לפי מפלגתו".
וביותר, בכתיבותיו נרגש השאיפה להגיע לנקודת האמת לאמיתו. כל אחד בתוך חוג שלו יש לו דיעות קדומות בכל נושא, וכל אחד מנסה להוכיח דעתו לעצמו ולאחרים. אך מעטים הם המוכנים להודות על האמת במקום שלא נעים להם ולדעותיהם ולהשקפת בני חוגם. שונה היה ר' איתם שברגע שנראה לו האמת לצד אחר, הודה בכל לב.
מאחר שהאמת היתה נר לרגליו, ומשנאת אחים היה רחוק, לכן הצטיינו כתיבותיו בבירור הנושאים הנדונים מזוית המציאות ולא מזוית ראות הרצון. מספר פעמים התווכחנו בפורום זה, ומכולם נוכחתי בעדינות נפשו וחתירתו להאמת.
מכח הסברת פנים שלו לכל אדם, וכש"כ להגדולים ממנו, נראה בעין אחר כל מה שכתב עליו מורו בהיסטוריה. צריכים ליקח בפרופורציה את מעמדו ומעמד של אסף, ואת מה שקיוה הוא לקבל מאסף, ומה שקיוה אסף שיקבל הוא ממנו.
נוסף על כך, המעיין באוטוביוגרפיה שכתב איתם, יראה שכולה לוקה בחסר, ולא רק בחסר אלא ניכר השמטות מכוונות ומגמתיות שנעשו על ידי ר' איתם כדי לרצות את מוריו. וז"ל שם:

לאחר השחרור התחלתי ללמוד ב'כולל' למבחני ההסמכה של הרבנות הראשות לישראל (אותם סיימתי בשנת תשע"א, 2011), ובמקביל התחלתי לעסוק באופן עצמאי בכתיבה ובמחקר בתחום ההיסטוריה, מתוך עניין אישי שגיליתי בתחום זה מאז ומלפנים (יש שיתארו זאת כ"הידבקות בחיידק ההיסטוריה". אך לדידי אפשר שמדובר ב"נטיה מולדת").
מטבע הדברים, תחומי הענין אותם התחלתי לחקור היו במעגלים הקרובים לעולמי ולמשבצת חיי: עולם הרבנות והרבנים. את המאמרים הראשונים שכתבתי פרסמתי בשנים תשס"ז-תשס"ח (2007-2008) בשנות שיצא לאור (בעריכתי) בישיבת ההסדר בה למדתי, וכעבור שנה התחלתי לפרסם מאמרים גם בבמות חיצוניות הקשורות לציונות הדתית, דוגמת כתבי העת 'אקדמות' ו'המעין'.

בקצרה, ראשית דרכו במאמרים, בתשס"ז-תשס"ח פירסם מאמרי היסטוריה ב'עלוני ממרא', ובתשס"ט התחיל לפרסם עוד מאמרים אך כולם "בבמות הקשורות לציונות הדתית".
נפתח את גליון עלוני ממרא תשס"ז, ונגלה שם מאמר אחד לבד ששמו של ר' איתם מתנוסס עליו, אך לא בהיסטוריה, דווקא בנושא הלכתי או שמעתתא - חשיבותו של מי שאינו מצווה ועושה. (יש מאמר בקורת ספרים מ"המערכת" שאפשר לתלותה בר' איתם יקירנו, אך מאחר שלא הביאו בין מאמריו בבלוג שלו, מסתבר שלא שלו היתה אלא של שותפו. בכל אופן, על שמו וודאי לא נתפרסם בשום מקום, כך שזה לא שייך לאוטוביוגרפיה הנ"ל כל עוד שלא נקרא המאמר על שמו בשום מקום).
בשנה שלאחר זה, קיץ תשס"ח כבר יש ב'עלוני ממרא' שני מאמרי היסטוריה-הלכתיים בנושא שנת השמיטה עם שותפו, וממנו בלבד. אך בינתיים כבר פקיע שמיה בשני מאמרים.
הראשונה, מאמר התגובה ב'מקור ראשון - מוסף שבת' פרשת תרומה תשס"ח, מאמר שפירסמה את שמו בעולם כשנכנס באמצע פולמוס קשה על נוסחא האמיתית של דברי הצמח צדק מלובאוויטש ביחס להגר"א. (על מאמר הנ"ל כתב לי שלא היו לו שום סיבה לכתוב כך רק "שכך הראיות מוכיחות לענ"ד") ב'כפר חב"ד' בסיכום על אותה פולמוס כתבו אז עליו "איתם הנקין איש ספר והגות מוכר המצוי היטב בתחום" (אפשר ללמוד מזה כמה גדול כחם של בעלי אינטרסים ליקח אברך בן כ"ד שלא פירסם מאמרי תולדה בשום מקום ולשומו על גפי מרומי קרת. אך לא זה הנוגע לנו כעת, העיקר שכבר פירסם מאמר היסטוריה קודם ל'עלוני ממרא', ודווקא מאמר שנתפרסם מאוד בזמנו).
השניה, בניסן תשס"ח בקובץ ישורון כרך כ', אסף את כל החומר הבלתי נדפס מסבו הגרי"א הנקין זצ"ל, דבר שהתמסר לה בכל נימי נפשו, כל עצמו ניסה לדעת דרכו זקינו וללכת בהם. וכאמור זו מאמרו המסודר הראשון משלו שיצא לאור (להבדיל מ'מאמר תגובה' הנזכר לעיל).
ולכן יתמה הקורא מה פשר השמטות אלו. ואיך זה בכלל מנסה לעשות רושם כאילו כל כתיבותיו ב"במות הקשורות לציונות הדתית" כשבפועל מאמרו הראשון (או השניה כנ"ל, אך בכל אופן לפני מאמרי היסטוריה שב'עלוני ממרא') היתה דווקא ב'ישורון' החרדי?
מובן מכל זה, שאוטוביוגרפיה זו נכתבה לזמנו ומקומו, תחת חסות אסף, וכדי לרצותו. ומינה נדון לכל פרשת יחסו עם אסף, וד"ל.
לזכר נשמת ידידנו ר' איתם הי"ד, אשתדל אי"ה לאסוף הערות שרשמתי לעצמי על דבריו בפורום שלנו ולא נפניתי בזמנם לסדרן להעלותן, ויהיו הדברים לזכרו. תנצב"ה.

ציבור · הודעהעל ידי **ציבור** » ג' אוקטובר 27, 2015 1:18 pm

ציבור · הודעהעל ידי **ציבור** » ג' אוקטובר 27, 2015 1:20 pm

מתעמק כתב:הראשונה, מאמר התגובה ב'מקור ראשון - מוסף שבת' פרשת תרומה תשס"ח, מאמר שפירסמה את שמו בעולם כשנכנס באמצע פולמוס קשה על נוסחא האמיתית של דברי הצמח צדק מלובאוויטש ביחס להגר"א. (על מאמר הנ"ל כתב לי שלא היו לו שום סיבה לכתוב כך רק "שכך הראיות מוכיחות לענ"ד") ב'כפר חב"ד' בסיכום על אותה פולמוס כתבו אז עליו "איתם הנקין איש ספר והגות מוכר המצוי היטב בתחום" (אפשר ללמוד מזה כמה גדול כחם של בעלי אינטרסים ליקח אברך בן כ"ד שלא פירסם מאמרי תולדה בשום מקום ולשומו על גפי מרומי קרת. אך לא זה הנוגע לנו כעת, העיקר שכבר פירסם מאמר היסטוריה קודם ל'עלוני ממרא', ודווקא מאמר שנתפרסם מאוד בזמנו).

האם יש למישהוא את המאמר אודות הפולמוס של הצ"צ והגר"א

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' אוקטובר 27, 2015 3:04 pm

נתבקשתי ע"י המשפחה לפרסם:

הנאהבים והנעמים בחייהם
ובמותם לא נפרדו
במלאת שלושים להרצחם של אהובינו
הרב איתם ונעמה הנקין הי"ד
נקיים אזכרה לזכרם
בע"ה ביום ראשון יט חשוון תשע"ו (1.11.15)
במלון רמדה, ירושלים, רח' וילנאי 6
[חנייה במקום וליד בנייני האומה בסמוך
בשעה 19:00
דברי תורה וזכרון מפי רבנים חשובים, חברים ובני משפחה
ציבור מוקירי זכרם מוזמן
לפרטים נוספים: אליסף 052-3114274
אחינו בית ישראל: 'בצר הרחבתם לנו',
תודה שהקפתם אותנו בחסד ובאהבה
שנזכה להתאחד מתוך שמחה, ובתפילה לישועה השלמה,
משפחות ערמוני והנקין

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ג' אוקטובר 27, 2015 4:00 pm

האם יש ביבליוגרפיה מסודרת של כל כתביו שהתפרסמו?

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ג' אוקטובר 27, 2015 11:14 pm

לייטנר כתב:נתבקשתי ע"י המשפחה לפרסם:

הנאהבים והנעמים בחייהם
ובמותם לא נפרדו
במלאת שלושים להרצחם של אהובינו
הרב איתם ונעמה הנקין הי"ד
נקיים אזכרה לזכרם
בע"ה ביום ראשון יט חשוון תשע"ו (1.11.15)
במלון רמדה, ירושלים, רח' וילנאי 6
[חנייה במקום וליד בנייני האומה בסמוך
בשעה 19:00
דברי תורה וזכרון מפי רבנים חשובים, חברים ובני משפחה
ציבור מוקירי זכרם מוזמן
לפרטים נוספים: אליסף 052-3114274
אחינו בית ישראל: 'בצר הרחבתם לנו',
תודה שהקפתם אותנו בחסד ובאהבה
שנזכה להתאחד מתוך שמחה, ובתפילה לישועה השלמה,
משפחות ערמוני והנקין

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' אוקטובר 27, 2015 11:18 pm

תוכן כתב:האם יש ביבליוגרפיה מסודרת של כל כתביו שהתפרסמו?

http://aleph.nli.org.il/F/?func=find-c& ... adjacent=N
http://www.rambish.org.il/results.asp?S ... quest=2102

גימפעל · הודעהעל ידי **גימפעל** » ו' אוקטובר 30, 2015 12:05 pm

העתקתי דברים קצרים שכתב הרב יחיאל גולדהבר לזכרו של המנוח.

