מדרשי פליאה

ארי שבחבורה

מדי פעם אני נתקל במדרשים אשר נראה לי כי ניתן להגדירם ממש כ'מדרשי פליאה', שכן אף אם אין כאן משפט סתום וחתום שזהו המוטיב השכיח ב'מדרשי פליאה' עדיין תוכנם של מדרשים אלו זר ומוזר עד מאוד במבט שטחי ולא ברור לי כיצד יש להבינם.
השבוע נתקלתי שוב במדרש שכזה השייך לפרשת השבוע שעבר (פרשת וישלח) אשר מובא בספר 'הדר זקנים' לרבותינו בעלי התוספות בפרשת ויחי (בראשית מח,כב).
וז"ל:
לאחר שהרגו שמעון ולוי אנשי שכם נקבצו כל סביבותיו להרגם. בא יעקב וחגר חרבו וקשתו, ועמו כל השבטים, ונפתלי נשא את יהודה על כתפיו, והרגו כל אויביהם. שאל יעקב לבניו לאחר מלחמתם: מי עשה יותר במלחמה – אני או אתם? אמרו לו: אבינו, אתה זקן – ומה יכולת לעשות? אמר להם: עתה תראו למי הכח. הוליכם יעקב אצל שער אחד ונעל אותה, דחפו כולם לנגדו ולא יכלו לפותחה, מיד הודו לו שעל ידו נעשתה המלחמה. והיינו הא דכתיב "בחרבי ובקשתי".
עכ"ל.
והקושי ברור.
ובכן, כיצד ניגשים ללימוד מדרש שכזה אשר קשה להבינו כפשוטו וקשה לא פחות לנסות ולהבינו שלא כפשוטו (ונא לא להשוות לאגדתות דרבב"ח וכיו"ב שגם במבט שטחי נראים כמשלים)? ומה באו חכמי המדרש ללמדנו?
אשמח לשמוע את דעתכם בענין.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' דצמבר 15, 2011 10:07 pm

אני חושב שהפירוש פשוט. בשעה שנצחו בני יעקב במלחמה בגבורה נפלאה, עסק יעקב בתפילה ובתחנונים.
יעקב שואל את בניו מי עשה יותר במלחמה? ובניו עונים לו שהם היו העיקר, והוא שהתפלל באותו זמן משום שזקן היה ולא יכל לעשות מאומה.
כדי להוכיח להם את טעותם, הראה להם יעקב את גבורתו, ומכאן הוכיח להם שזה שהוא לא עסק בפועל במלחמה, היה זה משום שהתפילה היא העיקר.

ארי שבחבורה

חיים כתב:אני חושב שהפירוש פשוט. בשעה שנצחו בני יעקב במלחמה בגבורה נפלאה, עסק יעקב בתפילה ובתחנונים.

לשון המדרש "בא יעקב וחגר חרבו וקשתו, ועמו כל השבטים, ונפתלי נשא את יהודה על כתפיו, והרגו כל אויביהם" מורה להדיא שיעקב עסק במלחמה ממש יחד עם בניו.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' דצמבר 15, 2011 10:36 pm

אתה צודק.
אבל עדיין אין זה דוחה את מה שפירשתי, שכן לא מובן כיצד הם התווכחו על דבר שאמור להיות ברור לכל מי שנכח במלחמה.
ואם הם אומרים לו שהוא זקן, כנראה שהשתתפותו במלחמה היתה דלה מאוד, עד שחשבו שהדבר נובע מזקנה.
לכן מסתבר לפרש שהויכוח ביניהם היה ברובד אחר, כפי שפרשתי.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' דצמבר 15, 2011 11:22 pm

