הגאון הנשגב מטוואריג, בעל 'נר-אהרן'

[נוטר הכרמים]

מאמר נפלא זה שהתפרסם זה עתה בקובץ המשובח 'המעין', מתפרסם ע"ג במה נכבדה זו ברשות המחבר הנכבד שיחי', תשואות חן לו.


שמריה גרשוני

ראש ישיבת 'מרכז הרב' הנעלם
הרב אברהם אהרן הכהן בורשטיין זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' – מסורות ועובדות*

בשנים הראשונות לאחר הקמתה (תרפ"ג-תרפ"ה) לא היתה ישיבת 'מרכז הרב' אלא גרעין קטן של לומדים, שאיננו מהווה אופציה רצינית עבור ראש ישיבה מפורסם. הישיבה התפתחה באיטיות מרובה, כנראה בשל טרדות שונות שהעסיקו את הראי"ה קוק זצ"ל – שמיטה תרפ"ד, הסתדרות 'דגל ירושלים' ועוד – ובעיקר בשל הבעיה הפיננסית: במספר לא מבוטל של אגרות חזר הרב קוק וביקש תמיכה כספית ועזרה לישיבה וכן סיוע לרכישת קרקע לבניין, וריבוי האגרות מעיד היטב על המצב הכלכלי הדחוק[1]. באדר תרפ"ד נסע הרב קוק לאמריקה בראש משלחת הרבנים המפורסמת שנועדה לגייס כספים לטובת כלל הישיבות באירופה ובארץ ישראל, וחזר רק בכ' כסלו תרפ"ה[2]; הרחבת הגרעין המצומצם לישיבה של ממש נדחתה אפוא עד החזרה מהנסיעה לאמריקה[3].
במהלך נסיעתו המשיך הרב קוק, כפי שזה בא לידי ביטוי במכתביו למשפחתו, לדאוג לאותה מסגרת שהותיר אחריו בבית המדרש הצמוד לביתו[4]. בט"ז סיון תרפ"ד מתייחס הרצי"ה קוק זצ"ל לישיבה, במכתב למערכת עיתון 'הארץ', כאל "בית מדרשו של ראש הרבנים לארץ ישראל – 'מרכז הרב', הגרעין ליסוד הישיבה המרכזית העולמית", וגם העיתון מצידו סבר שישיבה זו היוותה כבר אז מתחרה לישיבת סלבודקה המפורסמת העולה לארץ ישראל[5]; כלומר, למרות מספר התלמידים הזעום שהיו אז באותה מסגרת ישיבתית בבית הרב, היא כבר נעשתה לשם דבר בארץ – מן הסתם בשל מייסדה הנערץ, הפרסומים הנרחבים אודותיה, ומגמתה ושאיפתה להיות אבן שואבת לבחורי ישיבה מכל העולם. אולם לא רבים הם הזוכרים כי להתקדמותה הניכרת של הישיבה בהמשך היה תפקיד חשוב לראש ישיבת 'מרכז הרב' הראשון (אם לא נמנה את הרב קוק עצמו, ועוד נדון בפרט זה להלן) בשנים תרפ"ה-תרפ"ו, הלא הוא 'הטבריגר' – הרה"ג אברהם אהרן הכהן בורשטיין זצ"ל[6].

* * *
לקראת סוף חורף תרפ"ה, אחר חזרת הראי"ה לארץ, נעשה הצעד הראשון להרחבת ישיבת 'מרכז הרב' בצורה משמעותית: 'הגאון מטבריג', רבי אברהם אהרן בורשטיין, הוזמן לכהן כאחד מראשי הישיבה, ואולי כבכיר שבהם. הרב אברהם אהרן הכהן בורשטיין נולד בט"ו בשבט תרכ"ז לאביו אב"ד קמניץ. לאחר שכיהן כרב בכמה קהילות בליטא התקבל לכהן כרבה של טבריג, על שמה כונה 'הגאון מטבריג'. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לשאוול, ובהמשך נתמנה לראש ישיבה בבוגורודסק הסמוכה למוסקבה, ישיבה שנתייחדה בכך שלשון ההוראה בה היתה עברית[7]. ההוראה בעברית התאימה להשקפתו של הרב בורשטיין, השקפה שבאה לידי ביטוי גם בנאומו למנהיגי היהדות החרדית במוסקבה, בייסוד אגודת 'מסורת וחרות' (י"ד בתמוז תרע"ז):
היהדות דומה לרחיים של רוח; הבניין עומד תמיד על מקום אחד, אבל את הכנפיים צריכים להעביר מקצה לקצה, להטותם לצד הרוח, ואם לא – אין קמח. התורה לא תשתנה, אבל את החיצוניות עלינו להתאים עם הרוח השולט, עם החיים.

הישיבה בבוגורודסק התפרסמה בכל רוסיה, ונהרו אליה תלמידים בעלי כשרון. אולם היא נסגרה בהוראת השלטון הסובייטי, והרב בורשטיין עבר לכהן כרב העיירה צ'ראקסי[8]. לאחר המלחמה חזר לטבריג כשמצבו הבריאותי לקוי, עובדה שהביאה אותו להחלטה לעלות ארצה. הוא ניסה להתמנות כראש ישיבת 'כרם ביבנה' שעמדה להיווסד, אולם תוכנית הקמת הישיבה הזו לא יצאה אז לפועל[9]. בלי שחיכתה לו שום מישרה הגיע הרב בורשטיין לארץ בכ"ד אלול תרפ"ד, והתיישב ביפו[10]. כשחזר הראי"ה לארץ (דרך נמל יפו) בכ' כסלו תרפ"ה נתוודעו השניים[11]; תוצאת התוודעות זו היתה, כאמור, הזמנת הרב בורשטיין להצטרף לישיבת מרכז הרב. למרות רצונו של הרב בורשטיין, כבר עם עלייתו ארצה, להתיישב בירושלים[12], נראה שהקושי העיקרי היה מציאת קורת גג בשבילו. בב' בשבט התרפ"ה פנה הראי"ה לרב ש"י הילמן וביקש את עזרתו בכך: "לתור אחר דירה הגונה וכבודה לכבוד גאונו"[13], אך אפשר גם שהדבר נעשה עוד לפני קבלת תשובתו החיובית של הרב בורשטיין, במסגרת עזרתו הקבועה של הראי"ה לרבנים שעלו לארץ.
ככל הנראה, הסכמת הרב בורשטיין התקבלה רק לקראת סוף שבט. במכתבים שכתב הרב קוק בי"א לחודש[14] ובי"ח לחודש[15], העוסקים בפרוטרוט בענייני הישיבה, הוא לא הזכיר כלל את הרב בורשטיין ואת בואו הצפוי לישיבה, כך שמסתבר שהנושא טרם היה סגור; לעומת זאת, בשבועיים שלאחר מכן – אחרי שהתקבלה הסכמתו של הרב בורשטיין – מוזכר הלה בכל המכתבים העוסקים בענייני הישיבה. בכ"ו בשבט תרפ"ה כתב הרב קוק לרב אברהם דובער שפירא זצ"ל מקובנה:
את ידידנו הגאון ר"א בורשטיין שליט"א קיבלנו בפרינציפיון (=באופן עקרוני), אבל לצערי הגדול עדיין אין מצב בריאותו מספיק שיוכל לצאת מיפו, כי סבל הרבה מהקור אשר היה בחורף דנא קשה מאוד בארץ ישראל, ועדיין לא פלטינן מיניה לגמרי, אף כי הוקל ב"ה בימי האחרונים. נקווה שבימי ירח אדר הבע"ל יקבע דירתו בירושלים ויעבוד בישיבה כפי כוחו[16].

מספר ימים מאוחר יותר, במכתב לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל מל' שבט, הזכיר שוב הרב קוק את הרב בורשטיין:
יהיה נא מעירו וממדינתו לעזור לנו בדבר יסודה של הישיבה המרכזית, שהולכת היא תהל"י ומתפתחת. כעת קיבלנו לתוכה את כבוד מוהר"א בורשטיין שליט"א, נוסף על כוחות ההוראה הקודמים[17].

שבוע לאחר מכן חזר הרב קוק וסיפר זאת בשלישית, בו' אדר, במכתב לרב אהרן טייטלבוים:
בייחוד גדלה דאגתי בעד פסגת שאיפתנו הקדושה בדבר הישיבה, שת"ל הולכת היא ומתפתחת בקיבוץ כוחות מצוינים והתאמצות רוחנית הגונה מצידנו, וגם את הרב הגאון בורשטיין מטאווריג נ"י קיבלנו[18].

הדגשת הרב קוק את עובדת בואו של הרב בורשטיין, החוזרת ונשנית בשלושה מכתבים שונים וסמוכים, מעידה שהוא ראה בעובדה זו 'שִדרוג' משמעותי במצב הישיבה.
ואכן, כניסתו של הרב מטבריג לשמש כראש הישיבה ב'מרכז הרב' עשתה רושם. הרב נריה זצ"ל תיאר בהתפעלות-כדרכו את בואו של הרב בורשטיין לישיבה:
בעלות מרן הרב זצ"ל ירושלימה, עם יסוד ישיבתו המרכזית, הזמין אחד-מיוחד, גדול שבגדולים – לפי הגדרתו: "בחיר גאוני הזמן" – את הגאון המופלא הרב רבי אברהם-אהרן בורשטיין זצ"ל מטבריג, לעמוד בראש הישיבה[19].

במקביל למינויו של הרב בורשטיין גדל מספר התלמידים בצורה ניכרת, כפי שפירט הרב קוק במכתב מכ"ו אדר תרפ"ה, ש"קרוב לארבעים בחורים מצוינים הינם כבר מוכנים, ובע"ה עוד כחמישים נועדים לבוא לזמן הבעל"ט"[20].
זרם זה של בחורים שהגיעו מחו"ל ללמוד ב'מרכז הרב' נמשך לכל אורך התקופה[21]. כבר בד' טבת תרפ"ה, במכתב לאגודת הרבנים דאמריקה וקנדה, כתב הרב קוק ש"צר המקום בבית הכנסת שלנו, שהוא כעת המעון של ישיבתנו", ושעתידים לבוא עוד עשרות תלמידים שכבר קיבלו סרטיפיקטים[22]. תלמיד שהגיע באותה תקופה לישיבה תיאר כי: "כשהישיבה נוסדה, נשלחו דרישות לבני ישיבות בכל ישיבות ליטא ופולין. ואמנם, עלו כמאה בחורים מן העלית של הישיבות לישיבת הרב" – מגמה זו התבססה כאמור במקביל לבואו של הרב בורשטיין.
ועוד מתאר הרב נריה:
לשיעוריו העמוקים שהחל להשמיע [הרב בורשטיין] בישיבה המרכזית יצאו מוניטין בכל חוגי הישיבות, והיו מגיעים ובאים אף מישיבת "עץ חיים" בירושלים[23], ואף מישיבת סלבודקה – "כנסת ישראל" שהתקיימה אז בחברון[24]... בני הישיבה המעולים, וכן קבוצות מבין יקירי ירושלים הלמדניים, עקבו אחרי שיטתו הלימודית, רשמו לפניהם חידושי תורתו המבריקים ומסרו את דבריו לחבריהם בישיבות השונות[25].

הערכה זו של בני הישיבות בולטת במיוחד לאור העובדה שהוא "היה הראשון בין הר"מים בארץ שאמר את שיעוריו בעברית"[26], ושדעותיו הנוטות לציונות בלטו לעומת דעות רוב ראשי הישיבות בתקופתו[27].
אולם צמיחתה המהירה של ישיבת 'מרכז הרב' לא האריכה ימים: בי"ט בכסלו תרפ"ו, פחות משנה לאחר הגעתו ל'מרכז הרב', נפטר הרב בורשטיין, שהיה איש ידוע חולי[28]. לימים התבטא על כך הרצי"ה קוק, וסיפר כי "מלבד הצער הנורא על גאון גדול שמת, הוא היה הציפייה שלנו שיהיה ראש ישיבה ואיתו יחד כל הישיבה תגדל"[29]. צערו של הרצי"ה יובן גם בשל העובדה שהרב בורשטיין דמה לרב קוק גם בשילוב בין לימוד העיון וההלכה ללימוד האגדה[30].
בעקבות פטירת הרב מטבריג נראה כי הרב קוק החליט, שלמרות העומס בתפקידיו הוא עצמו ישמש בפועל כראש הישיבה וכמתווה דרכה[31], דבר שכנראה חשב שיוכל לוותר עליו עם מינויו של הרב בורשטיין. מכאן נובעת כנראה העובדה שזמן קצר לאחר פטירתו של הרב בורשטיין, כשקיבל הרב חרל"פ זצ"ל הצעה להעמיד בראשות ישיבת 'מרכז הרב' את ראש הישיבה המפורסם רבי שמעון שקופ זצ"ל "כאשר בפטירתו של הגאון הג' אבד"ק טאווריג ע"ה נפקד מקום ר"מ בישיבת 'מרכז הרב'"[32], לא הותירה תשובתו של הרב חרל"פ אפשרות לטעות:
הנה על דבר מינוי של ר"מ ראשי ודאי אין שום מקום לדבר, כי מאז נתייסדה הישיבה משרה זו פנויה עבור מרן שליט"א, אשר הוא בכבודו ובעצמו חושב למלאותה, כי מרן שליט"א רוצה, וזה אדיר חפצו, שעיקר מהלך לימוד הישיבה תהיה ע"פ סדרו ודרכו של הגר"א זצוק"ל. ואם אמנם יודע ומרגיש גם נחיצות גדולה לסדר הפיתוח של דרכי ההסברות וההבנות ההגיוניות, אבל עיקר רוח הישיבה רוצה הוא שיבוסס ע"פ מהלכו וכו'. והיום הראיתי למע"כ מרן שליט"א את מכתב מע"כ שליט"א, ומה שכתבתי פה זוהי תשובתו[33].