דמעות רותחות על ידיד נפש: הרב איתן הנקין הי"ד

ראשית היכרותי עם המנוח הי"ד אמנם היתה רק מלפני כשנתיים, כאשר התחלתי לערוך מחקר על המחלוקות בכוללי היישוב הישן בירושלים, לפני כמאה וחמישים שנה, אבל מאידך חשתי שהכרתיו מאז ומעולם.
באותה תקופה הצלחתי לשים את ידי על חומר רב ונדיר, אבל ריבוי החומר רק ערפל את עומק ההתרחשויות אז בעיר. התמקדתי בבירור הגורמים לחילוקי הדעות בין העדות והכוללים, אך העובדות התרבו והסתעפו והתעצם אי-הבהירות על הבהירות, כמאמר החכם מרוב עצים לא רואים את היער.
אחד מעיקרי הסכסוך בעיר היה היחס לר' יחיאל מיכל פינס, שמצד אחד היה מאנשי בריתו של רב העיר רבי שמואל סלאנט, ומאידך: משנואי הנפש של רבי יהושע ליב דיסקין אב"ד בריסק. הצלחתי לזהות שסכסוך זה היה אחד מהסיבות העיקריות שגרמו להלהיב ולהלהיט את הרוחות בעיר, מריבה שאת תוצאותיה אנו רואים עוד עשרות בשנים. כמובן שעמדו לנגד עיני מאמריו של הקדוש איתם הנקין על הרב פינס. קראתי אותם כמה פעמים וחשתי שהוא חי ונושם את סמטאותיה של העיר העתיקה בימים ההם.
לכן יצרתי עמו קשר, וכאילו הכרנו מאז ומעולם הוא פתח לפני את אוצר ידיעותיו המלווה במבט עשיר על העיר ועל בעיותיה. מני אז כמעט שלא עברו שבועיים שלא שוחחנו טלפונית בליבון סוגיה סבוכה זו והמשתלשל ממנה.
מהכא להכא המשכנו לשוחח על סבו הרב הנקין, כשאני תורם מקצת מהעובדות שהיו ידועות לי, ששמעתי מאבי ז"ל ומעוד כאלה שהכירו אותו אישית, ואילו הוא שיתף אותי בדרכי עבודתו באיסוף החומר על הסבא זצ"ל ועל ההדרת ספרו, כשאנו מפליגים מליטא לארה"ב וחוזר חלילה, על כל המשתמע מכך.
רבות התכתבנו והרבה שוחחנו. בכל שיחה היה מקדים שהוא טרוד מאוד הן בלימוד והן בעריכת מאמרים, ולמרות כל זאת הקדיש כמה דקות בעבורי.
בתקופה מסוימת חקרתי את פרשת חיפושיו של ר' שמואל סלאנט לרב שיעמוד לימינו, כאשר הגיע לזקנה (כידוע לבסוף נבחר הגאון האדר"ת, שלבסוף נפטר כמה שנים לפני רש"ס). גיליתי תעודות נדירות השופעות אור חדש על פרשה זו, אך לצערי לא היה לי עם מי לשוחח כדי להבהיר פרשייה סבוכה זו. ורק אצלו מצאתי אוזן קשבת. אך לא היה קל להשיגו. חיפשתי אותו רבות בשיחות טלפון כדי ללבן את הסוגיה, ולא כל פעם הוא היה זמין. פעמים רבות אשתו גברת נעמה הי"ד הרימה את הטלפון ו"התלוננתי" על כך שאני מתקשה "לתפוס" אותו טלפונית, כאשר אני מסביר לה שהעניין דחוף, משום שאני מוכרח לפרסם את המאמר בעוד שבועיים!
תשובתה היתה אופיינית לאשת-חבר. היא היתה עונה לי בשיא הפשטות: "בעלי מתעלה בתורה, וגם אני נזהרת שלא להפריע לו". בשמעי משפטים כאלו, בושתי ונכלמתי...
אבחנתו בקריאת תעודה, היתה חד כתער. דייק כל מילה ואות, ויותר ממה שדייק באות הכתובה, חקר ושאל והתעניין על המילה והמשפט שלא היו כתובים, שהיו חסרים בתעודה: למה היא חסרה? ועוד שאלות מחקר כגון אלה.
תשובותיו ומסקנותיו היו מעוטפות בשיא הישרות והתמימות. מעולם לא יישב את תמיהתו בתשובה דחוקה. זה כשרון נדיר ביותר! רמת הבנתו בכל סוגיא שהיא, היתה כבוגר וכמי שכבר סיים מסכתות רבות בש"ס עם מפרשיהן.
צניעותו היתה למעלה מהמשוער, לא החזיק טובה לעצמו. ישרותו היתה מלווה אותו בכל דבר ועניין, הן בלימוד והן המחקר, וכמובן גם בהוויות העולם הזה!
השיחה האחרונה בינינו היתה בין כסא לעשור, כשהתקשרתי אליו לאחל ברכת שנה טובה. אז העליתי לפניו את התמיהה הידועה על מאמרם: לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים שבנות ישראל היו עסוקות בעניני שמחה... הלא יום זה הוא המאויים מכל השנה!?
על אתר ענה ואמר: כל עובדה חיובית גורמת לשמחה, קל וחומר מצב שלילי שנהפך למצב חיובי, שהוא גורם לשמחה יתירה, כבחינת 'מתוך החושך ניכר האור'. וזה העניין הפנימי של תשובה מאהבה שהזדונות נהפכות לזכויות, היינו השלילי גורם להתפרצות של שמחה.
בנות ישראל בחרו במכוון ביום זה להתעסק בעניני אהבה, משום שאין אהבה כאהבת הקב"ה לעבדיו שסרחו אחרי התפייסו עמו. עכ"ד.
ראויים הדברים למי שאמרם...
מעטים הדומים לו: אברך צעיר שייף עייל, ששבילי ירושלים נהירים לפניו כשבילי גבעת שאול. גדולה האבדה ואין לה נחמה.
יהי זכרו ברוך

צונאמי · הודעהעל ידי **צונאמי** » ו' אוקטובר 30, 2015 1:56 pm

שלושים לרצח איתם הנקין: תכנית המחקר על 'החפץ חיים'

שלושים לרצח איתם הנקין: תכנית המחקר על 'החפץ חיים'

נעמה ואיתם הנקין (מקור: דף פייסבוק לזכרם)

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונן.
(ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ה)

לא כמוֹת כל האדם, כי אם נ ר צ ח. נרצח בהתעללות, בידי פראים משוּסים,
שגם דורם העשירי לא ידע את מי הרגו. וכאן הוא עיקר הכאב.
(גרשם שופמן על רצח ברנר, 1921)

הרשימה שפרסמתי כאן לפני שלושה שבועות לזכרו של תלמידי איתם הנקין, שנרצח עם רעייתו נעמה בידי בני עוולה, עוררה התרגשות של ממש והדים רבים, וזאת אם לשפוט על פי אלפי הצפיות (נכון להיום, מעל תשעת אלפים!), מאות השיתופים בפייסבוק, התגובות בבלוג, המכתבים והטלפונים לאין ספור שקיבלתי.

ההספד התפרסם, כמעט במלואו, מעל דפי 'המוסף לשבת' של עיתון 'ידיעות אחרונות' (9 באוקטובר 2015), תורגם לאנגלית והופיע בבלוג Seforim תחת הכותרת 'A Farewell to Eitam Henkin', ומשם הובא גם במגזין האינטרנט Tablet. כך הגיעו הדברים גם לידיעתם של קוראים רבים שאינם מכירים את בלוג עונ"ש ואינם מנויים עליו.

היו מעטים כאלה – ואני יודע מי הם ומאיזה 'אזור חיוג' הם באים – שניצלו את ההזדמנות הטרגית כדי להתחשבן, בתוקפנות ובגסות, אתי ועם מחקריי, עם סגנון כתיבתי ועם השקפת עולמי. הם נעלבו בשמו של איתם, שאותו כלל לא הכירו, ובשם בני משפחתו, שכלל לא נעלבו. קשה היה להם להכיל את דמותו רבת-הפנים של מי שנדמה היה כ'אחד משלהם', והנה התברר שהיו לו גם פנים אחרות, שונות ממה שדמיינו לעצמם. הם השתלחו בי, הן בתגובות לרשימתי בבלוג עונ"ש, הן בתגובות לרשימתי בבלוג Seforim, הן בפורומים אחרים באינטרנט (למשל ב'משפחות סופרים', שמתנהל באתר החרדי 'אוצר החכמה', שאיתם היה בין משתתפיו; באתר 'בחדרי חרדים' וגם בפייסבוק). זה היה מופע מביש ומתלהם של בּוּרוּת (מישהו חשב ש'ביוגרפיה ביקורתית' על החפץ חיים, פירושה מתיחת ביקורת עליו!), חוסר הבנה מוחלט (כאילו רמזתי שאיתם התכוון לעזוב את עולם התורה, ותיארתי אותו 'כצלמי וכדמותי') והתנשאות.

אבל לרוב המוחלט של הקוראים, אלפי אנשים ונשים שלא הכירו את איתם ולא שמעו עליו כלל עד האסון, התגלתה דמות מיוחדת במינה ומורכבת, שההגדרות הרגילות אינן הולמות אותה. רבים כתבו לי כי קראו את דבריי כשעינם דומעת, ודבריהם ריגשו גם אותי עד דמעות.