באופן אחר ופשוט יותר.
יעקב נותן ליוסף את שכם, והוא אומר "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי".
והיינו במלחמה שהיתה לאחר הריגת בני שכם על ידי שמעון ולוי.
הדבר לא מובן מאליו שהרי כל השבטים השתתפו במלחמה, וכאן יעקב אומר שהוא זה שלקחה מיד האמורי, ועוד על סמך זה הוא נותן אותה ליוסף.
לפיכך מפרש המדרש שעיקר המלחמה נעשתה על ידי יעקב.
ולכן גם מובן מדוע ראה יעקב חשיבות להוכיח לשבטים שהוא זה שהכריע את המלחמה, והיינו כדי שיוכל לתת את שכם ליוסף.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ב' דצמבר 19, 2011 9:57 pm

בענין 'מדרשי פליאה' = להד"ם, דשו כבר בפורום כמה וכמה פעמים. יבוא רבינו יאיר וילנקק כדרכו הטובה.

ארי שבחבורה

עמוד הימיני כתב:הבעיה היא שהרבה "מדרשי פליאה" הם המצאות של דרשנים למיניהם ולא היו ולא נבראו בספרות חז"ל.

עם כל הכבוד כאן מדובר בספר שמביא את תורתם של רבותינו בעלי התוספות וקשה להניח שהם בדו זאת מליבם.

ארי שבחבורה

חיים כתב:אתה צודק.
אבל עדיין אין זה דוחה את מה שפירשתי, שכן לא מובן כיצד הם התווכחו על דבר שאמור להיות ברור לכל מי שנכח במלחמה.
ואם הם אומרים לו שהוא זקן, כנראה שהשתתפותו במלחמה היתה דלה מאוד, עד שחשבו שהדבר נובע מזקנה.
לכן מסתבר לפרש שהויכוח ביניהם היה ברובד אחר, כפי שפרשתי.

יישר כח.
אשמח אם תוכל לעזור לי גם עם ה'מדרש פליאה' הבא:
מדרש בראשית רבתי - המיוחס לר' משה הדרשן - ריש פרשת נח (עמ' 120):
"צדיק לפני". למה צדיק - לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתיבה.
אמרו: בתחילה בימי אדם הראשון היו חתול ועכבר בביתו של אדם הראשון שותפין זה עם זה. יום אחד נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וסיפרת עליו לשון הרע תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר, אמרו: עוד לא תהיה פליטה לפני החתול אויבנו. כשבא נח והכניסן לתיבה, יום אחד היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו: זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו, ורדף החתול אחריו, ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר, גם החתול קרע לו בצפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו: איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע החתול אויבי. אמר לו: לך והבא לי נימת שערו. הלך אצל החתול ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו, ולזה נקרא "איש צדיק".

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ב' דצמבר 19, 2011 11:29 pm

המעשה הבא מקורו, לזכורני, באלפא ביתא דבן סירא. ספר ששווה אשכול בפני עצמו...

ארי שבחבורה

התואיל להעלות לכאן את המקור?

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ג' דצמבר 20, 2011 10:11 am

אלפא ביתא דב"ס נדפס ב'אוצר מדרשים', המצוי באוצרנו ובפרוייקט השו"ת.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' דצמבר 20, 2011 10:36 am

חכם באשי כתב:בענין 'מדרשי פליאה' = להד"ם, דשו כבר בפורום כמה וכמה פעמים. יבוא רבינו יאיר וילנקק כדרכו הטובה.

viewtopic.php?f=7&t=2189&p=#p60011 ובלינקים שם.
viewtopic.php?f=7&t=617&p=#p4014

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' דצמבר 20, 2011 11:32 am

ארי שבחבורה כתב:התואיל להעלות לכאן את המקור?

http://www.otzar.org/aspcrops/15692_64_ ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/15692_64_ ... 122011.asp

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' דצמבר 20, 2011 11:48 am

ב"אוצר המדרשים" לר' נפתלי גרינבוים פירש כר' חיים:
http://www.otzar.org/aspcrops/52650_441 ... 122011.asp

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' דצמבר 20, 2011 11:57 am

חכם באשי כתב:המעשה הבא מקורו, לזכורני, באלפא ביתא דבן סירא. ספר ששווה אשכול בפני עצמו...

viewtopic.php?f=7&t=7405

ירושלמי · הודעהעל ידי **ירושלמי** » ג' דצמבר 20, 2011 6:11 pm

כדבר בעיתו, נציין למדרש פליאה הידוע, שהחת"ס מביאו כו"כ פעמים:
"עה"פ (שה"ש ז, יד) "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" - "הדודאים נתנו ריח – זה ראובן [י"ג: שהציל את יוסף מן הבור]; ועל פתחינו כל מגדים – זה נר חנוכה שעל הפתח; חדשים גם ישנים – זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה".