חשיבה זו נסוגה מן השאיפה ש"כוחות הוראה גדולים, חשובים ועצומים, נוסף על הכוחות החשובים שיש לנו מכבר, ילוו אלינו מן הגולה בתור ראשי ישיבות ומורים מובהקים לכל המלאכות השונות ולנצח על כל מלאכת העבודה..."[34]. לכן, למרות הצעות נוספות למילוי מקומו של הרב בורשטיין[35], מעתה והלאה היתה הישיבה נתונה תחת חסותו של הרב קוק לבדו, כשהרב חרל"פ משמש כ'ר"מ ראשי'[36], ולצידו שאר חברי הסגל: הרב יצחק אריאלי[37], הרצי"ה קוק[38] והרב דוד כהן – 'הנזיר'[39] זצ"ל, כולם תלמידי הרב קוק עצמו.
ניתן לומר שפטירתו בטרם-עת של הרב מטבריג קבעה למעשה את דמותה של ישיבת 'מרכז הרב' למשך השנים הבאות.




* חובה נעימה לי להודות לבנש"ק הרב אברהם זק"ש, נין ונכד לרב חרל"פ, שסייע לי רבות בידיעותיו הנרחבות ובמסמכים שבידו.
[1] ראה אגרות הראיה ח"ד עמ' קמ (אגרת א'קמה), מתשרי תרפ"ג: מתוך תשע בקשות, אחת מהם היא סיוע לישיבה כדי שתוכל להחזיק מספר מסויים של בחורים שיבואו מחו"ל ללמוד בה. כנ"ל בעמ' קמד (אגרת א'קמט), עשרה ימים אח"כ. נראה שנסיעתו של הרב קוק לאמריקה לא הועילה באופן משמעותי, שכן גם בשנת תרפ"ה נאלץ הרב לבקש תרומות רבות להחזקת הישיבה. עיין שם עמ' רה-רו (אגרת א'רנח) מי"ג מרחשוון, ועמ' רז (אגרת א'רס) מכ"ח מרחשוון. בעמ' רח מסופר שהוקם בלונדון ועד "לבנין הישיבה ולכלכלתה", וראה עוד אגרות א'שט, א'שלו-שלז, א'שיד, א'שכח ועוד, הממוענות לאנשים שונים שנועדו לסייע לישיבה: הרב יקותיאל קאמלהר, הרב צבי הירש מסלנסקי, הרב מאיר בר אילן ואחרים.
[2] אנציקלופדיה של הציונות הדתית, יצחק רפאל (עורך), ירושלים תשמ"ג, טור 318.
[3] ר' מרדכי גלובמן, שהגיע לארץ בתחילת תרפ"ה, כשהרב קוק עוד היה בחו"ל, מתאר שבישיבה למדו באותו חורף "כתריסר וחצי [=18] בחורים" (ליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 181); וכפי שנראה להלן, בחודשים שלאחר חזרת הרב קוק תצמח הישיבה בעשרות בחורים.
[4] באגרת א'רכח (עמ' קפט), מי"ב אדר ב' תרפ"ד, על האוניה, הוא מבקש מהרצי"ה להודיעו "ע"ד השיעורים אם נשמרים הם". באותה שנה הוא שולח שני מכתבי נוספים לבנו בענין: מניו יורק בכ"ו אדר ב' הוא מבקש לדרוש את שלום חבריו "לומדי המרכז בכלל ובפרט" (אותו עמוד – אגרת א'רל), ובז' ניסן הוא כותב לבנו "אני חושב פרסום רעיון ישיבה מרכזית... לא בהפלגה כי אם בצורה אמתית" (עמ' קצ – אגרת א'רלא). באותה שנה פרסם בניו יורק מנשר מפורט אודות חזון "הישיבה המרכזית העולמית בירושלים" (נדפס במאמרי הראי"ה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 62).
[5] 'אגרות הראי"ה' ח"ד עמ' קצד-קצה. זיהוי הכותב כרצי"ה איננו ודאי, שכן המקור נדפס במכונת כתיבה ולא בכתב יד. רודיק (עמ' 75) ייחס בטעות את איגרת זו לראי"ה עצמו, אולם הדבר איננו מתקבל על הדעת, ולו בשל העובדה שהראי"ה שהה אז בארצות הברית! (ראה גם: הרב נ' גוטל, 'מכותבי ראיה', ירושלים תש"ס, עמ' לב הערה 24, שהעיר שהסגנון ודאי איננו של הראי"ה).
[6] הרב י' פילבר (בהקדמתו ל'איילת השחר', ירושלים תשנ"א, עמ' כג), שידוע בדרך כלל כביוגרף נאמן של הרב קוק וישיבת 'מרכז הרב', מקביל לשלושת אבות האומה את שלושת ראשי ישיבת מרכז הרב לדורותיה: 'הראי"ה זצ"ל', 'הגרי"מ חרל"פ זצ"ל' ו'מו"ר הגרצי"ה זצ"ל', ואינו מוצא מקום בתמונה זו לטבריגר. ראה גם את עדותו של י' רודיק (חיים של יצירה, ירושלים תשנ"ח [להלן רודיק], עמ' 174) כי ב"בדיקה שערכתי בקרב התלמידים שלמדו בישיבה בשנים מאוחרות יותר העלתה שרק מעטים ביותר זכרו את שמו ותפקידו בצוות ההוראה, למרות העובדה ששימש כראש ישיבה". התמונה מאתר ישיבת מרכז הרב (http://www.mercazharav.org.il/default.asp?pg=25).
[7] שני הגבירים שעמדו מאחורי ישיבה זו היו הלל זלטופולסקי וזליג פרסיץ. מעניין כי שנים ספורות קודם לכן פנה הרב קוק לפרסיץ בבקשה לסייע לו כלכלית להקמת ישיבה בארץ ישראל (אגרות הראיה ב, אגרת שנ, ירושלים תשס"ב, עמ' יד-טו). כאחראית בפועל על הישיבה מונתה בתו של זלטופולסקי וכלתו של פרסיץ, שושנה פרסיץ, אף היא מכותבת של הרב קוק (אוצרות הראיה ב, מ' צוריאל – עורך, ת"א התש"ן, עמ' 1069-1070). יום אחד, כשכמעט לא באו תלמידים לישיבה בגלל הקור העז, נעתר הרב בורשטיין לבקשת אחד התלמידים להעביר את השיעור ביידיש. "אחר השיעור הלך אחד השומעים ומסר לה [לשושנה פרסיץ]... שהרב בורשטיין מעל בהבטחתו ומרצה את שיעוריו באידיש. וכששמעה את העובדה הזאת לא שאלה כלום על פרטי הדבר רק נתרגשה מאד, ובעוד הטלפון בידה נפלה לארץ ונתעלפה" (ניסן וואקסמאן [המסתמך גם על ספר הזכרון לרי"ל גרויברט, עמ' 107], תלפיות ו [חוברות א-ב], ש"ק מירסקי [עורך], ניו יורק תשי"ג, עמ' 19 בהערה).
[8] יהדות ליטא ח"ג, ד' ליפץ ועוד – עורכים, ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו.
[9] על הניסיון להקים ישיבה ביבנה ראה אגרות הראיה ח"ב עמ' קלו-קלז (כ בשבט תרע"ג): "יבנה הידועה בחבתה, אפשר כעת ע"י אמצעים ממוצעים לקנות חלק חשוב ממנה, ליסד בה מושבה... ביחד עם ישיבה הדורה באיכותה, המתקרבת... לאותו החזיון... מהעבר הרחוק של 'כרם ביבנה'", וכן אגרות הראיה ח"ג עמ' רא, רודיק עמ' 74. ועי' גם במבוא לספר 'חידושי הרב ציטרון-קטרוני' (פ"ת תש"ע) עמ' 90-91.
[10] מאמר תולדות שנכתב ע"י אחיו בספרו 'דברי רד"ך', ורשה תרפ"ז, עמ' ד-ז, והועתק בשינויים ותוספות על ידי חתנו בפתח 'נר אהרן'. עיין גם הרב נריה, לקוטי הראי"ה ח"ב, כפר הרואה, תשנ"א [להלן לקוטי הראי"ה ב], עמ' 199-204 (י' אלפסי טוען כי הגיע לארץ בכ"ו באלול [מאורות מעולם התורה, ירושלים תשס"ה, עמ' 14]; אך נראה שלא דייק בתאריכים, שכן בספר אחר שלו [דורשי ציון בפועל, ירושלים תשס"ו] ציין שהגיע לארץ בכ"ד באלול תרפ"ה).
[11] ראה הדיווח בירחון 'שערי ציון' שנה ה חוברת ג-ד, דף טו ע"ב.
[12] כנראה שכבר בתשרי תרפ"ה הודיע הרב בורשטיין לעסקני ירושלים על רצונו להתגורר בירושלים, ולכן חתם על כרוז כאחד כזה (כרוז בחתימת "גדולי רבני חו"ל שהם כעת בפעה"ק", ב' קלוגר, מן המקור ח"ה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 54).
[13] רודיק עמ' 174.
[14] אגרות הראיה ח"ד עמ' רכג (אגרת א'רפה). מכתב זה והבא (מי"ח בשבט) נכתבו בהקשר זהה לחלוטין לשלושה המכתבים הבאים, שבהם יזכיר הרב קוק את בואו של הרב בורשטיין – עובדה המוכיחה כאמור שבשעה שנכתבו הראשונים הדבר טרם היה סגור. יוצאים מן הכלל הנ"ל הם מכתבים כלליים שנכתבו לועד הישיבה וידידיה באמריקה (אגרות א'רפו, א'רצג), בהם אין לצפות שהרב קוק יזכיר את הרב בורשטיין, שאיננו בהכרח מוכר לעסקני ארה"ב.
[15] המכתב עצמו עוסק בענייני הלכה ונדפס בשו"ת משפט כהן, ירושלים תרצ"ז, סי' קיז – אך בסיומו נוסף במקור קטע בו מבקש הרב קוק ממקבל המכתב, הרב דוד רקמן, לסייע בענייני ישיבת 'מרכז הרב', אשר "תהל"י [=תהילה לא-ל יתברך] הדבר הולך ומתרחב, ותלמידים מצויינים מארצות הגולה הולכים ונוהרים...". המכתב המלא נדפס בספרו של הרב רקמן, קרית חנה דוד, ניו יורק תשכ"ז, עמ' 38. צילום המכתב הובא שם בעמ' 21.
[16] אגרות הראיה שם עמ' רכו (אגרת א'רפט), מתאריך כ"ו שבט תרפ"ה.
[17] שם עמ' רלד (אגרת א'רצח). הלשון "כעת קיבלנו" פירושה שכעת סוכם סופית שהוא יגיע לישיבה (כדבריו לרא"ד שפירא, "קיבלנו בפרינציפיון"), ולא שכבר הגיע בפועל, שהרי ארבעה ימים קודם לכן כתב הרב קוק שהרב בורשטיין עדיין חולה ועתיד להגיע רק באמצע אדר. הדבר עולה יפה עם השערתנו שהסכמת הרב בורשטיין הגיעה בין י"ח לכ"ו שבט.
[18] שם עמ' רלו (אגרת א'שב). עיין שם עמ' רה-רו (אגרת א'רנח) מי"ג מרחשוון תרפ"ה – לפני חזרתו מאמריקה – מכתב נוסף מהרב קוק לאותו הרב טייטלבוים, ובו הוא מדבר על הצורך הדחוף של הישיבה במשאבים כלכליים.
[19] הרב מ"צ נריה, לקוטי הראי"ה [ח"א], כפר הרואה תשנ"א, עמ' 191. התואר בו הוכתר הרב בורשטיין הוא מתוך הכיתוב על מצבתו, כפי שהורה הרב קוק לכתוב עליה (שם עמ' 192). אמנם בספרים אחרים (חיי הראיה, ת"א תשמ"ג, עמ' שפו; מועדי הראיה, ירושלים תש"ם, עמ' שנה-שנו בהערה) תיאר הרב נריה כאילו הרב בורשטיין היווה תחליף לרב שמעון שקופ; אך על הזמנת הרב שקופ לכהן בראשות ישיבת 'מרכז הרב', תחילת הקמת הישיבה וכל השתלשלות הענינים, עמדתי בהרחבה במאמרי 'עד אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב' ב'המעין' נ, א (תשרי תש"ע) עמ' 79-96. וכך כתב גם הרב שאר ישוב כהן, תלמיד ישיבת 'מרכז הרב' ובנו של הרב דוד כהן 'הנזיר', בספר 'שי כהן', ירושלים [לצ"ש], עמ' תנז (ההדגשה אינה במקור): "ראש ישיבת מרכז הראשון, הגאון מטבריג זצ"ל הגר"א בורשטיין זצ"ל בעל נר אהרן"... ושם בעמ' קיא כינה אותו "ר"מ ישיבת מרכז הרב" (יושם לב, לא 'ר"מ בישיבת...', אלא במובן המקורי של התואר 'ריש מתיבתא'), וכן שם בעמ' קו: "מרן הגאון מטאווריג ר' אברהם הכהן בורשטיין זצ"ל, שבסוף ימיו כיהן כראש הישיבה המרכזית 'מרכז הרב' של מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בירושלים".
