פורום אוצר החכמה

במדרש ב"ר מהדורת וילנא (נו,ח): "הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעות לעיניו של יצחק מרחמנותו של אבא, ואעפ"כ הלב שמח לעשות רצון יוצרו".
אך במהדורת תיאודור אלבק אינו, ויתכן שהוא תוספת מאוחרת (אין מהדורה זו תחת ידי כעת).

הדבר מעורר את השאלה האם אברהם אבינו היה שמח בדרכו לעקידה,נחלקו בכך חכמים כמתואר יפה בספר אדרת אמונה. לאחרונה הרא"ל בספר מבקשי פניך (עמ' 200) תקף את הרואים באברהם בדרכו לעקידה כמי שהולך לחתונה...

אשמח למי שיוכל לציין מקורות לדיון מחכמינו ז"ל בכל הדורות.

שמעתי פעם הוכחה לכך שאברהם היה בשמחה בזמן העקידה, שהרי זכה לנבואה, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.

לא שייך כל כך, אבל אני רק שאלה. אברהם אבינו עמד בנסיון העקידה ולא הרהר על מידותיו של הקב"ה. היה לכאורה צריך לשאול הרי הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע וכו', אבל הוא לא הרהר על מידותיו של הקב"ה והלך אחריו בתמימות.
אז איך זה מסתדר עם מה שהקב"ה אומר לו שהולך להשמיד את סדום כי רעים וחטאים המה, והיה לו לכאורה שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה ולקבל את הגזירה בלב שלם. אבל הוא התחיל להתווכח כביכול עם הקב"ה האף תספה צדיק עם רשע וכו'.
לכאורה זה קצת קשה, לא?

.

לייטנר כתב:

ידיד נפש כתב:לא שייך כל כך, אבל אני רק שאלה. אברהם אבינו עמד בנסיון העקידה ולא הרהר על מידותיו של הקב"ה. היה לכאורה צריך לשאול הרי הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע וכו', אבל הוא לא הרהר על מידותיו של הקב"ה והלך אחריו בתמימות.
אז איך זה מסתדר עם מה שהקב"ה אומר לו שהולך להשמיד את סדום כי רעים וחטאים המה, והיה לו לכאורה שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה ולקבל את הגזירה בלב שלם. אבל הוא התחיל להתווכח כביכול עם הקב"ה האף תספה צדיק עם רשע וכו'.
לכאורה זה קצת קשה, לא?

אע"פ שנאמר לאברהם: 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ירא היה שמא יהא יצחק נשחט, אמר: שמא שכב יצחק עם אשה קודם העקידה והוליד בן או בת ונמצא מקוים: 'כי ביצחק יקרא לך זרע'" (חזקוני בראשית כב ח).

האם כוונתך בזה ליישב את תמיהתי למעלה? ואם כן, היאך מיושב?

.

לייטנר כתב:שאלת כיצד אברהם לא תוהה אחר הבטחתו של ה', והבאתי את דברי החזקוני לאמור כי אכן היה לאברהם לחשוש שהבטחתו של ה' תקוים יחד עם שחיטת יצחק וכנ"ל.

לא תהיתי איך אברהם לא תוהה אחר הבטחת ה'. אני הקשיתי, שכמו שלא תהה אחר הבטחת ה', ולא הרהר אחר מידותיו, כך לא היה לו להתווכח כביכול בענין השמדת סדום.

ידיד נפש כתב:

לייטנר כתב:שאלת כיצד אברהם לא תוהה אחר הבטחתו של ה', והבאתי את דברי החזקוני לאמור כי אכן היה לאברהם לחשוש שהבטחתו של ה' תקוים יחד עם שחיטת יצחק וכנ"ל.

לא תהיתי איך אברהם לא תוהה אחר הבטחת ה'. אני הקשיתי, שכמו שלא תהה אחר הבטחת ה', ולא הרהר אחר מידותיו, כך לא היה לו להתווכח כביכול בענין השמדת סדום.

אולי יש לחלק, בין אם הקב"ה מורה לו לעשות דבר מה, שאז עליו לעשות את מה שנצטוה מבלי להרהר, לבין אם הקב"ה מספר לו על גזירה, שאז יכול להתפלל לביטולה.

ידיד נפש כתב:לא שייך כל כך, אבל אני רק שאלה. אברהם אבינו עמד בנסיון העקידה ולא הרהר על מידותיו של הקב"ה. היה לכאורה צריך לשאול הרי הבטחת כי ביצחק יקרא לך זרע וכו', אבל הוא לא הרהר על מידותיו של הקב"ה והלך אחריו בתמימות.
אז איך זה מסתדר עם מה שהקב"ה אומר לו שהולך להשמיד את סדום כי רעים וחטאים המה, והיה לו לכאורה שלא להרהר אחר מידותיו של הקב"ה ולקבל את הגזירה בלב שלם. אבל הוא התחיל להתווכח כביכול עם הקב"ה האף תספה צדיק עם רשע וכו'.
לכאורה זה קצת קשה, לא?

החילוק פשוט, כי מעשה סדום הוא עונש על עבירה, ובזה שייך להתפלל לביטול הגזירה, ואילו העקדה הינה מצוות ה' אשר יש לקיימה ולא לבקש להפטר ממנה.

המחפש מקורות בענין שאברהם ויצחק הלכו לעקידה בשמחה, מומלץ לו לעיין בשני מאמריו של שפיגל שציינתי כאן: viewtopic.php?f=7&t=6547&p=57571&hilit=%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%9C#p57571
(וגם בספרות המשווה בין העקידה לשחיטה העצמית שבמסעות הצלב, לדוגמא, ספרו של י' יובל, שני גויים בבטנך).

חכם באשי כתב:(וגם בספרות המשווה בין העקידה לשחיטה העצמית שבמסעות הצלב, לדוגמא, ספרו של י' יובל, שני גויים בבטנך).

חשוב יותר הוא מאמרו של ש' שפיגל, "מאגדות העקידה", שראה אור בספר היובל לא' מרכס (מצוי באוצר), ובמאמר המשלים שראה אור בספר היובל לקפלן (אינו באוצר).

מהדיר,
למאמרים אלו ציינתי בקישורי שבההודעה הקודמת! (אלא שטעיתי וכתבתי שם, שמאמרו השני נדפס בספר היובל לגינצבורג).