דומני שבחיפוש באוצר ראיתי שיש מביאים גם את המקור מילקוט ראובני, ופרח מזכרוני כעת.

לעצמי ציינתי במקו"א על ד' המדרש הנ"ל:
הנה בחלק מהמקומות דהביאו מדרש פליאה זה לא הביאו לסיפא דדרשא דחדשים גם ישנים דאיירי אתורה שבכתב ותורה שבע"פ, אכן בפי' הכת"ס עה"ת (פר' ויצא) הביאו כך. ב
רם מעין גופא דדרשא כבר איתא בעירובין (כא,ב), "א"ל רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מהו אמר ליה אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות א"ל וכי תורה פעמים פעמים ניתנה אלא הללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים".
וכמו"כ כבר הביאו דרישא דדרשא – הדודאים נתנו ריח דהמכוון לראובן, דכך איתא בזוה"ק (פר' ויחי, הובא בנפש החיים ש"ד פי"ב).

לעצם העיסוק במדרש פליאה, לענ"ד המידה היא לצאת ולבדוק בעקבי הצאן אם רבים ואם טובים טרחו לבארו. כאמור, ציינתי דגבי מדרש זה כ' החת"ס כמה ביאורים. דומה, כי החת"ס לא היה מכלה את זמנו על יישוב מדרשים שלא היה פשוט לו שממקור איתן באו. ומה שטוב לו, טוב גם לנו.

ערער בערבה · הודעהעל ידי **ערער בערבה** » ג' דצמבר 20, 2011 6:59 pm

ירושלמי כתב:כדבר בעיתו, נציין למדרש פליאה הידוע, שהחת"ס מביאו כו"כ פעמים:
"עה"פ (שה"ש ז, יד) "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך" - "הדודאים נתנו ריח – זה ראובן [י"ג: שהציל את יוסף מן הבור]; ועל פתחינו כל מגדים – זה נר חנוכה שעל הפתח; חדשים גם ישנים – זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה".

חפשתי פעם מקור מדרש זה, והקדום ביותר שמצאתי הוא בפי' זרע אברהם על המד"ר פ' וישב.

ארי שבחבורה

יאיר כתב:
ארי שבחבורה כתב:התואיל להעלות לכאן את המקור?

http://www.otzar.org/aspcrops/15692_64_ ... 122011.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/15692_64_ ... 122011.asp

תודה רבה.
ההשוואה בין הגירסאות השונות של הסיפור הזה מענינת מאוד.
ומכל מקום, העובדה שר' משה הדרשן מביא את הסיפור הזה בספרו מורה על כך שהוא לא ראה בסיפור זה - לכל הפחות - דברי הבל. והדברים צ"ע.
בשולי הדברים, שמעתי בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א (ממקור ראשון) שהסביר את הסיבה לכך שנח אמר לעכבר להביא לו 'נימת שערו' של החתול דווקא על פי העובדה שהתפרים הנמסים שבהם משתמשים כיום לתפירת חתכים מופקים מחומר המצוי בשערותיו של החתול.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' דצמבר 21, 2011 8:20 am

לא הבנתי למה אתם רואים בזה מדרש פליאה, אם בגלל שהחתול והעכבר מדברים וכל הסיפור והאירועים בו, הלא וודאי שאין הדברים כפשוטם ככל אגדות חז"ל מסוג זה שעוסקים בעניינים רוחניים.