בימי ה'שבעה', שנדחו לאחר חג הסוכות, באתי לניחום אבלים בבית משפחת הנקין שבשכונת קרית משה בירושלים. אין צריך לומר שהבית המה ככוורת דבורים ועשרות רבות של מבקרים היו בו בכל רגע נתון. כשהצלחתי לפלס את דרכי אל בני המשפחה והצגתי את עצמי אמרה לי האם, הרבנית חנה הנקין: 'חיכינו לך'. הם ידעו שאגיע ורצו שאגיע. חשוב היה להם לשמוע מכלי ראשון את רשמיי על איתם משנות היכרותנו הארוכות, מאז היה בן עשרים ושלוש.

בדרכה האצילית הושיבה אותי האם השכולה סמוך אליה במשך שעה ארוכה. סביבנו המוני מנחמים ומנחמות, ואילו היא מנסה לקלוט כל פרט מדבריי ולהבין טוב יותר מדוע בחר איתם דווקא בי למורה. התרגשתי לאין שיעור כאשר היא אמרה לי: 'הוא לא הלך ללמוד באוניברסיטת תל אביב. הוא בא ללמוד אצלך...'

ההודעה בה מסרתי לאיתם על זכייתו במלגת רוטנשטרייך ותגובתו

הם גם רצו לדעת מדוע בחר איתם דווקא את 'החפץ חיים' כנושא לדוקטורט, ולא את הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בעל 'ערוך השולחן', שעליו הִרבה לכתוב (ספר שיכנס את מאמריו עליו יראה אור בעתיד), וניסיתי להסביר את שיקוליו. יגיל, אחיו המבוגר, סיפר לי כי כבר הצליח 'לפרוץ' את המחשב של איתם, ובתוכו מצא לא מעט חומר, מסודר על פי הפרקים המתוכננים של הדוקטורט, שאיתם כבר הספיק לאסוף בזמן הקצר שחלף מאז החל במחקר הנושא.

במלאת שלושים להירצחו, אני מבקש להציב יד צנועה נוספת לזכרו ולפרסם את תכנית המחקר לדוקטורט, כפי שאושרה על ידי מוסדות אוניברסיטת תל אביב. תכנית מחקר, כשמה כן היא – 'תכנית'. לא פחות ולא יותר. אוי לו לחוקר ש'המוצר הסופי' שיוציא מתחת ידיו יהיה תואם בדיוק לתכנית שהגה כמה שנים קודם לכן. מחקר ביקורתי הוא דבר דינמי ומתפתח, ואין אתה יודע היכן יסתיים ולאלו מסקנות יוביל. התכנית משקפת אך ורק את מה שידוע לך בזמן כתיבתה ואת הנחות העבודה וההשערות שעמן אתה יוצא לדרך. עליך להסביר בתכנית המחקר את חשיבות הנושא, לשכנע שהוא ראוי לעבודת דוקטורט, לשרטט מתווה ראשוני של פרקים ולציין את המקורות העומדים לרשותך בשלב זה.

אין זה פרסום מדעי בשום אופן, אלא כאמור רק 'תכנית', ובכל זאת חשבתי שנכון יהיה, גם למען חוקרי הנושא בעתיד לבוא, שיהיו דבריו האחרונים של איתם לפני הקוראים. אולי יקום בעתיד מי שימשיך מן המקום שבו נפסקה שירת חייו.

התכנית פורסמה שם, והובאה באשכול שכן כאן

בן_אליעזר

איני יודע באם התפרסם מעל במה זו (או אשכולות הדומות) מכבר - אבל הנה ממייל השבועי ששולח הרב יחיאל גולדהבר, ורובו ככולו של 'פנים' האימייל, על ידידו -יבלחל"ח- הרב איתם הנקין הי"ד (וצירפתי המאמר על העקידה עצמו כאן ג"כ - שכן בגוף האימייל בסופו מציין עוד ציונים בזה - אף כי ייתכן שמקומו ב"בית המדרש" וכיו"ב):

מאת: יחיאל גולדהבר <[email protected]>
תאריך: 30 באוקטובר 2015 בשעה 2:52
נושא: עקידת יצחק בראי ההלכה
אל:

דמעות רותחות על ידיד נפש: הרב איתן הנקין הי"ד

ראשית היכרותי עם המנוח הי"ד אמנם היתה רק מלפני כשנתיים, כאשר התחלתי לערוך מחקר על המחלוקות בכוללי היישוב הישן בירושלים, לפני כמאה וחמישים שנה, אבל מאידך חשתי שהכרתיו מאז ומעולם.
באותה תקופה הצלחתי לשים את ידי על חומר רב ונדיר, אבל ריבוי החומר רק ערפל את עומק ההתרחשויות אז בעיר. התמקדתי בבירור הגורמים לחילוקי הדעות בין העדות והכוללים, אך העובדות התרבו והסתעפו והתעצם אי-הבהירות על הבהירות, כמאמר החכם מרוב עצים לא רואים את היער.
אחד מעיקרי הסכסוך בעיר היה היחס לר' יחיאל מיכל פינס, שמצד אחד היה מאנשי בריתו של רב העיר רבי שמואל סלאנט, ומאידך: משנואי הנפש של רבי יהושע ליב דיסקין אב"ד בריסק. הצלחתי לזהות שסכסוך זה היה אחד מהסיבות העיקריות שגרמו להלהיב ולהלהיט את הרוחות בעיר, מריבה שאת תוצאותיה אנו רואים עוד עשרות בשנים. כמובן שעמדו לנגד עיני מאמריו של הקדוש איתם הנקין על הרב פינס. קראתי אותם כמה פעמים וחשתי שהוא חי ונושם את סמטאותיה של העיר העתיקה בימים ההם.
לכן יצרתי עמו קשר, וכאילו הכרנו מאז ומעולם הוא פתח לפני את אוצר ידיעותיו המלווה במבט עשיר על העיר ועל בעיותיה. מני אז כמעט שלא עברו שבועיים שלא שוחחנו טלפונית בליבון סוגיה סבוכה זו והמשתלשל ממנה.
מהכא להכא המשכנו לשוחח על סבו הרב הנקין, כשאני תורם מקצת מהעובדות שהיו ידועות לי, ששמעתי מאבי ז"ל ומעוד כאלה שהכירו אותו אישית, ואילו הוא שיתף אותי בדרכי עבודתו באיסוף החומר על הסבא זצ"ל ועל ההדרת ספרו, כשאנו מפליגים מליטא לארה"ב וחוזר חלילה, על כל המשתמע מכך.
רבות התכתבנו והרבה שוחחנו. בכל שיחה היה מקדים שהוא טרוד מאוד הן בלימוד והן בעריכת מאמרים, ולמרות כל זאת הקדיש כמה דקות בעבורי.
בתקופה מסוימת חקרתי את פרשת חיפושיו של ר' שמואל סלאנט לרב שיעמוד לימינו, כאשר הגיע לזקנה (כידוע לבסוף נבחר הגאון האדר"ת, שלבסוף נפטר כמה שנים לפני רש"ס). גיליתי תעודות נדירות השופעות אור חדש על פרשה זו, אך לצערי לא היה לי עם מי לשוחח כדי להבהיר פרשייה סבוכה זו. ורק אצלו מצאתי אוזן קשבת. אך לא היה קל להשיגו. חיפשתי אותו רבות בשיחות טלפון כדי ללבן את הסוגיה, ולא כל פעם הוא היה זמין. פעמים רבות אשתו גברת נעמה הי"ד הרימה את הטלפון ו"התלוננתי" על כך שאני מתקשה "לתפוס" אותו טלפונית, כאשר אני מסביר לה שהעניין דחוף, משום שאני מוכרח לפרסם את המאמר בעוד שבועיים!
תשובתה היתה אופיינית לאשת-חבר. היא היתה עונה לי בשיא הפשטות: "בעלי מתעלה בתורה, וגם אני נזהרת שלא להפריע לו". בשמעי משפטים כאלו, בושתי ונכלמתי...
אבחנתו בקריאת תעודה, היתה חד כתער. דייק כל מילה ואות, ויותר ממה שדייק באות הכתובה, חקר ושאל והתעניין על המילה והמשפט שלא היו כתובים, שהיו חסרים בתעודה: למה היא חסרה? ועוד שאלות מחקר כגון אלה.
תשובותיו ומסקנותיו היו מעוטפות בשיא הישרות והתמימות. מעולם לא יישב את תמיהתו בתשובה דחוקה. זה כשרון נדיר ביותר! רמת הבנתו בכל סוגיא שהיא, היתה כבוגר וכמי שכבר סיים מסכתות רבות בש"ס עם מפרשיהן.
צניעותו היתה למעלה מהמשוער, לא החזיק טובה לעצמו. ישרותו היתה מלווה אותו בכל דבר ועניין, הן בלימוד והן המחקר, וכמובן גם בהוויות העולם הזה!
השיחה האחרונה בינינו היתה בין כסא לעשור, כשהתקשרתי אליו לאחל ברכת שנה טובה. אז העליתי לפניו את התמיהה הידועה על מאמרם: לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים שבנות ישראל היו עסוקות בעניני שמחה... הלא יום זה הוא המאויים מכל השנה!?
על אתר ענה ואמר: כל עובדה חיובית גורמת לשמחה, קל וחומר מצב שלילי שנהפך למצב חיובי, שהוא גורם לשמחה יתירה, כבחינת 'מתוך החושך ניכר האור'. וזה העניין הפנימי של תשובה מאהבה שהזדונות נהפכות לזכויות, היינו השלילי גורם להתפרצות של שמחה.
בנות ישראל בחרו במכוון ביום זה להתעסק בעניני אהבה, משום שאין אהבה כאהבת הקב"ה לעבדיו שסרחו אחרי התפייסו עמו. עכ"ד.
ראויים הדברים למי שאמרם...
מעטים הדומים לו: אברך צעיר שייף עייל, ששבילי ירושלים נהירים לפניו כשבילי גבעת שאול. גדולה האבדה ואין לה נחמה.
יהי זכרו ברוך
מה מתאים להקדיש לזכרו מאמר המקיף את המבט ההלכתי על מהלך 'עקידת יצחק'.
*
ואסיים בדבריו הנוקבים של הכתב סופר על הלקח שיש לנו ללמוד מהעקידה.
על הפסוק 'ויש זרעך את שער אויביו' (כב, יז) דורש הכת"ס:
איתא בגמרא (תענית טו ע"א) שבתעניות אומרים 'מי שענה לאברהם אבינו בהר המורי... ברוך אתה ה' גאל ישראל. והקשה בירושלמי [תענית פ"ב ה"ד]: "וכי ישראל נגאלו בהר המוריה, הרי יצחק ניצל? אלא כיון שנגאל יצחק נגאלו ישראל.
וקשה מדוע לא הזכיר בהדיא יצחק?
וי"ל ידוע ש'מעשה אבות סימן לבנים' וכל מה שאירע לאבות אירע לבנים, לכן מעשה העקידה רומז, שישראל צריכים למסור נפשם בכל מצב על קדושת השם, לקיים את ציווי ית"ש, ואם הם יעשו כן, ויכינו את עצמם למסירות נפש ולעמוד בנסיון, הקב"ה יעזור להם, שלבסוף לא יפלו בידי אויביהם אלא ינצלו.
דבר זה אירע גם בשעת העקידה, שיצחק הוכרח למסור נפשו לעשות רצון ה', ואפילו אברהם לא חס על בנו. בכך עשה "פועל דמיוני" לבניו שיעשו כן, וילכו אחרי רצון ה' באש ובמים. וברגע האחרון "ישלח עזרו מקודש" ויאמר "אל תשלח ידך בבני כי בני אל חי המה" לכן לאחר העקידה, הבטיח הקב"ה לאברהם "ויירש זרעך" שהם ינצחו את אויביהם. וזהו כוונת ירושלמי: כיון "שנגאל יצחק - נגאלו כל ישראל", שמאורע זה פעל, להצלת ישראל בדורות הבאים, עכ"ד הכת"ס.
ויהא רעווא שיקויים בנו מאמרם על הפסוק 'וירש זרעך את שער אויביו' אלו בני כנען (גויי הארץ)
בברכת שבת שלום, יחיאל
נ.ב.
בנוגע לתמיהתו של ר"פ הירשפרונג בהע' 34, יש לציין שכבר קדמוהו גודלים וטובים כמבואר על-יד הערה 78.
הע' 6
פשוטו של מקרא: מקורו במדרש שכל טוב לר' מנחם ב"ר שלמה, ברלין תר"ס, עמ' 61; אע"ז, וראה ביאור הרד"ל לפרקי דר"א, פרק לא ס"ק כג.

