הארה בענין כבוד חמיו

[נוטר הכרמים]

ראה לשון ספר חרדים (יב,י): האיש חייב בכבוד חמיו וחמותו, וטעמא משום דאיש ואשתו כחד גופא חשיבי, ואב ואם של זה כאב ואם של זה. והכי איתא במדרש שוחר טוב עה"פ ואבי ראה גם ראה שאמר דוד לשאול חמיו, והביאו הטור וכו'. ותנא דבי אליהו, כבד את אביך וסמיך ליה לא תנאף, מה ענין זה אצל זה, ללמדך שאם נשא אדם אשה והיא אינה מכבדת אביו ואמו בעת זקנתן, הרי הוא כאילו נואף כל ימיו וכו'.

ובספר תפוחי זהב להגרי"פ גולדווסר שליט"א (על אגדות הש"ס, כתובות עב,א) ביאר לפי"ז דברי המשנה שם: ואיזוהי דת יהודית, יוצאת וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם. אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו. והנה בדברי אבא שאול חזינן דענין מקללת יולדיו בפניו מישך שייכי עם ענין דת יהודית שמונה והולך במשנה שאינה נוהגת מנהג צניעות.

ולדברי החרדים הנ"ל מבואר, דזה מישך שייך למילי דצניעות, שהרי אם האשה אינה מכבדת את אביו ואמו זה מוכיח על חוסר השלימות בזיווגן שאינם כחד גופא, וזה בחינת ניאוף ח"ו, ולכך אם מקללת יולדיו בפניו נחשבת כעוברת על דת יהודית.

[היא שיחתי]

וכמובן שייך לפרשת השבוע שלמדים דין כבוד חמיו ממה שיצא משה לקראת חותנו

[הנאמן בפקדונו]

דרך אגב,
ראה במאירי שבת (כג:):

כן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנואתא רבנן שדרך החותן לכבד את חתניו ואף החתנים לחותניהם

[נוטר הכרמים]

וכמובן שייך לפרשת השבוע שלמדים דין כבוד חמיו ממה שיצא משה לקראת חותנו

אכן, לזו נתכוונתי. ואמנם גם בענין מקור הדין אין הדבר פשוט, ויש עמי אריכות בזה, אם יהיה ביקוש, אעלה בהמשך.

[יאיר]

אמנם איתא בהלכה דחייב לכבדן רק כדרך הזקנים ולא יותר ועוד, דאפילו היא אינה חייבת בכבוד הוריה לאחר שנישאה (וק"ו).

[נוטר הכרמים]

על מקור החיוב וגדרו

בטור יו"ד סימן רמ ובשו"ע שם סעיף כד: וחייב לכבד חמיו דכתיב ואבי ראה גם ראה. והיינו דדוד אמר לחמיו שאול אבי, וזה מדברי הילקוט שם וכמ"ש בביאור הגר"א.

וכבר הקשו בזה, למה לא מייתי מדברי המכילתא כאן עה"פ ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו, וז"ל: ולא נשק משה אלא לחמיו, מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו, ובל' הילקוט איתא: מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו, עי' תורה תמימה ופרדס יוסף ועוד.

אכן בפשוטו יש מקום לומר, דבילקוט שמואל מבואר דחייב בכבוד חמיו 'ככבוד אביו' וזהו שקרא לו אבי , וזה לא שמעינן מההיא דיתרו להשוותו לאביו.

אך דא עקא, שהטור השמיט מילות אלו, והלא דבר הוא. ומה עוד, דבהלכה של כבוד אחיו הגדול לעיל בסמוך כתב ככבוד אביו, וכאן כתב בסתמא.

ונראה מזה כמ"ש הב"ח וכן הכריע הש"ך דאינו חייב כי אם לכבדו כדרך שמכבד הזקנים בקימה והידור וכיו"ב, ויעו"ש בישוב לשון הילקוט.

ואגב גררא יש להעיר, דבלישנא דמכילתא מבואר דהילפותא היא ממה שמשה נשק לחותנו, אבל יש ממפרשי התורה דמייתו שהילפותא היא ממה שיצא לכבוד חותנו ולא לכבוד אשתו ובניו, וראה רש"י לעיל ו: אני חותנך יתרו וגו'- אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך וכו'. והנה ממה שיצא דווקא לקראת חותנו נראה דאכן כבודו קודם לכבוד אשתו, וצ"ע.