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ד' דצמבר 21, 2011 4:54 pm

ארי שבחבורה כתב:ההשוואה בין הגירסאות השונות של הסיפור הזה מענינת מאוד.
ומכל מקום, העובדה שר' משה הדרשן מביא את הסיפור הזה בספרו מורה על כך שהוא לא ראה בסיפור זה - לכל הפחות - דברי הבל. והדברים צ"ע.
בשולי הדברים, שמעתי בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א (ממקור ראשון) שהסביר את הסיבה לכך שנח אמר לעכבר להביא לו 'נימת שערו' של החתול דווקא על פי העובדה שהתפרים הנמסים שבהם משתמשים כיום לתפירת חתכים מופקים מחומר המצוי בשערותיו של החתול.

בס' חשוקי חמד להגר"י זילברשטיין שליט"א (שבת קכ) מבאר הדבר שציוה לקחת מהחתול - מבחינה הלכתית, ואלו דבריו:

: חשוקי חמד שבת קכ.jpg (53.28 KiB) נצפה 8968 פעמים

ובמאסף הפעמון, צלצול שלישי (תשרי ע"ב), עמוד 35, יש מאמר ארוך על שנאת החתול והעכבר, בה ליקט וסידר הדברים הדק היטב. ושם ראיתי לדברי החשוקי חמד

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' דצמבר 21, 2011 5:06 pm

קצת מגוחך כל הפלפול סביב המעשה מהחתול שאינו מחז"ל!
(הגר"ח קנייבסקי בהגהותיו לאוצר מדרשים כותב מפורש ש'אלפא ביתא דב"ס' אינו מחז"ל, עיי"ש)

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ד' דצמבר 21, 2011 5:15 pm

חכם באשי כתב:קצת מגוחך כל הפלפול סביב המעשה מהחתול שאינו מחז"ל!
(הגר"ח קנייבסקי בהגהותיו לאוצר מדרשים כותב מפורש ש'אלפא ביתא דב"ס' אינו מחז"ל, עיי"ש)

הפלפול הוא על דברי המדרש בראשית רבתי מיסודו של רבי משה הדרשן, ולא בדברי ה'אלפא ביתא'.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' דצמבר 21, 2011 8:16 pm

אבל מקורו של ר"מ הדרשן הוא א"ב דב"ס!
ר"מ הדרשן הביא את הענין כ'משל נאה', משהו כזה... ולא התכווןן שיפלפלו במעשה (ערבי?) זה וודאי שלא יתלו על כך תילי תילים של פרשנויות!

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ד' דצמבר 21, 2011 8:57 pm

בא' ב' דבן סירא לא נזכר שציוה לקחת שער החתול, אלא שער החזיר.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' דצמבר 21, 2011 9:18 pm

תיבות 'חתול' ו'חזיר' מתחלפים בנקל.
ואל תסמוך על הנוסח שפירסם אייזנשטיין הידוע ב'תיקוניו' השרירותיים, צא ובדוק במהדורות המדוייקות שעל פיהן הדפיס אייזנ' את החיבור. הם רשומים במבוא שלו לא"ב דב"ס.
(איני מבקש ממך לעיין בספרו של עלי יסיף, שם כדומני ההדיר ע"פ כתי"י את הספר או חלקו, שכנראה הוא אינו בהישג ידך)

ארי שבחבורה

חכם באשי כתב:אבל מקורו של ר"מ הדרשן הוא א"ב דב"ס!
ר"מ הדרשן הביא את הענין כ'משל נאה', משהו כזה...

'משל נאה' לאיזה ענין? אשמח מאוד לשמוע - שהרי זה בדיוק מה שמענין אותי.