ספריית הרמבם

גיליון ל"ו של ספרני יהדות עלה לרשת במלאת שלושים יום להירצחם של הרב איתם ונעמה הנקין בידי מרצחים ומוקדש כולו לזכרם.

הרב איתם היה תלמיד חכם שקדן, שלן בעומקה של ההלכה. תלמיד חכם מהזן הישן והמוכר, איש שיראתו קודמת לחכמתו.

בד בבד היה במגע יום יומי עם תלמידי חכמים צעירים כמוהו, שוחרי דעת, הבקיאים בשימוש במאגרי מידע ובטכנולוגיה החדשה בעולמנו המתחדש.

בקשנו מעמיתים לעט, שהיו בקשר מכתבים עם הרב איתם, לשתף בהם את הציבור. נענינו ברצון מידי רבים, ובחרנו להביא בפניכם מדגם מהעושר שנפרש לפנינו.

בגיליון זה:

א. הקדמה / שמריה גרשוני

ב. ישיבת תורת כהנים / איל דודסון

ג. אילו עיתונים וכתבי עת קרא הרב קוק ? / עוז בלומן, יוסף אביב"י

ד. צנזורה ב"משנה ברורה" / מתוך פורום "סופרים וספרים"

ה. 'שובו לבצרון אסירי התקוה' – על רבנות פתח תקוה / אורי רדמן

ו. ציור יונה בשער תנ"ך, דפוס ורשה, תר"ב. (אנקדוטה)

על מלאכת האיסוף והעריכה עמלו יחדיו אבישי אלבוים ושמריה גרשוני.

"דודי ירד לגנו ללקוט שושנים".

חבל על דאבדין ולא משתכחין.

לעיון בגיליון ראו נא כאן:

http://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C% ... %9C%D7%95/

מרחביה · הודעהעל ידי **מרחביה** » א' נובמבר 01, 2015 12:36 am

[התקבל בדוא"ל:]

: בקשה הנקין.jpg (61.68 KiB) נצפה 20291 פעמים

יעל · הודעהעל ידי **יעל** » א' נובמבר 01, 2015 1:06 pm

הרב אברהם וסרמן, "בין הרב קוק לאיתם הנקין ז"ל"
http://www.kipa.co.il/now/17/65047.html

מן הדרום · הודעהעל ידי **מן הדרום** » א' נובמבר 01, 2015 10:54 pm

אולי יש מי שהיה באזכרה הערב ברמדה ויכול להביא משהו שנאמר שם?
כמו כן, איך מצליחים לראות את הגליון של ספרני היהדות שהוזכר כאן?

שיף · הודעהעל ידי **שיף** » א' נובמבר 01, 2015 11:36 pm

נמצא כאן
viewtopic.php?f=19&t=24524#p246101

מבקש חכמה · הודעהעל ידי **מבקש חכמה** » ו' אפריל 01, 2016 10:41 am

ראיתי פרסום על הספר "אש תמיד" שיצא כעת בהוצאת מוסד הרב קוק.

יעקב כהן · הודעהעל ידי **יעקב כהן** » ב' אפריל 11, 2016 9:20 pm

מבקש חכמה כתב:ראיתי פרסום על הספר "אש תמיד" שיצא כעת בהוצאת מוסד הרב קוק.

1.pdf: (3.1 MiB) הורד 849 פעמים

2.pdf: (66.81 KiB) הורד 875 פעמים

3.pdf: (37.22 KiB) הורד 724 פעמים

4.pdf: (4.25 MiB) הורד 780 פעמים

אורח · הודעהעל ידי **אורח** » ד' מאי 04, 2016 10:22 pm

הזמנה לערב עיון לזכרו באונ' ת"א.

הזמנה - ערב עיון לזכרם של איתם ונעמה הנקין.pdf: (425.03 KiB) הורד 597 פעמים

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » ה' מאי 05, 2016 11:16 am

חבל על דאבדין

ויותר חבל שאלו שעושים ערב לזכרו, הם מהאקדמיה המחטיאה לדמות.
אמנם איתם הי"ד הלך לאקדמיה לשם תואר, אבל בנשמתו , בתוכיותו, היה חרד לדבר ה' ושייך ומחובר הרבה יותר לתורה.
חבל שאין לחרדים היכולת והרצון להרים ערב כזה לזכרו על טהרת הקודש.
על דרך שזעק מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל , מדוע החרדים הזניחו את ניהול ארץ הקדש והשאירו את זה לחלוצים.
(רק על דרך, ברור שאין להשוות כובד העניינים).

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ב' אוגוסט 08, 2016 11:07 pm

דוד אסף כתב:"לא הייתי זקוק למאמץ מיוחד כדי לשכנע אותו שמקומו וייעודו אינו בין כותלי הישיבה, ואת כישרונותיו אל לו לבזבז על פלפולי הלכה" (ראה כאן).

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' אוגוסט 09, 2016 12:40 am

גם אוויל מחריש, חכם ייחשב

גימפעל · הודעהעל ידי **גימפעל** » ג' אוגוסט 09, 2016 7:34 am

מעט דבש כתב:
דוד אסף כתב:"לא הייתי זקוק למאמץ מיוחד כדי לשכנע אותו שמקומו וייעודו אינו בין כותלי הישיבה, ואת כישרונותיו אל לו לבזבז על פלפולי הלכה" (ראה כאן).

אלו מהעבירות הקלות של הכותב האפיקורס.