ובפתחי תשובה הביא ראיה לדברי הש"ך, דזה מוכרח ממש"כ בסעיף יז שאשה נשואה פטורה וכו', דאם לא שאינו מחויב כ"כ בכבודו, היתה חייבת כיון שגם בעלה חייב בכבוד חמיה, ודמיא להא דסעיף יד, יעו"ש .

אכן נראה לדון בראיה זו, דהרי טעם הפטור של אשה נשואה מבואר בקידושין ל,ב: אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה. ונראה בביאור סברא זו, דלא קאמר שכבוד בעלה עליה ולכן נפטרת מכבוד אביה, והרי מצינו להלכה דאפילו כה"ג שהבעל מקפיד שלא תדבר עם אביה, מחויבת לדבר עמו, ואין כבוד בעלה עדיף לענין זה.

וע"כ הגדר הוא דבאמת במצות כיבוד אב ישנם ב' חלקים, א' הנהגה של כבוד. ב' שיעבוד לשמש את אביו, וכמו דאיתא בסעיף ד: מאכילו ומשקהו מלביש ומכסה מכניס ומוציא וכו', וברמ"א: וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש רבו.

והנה בדין הזה של שימוש קאמר בגמ' דאשה רשות אחרים עליה ולכן פטורה וזהו משום שעבודו של בעל. (וראה ש"ך (רמ,יט) דבבעלה אין מקפיד חייבת בכל דבר שאפשר כמו האיש, והיינו שאי"ז עדיפות דבעל מצד עצם דין הכבוד והמורא והפקעה דאב, אלא שעבודו הוא דקדים).

ובאמת יש לדון אם האשה שרשות בעלה עליה מחויבת במורא אב, וראה תורה תמימה ריש פרשת קדושים שהאריך שמחויבת דמה בכך שהיא משועבדת לבעלה בממון שלא תנהג בו מורא, וסברא זו שייכא רק בכבוד שחיובו הוא מאכילו ומשקהו, ורשות בעלה מונעתה מזה.

ועי' לשון רש"י (ל,ב ד"ה סיפק) דנראה שאין הנידון מצד הממונות אלא שהוא אין מוחה בידו, ומשמע שבנוגע לאשה הוא מוחה בידה, ואולי מהניא מחאתו גם לענין מורא, ודוחק.

ולעומת זאת ראה לשון רש"י שם ד"ה נתגרשה, וכן להלן לה,א ד"ה סיפק דנראה בהדיא דכל הנידון לענין כיבוד. וראה לשון המחבר סי' רמ,יז.

אבל המהרש"א בקידושין לד,ב ד"ה גברי כתב להדיא שפטורה גם ממורא, וכן עולה מדברי השיטה ל"נ למי שם ל,ב. וכן סתימת לשון הרמב"ם הל' ממרים ו,ו. אבל בפירוש המשנה שם מפורש שפטורה רק מכיבוד מצד עסקי בעלה המחויבים לה מתורת הזיווג, וצ"ב.

[עושה חדשות]

עוד ידיעה אחת,

אם ראובן כתב לחמותו וכתוב בו אמי פלונית בת פלוני לא מרענא שטר בהכי דכיון דשמה פלונית בת פלוני נכתב בו מה בכך דמסיק שמה אמי דילמא משום דמרחמא ליה כאם. וטובא אשכחן כה"ג ולשון חביבות הוא כמו בני לדברי הקשיבה (משלי ד כ), בתי הלא אבקש לך (רות ג א), בעטרה שעטרה לו אמו (שה"ש ג יא) ובלשון תלמוד אבא (שמואל) [שאול] בן אמא מרים (כתובות פז א), אימא פלונית (ברכות טז ב). ועוד כיון דהמגדל יתום נקרא בנו אז גם היתום ראוי לקרות לאלוף נעוריו אבי ולאשה אמי ואין כאן בית מיחוש. ועוד דהבעל כאשתו וקרינן ביה לא יומתו אבות על בנים (סנהדרין כח ב). ושלום מאיר ב"ר ברוך שי'

[אבןטובה]

כאיח בעל אשתו איכא משום גם מורא או רק כיבוד?

[עושה חדשות]

האם חייב בכבוד חמיו גם אחרי פטירת אשתו?

[שמואל דוד]

67898B6F-AFE3-49A4-969A-1BECE826E696.jpeg (838.46 KiB) נצפה 518 פעמים

האם חייב בכבוד חמיו גם אחרי פטירת אשתו?