ארי שבחבורה

והנה עוד 'מדרש פליאה' על פרשת השבוע מבית מדרשם של רבותינו בעלי התוספות אשר מובא גם כן בספר 'הדר זקנים' (בראשית מב,ג) אודות הפסוק "ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם" (שם פסוק כ"ד).
וז"ל:
ואיתא במדרש, ששלח יוסף לאמר לפרעה שישלח לו שבעים גבורים מגבוריו ליקח גנבים שבאו עליו, וישלח לו פרעה. כשבאו אצלו רצו לאסור שמעון - צעק ונפלו כולם ארצה... בא מנשה והכהו בין כתפיו והפילו. אמר שמעון: כסבורים אתם שהכאה זו היתה של מצרי - אינה אלא מזרעו של יוסף.
עכ"ל.
והקושי ברור.
ואכן יש לציין שב'מדרש רבה' (צא,ו) כלל לא נזכר ששמעון אמר משהו, ואילו ב'מדרש תנחומא' (פרשת ויגש סימן ד') הנוסחא היא - "אינה אלא של בית אבא", וניתן לבאר ששמעון חשב כי מנשה משתייך ל'בית אבא' לא מצד יוסף אביו אלא מצד אמו אסנת אשר - לפי חז"ל - היתה בתה של דינה משכם, אך לפי נוסחת ה'הדר זקנים' הדברים תמוהים ביותר, וצ"ע.
עוד יש לעיין מדוע הוצרך יוסף לכל אותם שבעים גיבורים ולא סמך על מנשה בנו מלכתחילה? וצ"ע.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' דצמבר 22, 2011 8:38 pm

אין זה מדרש פליאה, בכלל לא. רק עיבוד-סיפורי (בתוספת פרשנות) לנאמר במדרש.
ולגופו של ענין, השווה בר"ר, צג ו:
"כיון שאמר [=יהודה] ממך אני מתחיל, רמז למנשה, ורפש חד רפש וזעת כל פלטין. אמר: דין רפש מן בית אבא".

ארי שבחבורה

חכם באשי כתב:אין זה מדרש פליאה, בכלל לא. רק עיבוד-סיפורי (בתוספת פרשנות) לנאמר במדרש.
ולגופו של ענין, השווה בר"ר, צג ו:
"כיון שאמר [=יהודה] ממך אני מתחיל, רמז למנשה, ורפש חד רפש וזעת כל פלטין. אמר: דין רפש מן בית אבא".

אכן, לא התכוונתי לכך שזהו 'מדרש פליאה' במהותו, והסיבה לכך שהשתמשתי בלשון זו היא בשל הפליאה הגדולה על סיום דבריו - "אמר להם שמעון: כסבורים אתם שהכאה זו היתה של מצרי - אינה אלא מזרעו של יוסף" וכפי שכתבתי, ואחת היא לי אם מדובר בנוסחא כזו שעמדה לפני בעלי התוספות או ב'פרשנות' שלהם - הפליאה היא פליאה אם על הנוסחא ואם על הפרשנות.
ולגופו של ענין, לא הבנתי איזו תועלת ניתן להפיק מן ההשוואה ללשון המדרש להלן יותר מאשר ההשוואה ללשון ה'תנחומא' כאן שכבר עשיתי, וכבר כתבתי כיצד ניתן ליישבה.

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ה' דצמבר 29, 2011 1:11 am

בגולה כתב:בא' ב' דבן סירא לא נזכר שציוה לקחת שער החתול, אלא שער החזיר.

וכן כאן:

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ה' דצמבר 29, 2011 1:16 am

מהו הכתב יד הזה ?

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ה' דצמבר 29, 2011 1:17 am

כתב יד איטלקי שנכתב בין השנים 1750-1850, באתר hebrewmanuscripts
http://www.hebrewmanuscripts.org/hbm_908.pdf

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ה' דצמבר 29, 2011 1:38 am

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ה' דצמבר 29, 2011 2:08 am

כתבי ידות אלו הם מס' א ב דבן סירא ?

בגולה · הודעהעל ידי **בגולה** » ה' דצמבר 29, 2011 2:14 am

כתבי ידות אלו הם מס' א ב דבן סירא ?

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ה' דצמבר 29, 2011 8:47 am

כן (ראיה לדבריך).

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ה' דצמבר 29, 2011 12:05 pm

כת"י אלו מאוחרים ביותר!
ובין כך ובין כך, ברור, לדעתי, שהמקור הראשוני הוא א"ב דב"ס, ההבדל בין חתול לחזיר אינו משמעותי כ"כ, וגם מובן בהחלט כיצד יכול להווצר שינוי כזה.