[20] שם עמ' רמב (אגרת א'שיג). יש לציין שבמקביל לדשדוש חזון "הישיבה המרכזית העולמית" (שנגרם בעיקר עקב מצבה הכלכלי הקשה של הישיבה לאורך שנים רבות), מספר תלמידים זה, בסביבות השמונים, נותר על כנו גם בשנים הבאות. במכתבו לרב מישקובסקי מאדר תרפ"ו מציין הרב חרל"פ כי "הישיבה בכלל מתקדמת הרבה, נמצאים בה כמעט שבעים תלמידים" (זבד טוב, א"ש זץ – עורך, נ"י תשס"ח, עמ' קג). במכתב משנת תרפ"ח מתארים הרב חרל"פ והרצי"ה קוק ש"מרכזנו המקודש מכיל כבר כיום קרוב למאה פרחי רבנן" (אוהב ישראל בקדושה, חלק ג' עמ' 315), אך ר' שבתי שמואלי מתאר כי פעם הביא לפני הראי"ה מכתב לחתימה ובו נאמר כי בישיבה לומדים כמאה תלמידים, "אם כי למעשה היו אז רק שמונים וארבעה תלמידים, אלא שאליהם נוספו עשרה אברכים... שלמדו בישיבה... בשעות הערב" (לקוטי הראי"ה [ח"א] עמ' 449). בשנת תר"ץ כתב תלמיד הישיבה שבתי דון יחיא, ש"בערך כשמונים תלמידים לומדים בישיבה" ('הישיבה המרכזית העולמית', נתיבה, חוברת יא-יב, ניסן תר"ץ, עמ' 184). ואכן, בתמונת הישיבה משנת תרפ"ו-תרפ"ז מופיעים שבעים ושבעה בחורים (לקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 176), ובתמונה שצולמה בתרפ"ט מופיעים שבעים ותשעה בחורים (נדפסה בכריכת הספר של רודיק). יצוין כי לתמונה זו ישנה גרסה נוספת (רודיק עמ' 180), המגלה שחמשת הבחורים המופיעים בצידה השמאלי של הגרסה הראשונה "הודבקו", מאוחר יותר לתמונה, כנראה מפני שלא הספיקו להשתתף בצילום הראשון.
[21] דבר העשוי להסביר על מה התבססו דברי הרב קוק באיגרת שנשלחה באותה תקופה לידידי הישיבה, בה תיאר חזון אופטימי של מאות תלמידים שיבואו מחו"ל ללמוד בישיבה (אגרות הראיה ח"ד עמ' רכט: איגרת א'רצג) – בעוד שכשהועלה חזון דומה בתרע"ט על ידי הרב י"מ חרל"פ, ראה בכך הרב קוק הפרזה בעלמא – ראה מכתבו לרב קוק מכ"א כסלו תרע"ט: "...להשתדל בכל עוז לייסד ישיבה עולמית בעיר קדשנו" (הד הרים, מהדורה מחודשת, אלון מורה תשנ"ז, עמ' פח-פט). בהמשך המכתב הציע שהרב קוק יעבור בדרכו ארצה בערי אירופה ויאסוף "לכה"פ כשש מאות צעירים" לייסד בהם את הישיבה (רעיון עליו חזר גם במכתב מי"א שבט – שם עמ' צ); על כך הגיב הרב קוק, במכתב לבנו הרצי"ה מכ"ז טבת: "השמעת כח מדמה נשגב כזה, והיכן אפשר לקחת כעת אפילו מאה מוכשרים כהוגן, ואיך אפשר לארגנם להספיק צרכיהם..." (אגרות הראיה ח"ג עמ' רמ"ד: אגרת תתקלב). אך במכתב מכ"ד בניסן תרע"ח כתב הרב חרל"פ: "אודות יצירת ישיבה מפוארה ממאה אברכים ובחורים" (הד הרים, עמ' עט). אגב, רעיון הקמת ישיבה גדולה בירושלים, שתהיה אבן שואבת לבחורים מכל קצוי ארץ, הוצע באותה שנה ע"י הרב יעקב יוסף דז'ימטרובסקי: "נאזר כחותינו ליסד בירושלם עיה"ק ישיבה גדולה אשר אליה ינהרו תלמידים מכל מקום" (סוף קונטרס 'סמיכת זקנים' שסופח לספר 'דרישת ציון' של הרב קלישר, ירושלים תרע"ט).
[22] אגרות הראיה שם עמ' רט-רי (אגרת א'רסד), וראה גם עמ' רלג (אגרת א'רצו) מתאריך כ"ט שבט, ועמ' רמ (אגרת א'שיא) מכ"ג אדר.
[23] אחד מהם היה הרב ש"א יודלביץ (חתנו של ר' אריה לוין), שהתייחס אל הרב בורשטיין כאל רבו המובהק (ראה הרב מ"צ נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרואה תשמ"ז, עמ' 281. ראה גם בספריו: החשמל לאור ההלכה, ירושלים תשי"ד, עמ' צו; מעיל שמואל על מסכת פסחים, ירושלים תשל"א, עמ' כב, לג-לד, סט, נח, עו; קול תורה ט-י, ירושלים תשט"ו [הרב ש"א שזורי – עורך] עמ' ח), ואף ביקש להיקבר לצידו (מעילו של שמואל, ש"מ הכהן וולך, ב"ב התשנ"ח, עמ' ר).
[24] ראה הרב מ"י אושפיזאי, אהלי יהודה, ר"ג תשמ"ה, עמ' 8. וכך גם ציין בחוברת "רבנו זצ"ל", ירושלים תשמ"ב, עמ' 14.
[25] לקוטי הראי"ה ב עמ' 201. הרב נריה הביא בספרו בשדה הראיה, עמ' 461 את עדותו של הרב בורשטיין עצמו, כי למעט אחד מן התלמידים כל השאר "תופסים מהשיעור תשעים אחוזים או שמונים אחוזים ממנו".
[26] אנציקלופדיה לציונית דתית ח"א (י' רפאל – עורך), ירושלים תשי"ח, עמ' 269. עיין דברי רד"ך עמ' ו.
[27] "אם כי הרב בורשטיין לא היה לפי תכונתו עסקן צִבּוּרי מובהק, חייב את תנועת חיבת ציון, החזיק בכל מעוזו בעצם הרעיון של שיבת ציון ואף הראה פנים מסבירות לציונות המדינית. אמנם איש המציאות, שכלתני, היה לפי טבעו, אבל הדבר שנתלהב בו ולא הרפה ממנו כל הזמן היה דבר ישוב ארץ ישראל" (אישים וקהילות, מ' צינוביץ, ת"א התש"ן, עמ' 192-194).
[28] ראה דברי רד"ך עמ' ו-ז, שם מסופר שעלייתו לארץ היתה בעקבות המלצת הרופאים (ראה גם לקוטי הראיה ב עמ' 201), אך הדבר לא הביא מרפא למחלת האסטמה שלו. ראה גם את דברי ש"י עגנון (אסתרליין יקירתי, מכתב 57 ממ"ח לעומר [= ד' סיון] תרפ"ה, ירושלים תשמ"ג, עמ' 95, ועיין בהערה 5 של בתו של עגנון – העורכת אמונה ירון. לתיאור הלוויתו וההספדים עליו, ראה לקוטי הראיה ב עמ' 201-203. בנו של הרב בורשטיין, ראובן ברקת, היה יו"ר הכנסת השביעית. הוא עלה לארץ בשנת הפטירה של אביו, וגם הוא, כאביו, נפטר ללא עת (בגיל שישים וחמש, בדומה לסבו – אביו של הטבריגר, ועיין בראשית רבה סה יב). אריה, בן נוסף של הרב בורשטיין, שימש כיו"ר ועד פועלי ציון בליטא (יהדות ליטא ח"ג [ר' חסמן ועוד – עורכים], ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו). נכדו של הרב בורשטיין שנקרא על שם סבו הגדול, אברהם אהרן פרנקל, נפל במלחמת השחרור.
[29] צבי קודש עמ' 169. ראה גם מכתב אביו אליו מכ"ח טבת תרפ"ו: "תוכל לתאר יקירי את הצער הגדול אשר סבלנו בימים האחרונים מהכבדת מחלתו של הגראא"ב זצ"ל ופטירתו ע"ה, ועוד עיכובים רבים ושונים שעמדו לנו לשטן בהתפתחותה של הישיבה" ('אוצרות הראי"ה', הרב מ' צוריאל, ראשל"צ תשס"ב, ח"א עמ' 542). הרב יהושע הוטנר, גיסו של הרצי"ה, סיפר כי כששמע הרצי"ה על פטירתו של הרב בורשטיין "במשך שלושה ימים בכה בכי של אבלות על הנפטר" (משמיע ישועה, ה' וולברשטיין, מרכז שפירא התש"ע, עמ' 531).
[30] הרב טוביה ליסיצין תיאר כיצד בישיבתו של הרב בורשטיין בנובו-גרודצק כשלמדו את הדפים האחרונים בפרק 'החובל' שבמסכת בבא קמא "המדברים מעניני אגדה, נבוכו התלמידים ושאלו את ראש הישיבה אם ללמוד אף אותם או שמא יתחילו ללמוד פרק אחר. התשובה היתה שיש להמשיך וללמוד אף את העמודים הללו, ולמחרת היום השמיע ה'טבריגער' שיעור שלם על מארז"ל (שם צב.) 'בתר עניא אזלא עניותא'" (הרב טוביה ליסיצין, כרם טוביה, ב"ב תשס"ה, עמ' 13 [בנספח 'טוב רואי']). על הקשר בין ההלכה לאגדה בתורת הראי"ה, כבר דובר הרבה. ראה, למשל, אורות הקודש א עמ' כה-כז: "ההלכה והאגדה צריכות הן להתאחד זו עם זו...". ראה עוד שם עמ' כג, אורות עמ' פט (פסקה נה), ושם עמ' מא (פסקה כד) ובהדגשה באורות התורה פרק יג פסקאות א, ד, ו-ז. אמנם רודיק (עמ' 178) חילק לזוגות את המלמדים בישיבה באותה תקופה, ובעוד את הרב בורשטיין הוא השווה לרב אריאלי ("לימוד התלמוד המבוסס על בקיאות מקיפה במקורות חז"ל ופוסקי ההלכה"), המקביל לרב קוק ב"איזון נכון בין תחום ההלכה והאגדה", היה, לדעתו של רודיק, דווקא הרב חרל"פ.
[31] ליד שמות הרבנים בתמונת המחזור של הישיבה משנת תרפ"ח, צוין גם תפקידם: הראי"ה מוגדר כ'ראש הישיבה ומנהלה', ואילו הרב חרל"פ מוגדר 'ר"מ' [=ריש מתיבתא]. הגדרה זהה בתמונה לתפקידו של הרב בורשטיין זצ"ל (שתמונתו הוצבה לזיכרון בצד תמונת המחזור). הרב אריאלי הוגדר 'משגיח', הרצי"ה קוק 'מנהל' והרב דוד כהן ('הנזיר') – 'מג"ש' [=מגיד שיעור]. בפרוטוקול מאמצע שנת תרפ"ו מוגדרים באופן שונה תפקידיהם של הרב חרל"פ שמוגדר 'חבר הנהלה' ושל הרב דוד כהן שמוגדר 'משגיח ראשי', להבדיל מהרב אריאלי המוגדר 'משגיח רוחני' (רודיק עמ' 129).
[32] זבד טוב, עמ' קא-קב. המכתב הוא מי"ג שבט תרפ"ו.
[33] מכתב, מא' אדר תרפ"ו. שם עמ' קג.
[34] מתוך מִנשר משנת תרפ"ד אודות חזון הישיבה המרכזית העולמית ('מאמרי הראי"ה' עמ' 65).
[35] ראה אגרות לראי"ה עמ' שו-שז (אגרת א'ר), מתאריך ה' טבת תרפ"ו ועוד. עיין בהרחבה במאמרי 'עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב' הנ"ל, עמ' 90.
[36] תפקיד שבו שימש כבר מן התקופה בה היה הרב קוק בארה"ב. הרב מ"י אושפיזאי, שהגיע לישיבה בניסן תרפ"ה והתקבל על ידי הרב קוק, תיאר שהרב חרל"פ היה "ראש ישיבה לדבר הלימוד", בנוסף לרב בורשטיין שמוּנה על ידי הרב קוק ל"ראש ישיבה" כללי (אהלי יהודה, ר"ג תשמ"ה, עמ' 8). גם הרב חרל"פ עצמו, בהסכמתו לספר 'נר אהרן' (שיצא, כאמור אחר פטירת הרב בורשטיין) כינה את הרב בורשטיין "ראש ישיבת מרכז הרב". הרב חרל"פ גם מציין, בהקדמתו לספרו 'בית זבול', ירושלים תש"ב, עמ' ו, שלאחר שנוסדה הישיבה ונהרו אליה תלמידים, "העמיס [=הרב קוק] עלי הצעיר להגיד לפניהם שיעורים כסדרן ושיחות קודש". על כך ראה עוד בליקוטי הראי"ה ח"ב עמ' 162-163. כך גם תיאר זאת הרב אושפיזאי (רבנו זצ"ל, שם): "הגרי"מ חרל"פ... אמר שיעור למדני ושיחות קדושות בישיבה".
[37] בשדה הראי"ה עמ' 354.
[38] "את מלאכת הקודש הזאת ליישם תורת הרב ושיטתו בחינוך בני תורה לפי דרכן, זה עשה רבי צבי יהודה זצ"ל" (רבנו זצ"ל, שם).
[39] כמפורט לעיל הערה 33. כאמור, ארבעתם מופיעים לצידו בשתי תמונות המחזור שצולמו באותן שנים (ראה לעיל סוף הערה 22).