ספרן · הודעהעל ידי **ספרן** » ו' ספטמבר 23, 2016 7:03 am

יגיל הנקין

הדברים שנשאתי באזכרה לאיתם ונעמה, במלאת תריסר חודש להירצחם.
יש תפיסה נפוצה לפיה ההלכה היא אוסף המניפולציות של הרבנים שקבעו אותה. כפי שלגלג פעם הרב ליכטנשטיין זצ"ל על אמונה זו, הריהי "אם תרצו אין זו הלכה". כביכול, הרב מחליט לאן הוא רוצה להגיע, ואז הוא מקשט את המסקנה הכתובה מראש במקורות המתאימים.
באופן מסורתי במשפחתנו לא מסכימים כלל עם התפיסה הזו. ובצדק.
פוסק צריך להיות ישר. ייתכן שהוא רוצה להגיע לאנשהו; בוודאי שהוא מושפע מהיותו בן זמנו ומקומו (למשל, בניגוד לרש"י, אני מעיד שאבא שלי לא מדבר צרפתית עתיקה); אבל הוא, יותר מהכל, מנסה לפסוק לאמיתה של תורה וכופף עצמו בפניה. השאלה אינה לאן הפוסק היה רוצה להגיע, אלא מה הוא מאמין שניתן לעשות. להדגמה, אמנם אני לא פוסק וכן בן פוסק, אבל העובדה שאם הדבר היה תלוי בי הייתי מבצע כמאתיים ושלושים רפורמות הלכתיות מרחיקות לכת לא אומרת דבר כל זמן שאני מודע לכך שהדבר איננו תלוי בי ושמה לעשות, המערכת שאני באופן כללי מחויב לה לא תמיד מביאה את התוצאה שהייתי רוצה לראות.
עניין היושר עובר כחוט השני אצל תלמידי החכמים במשפחתנו, ולא רק אצלם. אצל סבא שלי, אברהם הלל הנקין ז"ל היה ישר בצורה קיצונית. הוא לא עיגל פינות ולא היה מוכן לשמוע על כיפוף החוקים וכל-מיני דברים המוכרים לישראלים על בסיס יום-יומי. היו לזה גם חסרונות, כפי שאיתם ואני למדנו על בשרנו. כל אחד מאיתנו בנפרד לא רווה נחת ממערכת החינוך ולהיפך, והיה קשה לשכנע את סבא שהעובדה שאני עף בממוצע מהתיכון פעם בחודש ושאיתם מחליף ישיבות כמו גרביים, כלומר פעם בחצי שנה, איננה מלמדת שעשינו משהו נורא. העובדה שבתור מורה ותיק הוא לא היה זורק אנשים מהלימודים למעט במקרה של קטסטרופה כללית, הקשתה עליו להבין שבמדינת ישראל המצב הוא אחר.
היושר עבר ממנו גם לילדיו. בדוגמה אחת, בגיל 9 דודי גיל זאב ז"ל, שמכר לימונדה ברחוב, קיבל יותר מדי כסף מקונה. כשגיל גילה את זה, הוא רדף אחריו כברת דרך כדי להשיב לו את העודף; הוא המשיך בגישה זו גם בהמשך חייו, עד מותו בטרם עת בגיל 26.
אבי מורי, ייבדל לחיים ארוכים, הרב יהודה הנקין, גם הוא מייצג של גישה זו. כבר ראיתי את אבא מתיישב לכתוב תשובה כשהוא משוכנע שהתשובה היא א' ולשם גם כיוון להגיע, וראיתי אותו כותב בסוף תשובה הפוכה. למה? כי במהלך העיון הוא השתכנע שנקודת המוצא שלו לא הייתה נכונה. יש שתי אפשרויות במקרה כזה: אפשר לנסות להזיז את העולם ובלבד שלא לזוז מהמקום, ואפשר לזוז מהעמדה אם מתברר לך שעמדה אחרת היא נכונה.
לא תמיד זה פופולרי, ואבא כבר זכה להיות בעמדה המוזרה שבה רב אחר תוקף אותו על שמרנות הלכתית, כשהמקור עליו הוא מסתמך דווקא מסתמך בעצמו על אבא; וראיתי אותו גם בעמדה בה הוא הרב היחיד או הכמעט יחיד שעונה ברצינות על שאלות נפיצות, כאשר רבים מעדיפים לא לענות עליהן, כמו במקרה של רבני יש"ע ששלחו ב-1995 לארבעים רבנים שאלה בנושא העמדת חברי-ממשלה-לדין; למיטב ידיעתי, שלושים ושבעה רבנים לא הגיבו, שניים אמרו שאין להתעסק בנושא – ואבא שלי כתב תשובה עניינית מפורטת ובה טען שהשואלים טועים.
איתם המשיך במסורת הזו, הכוללת הרבה יושר ו'לא תגורו מפני איש'. מחד, בהרבה כבוד הוא לא היסס לחלוק על רבנים גדולים ומבוגרים ממנו, כולל מוריו ורבותיו, אם חשב שדעתם מוטעית – ומאידך, הוא נהג בהם כבוד ולא נפל למלכודת לפיה אם חולקים על דעתו של מישהו, סימן שהמישהו ההוא איננו ראוי. כידוע, כיום אנשים לא חולקים על דעתי מפני שהם חושבים אחרת: כפי שיעיד כל טוקבקיסט, הם חולקים בגלל שהם טפשים, בורים, רשעים או כל הנ"ל ביחד. מלכודת זו אמנם לא כל-כך נפוצה בספרות השו"ת, אבל כפי שאבא שלי יכול להעיד מנסיון חייו, לפעמים גם אם רב לא אוהב את מה שכתבת, הוא יכול לכתוב כמה חרפות ועשרים פעם "טמא" על גליון כתב העת שהוצאת, ולשלוח לך בתור תגובה. מה שאותו רב לא הביא בחשבון, אגב, הוא שאבא שלי הוא מי שהוא: אבא מיד פרסם את כל החרפות, מילה במילה, בתור מכתב למערכת בגליון הבא.
עניין היושר מביא אותנו לסוגיה בגמרא בעירובין, שם מסופר על "תלמיד ותיק" שהיה ביבנה שהיה מטהר את השרץ בק"ן טעמים. איננו יודעים מי הוא היה. למה? לא דווקא בגלל שחלקו עליו. באותו עמוד בגמרא בעירובין אומרים על התנא המפורסם רבי מאיר, "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו; ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים. על טהור טמא ומראה לו פנים". אבל לא אמרו בשום אופן "תנא אחד היה שהיה אומר על טמא טהור". אומרים: רבי מאיר. אנחנו יודעים גם את שמו של סומכוס, תלמידו של רבי מאיר, "שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה". אבל אנחנו לא יודעים את שמו של אותו תלמיד ותיק. למה? אני חושד שזה בגלל מה שעשה כל אחד. רבי מאיר אמר על טהור (לדעת אחרים) טמא ולהיפך, ונימק; סומכוס פלפל ונתן 48 טעמים לכל איסור והיתר. התלמיד הותיק – טיהר את השרץ.
עצם העובדה שמישהו חושב שמה שאחרים חושבים שהוא טמא הוא טהור ולהיפך, לא זהה למי שמטהר את השרץ; הראשון מחזיק בדעה חריגה. האחרון יודע שזה שרץ, אבל יודע גם לטהר אותו עד שלא יהיה ברור שזה בכלל טמא. זה ההבדל. לא היכולת. הרצון.
איתם, אם היה רוצה, היה יכול להתיר את השרץ. ואני לא מדבר רק על ידענותו ולמדנותו, הגם שהיא ברורה לכל הפותח את ספרי ההלכה שלו – "לכם יהיה לאכלה" בענייני כשרות ו"אש תמיד" על הלכות שבת.
בזמנו, איתם ואני חשבנו לחמוד לצון על חשבונו של כתב עת מסויים. לפני עשרים שנה, הפיזיקאי אלן סוקאל שלח לכתב עת אקדמי נחשב בתחומו מאמר של הבלים המוכיח בין השאר, למיטב הבנתי, שהמציאות הפיזיקלית היא הבניה חברתית, ושערכים מתמטיים מסויימים (כגון פאי) הם בכלל תלויי הקשר היסטורי. המאמר, לשמחת ליבו, התפרסם והפך את אותו כתב עת ללעג ולקלס.
אנחנו תכננו לכתוב, בשמות בדויים כמובן (יש דברים שלא היו עוברים בשמותינו המלאים ולא היינו רוצים לקחת עליהם אחריות), מאמר שיוכיח שהציבור הדתי צריך לגייס אומץ (וזה טוב לגייס אומץ; אנחנו צריכים אומץ; אנחנו צריכים רבנים אמיצים, כלומר רבנים שיפסקו בדיוק כמו שאנחנו חושבים שהם צריכים לפסוק, ואז נמחא להם כפיים על שאמרו לנו (באומץ!) מה שרצינו לשמוע. אגב, זה עובד לקולא ולחומרא כאחד), ובשל האומץ הזה הוא צריך להוביל שינויים מרחיקי לכת, למרות החשש להיקרא רפורמים או ניאו-קונסרחב"דים או כל תואר גנאי אחר. הרעיון הבסיסי היה להשתמש בהמון רטוריקה של "למען התורה", "עת לעשות לה', "הקדוש-ברוך-הוא לא התכוון ש X", המון "חילול השם" ו"כבוד הציבור" ו"כבוד הבריות ועוד ג'וקרים הלכתיים על ימין ועל שמאל, ניצול כל דעת יחיד אפשרית (אבל ידוע שכל מה שכתב רב כלשהו יכול להפוך, אם הוא משרת המטרה, לגדול מהרמב"ם), לקיחת לימודי זכות (שלעיתים משמשים כדי לסייע בפתרון בעיות הלכתיות קשות, גם במחיר הצלה דחוקה) והפיכתם לקביעה כוללת וחסרת מגבלות; סברות כרס ומוסר כליות, פלפולים שנשמעים משכנעים אבל לא אמיתיים, ועוד כהנה וכהנה טכניקות שאפשר לומר עליהן בעדינות שהקורא הזהיר יכול למצוא אותן פה ושם הן לקולא והן לחומרא בימינו. ברור שלכל סברא והמצאה היו לנו מקורות. אחרי הכל, מדובר בשני היסטוריונים ורב אחד.
לא אפרט את הכל, אבל דיינו שנאמר שבדיון ההלכתי שלנו פחות או יותר מחקנו את השבת, אישרנו לאכול צ'יזבורגר עוף מפני כבוד הבריות, הסברנו שמותר לשתות יין גויים בהסתמכות על דוגמאות היסטוריות, וכמה היקשים לא רעים וטענה שהאוסרים מוציאים שם רע על קהילות יראים ושלמים שלא החמירו; איסורי עריות כולם כמובן נפלו חלל בפני רוח הזמן והנחות מטא-הלכתיות לגבי הסיבות להם, והרחקנו עד כדי להצהיר שיש – למען ההלכה כמובן, תוך קידוש השם ועל מנת להראות שהדתיים לא רק נמשכים אחרי רוח הזמן אלא מקדימים אותה – בעצם לבטל חלקים נרחבים מברית המילה, למרות ובמיוחד בגלל שאם יש מצווה כמעט-אוניברסלית אצל יהודים בישראל, זוהי; ולמרות שהתנגדות לשינוי שלנו הייתה צפויה לא רק מצד דתיים. מה לא עושים למען קידוש השם.
ואז החלטנו לא להעלות את כל זה על הכתב, למרות שהטיעונים היו מוכנים, מבנה המאמר היה מאורגן לנו בראש, וידענו מה אנחנו מתכוונים לכתוב.
לא המאמץ הפחיד אותנו. גם לא חששנו שנעבוד לחינם: לפי מיטב שיפוטנו, הבבל"ת הזה, באדיבות הידע ההלכתי של איתם והידע ההיסטורי של שנינו, היה מצליח בקלות לעבור עורך; אמנם זה לא היה מייצג את קו המערכת, אבל זה התאים לרוח הזמן, זה היה מעורר פולמוס ומביא רייטינג, והחשוב מכל – זה היה קול אמיץ וייחודי. ואמיץ.
מה שהפחיד אותנו הוא שחששנו שנצליח יותר מדי. אנחנו נכתוב את המתיחה הקטנה שלנו, ואנשים ייקחו אותה ברצינות, ובסוף נגלה שבמשך חמישים השנה הקרובות אנשים מעלים את השטויות שלנו בתור טיעונים הלכתיים רציניים.
איתם יכול היה להתיר את השרץ, ואנשים היו חושבים שהוא כשר. אבל הוא היה שרץ, וחששנו שאנשים ייקחו מהמאמץ שלנו את "בק"נ טעמים" ולא ישימו לב שמתירים פה שרץ. ולכן המתיחה נגנזה. ייאמר, שזמן מה לאחר מכן גיליתי שאחד המהלכים היותר מוזרים במאמר-המתוכנן דווקא הופיע כמה זמן מאוחר יותר בפסק שנועד למטרת לימוד זכות חריג במיוחד בפרשה קשה מאוד, מה שרק מדגים את החשיבות של הבנת כלים הלכתיים ומתי השימוש בהם לא נכון.
הדבר הזה גם מדגים את חוש ההומור של איתם. הוא היה מוכן להשקיע הרבה במתיחה הגונה, ומה שעצר אותו לא היה המאמץ אלא החשש שהמתיחה תילקח ברצינות ותכשיל אנשים. לא עזבה אותו השובבות של צעירותו (רק בשבעה, למשל, גילינו שהוא פעם אחת עמד מאחורי חפירת בריכת-שחיה פיראטית בישיבה התיכונית שלו, ותלה משום-מה שלטים תמוהים על מגדל המים בקריית משה); הוא היה רציני מאוד, אבל היה יותר מדי בוגר מכדי להימנע מילדותיות. הוא גם היה פורה בתחומים נוספים; רק בחודש האחרון גיליתי שהוא הלחין כמה שירים, כולל אחד שכתב בעצמו (בנתיים הצלחתי לשחזר רק מנגינה אחת, למילותיו של הרב קוק). הוא היה גם צלם חובב, וכמובן שהאריכו רבים על הקשר שלו עם נעמה וילדיו, ואיני חוזר פה על הדברים לא מפני שהם מיותרים אלא מפני שהם ידועים.
יש תופעה ידועה בסיפורי צדיקים: הרב או הצדיק התורן נולד ודף גמרא בפיו, בגיל שלוש הדהים את מלמדיו בידיעותיו, כשחבריו שיחקו הוא ישב ללמוד וללמוד, בגיל 13 נתן דרשת בר-מצווה שהשאירה את כל למדני העיר חסרי מילים, בגיל 15 ידע את כל הש"ס וכן הלאה. מן שטאנץ שכזה, שממנו מסתבר שהצדיק נולד צדיק ונעשה צדיק כי היה צדיק, וכל מעשיו בחייו היו להיות צדיק (לליטאים, למדן). זה כבר לא צדיק, זה אפיפיור. אפשר שהשינוי בין סיפורי הצדיקים של פעם לסיפורים של היום הוא בין חברה ששאפה לגדל גדולי תורה לחברה ששואפת לגדל אנשים שנשמעים לגדולי תורה, שהם צדיקים מהסוג שלעולם לא תהיו, כי הם נולדו כאלה.
יש אמנם כאלה שעונים לחלק נכבד מהתיאור לעיל, אבל זה לא המצב פה. העובדה שאיתם נעשה רב ותלמיד חכם לא הייתה חרוטה בסלע. לאמיתו של דבר, בזמן התיכון שלו לא הייתי בטוח שיבחר להישאר דתי, לא כל שכן לא חשבתי שיהפוך רב. השובבות שלו לא הייתה רק דרשות פורים ולמדנויות; הוא עבר ישיבות לא בגלל שהאריך מדי בתיקון חצות; הוא יצר בצעירותו מוזיקה אלקטרונית (ויש כנראה בקליפורניה מפיק שעד היום חייב לו כסף על קטע שיצר), הקשיב למוזיקה מגוונת, ופתיחת אחד מהקטעים שהלחין הושפעה ללא ספק מהמוזיקה של להקת 'מטאליקה'. אבל הוא בחר להיות רב, הוא הקדיש את חייו לתורה – מה שלא סתר את הצטיינותו בהיסטוריה, שם לדעתי היה לו פוטנציאל להפוך לאחד החוקרים החשובים בתחומו, את חיבתו למוזיקה ואת תחביבו כצלם. איתם, שהתורה שהשאיר אחריו מעידה מה היה יכול עוד לעשות לו היה הקב"ה קוצב לו עוד חיים, הפך תלמיד חכם מפני שרצה ומפני שלמד ומפני שהדבר היה חשוב לו ומפני שהאמין שזהו הדבר הנכון לעשות, ומפני שסבר שזו האמת. בשיר שכתב לפני 14 שנה, כלומר בגיל 18, מצאתי את המשפטים הבאים:
את האמת תגלה ככל שתהיה יותר - אתה.
וככל שתחתור אל האמת תתקרב עוד אל עצמך
כי ה' - חותמו אמת
ואמת מארץ תצמח.
השיר אולי מעט בוסר, הרעיון לא.
היה אפשר להאריך עוד, אבל צריך לסיים. אינני בטוח איך לסיים. כי אין בעצם סיום הולם. הסיום ההולם היחיד היה "נפטרו בשיבה טובה", והוא כבר לא יהיה. הרצח קטע את חייהם של איתם ונעמה בשיא פריחתם. זה לא סיום הולם. רבן גמליאל אומר, "אין עושים נפשות" (כלומר, מצבות) "לצדיקים, דבריהם הם זכרונם".
יהיו דבריו של איתם זכרונו; יהיה מסלול חייו ראיה לכך שלא כולם הולכים בתלם; שאין תלם אחד המתאים לכולם, ולפעמים גם מי שמפלס תלם משלו יכול לחרוש בו ויהי היושר שלו מורה לדרך שראוי ללכת בה.

