הודעהעל ידי איש יהודה » ד' נובמבר 26, 2014 1:53 am
[אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא
איה העט שתוכל לתאר אפס קצהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים, שתקן במילי דעלמא, אבל שפתותיו לא גמרו מלדבר בדברי תורה, איש חסיד ועניו צנוע ומעלי, העמיד ת"ח רבים הוציא יקר מזולל כפשוטו, תלמידים שהגיעו מבתים שבקושי שומרי מצוות נעשו לת"ח מופלגים בזכותו. קיבל ע"ע שלא לסרב לשום תלמיד בשום שאלה בלימוד, מעולם לא יצא מפיו עכשיו אין הזמן לענות, היה דוחק עצמו ללמוד עם תלמידים כפי בקשתם בכל זמן ששייך.
היה ממש מאחד מל"ו צדיקים שבדור, עליו נאמר קשה סלוקן של צדיקים יותר מחורבן בית אלוקינו, צדיק נסתר, אבל תורתו מכרזת עליו מבחוץ,
בקי בכל חלקי התורה נגלה ונסתר-שילוב נדיר שכמעט אין בנמצא בדורנו דור עני, עמל בתורה בכל כוחותיו ועמל בדקדוק המצוות בחיזור וחיפוש לקיים כל מצוה ומצוה בשלמות
אוי אכתוב שני מעשים זוטרים, אבל מבהילים, על גדלות עצומה, שמענו שכל יו"ט ראשון של סוכות היה צועד מביתו בהר נוף לשכונת עזרת תורה ליטול על הד' מינים של רבי מאיר ברלין שליט"א, שכידוע יש לו את הלולבים והאתרוגים המהודרים ביותר, והיה חוזר ברגל להר נוף קודם קידוש, כי הקפיד לקדש על הפת דווקא (קידוש במקום סעודה), כי אם אפשר לרדוף אחר המצוה שתהיה אפעס יותר בשלמות אז שוה ללכת בשביל זה שעתיים, וכמובן כל ההליכה הייתה בשמחה ובד"ת שלא פסקו מפיו.
עוד דבר היה הולך לשמוע הרבה את הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג בסעודה שלישית, אבל היה עושה עירובי תחומין, הולך להתחזק, אבל מדקדק וחושש שצריך עירוב תחומין, אין דבר על חשבון השני. שום קושי לא עמד בפניו במטרה הנעלית של לחיות את החיים האמיתיים כפשוט ממש.
אמר לי אחד מידידיו מי שהכיר אותו, יודע ומבין מה זה לחיות את החיים, מה זה הנאה מהחיים כפשוטו ממש, כל רגע בחייו היה חיים, אף רגע אצלו לא היה מת, הכל היה מנוצל עד תום ממש.
הסטיפלער כתב במכתב למשפחה שבנה נהרג עקד"ה, שהנפטר זוכה מיד להגיע למקום גבוה מעל גבוה ואין לו בזה שום צער, ורק לנו יש את הצער על חסרונו. כאן כפי שהעידה אשתו הרבנית אם היו שואלים אותו את רצונו איך להסתלק מן העולם הרי ברור שהיה מבקש שבצורה כזו,"כל ימי הייתי מצטער על דבר זה"- להסתלק מן העולם תוך כדי עשיית מצוה עומד לפני ה' מעוטר בטלית ותפילין, לאחר טבילה זה הדרגא הגבוהה ביותר, היה מרבה לחזור לב"ב על דברים ששמע מהגרי"א וינטרויב זצ"ל שבימי מלחמת המפרץ כשהיה אזעקה באמצע התפילה לא היה מפסיק את תפילתו, ואמר מה החשש שהטיל יפגע בי, למות עקד"ה בזמן שדבוקים בהקב"ה זה הדבר הכי טוב שיש. כך רבי משה חי בהרגשות כאלו כל ימיו מתי יבוא לידי דבר זה ואקיימנו, ואכן הוא זכה.
אבל אנו מה יהא עלינו, מתי נתחיל להבין שאפשר לחיות את החיים כל רגע ורגע, שהכל הרגעים שלנו יהיו חיים, שכל חיינו יהיו בלי הסחת דעת ולו לרגע אחד מתפקידנו כאן בעולם, לא ח"ו לחיות חיי מלומדה, שכל תפילה תהיה בבחינת ואשפוך את נפשי לפני ה'- שכל תפילה תהיה ביישוב הדעת מתחילתה ברכות השחר עד סופה אחר אין כאלוקינו במתינות, בנועם ברוגע כבן המתחטא לפני אביו, וזה נכון שצריך לקחת את הילדים, וצריך לא לאחר לכולל, אבל האדם יכול לעבור את כל ימי חייו כמו איש מתוכנת ללא רגש בתפילה ללא רגש במצוות, ללא רגש בלחיות את המועדים, שבת ימים טובים, בלא רגש למצות ידיעת כל התורה כולה.
הקב"ה יעזרנו שנזכה במעט לקחת מדרכיו של האיש משה, שמחייב את כולנו, בן דורנו שהגיע לדרגת אחד מגדולי הדור ממש.