[איש_ספר]

המאמר יסודי ומלא ענין, אבל ענין ימצא בו בעיקר המתענין בקורות ישיבת מרכז הרב והתפתחותה, החלק העוסק באישיותו של 'בחיר גאוני הזמן' (כנוסח שחקק הגראי"ה קוק על מצבתו) הגאון מטאווריג במאמר, הוא כמעט שולי, והוא מתמקד בשוליים, כמו קנאותו לעברית וחיבתו לציון, שעם כל הכבוד, לא אלה הם שהוציאו מוניטין שלו בעולם. ואילו על יחודיותו שבגינו יצא שמו לשו"ת בכל עולם התורה, אין כאן כמעט מאום, מלבד מעט מהרב נריה וקצת מהרב לסיצין (אגב, ההשוואה של הגאון מט' לרב קוק בחשיבות וביכולת של לימוד האגדה, רק על סמך הסיפור מכרם טוביה, היא מוזרה בעיני).וזאת למרות שמן הסתם המקורות היו גלוים לפני הכותב, כמו ההקדמות לנר אהרן.
ככה"נ אי"ז אלא מטעם שמגמת הכותב במאמר, הצטמצמה בעיקר לכרוניקה של מינויו במרכז הרב. ומלאכה זו אכן עלתה בידו בטוב.
בקיצור, נראה לי שרבינו נוטר קשר כתרים למאמר טרם קרא בו, וגם הכותרת של האשכול טעונה איפוא תיקון. (לעומת הכותרת המדויקת במקור, המדברת על כהונתו בישיבת מרכז הרב, ואם יורשה: 'הנעלם' הוא גוזמא גדולה)
וכיון שעלה אציין ב' דברים:
מכאן אנו למדים שהטאווריגער מסר שיעורים גם בישיבת פוניבז' שבליטא'

נר אהרן עמוד צג.jpg (28.64 KiB) נצפה 13705 פעמים

[אגב, ר"ש רענן קוק - הירשוביץ ופוניבז' ראו גם בדברי הרב ג' בסופו]
וכאן, דברים אופיניים לטאוריגער ואהבתו הנפלאה לתורה, שכמדומה רוב מי שיודעים את שמו כיום, הרי זה בהקשר של הסיפור שהיה הרב מפוניבז' מספר עליו, על אהבתו והתמסרותו לתורה ללא שיור וגבול, עד שביקש לעיין ברמב"ם כשחרב מונחת על צוארו.

370.jpg (65.83 KiB) נצפה 13705 פעמים

[ועוד פרט קטן: בתולדות ערוה"ש שהתפרסמו בישורון, נכתב כי הגאון מטאווריג נבחר לרבנות נובהרדוק בעקבות המלצת הרב מפוניבז', אכן בספר על הרב (של ר"א סורסקי) נרשמה שיחה מפי הרב, המספר שנשאל מפרנסי העיר לחוו"ד על הגאון מט', והוא הביע את דעתו שאע"פ שרב חילה מאד וכו', מ"מ לא נכון למנותו לרב בנובהרדוק, מפני שנמנה על מתנגדי המוסר והדבר יגרום מתיחות בינו לבין הסבא מנובהרדוק וישיבתו. עי"ש. בסופו של דבר הגאון התמנה, ועזב את הרבנות באישון ליל, כמסופר בהקדמת נר אהר]

[נוטר הכרמים]

ראשית, עוד על הטוואריגער.

א. הגאון המופלא ר' מרדכי (מוט'ל) פורגמנסקי הוא יליד טוואריג, אביו היה אופה פשוט. בילדותו בא פעם בשאלה למרא דאתרא זצ"ל, משיחה קצרה עמו הבין הרב כי לפניו עומד בעל כשרון מיוחד, ושאלו לאיזה 'חיידר' הוא הולך ללמוד. הילד ענה שהוא לא הולך לשום חיידר מאחר והוא לא מסוגל לקלוט את אותיות הא"ב. הרב נדהם וקרא למלמד, והסביר לו, כי כאן אין הבעיה נעוצה בהעדר תפיסה, אלא בעודף מהירות התפיסה, כאשר הילד רואה אות אחת, הוא לא מסוגל להתרכז בה ביחוד, כי מחמת המהירות רואה כבר את כל העמוד. הרב יעץ לא ללמדו את האותיות מתוך הסידר כמקובל, אלא שיחתכו את האותיות וילמד כל אות בנפרד, ואכן הילד תפס לאלתר את כל האותיות.

ב. בספר 'ר' ברוך בר' של הרב יצחק אדלשטיין עמ' קכ מובא: אך כל רחשי אהדתו כלפי אגודת ישראל לא מנעו בעדו מלהתייחס ביראת כבוד והערצה גם כלפי גדולי התורה שהשתייכו לתנועת המזרחי...כמו כן את הערצתו כלפי הגאון רבי אברהם אהרן הכהן בורשטיין מטבריג, לא היתה זו הערצה סתם, אלא התבטלות בפניהם ביטול עצמי מוחלט.

ועתה לדברי אדונינו איש ספר.

א. דדוקא קראתי את הדברים עובר להעלאתם, לא קשרתי להם כתרים, זולת 'נפלא', ואכן הפרטים המופיעים בתוכו דוגמת הישיבה בבוגורודסק ועוד מפליאים מאוד.

ב. לא סברתי שהמאמר נוגע ולו במקצת בפרשת גדולתו של הטווריגער, כולו עסוק בישיבה המרכזית, ומכיון שלא הייתי מעוניין שיתפתח הדיון על ישיבה זו, מנימוקים שונים ומובנים, העדפתי להכתיר את האשכול על דמותו של הגאון מטוואריג מתוך הנחה שאולי כך יתפתחו דברים סביב אישיותו האגדית, כפי שב"ה אכן כך קרה.

ג. הציטוט על ברכת הנהנין, מקורו בספר נתיבות שמואל עה"ת להגר"ש קושלביץ, פרשת בחוקותי.

ד. תשואות חן על ההוספות הנכבדות.

[נוטר הכרמים]

עוד יצויין כהמשך לדברי רבינו איש-ספר.

הרב מטווריג נודע כאחד ממתנגדי המוסר הגדולים, למרות לימודיו בכולל קובנא המסוים בתקופת הנהלת הגר"י בלאזר, ראה תנועת המוסר ח"א עמ' 198.

[תוך כדי דיבור]

אכן אין זה מאמר על כללות תולדות הגאון מטבריג (כמו שיש בפתח דברי רד"ך ונר אהרן), אלא על הפרשה של כהונתו בישיבת הרב, עם קצת רקע. וניכר גם למי שאינו מצוי בנבכי המאמר, שמדובר למעשה בהמשך, או ליתר דיוק בספיחים של המאמר הקודם והיפה של אותו מחבר על רבי שמעון שקופ ו'מרכז הרב' (ולכן יש לא מעט תוכן חופף בין שני המאמרים). אגב גם לגבי פרשת כהונתו ב'מרכז הרב' המאמר לוקה מעט בחסר לטעמי, ואי"ה אשלים את החסר בדפוס.

נ.ב. את פרשה הכאובה של הגאון מטבריג ותנועת המוסר בכלל, ומינויו בנובהרדוק בפרט, מיציתי עד תום אצלי במקו"א - ביחד עם שאר ענייני רבנות נובהרדוק כמו גם ישיבת המוסר שם (שענייניה לוטים בערפל עד היום, מאחר שהן אצל נוטרי המורשת והן אצל ההיסטוריונים שוררת ערבוביה גמורה בין הדימוי של נובהרדוק לבין הריאליה, דהיינו בין "נובהרדוק" כמושג וכרשת ישיבות לבין נובהרדוק הפיזית, ואין לטעמי מי שנמלט מהשלכה אנכרוניסטית של המידע הרב על התקופה המאוחרת והידועה על התקופה המוקדמת) - ואולי יסייעני ה' לברך על המוגמר בשנה הבאה.

[ירושלמי]

הרב מטבריג.jpg (15.63 KiB) נצפה 13625 פעמים

[תוך כדי דיבור]

ותמונה נוספת:

[איש_ספר]

צאצאיו: בנו מר ראובן ברקת (יו"ר הכנסת). חתנו ר' משה פרנקל. צאצאי ר"מ פרנקל מתגוררים בדרא"פ. יותר מזה לא אדע.
ספר נר אהרן י"ל מחדש ע"י רב"צ (בהגר"א) שפירא, ונוספו כמה סימנים מתוך קו' פני משה, ובהקדמה מתוך הקדמת דברי רד"ך לאחיו הגאון זצ"ל.

[דראל]

(לעומת הכותרת המדויקת במקור, המדברת על כהונתו בישיבת מרכז הרב, ואם יורשה: 'הנעלם' הוא גוזמא גדולה)

נראה שנותן הכותרת התכוון למובא בהערה 6.
בענין זה ממש, בדרך לא דרך התגלגל אלי ראיון שעשה ר' הראל כהן עם הרב זאב ווין תלמידם של הרב קוק ושל ר' שמעון שקופ. כשהוא מתאר את את לימודיו בישיבת מרכז הרב הוא אומר: "ר' יעקב משה אמר פעמיים בשבוע, והיה עוד ראש ישיבה אחד שאמר. אינני זוכר את שמו. הרב קוק היה אומר בשבת".

[בור הגולה]

בספר "המשגיח" מובא סיפור, שכשייסד הראי"ה קוק את ישיבתו בירושלים, עמדו לפניו שתי מועמדים לעמוד בראשות הישיבה, הטאווריגר וגדול אחר. הראי"ה התייעץ עם הגרנ"צ הסבא מסלבודקה במי לבחור (כנראה בגלל שהוא הכירם מליטא), והוא הכריע למנות את הטאווריגר, למרות שהוא היה ממתנגדיו הגדולים! ומכאן רואים מידת נקיותו הגדולה של הסבא, שהיה נקי מנגיעות, ולא נמנע מלהעלות את איש ריבו לגדולה.

המחברת נמנעת מלהזכיר את שמו של המועמד השני, אבל מציינת שהיה אחד הגדולים המפורסמים. מישהו יודע במי מדובר?

[תוך כדי דיבור]

התשובה היא: להד"ם. כל התיאור מבוסס על ההנחה השגויה, "שכשייסד הראי"ה קוק את ישיבתו בירושלים", הוא התלבט בין שני מועמדים. וזה אינו. כשהישיבה נוסדה עדיין לא עמדו דמויות כאלה ואחרות על הפרק, וכפי שאתה יכול לראות במאמר שכאן, הגעתו של הגאון מטבריג לישיבה לא היתה מתוכננת כל כך מראש עד שיהיה אפשר לדבר על 'מועמד'. למעשה, וכפי שאשלים בעז"ה בדפוס, עברו פחות משבועיים בין מפגשם הראשון של הראי"ה והגאון מטבריג ביפו, לבין ההחלטה העקרונית על מינויו לכהונה ב'מרכז הרב'. אבל בכל אופן, אולי כוונת הסיפור שהביאה המחברת, לרבי שמעון שקופ.

[בור הגולה]

מסתבר שאכן המכוון לר' שמעון, וכפי שהעירני ידיד אחד באישי.
באשר לטענתך, יתכן שלא היו "מועמדים" במובן המקובל, אבל הרי ידוע שהיה תוכנית שלא יצאה לפועל להביא את ר' שמעון. וא"כ יתכן שבאותו זמן פגש בהגאון מטאווריג, והחליט למנותו במקום להביא את רש שמעון, ובענין זה הלך להתייעץ עם הגרנ"צ. יתכן גם שלא התייעץ במי לבחור מבין שניהם, אלא אם בכלל כדאי למנות את הטאווריגר.

כמובן אני כותב רק ספקולציות בעלמא, ומן הראוי לברר מקור הסיפור. מסתבר שיש איזה גרעין של אמת, אף כי אולי לא נמסר נכון.

[תוך כדי דיבור]

אכן ספקולציות בעלמא. תמהני שאינך יודע, או על כל פנים לא קראת, שב'המעין' תשרי תש"ע (http://www.shaalvim.co.il/torah/hamaayan12.asp) ישנו מאמר מקיף על כל אפיזודת רבי שמעון שקופ ו'מרכז הרב'. תקרא שם ותיווכח איך כל הרעיון שהיה מדובר בשני מועמדים וכדומה, הוא מופרך. הגרעין של אמת הוא כנראה מה שסביב שניהם היה "עניין" בנוגע לישיבת מרכז הרב.

רק אני רוצה להעיר, לגבי הקשרים בין הסבא מסלבודקא לגאון מטבריג, שאכן על אף החלק הבוטה שנטל האחרון בפולמוס המוסר בתרנ"ז (וכיוון שהוא הכיר את הסבא מסלבודקה מתוקף כהונתו כר"מ בסלבודקה כמה שנים לפני כן, אפשר להבין את חומרת הדבר לגבי יחסי השניים), הרי שכשחזר לטבריג לאחר שנאלץ לעזוב את נובהרדוק, והקים שם "קיבוץ" (בסביבות תר"ע) , הוא פנה בעצמו אל הסבא מסלבודקה שישלח אליו קבוצת בחורים! וכאמור הארכתי בזה אצלי במקו"א.

[סוקר]

בקובץ המעיין החדש הוסיף הרב איתם הנקין חומר על הגאון מטבריג בעיקר בהקשר של מינויו למרביץ תורה בישיבת מרכז הרב.
הרב שמריהו גרשוני הוסיף פרטים נוספים, וכתב הפעם מעט גם על הגאון עצמו ושקידתו. כל הפרטים שהוסיף נכתבו כבר באשכול זה.

[דראל]

בקובץ המעיין החדש הרב שמריהו גרשוני הוסיף פרטים נוספים, וכתב הפעם מעט גם על הגאון עצמו ושקידתו. כל הפרטים שהוסיף נכתבו כבר באשכול זה.

תמהני אם קראת את שכתב.
מילא לטעות בשמו (שמריה, ולא שמריהו), אבל הרי הוסיף שם ארבעה פרטים, ונראה שרק אחד מהם הוזכר כאן - אודות ר' מוטל פורגמנסקי. האם גם כאן במקום לומר 'ניתי ספר ונחזי', נסתמך על שמועות?!

[סוקר]

תמהני אם קראת את שכתב. הרי הוסיף שם ארבעה פרטים, ונראה שרק אחד מהם הוזכר כאן - אודות ר' מוטל פורגמנסקי. האם גם כאן במקום לומר 'ניתי ספר ונחזי', נסתמך על שמועות?!

היטב קראתי. במאמר החדש נזכר הסיפור שהיה מספר עליו הגרי"ש כהנמן על לימוד הרמב"ם ברגעים שחשב לאחרונים, הובא קטע מנתיבות שמואל והענין עם ר' מרדכי פוגרמנסקי, וכל אלה נזכרו (הסיפור על הר"כ רק צוין לו) כאן למעלה. יתכן כמובן כי הלה נטלם מהיכן שנטלום הכותבים כאן.

[דראל]

אז כנראה שהכיר ממקורות אחרים, שאם לא כן מניין היה לו להרחיב במקום שקיצרו כאן?!

בהמשך לנ"ל. בשיחה שערכתי במהלך החג עם כותב המאמר (והתגובה לתגובה), מתברר שרוב הדברים שנכתבו בתגובה למאמרו כבר היו בגרסה הראשונית למאמר, אך מפאת קוצר המקום, נאלץ לקצצו, והדברים כבר הובאו כתגובה.

[איש_ספר]

בספר שי"ל לאחרונה על הגאון הירושלמי רש"א יודלביץ, מובא שם שהחזיק עצמו כתלמידו וביקש להקבר בסמיכות אליו, מכמה טעמים:

א.jpg (55.07 KiB) נצפה 13149 פעמים

ב.jpg (18.21 KiB) נצפה 13149 פעמים

ג.jpg (38.3 KiB) נצפה 13149 פעמים

[דראל]

הובא שם: "וכן בנו יחידו [של הטבריגר] סר מדרך התורה והמצוות".

לא מדויק. לטבריגר היו (לפחות) שני בנים ובת. בהערה בוודאי התכוונו לבנו ראובן ברקת שהיה יו"ר הכנסת, אך בן נוסף כנראה גם הוא סר מדרך התורה והמצוות, בהנחה שמי שמתפקד כיו"ר ועד פועלי ציון בליטא, אינו מקפיד על קיום המצוות. נקווה שיש מי שיש בידו מידע יותר מדויק ויחלקו עמנו.
אאל"ט, בתו של הטבריגר נישאה לת"ח - הרב פרנקל, ובנה (שנקרא ע"ש הטבריגר) נפל במלחמת השחרור.

[גלאגוזים]

הובא שם: "וכן בנו יחידו [של הטבריגר] סר מדרך התורה והמצוות".

לא מדויק. לטבריגר היו (לפחות) שני בנים ובת. בהערה בוודאי התכוונו לבנו ראובן ברקת שהיה יו"ר הכנסת, אך בן נוסף כנראה גם הוא סר מדרך התורה והמצוות, בהנחה שמי שמתפקד כיו"ר ועד פועלי ציון בליטא, אינו מקפיד על קיום המצוות. נקווה שיש מי שיש בידו מידע יותר מדויק ויחלקו עמנו.
אאל"ט, בתו של הטבריגר נישאה לת"ח - הרב פרנקל, ובנה (שנקרא ע"ש הטבריגר) נפל במלחמת השחרור.

וליתר דיוק ה' אברהם אהרן פרנקל הי"ד נפל בקרב שהתנהל ע"י כחות האצ"ל על כיבוש העיר רמלה.

[איש_ספר]

חתנו פרנקל נזכר כבר למעלה

צאצאיו: בנו מר ראובן ברקת (יו"ר הכנסת). חתנו ר' משה פרנקל. צאצאי ר"מ פרנקל מתגוררים בדרא"פ. יותר מזה לא אדע.
ספר נר אהרן י"ל מחדש ע"י רב"צ (בהגר"א) שפירא, ונוספו כמה סימנים מתוך קו' פני משה, ובהקדמה מתוך הקדמת דברי רד"ך לאחיו הגאון זצ"ל.

[דראל]

רצונו של הרב יודלביץ' להיקבר ליד רבו, כמו ציון צאצאיו של הטבריגר נזכרו כבר למעלה:

[23] אחד מהם היה הרב ש"א יודלביץ (חתנו של ר' אריה לוין), שהתייחס אל הרב בורשטיין כאל רבו המובהק (ראה הרב מ"צ נריה, בשדה הראי"ה, כפר הרואה תשמ"ז, עמ' 281. ראה גם בספריו: החשמל לאור ההלכה, ירושלים תשי"ד, עמ' צו; מעיל שמואל על מסכת פסחים, ירושלים תשל"א, עמ' כב, לג-לד, סט, נח, עו; קול תורה ט-י, ירושלים תשט"ו [הרב ש"א שזורי – עורך] עמ' ח), ואף ביקש להיקבר לצידו (מעילו של שמואל, ש"מ הכהן וולך, ב"ב התשנ"ח, עמ' ר).

[28] בנו של הרב בורשטיין, ראובן ברקת, היה יו"ר הכנסת השביעית. הוא עלה לארץ בשנת הפטירה של אביו, וגם הוא, כאביו, נפטר ללא עת (בגיל שישים וחמש, בדומה לסבו – אביו של הטבריגר, ועיין בראשית רבה סה יב). אריה, בן נוסף של הרב בורשטיין, שימש כיו"ר ועד פועלי ציון בליטא (יהדות ליטא ח"ג [ר' חסמן ועוד – עורכים], ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו). נכדו של הרב בורשטיין שנקרא על שם סבו הגדול, אברהם אהרן פרנקל, נפל במלחמת השחרור.

[רואה האורות הקדוש]

ב"ה

הרב בורשטיין הספיק לשמש כראש ישיבה במשך כתשעה חודשים בלבד, עד שנפטר בפתאומיות בי"ט בכסלו ה'תרפ"ו (דצמבר 1925). כאשר קיבל הרב צבי יהודה הכהן קוק את הידיעה על פטירתו הוא בכה עליו במשך שלושה ימים‏. הרב קוק ציווה לכתוב על מצבתו את הכיתוב: "ארז הלבנון אדיר התורה, בחיר גאוני הזמן... הגאון האמיתי פאר הדור...". לאחר מותו המשיכו תלמידיו ללמוד את שיטתו בשיעורים שקיימו לזכרו, אך הוא לא הותיר חותם בישיבה לאורך זמן.

לדברים של שמריה גרשוני ב"המעיין" טבת תשע"א ישנן הוספות והערות ב"המעיין" גיליון ניסן תשע"א מאת איתם הנקין והתייחסות של שמריה גרשוני אליהם:

ההוספות של איתם הנקין:
עוד בענין הרב מטבריג וישיבת 'מרכז הרב'
א. כפי שתיאר גרשוני בצדק (בעמ' 98) - עלייתו של הרב בורשטיין ארצה באלול תרפ"ד לא היתה כרוכה כשלעצמה בקבלת כהונה כלשהי. יתכן כי בשנה שלפני העליה היו גישושים מצידו בנוגע למשרה רבנית או ישיבתית[1], אך הדבר מסופק מאוד[2].

ב. אמנם באשר לעצם הרצון להיות רב בארץ ישראל העיד אחיו כי "עוד בימי נעוריו הגיד לי כי היה בוחר להיות רב באחד הכפרים בארץ ישראל מלהיות רב בעיר גדולה בחו"ל"[3]. למעשה, מגעים להבאת הרב בורשטיין לכהן בראשות מוסד תורני בירושלים התקיימו עוד לפני מלחמת העולם הראשונה: בתרע"א הוקם במוצא, ביוזמתו של נדבן אמריקני, "בית מדרש לרבנים" בו נועדה ללמוד קבוצת אברכים מובחרת מישיבות ירושלים, אך כעבור זמן קצר נסגר המוסד עקב קשיים כלכליים[4]. את החלל ביקשה למלא חברת 'עזרה' היהודית-גרמנית (Hilfsverein), שהפעילה כבר בירושלים באותן שנים בית מדרש לרבנים בעל אוריינטציה ספרדית-מודרנית[5], וביקשה כעת להרחיב את פעולתה גם ליישוב הישן האשכנזי. לשם כך נעשתה פנייה בחורף תרע"ג אל הרב בורשטיין, שכיהן אז כרב בטבריג, במטרה למנותו לראש בית המדרש. לפי הידוע, הרב בורשטיין הסכים להצעה; אך בשלב זה פנו בתי הדין הירושלמיים אל ה'חפץ חיים', ר' חיים מבריסק ועוד כדי שישפיעו עליו לבטל את הסכמתו - פנייה שהצליחה ככל הנראה[6].

ג. הרב בורשטיין הגיע אפוא לארץ ישראל כאדם פרטי. הקשר בינו לבין הראי"ה קוק נוצר, קרוב לוודאי, ביום רביעי כ' כסלו תרפ"ה, אז חזר הראי"ה לארץ ישראל ממסעו הארוך בחו"ל, וכבר בנמל יפו התוודע לרב בורשטיין, שאף נשא על רציף הנמל נאום לכבוד חזרתו של הראי"ה[7]. כחודש וחצי מאוחר יותר פנה הראי"ה אל הרב שמואל יצחק הילמן, ומסר לו כי "...אחד מהמיוחדים שבגדולי דורנו שיח', כבוד הגאון ר' אברהם בורשטיין שליט"א האבד"ק טאווריג, שקבע מושבו בא"י, וכעת הוא עומד לייסד אהלו בעה"ק ירושת"ו, והננו צריכים לתור בעדו דירה הגונה..."[8]; שמריה גרשוני כותב, על פי ניתוח איגרות של הראי"ה ותאריכיהן, כי הסכמת הרב בורשטיין לכהן ב'מרכז הרב' "התקבלה רק בסוף שבט", אולם יש בידינו לקבוע כי הסכמה עקרונית כזו התקבלה עוד בתחילת טבת, פחות משבועיים לאחר מפגשם של השניים ביפו. כך מתברר ממכתב ששלח חתנו של הראי"ה, ר' ישראל שמעון רבינוביץ'-תאומים, לעסקן איש-יפו ר' בצלאל לפין, ביום חמישי ה' טבת תרפ"ה. ממכתב זה אנו לומדים גם פרטים נוספים על היקף הפעילות שתוכנן לרב בורשטיין ב'מרכז הרב': "בתשובה על מכתבו מיום ב' ב' טבת למו"ח הגאון שליט"א, בנוגע לסדורו של הרב הגאון מטווריג בהישיבה העולמית, אוכל להודיעו שתיכף כשיבוא הגאון מטווריג ירושלימה יסודר אי"ה הדבר. בנוגע להשיעורים שלו, בטח יחליטו בהיותו הנה אי"ה בצוותא. נ"ב, השיעורים צריכים להיות שלוש פעמים בשבוע, ובאולם הישיבה. בכל זאת לא נכביד על הגאון שי' במספר השיעורים בחורף זה. המשכורת יקבל מיום בואו ירושלימה"[9]...

ד. ממכתב זה, וכן ממכתב הראי"ה לרב הילמן שנזכר לעיל, לא ברור האם הרב בורשטיין החליט לעלות לירושלים מפני שהוזמן לכהן בישיבת 'מרכז הרב', או שמא הוא תכנן בלאו הכי לקבוע שם את מושבו, והראי"ה ניצל את ההזדמנות כדי להציל לו את התפקיד. תימוכין להשערה השניה ניתן למצוא בעובדה כי גם בחודשים שלפני חזרת הראי"ה לארץ שהה הרב בורשטיין בירושלים פרקי זמן משמעותיים[10]. בין כך ובין כך, מצב בריאותו הרופף של הרב בורשטיין – כפי שתואר במאמרו של גרשוני – עיכב את בואו בשנית לירושלים ותחילת כהונתו ב'מרכז הרב'; תאריך בואו, בסופו של דבר, היה יום ראשון י"ב אדר תרפ"ה[11]. משך כהונתו בישיבת 'מרכז הרב', עמד אפוא על תשעה חודשים ושבוע אחד בדיוק (אף פטירתו היתה ביום ראשון).

ה. שאלה שטרם באה על פתרונה עד עתה, היא: מה היתה ההגדרה המדוייקת של תפקיד הרב בורשטיין ב'מרכז הרב'. מקורות מאוחרים למיניהם מתארים אותו כ"ראש ישיבת מרכז הרב", אולם אין שום מקור בן התקופה הנוקט בהגדרה כזו כלפיו, והמקורות המאוחרים גם אינם מסבירים את היחס בינו לבין תפקיד הרב חרל"פ[12]. בשאלה זו נגע גרשוני בהערה 36 במאמרו, כשציטט מדברי הרב מנחם אושפיזאי המתאר שהרב בורשטיין היה "ראש ישיבה כללי" ואילו הרב חרל"פ היה "ראש ישיבה לדבר הלימוד"; מההגדרות הללו עולה הרושם כי בתקופת כהונתו של הרב בורשטיין אכן לא התקיימה חלוקת סמכויות חד-משמעית בראשות הישיבה, אך על כל פנים מעמדו של הרב בורשטיין נחשב לבכיר יותר לעומת הרב חרל"פ. הדברים מתאימים למה שעולה ממסמך שפורסם לאחרונה על ידי הרבנים ארי שבט ונריה גוטל, המציג את תוכנית הלימודים של הישיבה בפתח שנת תרפ"ו[13]. ברשימת סגל המלמדים ונושאי השיעורים, לאחר פירוט שני השיעורים השבועיים של הראי"ה קוק, מופיע הרב בורשטיין ורק לאחריו הרב חרל"פ. בנוסף, אף שכל אחד מהם העביר שיעור בישיבה מדי שבוע, הרי שבאשר לרב חרל"פ היה מדובר ברוטציה בין שני שיעורים שונים (כל אחד מהם – אחת לשבועיים), ואילו הרב בורשטיין היה היחיד בסגל הישיבה, מלבד הראי"ה, שהעביר שיעור קבוע מדי שבוע. בנוסף, בעוד נושא שיעוריו של הרב חרל"פ היה הלכה ומוסר, הרב בורשטיין הוא שהעביר שיעור "פלפול הגיוני בתלמוד ופוסקים" – תפקידו הקלאסי של ראש ישיבה ליטאית.

ו. יש לציין כי הראי"ה נשאר בקשר עם משפחתו של הרב בורשטיין גם בשנים שלאחר פטירתו; כך, במכתב מי"ג סיוון תרפ"ח פנה הראי"ה לרב יעקב לווינזון מאמריקה בבקשת סיוע לאלמנתו של הרב בורשטיין, העומדת להשיא את בתה ומצבה הכלכלי בכי רע[14].

ז. עוד סביב תיאור פטירתו של הרב בורשטיין, גרשוני מציין (עמ' 103) את מכתבו של הראי"ה לבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, מכ"ח טבת תרפ"ו; יש להעיר כי במכתב מוקדם יותר, ששלח הראי"ה לבנו עוד בכ"ט כסלו תרפ"ו, הוא לא הזכיר דבר על פטירת הרב בורשטיין ימים ספורים לפני כן[15] – אולי מפני שלא רצה לבשר לבנו בשורה מצערת בעיצומם של ימי החנוכה.

ח. בעמוד 102 מתאר גרשוני בקיצור מופלג את נהירתם של בחורי הישיבות שבירושלים לשיעוריו של הרב בורשטיין במרכז הרב; יש להוסיף לכך את דבריו של הרב רודיק, המספר כי תלמידים רבים של 'מרכז הרב' דאז העידו באוזניו שלשיעוריו של הרב בורשטיין הגיעו תלמידים מכל ישיבות ירושלים, כולל ממוסדות שנחשבו כבעלי הסתייגות בסיסית מדרכה של 'מרכז הרב'[16].

ט. לא ניתן לדון בנושא כולו, מבלי להזכיר גם את הרב יצחק ריף הי"ד, מהמובהקים שבתלמידי הרב בורשטיין בתקופתו ב'מרכז הרב', ומי שהעלה על הכתב חלק משיעוריו שנדפסו לימים בספר 'נר אהרן', ואף אירגן בישיבה מדי שנה ערב לימוד בליל היארצייט של הרב בורשטיין. וכפי שמתאר הרב משה צבי נריה: "זיקה עמוקה היתה לו [=הר"י ריף] לגאון מטבריג – מרן רבי אברהם אהרן בורשטיין זצ"ל – שכיהן תקופה קצרה כראש הישיבה. רוב שעורי ההלכה שנדפסו בספר 'נר אהרן', שנתפרסם אחרי פטירתו של אותו גאון, נרשמו ע"י רבי יצחק, והוא גם ששמר על יום הזכרון שלו – י"ט בכסלו – והיה אומר דבר הלכה בחבורה בו בערב, ומשלב בו מתורתו של אותו גאון"[17]. הדברים מתוארים גם, כפי שמציין הרמ"צ נריה, מפי כתבו של הר"י ריף עצמו: "בשבוע זה היה היארצייט של הגאון מטבריג זצ"ל, בי"ט כסלו, והמנהג הוא אצלנו בישיבתנו הק' להזכיר ולחזור על דבר שמועה מפיו ביום הזה לפני קבוצה של תלמידים בני הישיבה אחרי תפילת מעריב [...] ותוכן של השמועה מה שאומרים ממנו, אינו זה לבד, רק אומרים איזה חידוש, ובתוך החידוש משלבים גם את דבריו, אשר בעיקר יהי' זה. ולפני שנה וגם בשנה זו נפל הגורל עלי שאני אהי' מהמגידים, ולא יכולתי לפטור א"ע [=את עצמי] מזה..."[18]

--------------------------------------------------------------------------------

* בגליון הקודם של 'המעין' (נא, ב [טבת תשע"א] עמ' 96-104) התפרסם מאמרו של ידידי שמריה גרשוני אודות הרב אברהם אהרון הכהן בורשטיין זצ"ל מטבריג וכהונתו בישיבת 'מרכז הרב'. בתשעת הסעיפים הבאים אוסיף בעז"ה מידע משמעותי בענין כהונה זו שלא נזכר במאמר, כשבבסיס דבריי התיאור במאמר הנ"ל.

[1] את האפיזודה שהזכיר גרשוני בנוגע להקמת ישיבה ביבנה, איני מכיר; מאידך, בספרו של רז"א רבינר, 'רבנו מאיר שמחה הכהן', תל אביב [תשכ"ח?], עמ' קנט, מובאת עדות אדם שראה אצל הרב ישראל אבא ציטרון אב"ד פ"ת מכתב שקיבל מהרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, שהמליץ על הרב בורשטיין ש"ידע ויבין לנהל עניני העיר העברית בדרכי שלום". הכותב טוען שהרב בורשטיין היה אז מועמד לרבנות תל אביב – אולם הדבר אינו מסתבר, שכן כבר בקיץ תרפ"ג נבחר לתפקיד זה הרב שלמה הכהן אהרונסון ('אנציקלופדיה של הציונות הדתית', כרך א, תשי"ח, טור 41), ובחירות נוספות לא עמדו על הפרק; כנראה איפוא, שהביטוי "העיר העברית" נאמר על דרך הכלל – עיר ביישוב החדש.

[2] למשל, השוו ידיעה אחרת הגורסת כי הרב בורשטיין נתמנה באביב תרפ"ד לרב העיירה ליבוי שבקורלאנד (קובץ 'בית ועד לחכמים' – סאטמר, ט"ז אייר תרפ"ד [שנה ג חוברת טו] עמ' 2), כחצי שנה בלבד לפני עלייתו ארצה! גם אם הידיעה מדוייקת ברור כי מינוי כזה לא יצא אל הפועל, ובכל אופן נמצאנו למדים שוב כי לא כל שנכתב סביב ענייניו של הרב בורשטיין בשנים אלה, ואפילו במקורות בני התקופה, הינו נכון בהכרח.

[3] הרב ראובן הכהן בורשטיין, 'דברי רד"ך', ורשה תרפ"ז, עמ' ז. מעניין שעדות זהה לחלוטין סופרה במקביל גם על הרב ישראל אבא ציטרון הנזכר (ראו: הרב יצחק יהודה ספיר, 'גיא חזיון', פתח תקוה תרפ"ט, עמ' 5); מדובר אפוא בהלך-רוח שהיה רווח למדי בקרב רבני ליטא של אותו דור.

[4] עי' במאמרו של מ' אליאב, 'קדתרה' גליון 70, טבת תשנ"ד, עמ' 97.

[5] מראשי המלמדים במוסד היה הרב בנציון קואינקה (עי' בספרו 'הזכרונות והתולדות', ירושלים תרצ"ח, עמ' 41-42) בעל 'המאסף', וכן לימד בו זמן מה הרב בנציון מאיר חי עוזיאל. עי' גם בספרו של מנחם פרידמן, 'חברה במשבר לגיטימציה', ירושלים תשס"א, עמ' 66-69.

[6] ראו: 'האור' י"ט אדר תרע"ג (ירושלים, שנה 31 גליון 134) עמ' 2; שם ח' אייר (גליון 190) עמ' 2; וטיוטת מכתב ביה"ד האשכנזי ל'חפץ חיים' שהוצגה לאחרונה בקטלוג טבת תשע"א של בית המכירות 'אסופה', מס' 514. אפיזודה זו רמוזה ללא שמות בספר 'האיש על החומה' כרך א עמ' 307.

[7] ראו הדיווח בירחון 'שערי ציון' שנה ה חוברת ג-ד [ירושלים, כסלו-טבת תרפ"ה], דף טו ע"ב. מקור זה הועתק גם במאמרו של גרשוני.

[8] אף מקור זה אוזכר בקצרה על ידי גרשוני, על בסיס הציטוט החלקי שבספרו של הרב יוחאי רודיק, 'חיים של יצירה'; המכתב המלא, ממנו ציטטתי, נמצא בארכיון 'בית הרב' מס' אט433. הפניה לרב הילמן שבלונדון בבקשת עזרה במציאת דירה בירושלים, מוסברת לאור עמידתו של הלה בראשות קרן עזרה ליושבי א"י, בצירוף העובדה כי בשנה זו (תרפ"ה) הוא ביקר בארץ ישראל ושהה בה עד אמצע חודש טבת (שערי ציון שם, דף טז ע"א), ומטבע הדברים נפגש גם עם הראי"ה.

[9] פנחס גרייבסקי, 'ר' בצלאל לפין - תולדותיו ודברי ימי חייו', ירושלים תרפ"ו, עמ' 70. הראי"ה המתין אפוא לא לעצם הסכמת הרב בורשטיין למילוי התפקיד, אלא לאישורו על תחילת הכהונה בפועל. יש לציין כי לגבי מכתבו של הראי"ה לרב אברהם דובער כהנא שפירא מקובנא, שהובא במאמרו של גרשוני, ישנה בידינו גם תשובתו של הרא"ד, הכותב לראי"ה בתאריך ו' ניסן: "...כן חליו של ידידנו הגאון מוהרא"י בורשטיין נ"י, שאינה רצוי' תמיד, קשה ביחוד עתה בראשיתו [=של מרכז הרב]. הבה נקוה כי הכל יגמר בעז"ה לטובה, והמוסד יעלה ויפרח כראוי לו ולמיסדו הגדול" ('אגרות לראי"ה', מהדורת ירושלים תש"ן, עמ' רפח).

[10] בחוברת 'קולה של ירושלים', תרפ"ה, שעסקה בתוכניות הקרן לבניין ירושלים, מופיע שמו של הרב בורשטיין בין החתומים כאחד מ"גדולי רבני חו"ל שהם כעת בעיה"ק", בתאריך תשרי תרפ"ה (ראו: בנימין קלוגר, 'מן המקור' חלק ה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 54. מקור זה אוזכר גם במאמרו של גרשוני). בנוסף, בראש הספר 'תולדות זאב', ירושלים תרפ"ט-תרצ"ה, נדפסה הסכמת הרב בורשטיין מער"ח כסליו תרפ"ה, "בתוככי ירושלים עיה"ק" – הרי לנו שהִייה ממושכת בירושלים, או לפחות ביקור כפול בה (אפשרות סבירה פחות לדעתי, בהתחשב בטלטולי הדרכים באותם ימים ובחוליו של הרב בורשטיין).

[11] ראו הדיווח ב'שערי ציון' שנה ה חוברת חוברת ה-ז [שבט-ניסן תרפ"ה], דף יט ע"ב.

[12] אין לשכוח גם שהרב חרל"פ היה צעיר מהרב בורשטיין בחמש עשרה שנה. על כל פנים ברור כי בהיררכיה של סגל הישיבה היה הרב בורשטיין ממוקם באופן טבעי אחרי הראי"ה, ולא לצידו ובשווה לו.

[13] "תכנית הלימודים בישיבת מרכז הרב לשנה"ל תרפ"ו", 'אורשת' כרך א, אלקנה-רחובות תש"ע, עמ' 1-7. והשוו לאמור לעיל במכתבו של היש"ר-תאומים אודות היקף שיעוריו של הרב בורשטיין בישיבה.

[14] המכתב נמצא בארכיון 'בית הרב' מס' אי107.

[15] הרב משה צוריאל, 'אוצרות הראי"ה', ראשל"צ תשס"ב, ח"א עמ' 540. יש לציין עוד כי תיאור הלוויתו של הרב בורשטיין וההספדים עליו נדפס בספרו של הרב משה צבי נריה, 'מועדי הראי"ה', ירושלים תש"ם, עמ' שנו-שנז.

[16] הרב יוחאי רודיק, 'חיים של יצירה' ירושלים תשנ"ח, עמ' 174.

[17] 'נר יצחק', ירושלים תשי"ז, עמ' 16. הר"י ריף, נינו של הנצי"ב מוולוז'ין רבו של הראי"ה, חזר לליטא למלא את מקום אבותיו כרבה של קהילת זאגר, ונהרג על קידוש השם בשואה.

[18] מכתב מכ"ד כסלו תרפ"ט, 'נר יצחק' עמ' צח. ראו גם בהקדמת 'נר אהרן', ירושלים ת"ש.

דבריו של גרשוני לבהתייחס לדבריו של הנקין:
עוד באותו ענין
הערותיו של ידידי איתם הנקין מעשירות את ידיעותינו כתמיד, ותן לחכם ויחכם עוד. בשתי הערות לקמן אתייחס לדבריו, ובשתי הערות נוספות אשלים את דבריי בנושא.

א. השערתי כי הרב בורשטיין חתם בכרוז כאחד מרבני ירושלים בעודו יושב ביפו רק בשל תכנונו להתיישב בירושלים[1], נדחתה ע"י הנקין; התחליף שהוצע על ידו היה כי הרב בורשטיין ביקר בירושלים פעמיים או ששהה בה תקופה ארוכה (מתשרי תרפ"ה עד כסלו באותה שנה). אך נראה שהצעתי בעינה עומדת, שהרי בעיתון 'קול יעקב' דווח כבר בי"ד תשרי תרפ"ה כי "ביום ד' כ"ח אלול הופיע בעירנו [=יפו] אחד ממצויני גאוני הדור ר' אברהם אהרן בורשטיין [...] בא עם כל משפחתו לשבת באה"ק בקביעות. כנראה שישב איזה זמן קצר בת"א לנוח מהדרך ואח"כ יתישב בירושלם. 'אגודת תורה' בת"א שלחה מלאכוּת לקבל פניו במלון מונטיפיורי שהגאון מתאכסן שם. בשיחה ידידותית ארוכה התענין לדעת מכל פרטי הישוב הישן והחדש, וגלה דעתו שהוא מצטער מהמחלוקת בירושלם, ושמח לראות במרכז הישוב החדש לומדי תורה ושומרי מצוה" (מתוך המדור 'החיים ביפו ובת"א'). כלומר, אף שלבו במזרח היה הטבריגר בסוף מערב, ובתור שכזה הרשה הטבריגר לעצמו לחתום כרב מירושלים.

ב. אמנם בטבת כבר דווח באותו עיתון כי: "בשבוע העבר בא לעירנו [כאן, הכוונה כמובן לירושלים] הרב הגאון הגדול מוהר"ר אברהם אהרן בורנשטיין שליט"א... הוא אמנם בא לארצנו לפני איזה שבועות אבל לרגלי מחלתו הוכרח להשאר ביפו, ועתה בא לכאן לכהן בתור ריש מתיבתא בישיבת "מרכז הרב". מפני חולשתו לא הגיד עדיין שיעור לפני בני הישיבה. ירפאהו ה' ויחזקהו להרביץ תורה בעירנו הקדושה"[2]. עכ"פ, אף שאין זה סביר לומר שהטבריגר הספיק לנסוע פעמיים לירושלים ובחזרה במהלך כחצי שנה, מאז עלותו ארצה עד שהחל לכהן בתפקידו בישיבת 'מרכז הרב', הדבר מחויב מעצם העובדה כי נפגש עם הרב קוק בנמל יפו בכ' בכסלו, וחתם על מסמך בער"ח כסלו בהוספה 'בתוככי ירושלים'.

ג. כיון שבמאמר כמעט לא עמדתי על שקידתו בתורה, אציין כאן סיפור אודותיה: במלחה"ע הראשונה חשדו חיילים רוסיים כי אור שנצנץ מאחד הבתים בעיירה שאוולי שהיתה סמוכה לאזורי הקרבות מהווה למעשה איתות לגרמנים; הם פרצו לבית, ומצאו שם את רב העיירה שקוע בלימוד הרמב"ם. לאחר שהודיעו לו שהוא חשוד בריגול והוא יוצא מיד להורג, ביקש מהם הטבריגר שימתינו שעה קלה עד שיסיים את עיונו ברמב"ם, והחיילים ההמומים נעתרו לבקשה. בהשתדלותו של הכומר המקומי בוטל פסק הדין, בתנאי שיעזוב מיד את העיר. הטבריגר אכן עזב לבוגורודסק, שם הקים ישיבה[3].

ד. ההערה האחרונה היא אנקדוטה מעניינת ומיוחדת אודות הטבריגר: כאשר כיהן כרבה של טבריג ראה ילד צעיר משוטט לתומו בזמן שכל חבריו לומדים ב'חדר'. כשתהה על קנקנו ראה כי מדובר בילד חכם, ולכן הופתע כשהילד הסביר לו כי המלמד אמר שאינו יכול ללמוד לקרוא ולכן אין לו תקנה. הטבריגר נטל את הילד, הביאו למלמד והסביר לו ששכלו המפותח של הילד אינו מאפשר לו לקלוט אות אחת מבלי שיציץ לאותיות האחרות, ועל כן, המליץ הרב, לגזור מ'שמות' (=ספרים שהונחו בגניזה) אותיות גדולות וללמד את הילד כל אות בנפרד. לימוד זה הביא תועלת מרובה, שכן אותו הילד היה לימים הרב מרדכי פוגרמנסקי, שכונה גם הוא 'העילוי מטבריג'[4].
-------------------------------------------------------------------------------

[1] הערה 14 במאמרי וסמוך אליה.

[2] שני הציטוטים הגיעו לידי לאחר פרסום המאמר. תודה לארגון 'אור האורות' העוסק בהוצאה לאור של כתבי הראי"ה קוק ותולדותיו.

[3] יהדות ליטא ח"ג, בעריכת ד' ליפץ ועוד, ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו. ראה גם נתיבות שמואל, ש' קושעלעוויץ, נ"י תש"ך: "ושוב שמעתי [...] מה ששמע מהגאון המפורסם, ר' אברהם בורשטיין ז"ל מטאווריג, שאמר שהוא מתפלא מאוד למה שלא נקבעה ברכת הנהנין על לימוד תורה כי נקבעה רק ברכת המצוות, כי פלא גדול הוא אצלו שעל תענוג גדול כזה שלא נקבעה ברכת הנהנין" (על פרשת בחוקותי; והדברים מתאימים לדבריו המפורסמים של ר"ח בן עטר בפירושו 'אור החיים' עה"ת דברים פרק כו: "שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה"...). בסיפור שהובא בקובץ 'היא שיחתי' ח"ב, ירושלים תשס"א, עמ' תתריז-תתריח, בשם הגרי"ש כהנמן ראש ישיבת פוניבז', מסופר שהאירוע אירע בטבריג; אך כיון שהטבריגר לא כיהן כרבה של טבריג בזמן מלחמת העולם הראשונה (כאמור במאמרי ליד הערות 9-10 הוא עזב אותה עם פרוץ המלחמה וחזר אליה רק לאחר המלחמה) - נראה שהעיירה טבריג "הושחלה" לסיפור רק בגלל גיבור הסיפור. באותה גרסה תואר כי תוך כדי ההמתנה חל מפנה מפתיע בקרבות והגרמנים פרצו לעיר, מה שגרם לרוסים לסגת, וכך ניצל הטבריגר ממיתה. נראה שגרסה זו העדיפה שלא להסתמך על הצלה בידי כומר...

[4] היא שיחתי שם, עמ' תתרמא.

[לייטנר]

צאצאיו: בנו מר ראובן ברקת (יו"ר הכנסת). חתנו ר' משה פרנקל. צאצאי ר"מ פרנקל מתגוררים בדרא"פ. יותר מזה לא אדע.
ספר נר אהרן י"ל מחדש ע"י רב"צ (בהגר"א) שפירא, ונוספו כמה סימנים מתוך קו' פני משה, ובהקדמה מתוך הקדמת דברי רד"ך לאחיו הגאון זצ"ל.

ר' משה פרנקל נישא לבתו של הטבריגר אלתה בכ"ד בתשרי התרפ"ו, פחות משלושה חודשים טרם נפטר הטבריגר.

[תוך כדי דיבור]

אם כן מדוע מודעת מז"ט על החתונה חתומה על ידי תלמידי הישיבה, פורסמה רק כמה שבועות לאחר פטירתו?

[לייטנר]

סליחה. צ"ל 'ר' משה פרנקל התארס עם בתו אלתה...'.

צאצאיו: בנו מר ראובן ברקת (יו"ר הכנסת). חתנו ר' משה פרנקל. צאצאי ר"מ פרנקל מתגוררים בדרא"פ. יותר מזה לא אדע.
ספר נר אהרן י"ל מחדש ע"י רב"צ (בהגר"א) שפירא, ונוספו כמה סימנים מתוך קו' פני משה, ובהקדמה מתוך הקדמת דברי רד"ך לאחיו הגאון זצ"ל.

ר' משה פרנקל נישא לבתו של הטבריגר אלתה בכ"ד בתשרי התרפ"ו, פחות משלושה חודשים טרם נפטר הטבריגר.

[שי אבי דוד]

צאצאיו: בנו מר ראובן ברקת (יו"ר הכנסת). חתנו ר' משה פרנקל. צאצאי ר"מ פרנקל מתגוררים בדרא"פ. יותר מזה לא אדע.
ספר נר אהרן י"ל מחדש ע"י רב"צ (בהגר"א) שפירא, ונוספו כמה סימנים מתוך קו' פני משה, ובהקדמה מתוך הקדמת דברי רד"ך לאחיו הגאון זצ"ל.

[שי אבי דוד]

חתנו פרנקל נזכר כבר למעלה

צאצאיו: בנו מר ראובן ברקת (יו"ר הכנסת). חתנו ר' משה פרנקל. צאצאי ר"מ פרנקל מתגוררים בדרא"פ. יותר מזה לא אדע.
ספר נר אהרן י"ל מחדש ע"י רב"צ (בהגר"א) שפירא, ונוספו כמה סימנים מתוך קו' פני משה, ובהקדמה מתוך הקדמת דברי רד"ך לאחיו הגאון זצ"ל.

[שי אבי דוד]

סליחה. טעות. נא להסיר

[לייטנר]

ב"ה

מקרה מרשים המראה על גדולתו הרוחנית העצומה של מרן הגרא"א בורשטיין מטבריג זצוק"ל התרחש במלחמת העולם הראשונה:
"פעם בפרוץ הקוזקים לעיר, ראוהו יושב ומתנועע וקורא בקול רם. העלילו עליו כי מרגל הוא, אסרוהו והביאוהו בפני הגנרל. תיכף יצא דינו לתליה ובינתיים כלאוהו במרתף. מששאלוהו אם חפץ באוכל, השיב: "הביאו לי את הרמב"ם ואם נגזרה עלי מיתה אמות על הרמב"ם". בניסי נסים נתגלתה השגיאה והוצא הגאון לחופשי ובלבד שיעזוב תיכף ומיד את העיר. הוא נשלח ליוניקשט ומשם עבר לגלובוקה. בפעם אחרת, ישב והגה לתרץ סתירה בדברי הרמב"ם, בשעה שנכנסו לביתו בוזזים, ורצו להורגו. הוא אמר להם: "הרגו אותי, אך הניחו לי קודם ליישב את דברי הרמב"ם". הבוזזים, שהופתעו מהבקשה, הסכימו להניח לו למספר דקות, אך הבהירו לו שאם יחשבו שזהו נסיון להתחמק מהם, יהרגוהו בו במקום. בטרם שהספיק ליישב את דברי הרמב"ם, נשמע קול שהרוסים שבו לעיר, והבוזזים ברחו מהמקום."
(מהדף עליו באתר ישיבת "מרכז הרב": http://www.mercazharav.org.il/default.asp?pg=54)

ג. כיון שבמאמר כמעט לא עמדתי על שקידתו בתורה, אציין כאן סיפור אודותיה: במלחה"ע הראשונה חשדו חיילים רוסיים כי אור שנצנץ מאחד הבתים בעיירה שאוולי שהיתה סמוכה לאזורי הקרבות מהווה למעשה איתות לגרמנים; הם פרצו לבית, ומצאו שם את רב העיירה שקוע בלימוד הרמב"ם. לאחר שהודיעו לו שהוא חשוד בריגול והוא יוצא מיד להורג, ביקש מהם הטבריגר שימתינו שעה קלה עד שיסיים את עיונו ברמב"ם, והחיילים ההמומים נעתרו לבקשה. בהשתדלותו של הכומר המקומי בוטל פסק הדין, בתנאי שיעזוב מיד את העיר. הטבריגר אכן עזב לבוגורודסק, שם הקים ישיבה[3].


[3] יהדות ליטא ח"ג, בעריכת ד' ליפץ ועוד, ת"א תשכ"ז, עמ' 32 בערכו. בסיפור שהובא בקובץ 'היא שיחתי' ח"ב, ירושלים תשס"א, עמ' תתריז-תתריח, בשם הגרי"ש כהנמן ראש ישיבת פוניבז', מסופר שהאירוע אירע בטבריג; אך כיון שהטבריגר לא כיהן כרבה של טבריג בזמן מלחמת העולם הראשונה (כאמור במאמרי ליד הערות 9-10 הוא עזב אותה עם פרוץ המלחמה וחזר אליה רק לאחר המלחמה) - נראה שהעיירה טבריג "הושחלה" לסיפור רק בגלל גיבור הסיפור. באותה גרסה תואר כי תוך כדי ההמתנה חל מפנה מפתיע בקרבות והגרמנים פרצו לעיר, מה שגרם לרוסים לסגת, וכך ניצל הטבריגר ממיתה. נראה שגרסה זו העדיפה שלא להסתמך על הצלה בידי כומר...

[אליהוא]

בספר אחד ששכחתי שמו קראתי ממי ששמע מהרב מפונביז' שרצה לדרבן תלמידיו להתמדה ושינון, סיפר להם מעשה שהיה עם הגאון מטבריג שנגזר דינו לתליה בעוון ריגול ביום שישי וגז"ד היה אמור להתבצע בשבת בבוקר, וביקש שיביאו לו ב' חלות וסט רמב"ם, וכל הלילה למד את הרמב"ם מתחילתו עוד סופו, עד שבבוקר נכבשה העיר ע"י הצד שכגד ויצא לחופשי.

[רב פעלים]

ט. לא ניתן לדון בנושא כולו, מבלי להזכיר גם את הרב יצחק ריף הי"ד, מהמובהקים שבתלמידי הרב בורשטיין בתקופתו ב'מרכז הרב', ומי שהעלה על הכתב חלק משיעוריו שנדפסו לימים בספר 'נר אהרן', ואף אירגן בישיבה מדי שנה ערב לימוד בליל היארצייט של הרב בורשטיין.

שלושה תלמידים היו שותפים בהעלאת שיעורי הרב מטבריג המופיעים ב"נר אהרון": הגאון הרב אליהו יצחק פריסמן זצ"ל, הגאון הרב יצחק זונדל ריף זצ"ל הי"ד והגאון הרב שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל (ה"מעיל שמואל").

אביא כאן מעט מתולדות הרב פריסמן והרב ריף הפחות ידועים מה"מעיל שמואל" (שחיבר גם את "החשמל לאור ההלכה") שהרב נריה הקדיש להם פרקים ב'בשדה הראי"ה' ("מבני העליה" על הגרא"י פריסמן ו"נר לאחד" על הגרי"ז ריף):

הרב פריסמן הגיע ל"מרכז הרב" מישיבת טלז והיה מבחירי התלמידים וכונה "העילוי מריטובה" או בפשטות "אליהו ריטובר". כשעזב את הישיבה, ליווה אותו ראש הישיבה, הגאון הרב יוסף יהודה לייב בלוך זצוק"ל, כבוד שמעטים זכו לו. ב"מרכז הרב" נחשב לתלמיד המובחר ביותר. הרב מטבריג אמר עליו שהוא היחיד שמבין את כל דבריו בשיעור. יש לציין שהרב מטבריג הכיר את משפחת פריסמן מהשנים שבהם כיהן כראב"ד ריטובה, ואביו של ר' אליהו יצחק, אליעזר זאב, היה ממצויני ישיבות סלבודקה וטלז והיה מהפעילים הבולטים למען א"י בריטובה ומורשה קק"ל. ר' אליהו יצחק היה מעשרת הראשונים שנבחרו בידי מרן הגראי"ה קוק זצוק"ל להיות במערכת "מכון הארי פישל לדרישת התלמוד" שהקים הרב קוק (ע"ש הנדיב ישראל אהרן פישל ז"ל), ומראשוני מפעל "האנציקלופדיה התלמודית", וכן היה במערכת "הלכה פסוקה" ב"מכון למשפט התורה" שהקים מרן הגרי"א הרצוג זצ"ל ופעל במסגרת המכון לדרישת התלמוד. היה מבאי ביתו של מן הגרצ"פ פרנק זצ"ל והיה שותף בעריכת כתבי. הגרצ"פ מזכירו כמה פעמים בספריו ומכנהו 'הגר"א פריסמן'.

הרב ריף הגיע מישיבת סלבודקה (ישיבת "כנסת ישראל" שהמשכה בישיבת חברון). מעשרת התלמידים הראשונים של ישיבת "מרכז הרב". בתרצ"ו מונה לרבנות זאגר ישן במקביל לאביו, הגאון הרב ישראל ריף זצ"ל, חתן הגאון הרב רפאל שפירא זצוק"ל שהיה חתנו של מרן הגאון הנצי"ב מוולוז'ין זצוק"ל, שכיהן כרב זאגר חדש, והו מילא את מקום חותנו, אבי רעייתו לאה, הגאון הרב טודרוס הלוי לוקשצאן זצ""ל, כיהן כרבה של זאגר ישן. ר' יצחק זונדל נספה בשואה עם הוריו ועוד בני משפחה.

[גוראריה]

אביו של הג"ר שמואל פלמן זצ"ל לא היה אב"ד זאגר ישן?

[רב פעלים]

אביו של הג"ר שמואל פלמן זצ"ל לא היה אב"ד זאגר ישן?

איני יודע מי זה אבי הגר"ש פלמן זצ"ל שהיה רבה של קריית מאיר ומחשובי רבני ת"א. אשמח לדעת על אביו!
בכל מקרה זה אינו סותר את כהונתם של הרבנים שהזכרתי.

[פרי_העץ]

בספר מקור ברוך מהגאון ר' נחום ברוך גינצבורג זצ"ל יש הרבה מו"מ עמו בענייני קדשים וטהרות.

[שאלתיאל]

ומי יודע מה הקשר של האיש בתמונה הזו לרב מטרויג?

0055.JPG (29.79 KiB) נצפה 12196 פעמים

[מחולת המחנים]

אביו של רבי אברהם אהרן היה רבי יהושע הכהן בלומענטאל אב"ד קאמניץ, נלב"ע י"א שבט תר"מ, מנו"כ בבריסק מצבתו בעיר תהלה.

אגב האם יש למישהו פרטים על אחיו, ממלא מקומו של אביהם, רבי ראובן דוד בורשטיין אב"ד קאמניץ,בעל חידושי הרד"ך, שנעקה"ש (כנראה) בימי השואה.

[חיס]

אגב האם יש למישהו פרטים על אחיו, ממלא מקומו של אביהם, רבי ראובן דוד בורשטיין אב"ד קאמניץ,בעל חידושי הרד"ך, שנעקה"ש (כנראה) בימי השואה.

ראה בהקדמת ספרו "דברי רד"ך" .

בספר זיכרון לקהילת אוגוסטוב והסביבה, עמוד 108 כתוב שנספה בשואה הי"ד.

וכן מצאתי במאגר המרכזי ביד ושם
http://db.yadvashem.org/names/nameDetai ... anguage=iw

[אורח]

ומי יודע מה הקשר של האיש בתמונה הזו לרב מטרויג?

0055.JPG

זהו אחיו בעל דברי רד"ך!

[שאלתיאל]

ר"ד כ"ץ בפולמוס המוסר מספר שהגאון מטאווריג הקים בטאווריג ישיבה בשנת תרע"ב, והסבא הגרנ"צ שלח לו עשרה ממצויני הישיבה.
מישהו מכיר פרטים נוספים על סיפור זה? או אולי יכול לזהות את מי מהתלמידים?