יציב פתגם · הודעהעל ידי **יציב פתגם** » ו' ספטמבר 23, 2016 8:22 pm

שמו נזכר לטובה במאמר על בעל יד הקטנה (בגליון עלים לתרופה, פר' עקב תשע"ו, הערה 3)

פניני · הודעהעל ידי **פניני** » ו' ספטמבר 23, 2016 11:02 pm

אולי כבודו יעלה את המאמרו שנזכר שם

יציב פתגם · הודעהעל ידי **יציב פתגם** » א' ספטמבר 25, 2016 4:07 am

פניני כתב:אולי כבודו יעלה את המאמרו שנזכר שם

https://safranim.com/%D7%92%D7%99%D7%9C ... %A0%D7%94/

מתפעל · הודעהעל ידי **מתפעל** » א' ספטמבר 25, 2016 11:37 am

תמידין כסדרן אני נזכר בקדוש ר' איתם הי"ד, כמה חבל על דאבדין,
כשהיו לי שאלות בתחומי הידע שלו, שלחתי לו במייל, ותמיד היו לו תשובות מעניינות, גם אם לא ידע את התשובה לשאלה הספציפית, והכל במאור פנים. היה זה מאד ברור שכל מה שהוא כותב, יש לו מקור מהימן ומוסמך, ואם זה על פי השערה, הוא כתב זאת במפורש ובהסתייגות.
תנצב"ה.

שלח · הודעהעל ידי **שלח** » א' אוקטובר 09, 2016 4:32 pm

שמעתי שהיו הספדים על הרב הנקין זצל היד בנשמת האם יוכלו להעלות לפורום תמליל של ההספדים או הקלטה וכדומה

לעומקו של דבר

כמדומני עוד לא עלה כאן, נדפס ע"י הכתבן ידידיה מאיר במכתב עיתי בשבע, סקירה מההספדים (מאמרו של אחיו יבדל"ח יגל נמצא כאן למעלה באשכול במלואו).

1

זה לא היה ערב מדכא. אני מתלבט אם מותר לכתוב משפט כזה, אבל כבר שבוע אני חושב על כך, ואני עומד מאחוריו. כן, האזכרה במלאת שנה להירצחם של הרב איתם הנקין ורעייתו נעמה הי"ד הייתה ערב מרומם. ממלא. נותן כוחות. נראה לי שאף אחד לא יצא מהאולם כמו שהוא נכנס אליו.

בראש השנה האחרון, כשאמרנו "אבינו מלכנו עשה למען הרוגים על שם קדשך" – הרב איתם ונעמה עוד היו כאן, מבקשים זאת יחד עם כל מתפללי בית הכנסת שלהם. הם הרי נרצחו שבועיים אחר כך, בסוכות. נדמה לי שכל אחד זוכר איפה הוא היה באותו לילה מר שהעיב על שמחת חול המועד. אני הייתי בסוכה של קרובי משפחה באזור המרכז, במפגש גדול של כל השבט, ואז התחילו להגיע הידיעות הראשונות על פיגוע ירי, ואז על כך שנהרגו זוג הורים, והאירוע המשפחתי שלנו התפזר בתחושה קשה. לא ידענו אז שמדובר בתחילתו של גל טרור, ושרבים וטובים עוד ייהרגו לצערנו.

בגלל השנה המעוברת, האזכרה לזוג הנקין, שנרצח בסוכות, נערכה באלול, ואין מתאים מזה, כפי שאמרו רבים מהנוכחים בערב. זו באמת הייתה אחת מעצרות אלול המחזקות ביותר שחוויתי.

2

מה בעצם היה כל כך עוצמתי בזוג הזה? למה כל כך הרבה חילונים, דתיים וחרדים, שבאו איתם במגע בחייהם הקצרים, עדיין מבכים את האבדה הגדולה? מה גרם למאות רבות של אנשים לנהור לאזכרה ביום חמישי האחרון, שנה אחרי, אנשים שאינם חלק מהמעגל המשפחתי הראשון או השני? מה היה בהם, במעצבת הצעירה שהייתה גם משוררת, וברב הצעיר שהיה גם דוקטורנט מצטיין להיסטוריה?

יועצת ההלכה, תרצה קלמן, שעבדה עם נעמה במדרשת נשמת, ענתה לשאלות שחלפו בראשי. היא פתחה את דבריה כך: "כדרכם של יהודים מדורי דורות בעת שקשה למצוא את המילים, איעזר במילותיו האלמותיות של דוד בתהילים: 'ה' לא גבה לבי ולא רמו עיניי ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני'. אני מסתובבת עם הפרק הזה בראש כבר כמה ימים, מאז שניסיתי לחשוב על מילה אחת שתוכל לתמצת את מה שהרב איתם ונעמה היו בעיניי, והמילה שהצטללה בראשי הייתה 'גדלות'. נעמה הייתה כולה גדלות, שבה בעת יודעת את מקומה באופן מדויק. לא גבה לבי ולא רמו עיניי, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני – אבל כן מהלכת בגדולות ובנפלאות שבהישג ידה. בכל תחומי החיים: כאשת מקצוע, כיוצרת, כאמא לארבעה ילדים, כרעיה, כעובדת ה'".

וכאן היא תיארה בפירוט את נעמה, שידעה ליצור ולעשות ולפרוץ, אבל גם ידעה איפה צריך להרפות ולעצור: "הייתי קוראת לזה גדלות באיזון. גדלות ביכולת לנהל בו זמנית גדלות מקצועית, יוצרת, הורית, זוגית ואישית כלפי שמיא. במציאת השילובים בין התחומים השונים וביצירת הגבולות בין התחומים השונים. הקפדה על חופשות מפנקות במקביל לעבודה אינטנסיבית. הקפדה על זמני עבודה נטולי ילדים במקביל להקפדה על זמני ילדים נטולי עבודה".

כדוגמה לאיזון הזה, הביאה קלמן את החלטתה של נעמה לקחת פסק זמן מכתיבת שירים: "נעמה הייתה יוצרת בגדלות. שירה, פרוזה. היצירה הייתה חשובה לה, והיא הכירה בערכה, אבל היא לא רצתה להלך בגדולות ונפלאות ממנה, היא קיבלה החלטה מודעת שעכשיו לא הזמן, ושהוא עוד יבוא בעזרת השם. ובינתיים זה יקרה רק מעט, מהצד, כשיתאפשר. כי נעמה הייתה אמא בגדולות ורעיה בגדולות. עם הכרה מתמדת של גבולות היכולת שלה, אבל ציפייה מתמדת מעצמה לעשות כל מה שבגבולות היכולת, שהוא הרבה מעבר למה שרוב ההורים, הטובים, מצפים מעצמם. אמא שהשקיעה אין סוף מחשבה ומאמץ בטיפול בצרכים הספציפיים של כל ילד מתוך התבוננות מעמיקה בחד פעמיות של כל ילד וכוחותיו. לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני - אבל את הפוטנציאל והכוחות שהקב"ה חנן אותי בהם צריך לממש. חובה לממש".

"הרב איתם ונעמה מובחרי חייליו של הקב"ה היו", סיימה קלמן, "ואיך אפשר אפילו לכמת כמה על כל אחד מאיתנו להגדיל את שמו של הקב"ה גם במקומם. בלי להלך בגדולות ובנפלאות מאיתנו, אבל במאמץ להביא לידי ביטוי את הגדלות שיש בנו. בהכרה בגודלנו הנכון והאמיתי בלי להגדיל אותו יתר על המידה ובהקפדה לא להקטין אותו. הרי אין כמו ימים אלו של טרום הדין של ראש השנה - דין שבו כל אחד מאיתנו נפקד, והמקום שלו בתצרף הרחב של העולם שברא הקב"ה נבחן - לחשבון נפש עמוק על הדיוק הזה שהם כל כך הצטיינו בו. של הליכה בגדולות עד היכן שידנו מגעת. תביעה עצמית עד לאותה נקודה, ושחרור מאותה נקודה והלאה תוך מבט לשמיים. הגעגוע צורב, והחסר בולט. מי ייתן לנו תמורתם. הלוואי ונזכה לחיות באופן שהם היו מעריכים. להגדיל שם שמיים בעולם בגדלות, ובגודל שלנו בדיוק".

3

ובעודי חושב שזו בדיוק הנקודה שאני צריך לקחת ולנסות לאמץ – לעשות בגדול, אבל לא יותר ממה שאפשרי – עלה לדבר הרב בצלאל דבליצקי. תלמיד חכם וחוקר חרדי, מראשי מאגר 'אוצר החכמה', שהיה בקשרי ידידות ופולמוס עם הרב איתם. אחרי תיאור מרתק של הקשר התורני ביניהם, הוא הקריא לקהל חלק מההתכתבויות האישיות שלהם לאורך השנים. איתם, כך הסביר, לא ראה עצמו משויך לשום קבוצה, לפי החלוקה המקובלת במחוזותינו. הוא ראה עצמו שייך למחנה יראי ומבקשי השם.

וכך כתב הרב חובש הכיפה הסרוגה מהיישוב נריה לרב הליטאי מבני ברק: "יש הרבה להצטער שהגבולות המגזריים חוצצים גם בפני גדולי התורה. וכשלעצמי יצא לי לתהות הרבה בזמן האחרון על טיבם של הגבולות הללו בכמה עניינים. אני סבור שהחלוקה החותכת שכל אחד שייך דווקא לציבור זה או דווקא לציבור אחר, היא מלאכותית הרבה פעמים, ולמשל תמוה שכמה קומיקאים ומוזיקאים ובדרני-שוליים (לצורך הדוגמה) נחשבים בעיני ההמון לחרדים שהרי למדו בחיידר וגם חובשים כובע בבית הכנסת, אבל אלפי משפחות של עמלי תורה המקפידים על קוצו של יו"ד ואין צריך לומר שטלוויזיה ועיתונים חילונים וכל כיוצא באלו הם עניין מופרך לגמרי אצלם, הם אינם חרדים שהרי הם לובשים חולצה בצבע אחר... ובאמת זה מפני שמדגישים מעל לכל דבר אחר את הבדלי ההשקפות ביחס למדינה וכדומה. ואיני בא להקטין חלילה בחשיבות הנושא, אבל אני שואל את עצמי: בשאר הימים שאינם יום העצמאות מה עושים - וכי לא הוגים באותם ספרים? וכי לא שונים את אותן הלכות? וכי לא מקיימים את אותן מצוות? - עד שאנו דנים כאילו המפריד רב על המשותף".

4

וואו, חשבתי לעצמי. איזה מסר. כמה נכון. כמה הברית החשובה בין הציונות הדתית ובין החרדים נפגעת בגלל פוליטיקה, מגזריות ודברים שאינם העיקר בחיים. אבל אז עלה לדוכן הנואמים האח, ד"ר יגיל הנקין, והעלה נקודה אחרת, מסעירה לגמרי. יגיל הוא ד"ר להיסטוריה צבאית. כמו הרב דבליצקי, גם הוא חשף משהו מההתכתבויות הפרטיות שלו ושל איתם.

"לא איתם ולא אני רווינו נחת ממערכת החינוך", הוא פתח, "וגם היא לא רוותה נחת מאיתנו. בואו נאמר שאיתם לא נזרק מכל מוסדות החינוך רק כי אמרו לו: 'סליחה, אדוני, אבל פה לא מאריכים ככה בתיקון חצות...'. אני עפתי מהתיכון כל חודש, והוא החליף ישיבות כמו גרביים, כלומר פעם בחצי שנה...". הקהל צוחק, ויגיל ממשיך לתאר איך אותו נער שובב, שנענש שוב ושוב, תפס את עצמו לבסוף והפך לתלמיד חכם שקדן שהספיק בגילו הצעיר לפרסם שני ספרי הלכה.

"אני רוצה לספר לכם הערב על משהו ששמרנו רק לעצמנו, איתם ואני. לפני שנים רבות תכננו לפרסם מאמר בכתב עת נחשב לציבור הדתי. רצינו לטעון, בשמות בדויים, שצריך רבנים אמיצים יותר. הכוונה היא כמובן לרבנים שיפסקו לנו מה שאנחנו רוצים, ויאמרו את מה שאנחנו רוצים לשמוע, ואז יקבלו מחיאות כפיים אמיצות על פסיקתם האמיצה. השתמשנו לשם כך ברטוריקה דתית לגמרי – למען התורה, כבוד הציבור, כבוד הבריות, קידוש השם. אינספור ג'וקרים הלכתיים שנשמעים טוב, לא כמו בטקסטים של אקדמאים כמוני... הרי מאז שיש את פרויקט השו"ת השיטה היא למצוא כל היתר שאי פעם מישהו כתב, ולהפוך את זה ל'מאן דאמר'. כך למשל רבי יחיאל זוכמיר מהעיר פס במרוקו, מקבל יחס ממש שווה לרמב"ם או לר' משה פיינשטין ביחד. היינו טובים, ואיתם היה טוב במיוחד. אני לא אפרט הכול, אבל בדיון ההלכתי שלנו – את השבת חיסלנו. לא השארנו בה שריד וזכר לאף איסור. גם צ'יזבורגר התרנו, מפני כבוד הבריות, ובעזרת רבי יוסי הגלילי. כך גם יין גויים ואיסורי העריות נפלו חלל בפני רוח הזמן – והכול, כמובן, למען ההלכה, הדורות הבאים והמסורת. כדי להראות שהדתיים לא רק נגררים אלא מציבים מצפן מוסרי, כתבנו פלפול על הפרה הכי קדושה – ביטול ברית מילה".

חלק מהקהל מתחיל לזוע באי נוחות. חלק מבין את הסאטירה, את הפרודיה, את המסר הנוקב. "בסופו של דבר, גנזנו את הניסוי. הרי רצינו להוכיח שיש מי שרק רוצה לקבל מחיאות כפיים, ורצינו להראות כמה קל לגרוף מחיאות כפיים כשאין יושר ויש רק פלפול, אבל בכל זאת, פחדנו. פחדנו שעוד חמישים שנה מישהו עוד ישתמש בטיעונים האלה ברצינות. אנחנו יודעים שזה שרץ, אבל עוד אפשר היה להשתמש במהלכים שלנו כדי לטהר שרצים. איתם אהב בדיחות, אבל פחדנו שהעסק ייצא משליטה ולא נוכל לעצור בזמן וזה יפגע בהלכה באמת, ולזה איתם לא היה מוכן".

5

חתיכת סיפור. התלמיד-חכם שעף מהתיכון בגלל שלל משובות נעורים, בעצם החל את דרכו הרבנית במשובה הלכתית, שגם בה יש מסר מהדהד על היחס שלנו לפוסקי הלכה "אמיצים".

בתום הערב הארוך, אחרי עוד ועוד הספדים מרגשים ומשמעותיים, של ראש הישיבה של הרב איתם, של חברת ילדות מהיישוב של נעמה, של שותפה שלה לעסקי העיצוב, של פרופסור שאחראי על התוכנית למצטיינים שבה למד הרב איתם, של הוריה של נעמה, של אימא של הרב איתם – כל אחד האיר נקודה אחרת מהזווית שלו - יצאתי אל הלילה הירושלמי הקריר, מלא בהרהורים על החיים של שני האנשים הכה צעירים וכה מבטיחים האלה שנגדעו בשיא פריחתם. מה אפשר לקחת מהחיים הגדולים שלהם ליומיום שלנו. האם בכלל אפשר לקחת? הרי מכל משפט בערב הזה עולה כמה הם היו מיוחדים במינם. בכישרון, בהשקעה, ברצינות.

וכשכמעט הגעתי לרכב, פגשתי זוג שיצא אף הוא מהאזכרה. מתברר שהם קרובי משפחה. לא היה להם מושג, כך הם סיפרו לי, מה איתם ונעמה עושים בחייהם. הם ידעו שהוא הבן של הרב יהודה הנקין ושל הרבנית חנה, ושזו אשתו. זה הכול. אחרי הרצח הם התחילו ללמוד קצת על פרטי חייהם.

"בכלל לא ידענו שהוא רב, ועוד מעט דוקטור, לא ידענו כמה הם מוכשרים ומצליחים בכל דבר שהם נוגעים בו. כל מה שסיפרו כאן עכשיו באזכרה. אבל דבר אחד ידענו", הם אמרו לי, בהספד אחרון לאותו ערב, שאולי הוא החשוב מכולם, "בכל פעם שהיה אירוע משפחתי וראינו אותם, תמיד אמרנו אחד לשני: כמה הם חייכנים ומאירי פנים. זה הזוג הכי מתוק שפגשנו".

לעומקו של דבר

אג

בן_אליעזר כתב:מאת: יחיאל גולדהבר <[email protected]>
תאריך: 30 באוקטובר 2015 בשעה 2:52
נושא: עקידת יצחק בראי ההלכה
אל:

השיחה האחרונה בינינו היתה בין כסא לעשור, כשהתקשרתי אליו לאחל ברכת שנה טובה. אז העליתי לפניו את התמיהה הידועה על מאמרם: לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים שבנות ישראל היו עסוקות בעניני שמחה... הלא יום זה הוא המאויים מכל השנה!?
על אתר ענה ואמר: כל עובדה חיובית גורמת לשמחה, קל וחומר מצב שלילי שנהפך למצב חיובי, שהוא גורם לשמחה יתירה, כבחינת 'מתוך החושך ניכר האור'. וזה העניין הפנימי של תשובה מאהבה שהזדונות נהפכות לזכויות, היינו השלילי גורם להתפרצות של שמחה.
בנות ישראל בחרו במכוון ביום זה להתעסק בעניני אהבה, משום שאין אהבה כאהבת הקב"ה לעבדיו שסרחו אחרי התפייסו עמו. עכ"ד.

זה דבר מעניין, הלא איתם ע"ה הוא מרא דשמעתתא (שנפתחה כבר בגדולים כפי שהביא מקורות) שכוונת המשנה ביום השידוכים היא רק לט"ו באב ולא ליו"כ. ובמאמרו הוא מאריך לתמוה על עצם ההתאמה בין יו"כ לבין שידוכים.
ואולי לפנינו משנה אחרונה... או שלא דק גולדהבר.

בן ירושלים

לקראת היארצייט של ידידי הצעיר הקדוש רבי איתם ורעיתו הי"ד אספר מקצת שבחו למען נדע ונלמד מרום מעלתו.
יום אחד איתם התקשר ומספר לי שישנו אוצר שלם של כתבים של אחד מחשובי רבני אמריקה שהורתו וגידולו בירושלים בשם הרב ישראל פורת זצ"ל, וכדאי ליצור קשר עם הבן ר' בנימין כי יש חומר למכביר ומענין. איתם הוסיף שהוא הגיע אליהם כי היו כמה התכתבויות עם זקנו הגרי"א הנקין, ומה שמענין אותו כבר לקח מהם. כשהבחין שלא התלהבתי התחיל לשכנע שמדובר בענק תורני, ואם צריך הוא יקשר בינינו ויהיה זה חסד עם המתים והחיים שיהיו שפתיו דובבות. ואכן הוא תיאם פגישה. כשהגענו לבית בנו ר' בנימין פורת (שגם הוא נפטר לפני כמה חדשים בשיבה טובה) נדהמתי. היו שם אוצרות בחמישה ארגזים מלאים! ובהם חדושי תורה על מגוון עצום של נושאים בש"ס, הערות קצרות ומאמרים, התכתבויות עם גדולי תורה שבדורות לפנינו, מים שאין להם סוף! ואכן חלק מהמכתבים נדפסו באחד מכרכי ישורון, ועוד עתיד לצאת ספר זכרון לזכרו ובו מקבץ -מדגם מכל החומר העצום הזה.
המבינים אתם? יכול היה איתם ל"התלבש" על הענין ולהשתמש בחומר הזה לפרסם בקבצים, לחלק לכל מאן דבעי חומר חשוב , להיות מבוקש ומוחנף, אולי גם לעשות פרנסה. וזה פשוט לא ענין אותו אלא נהג טובת עין נדירה כדי שיהיה זכר לאותו גאון.

יום אחד איתם מתקשר ומספר לי שמצא באיזו מגירה כתבים של זקנו הגריא"ה עם התכתבויות עם גדולי הדור והוא רוצה למכור אותם. קשרתי בינו לבין סוחר נאמן ואיתם מכר לו הכתבים.
ב"שבעה" כשבאתי לנחם דברנו על מעלותיו הנדירות וסיפרתי בין היתר את הדברים הללו. אמו בהתרגשות הגיבה וסיפרה שיום אחד איתם בא בהפתעה לבית , הוציא מעטפה של כסף ואומר: אבא ואמא, מצאתי כמה מכתבים של הסבא ואחרים, מכרתי אותם והבאתי לכם הכסף. ההורים הופתעו כי לא אמר להם מראש כלום. הם ביקשו סליחה, פנו לחדר אחר להתיעץ והודיעו לו שזו מתנתם לספר שהוא עמל עליו על עניני שבת (שיצא לאחר רציחתו הי"ד).

המענין הוא שב"שבעה" ישב לצידי אברך אמריקאי שהתברר שהוא זה שהוציא יחד עם איתם את השו"ת החדש של הגריא"ה והגיע במיוחד כדי לנחם את המשפחה. כשדברנו הוא וסיפרתי על הרב פורת הוא קפץ ממקומו וסיפר שהוא זה ששמע בדרך כלשהיא על האוצר של עזבון הרב פורת והוא הפנה את איתם אליהם...

ועוד חזון למועד לספר ולדבר בשבחו
יהי זכרו ברוך לעד

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ב' אוקטובר 10, 2016 6:44 pm

בן ירושלים כתב:לקראת היארצייט של ידידי הצעיר הקדוש רבי איתם ורעיתו הי"ד אספר מקצת שבחו למען נדע ונלמד מרום מעלתו.
יום אחד איתם התקשר ומספר לי שישנו אוצר שלם של כתבים של אחד מחשובי רבני אמריקה שהורתו וגידולו בירושלים בשם הרב ישראל פורת זצ"ל, וכדאי ליצור קשר עם הבן ר' בנימין כי יש חומר למכביר ומענין. איתם הוסיף שהוא הגיע אליהם כי היו כמה התכתבויות עם זקנו הגרי"א הנקין, ומה שמענין אותו כבר לקח מהם. כשהבחין שלא התלהבתי התחיל לשכנע שמדובר בענק תורני, ואם צריך הוא יקשר בינינו ויהיה זה חסד עם המתים והחיים שיהיו שפתיו דובבות. ואכן הוא תיאם פגישה. כשהגענו לבית בנו ר' בנימין פורת (שגם הוא נפטר לפני כמה חדשים בשיבה טובה) נדהמתי. היו שם אוצרות בחמישה ארגזים מלאים! ובהם חדושי תורה על מגוון עצום של נושאים בש"ס, הערות קצרות ומאמרים, התכתבויות עם גדולי תורה שבדורות לפנינו, מים שאין להם סוף! ואכן חלק מהמכתבים נדפסו באחד מכרכי ישורון, ועוד עתיד לצאת ספר זכרון לזכרו ובו מקבץ -מדגם מכל החומר העצום הזה.
המבינים אתם? יכול היה איתם ל"התלבש" על הענין ולהשתמש בחומר הזה לפרסם בקבצים, לחלק לכל מאן דבעי חומר חשוב , להיות מבוקש ומוחנף, אולי גם לעשות פרנסה. וזה פשוט לא ענין אותו אלא נהג טובת עין נדירה כדי שיהיה זכר לאותו גאון.

אשכול על רבי ישראל פורת עם הערות ותגובות מהרב איתם הי"ד
viewtopic.php?p=121826#p121826

מלך זקן וכסיל

יארצייט

ירחון האוצר

מי יכול להמציא לנו מאמר של ידידינו הרב איתם הי"ד להדפסה בירחון?

מכון חכמי ספרד

https://eitamhenkin.wordpress.com/about/

פורום אוצר החכמה

מי מחובר