פורום אוצר החכמה

מסכת ברכות דף מו עמוד ב:
ברכה בבית האבל-
הטוב והמטיב, אל אמת דיין אמת, שופט בצדק לוקח במשפט, ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט, שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו, ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו, גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים.

ויש לעיין מהו "יגדור את הפרצה"- איך? בילדים נוספים שיוולדו?

פרטי...

אי' בירושלמי: נולד בן זכר, נתרפאה כל המשפחה.

ואם נולדה בת גם נתרפאה ? מקור.

עלי תמר מועד קטן פרק ג'
עוד נ"ל שמקור לברכת ניחום אבלים, יסוג תרעך, או יגדור פרצך, הוא בעמוס ט' י"א, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. וזהו הטעם שאמרו נולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה, שמפני זה נקרא בן, משורש בנה, שבונה המשפחה. ונראה דנקיט בן לסימן טוב וה"ה בת, שכן גם בת הוא משורש בנה והבי"ת של בת דגושה להשלים הנו"ן והוא כמו בנת, ולפיכך הרבות הן בנות וכמ"ש המדקדקים. תראה שבכלל נולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה אפילו באלו שאינם אבלים שנוהגים שבעה ושלשים שכן משמע הלשון כל המשפחה.

דבריו נפלאים ממני. חז"ל דקדקו בלשונם ואמרו "בן זכר" והוא אומר לאו דווקא?!

האם אי אפשר להקשות כן על כל לאו דוקא, ולאמר שחז"ל דקדקו? אלא כל לאו דוקא נולד מקושיא שהובילה ללאו דוקא וכאן הוא יוצא מנקודת הנחה שכיון שבן הוא משורש בנה(ובנוסף להבנתו את הפסוק) כך גם בת לפי דבריו וא"כ למה לא בת אלא שנקטו בן זכר לסימן טוב ולאו דוקא.(אלא שיש לדון כמה הקושיא מהשורש בנה מחייבת לעניין זה)
וגם לשיטתו חז"ל אכן דקדקו לומר "בן זכר" אך לא כי דווקא בן וכו' אלא כי רצו לכתוב כן לסימן טוב.

אם כדבריו - היו יכולים לומר "נולד בן". ומדוע הוסיפו "זכר"?!

מלבד זאת, הרי בהא מיהא מודה ה'עלי תמר' - דלידת 'בן זכר' הוי סימנא טבא טפי; א"כ, מטעם זה גופא, י"ל דדוקא בזה נאמר ש'נתרפאה המשפחה' (ולא בלידת בת, אף ששניהם משרש 'בנה').

עזריאל ברגר כתב:

נוריאל עזרא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:עלי תמר מועד קטן פרק ג'
עוד נ"ל שמקור לברכת ניחום אבלים, יסוג תרעך, או יגדור פרצך, הוא בעמוס ט' י"א, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. וזהו הטעם שאמרו נולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה, שמפני זה נקרא בן, משורש בנה, שבונה המשפחה. ונראה דנקיט בן לסימן טוב וה"ה בת, שכן גם בת הוא משורש בנה והבי"ת של בת דגושה להשלים הנו"ן והוא כמו בנת, ולפיכך הרבות הן בנות וכמ"ש המדקדקים. תראה שבכלל נולד בן זכר נתרפאה כל המשפחה אפילו באלו שאינם אבלים שנוהגים שבעה ושלשים שכן משמע הלשון כל המשפחה.

דבריו נפלאים ממני. חז"ל דקדקו בלשונם ואמרו "בן זכר" והוא אומר לאו דווקא?!

האם אי אפשר להקשות כן על כל לאו דוקא, ולאמר שחז"ל דקדקו? אלא כל לאו דוקא נולד מקושיא שהובילה ללאו דוקא וכאן הוא יוצא מנקודת הנחה שכיון שבן הוא משורש בנה(ובנוסף להבנתו את הפסוק) כך גם בת לפי דבריו וא"כ למה לא בת אלא שנקטו בן זכר לסימן טוב ולאו דוקא.(אלא שיש לדון כמה הקושיא מהשורש בנה מחייבת לעניין זה)
וגם לשיטתו חז"ל אכן דקדקו לומר "בן זכר" אך לא כי דווקא בן וכו' אלא כי רצו לכתוב כן לסימן טוב.

אם כדבריו - היו יכולים לומר "נולד בן". ומדוע הוסיפו "זכר"?!

בזכרוני שבן יכול להתפרש כתולדה ואף נקבה במשמע בגלל זה כשמברכים אומרים בן זכר אפילו שהיה נראה שדי לברך בבן. וכדאמרי אינשי בן ר"ת ב'ת נ'קבה :)
(אם כי לא פעם ולא פעמיים זכרוני הכזיבני לצערי).

לבי במערב כתב:מלבד זאת, הרי בהא מיהא מודה ה'עלי תמר' - דלידת 'בן זכר' הוי סימנא טבא טפי; א"כ, מטעם זה גופא, י"ל דדוקא בזה נאמר ש'נתרפאה המשפחה' (ולא בלידת בת, אף ששניהם משרש 'בנה').

אע"פ שסימנא טבא מ"מ לפי הלימוד מהפסוק די להיבנות, ואם כן לפי השורש לדעתו אף בבת. וכתבתי כן ליישב דבריו כי מיקוצר הזמן אני נאלץ ללמוד רק לפום ריהטא.