אתי שפיר · הודעהעל ידי **אתי שפיר** » ד' אוקטובר 28, 2020 4:47 am

ארי שבחבורה כתב:אשמח אם תוכל לעזור לי גם עם ה'מדרש פליאה' הבא:
מדרש בראשית רבתי - המיוחס לר' משה הדרשן - ריש פרשת נח (עמ' 120):
"צדיק לפני". למה צדיק - לפי שהיה עושה צדקות עם כל אשר היו בתיבה.
אמרו: בתחילה בימי אדם הראשון היו חתול ועכבר בביתו של אדם הראשון שותפין זה עם זה. יום אחד נכנס תחרות בלבו של עכבר על חתול והלך אצל אדם, אמר לו: אדוני, תן לי רשות על החתול להורגו שהוא גנב וקוביוסטוס. אמר לו אדם: הואיל וסיפרת עליו לשון הרע תהיה לו למאכל. מיד קפץ החתול על העכבר והרגו. כיון שראו בניו של עכבר ונקבתו כן ברחו לסעיפי ההרים ולנקיקי הסלעים ולחורי עפר, אמרו: עוד לא תהיה פליטה לפני החתול אויבנו. כשבא נח והכניסן לתיבה, יום אחד היה החתול ונקבתו היו עומדין זה אצל זו, אמר החתול לנקבתו: זכורני כשהייתי תינוק הביא לי אבא ממשפחתו של זה ואכלתיו והיה טוב למאכל, ועתה ארדוף אחריו ואשיגנו ואוכלנו. כיון ששמע עכבר כדברים הללו נס מפניו, ורדף החתול אחריו, ונעשה לו נס ונזדמן לו חור אחד ונכנס שם. הכניס החתול פיו בחור להוציאו מתוכו ונשכו העכבר, גם החתול קרע לו בצפורנו שפתו התחתונה כחצי זרת. אחר שעה הלך העכבר אצל נח, אמר לו: איש צדיק עשה לי צדקה ותפור לי מה שקרע החתול אויבי. אמר לו: לך והבא לי נימת שערו. הלך אצל החתול ומצאו ישן ותפס משערו וחזר לנח ותפר קרעו, ולזה נקרא "איש צדיק".

תמהני אם המדרש הזה כמות שהוא - שהובא בא-ב דבן סורא ובבראשית רבתי שהמהדירים יחסוהו לר' משה הדרשן - היא אמיתי.

הספר בראשית רבתי מקורו לוטה בערפל וכפי שיראה המעיין בפתיחה לספר ההוא שהועתקה מכתב יד שהועתקה מכתב יד
והמדפיס מעולם לא ראה את הכתב יד המקורי כפי שכותב בהקדמה "כיון שלא היה לי אלא העתק מכתב היד היחידי...",

גם חשוב לציין שהוצא לאור לבקשת "חברת מקיצי נרדמים" הידועים

קטעים רבים ממדרש זה תואמים לשון חכמים שבשאר מדרשות,

אך כמדומני שקטע הזה לא תואם לשון חז"ל בסגנון שלו האריכות על פרטי פרטים שוליים וכו'
יבואו החכמים הבלשנים ויוסיפו לקח.

מה שנכון נכון

ר"מ הדרשן אינו חתום על כל מה שכלול בבראשית רבתי, אף שיש שם קטעים מתורתו. ראה במבוא של אלבק ובספר של מאק.
ההערות על כת"י שאבד ועל 'המק"נ הידועים' לא רלוונטיות.

---
אין הפרדה בדיון שבאשכול בין מה שנקרא 'מדרשי פליאה' שספרות הדרוש מלאה מהם, לבין מעשיות משונות ותמוהות (בין אם הן במדרשים הנחשבים למוסמכים ובין אם לא), ולא היה צריך להשתמש כאן עבורן בשם שיש לו שימוש אחר.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר