פורום אוצר החכמה

בשו'ע או'ח סימן רנ'ז סעיף ד' איתא:
"אף על פי שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל, אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשיכה, מותר לחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת, מוסיף.... והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה, אבל אם אינה מבושלת כל צרכה, אפילו להוסיף על הכיסוי אסור, שתוספת זה גורם לה להתבשל"

ושם בבאה'ל ד'ה גורם לה באר איסור זה בשם בית מאיר וכתב ז"ל:
"והטעם כתב בספר בית מאיר, דכשמטמין דבר רותח שעומד ברתיחתו ומתבשל, אף שמטמין בדבר שאין מוסיף הבל אלא מעמידו בחמימותו וברתיחתו, כ[b]ל שעה שמאריך הרתיחה והבישול מתבשל המאכל יותר ובהוספה גורם בשול"[/b]

וכמדומני, שזה מקור הפוסקים לאסור בשבת החזרת מכסה שהורד מסיר שבו תבשיל חם שלא נתבשל כל צרכו, על אף שכבר איננו על גבי האש.

וטעם הדבר, כיון שהוספת הכיסוי גורמת להארכת משך החום של התבשיל, כלומר החום שנשאר טמון בו מאז שהורד לאחרונה מן האש, ומונעת בעצם את ההתקררות שצפויה היתה להתרחש לאותו תבשיל ללא הוספת הכיסוי, ובאופן זה הוא מוסיף להתבשל.

ולכאורה לפי זה, היה מקום לאסור כל פעולה ששומרת את חום התבשיל שלא נתבשל כל צרכו ומונעת את התקררותו, כיון שבפעולה זו הוא "גורם בישול".
ואם כך יוצא לכאורה, שיהיה אסור להניח בחמה בשבת תבשיל שהורד מן האש ועדיין לא נתבשל כל צרכו, בייחוד במקומות החמים, כיון שחום החמה שומר על חומו של התבשיל ומונע ממנו מלהתקרר, ובכך הוא "גורם בישול".

ומצד שני, הלא מותר לבשל בשבת בחמה?

כי המבשל בחמה, עצם הבישול נעשה ע"י החמה ומותר. והמטמין בחמה דבר שנתבשל ע"י האור, עצם הבישול נעשה ע"י האור, וחום השמש אהני רק להחזיק את חום הבישול שנעשה ע"י האור, ולא דמו.

עי' או"ח סי' שי"ח ס"ג, ובמשנ"ב ושעה"צ שם.

תרשישי כתב:עי' או"ח סי' שי"ח ס"ג, ובמשנ"ב ושעה"צ שם.

במחילה לא ירדתי לסוף דעת מר, היכן מצא שם יישוב לקושייתי.
ואדרבה אשמח שתפרט את כוונתך.

HaimL כתב:כי המבשל בחמה, עצם הבישול נעשה ע"י החמה ומותר. והמטמין בחמה דבר שנתבשל ע"י האור, עצם הבישול נעשה ע"י האור, וחום השמש אהני רק להחזיק את חום הבישול שנעשה ע"י האור, ולא דמו.

החילוק לא כל כך ברור לי, ואדגים בדוגמא מציאותית:
הורדתי מעל האש סיר עם תבשיל שלא נתבשל כל צרכו. מידת החום שלו - 100 מעלות.
הוצאתי אותו החוצה לשמש הקופחת בים המלח - במידת חום 40 מעלות.
אמנם הוא התקרר עד ל- 40 מעלות, אך בינתיים הוא המשיך להתבשל.
וגם אחרי שהגיע ל-40 מעלות הוא המשיך להתבשל (כי אתמול בישלתי במידת חום זו תבשיל אחר).
ועכשיו נדון מה קרה כאן:
אפילו אם נניח שעד נקודת ההשתוות של חום הסיר עם חום השמש התבשל התבשיל רק מחמת חום האש שנאצר בו מקודם, אך לאחר נקודת ההשתוות, איך אפשר לומר בכזו וודאות שהבישול נגרם רק בגלל חום האור שהיה אצור בתבשיל מקודם לכן, ולא מחמת חום השמש?

ובר מן דין, אני עדיין מסופק האם כוונת הבית מאיר לאסור בישול בחום עצמי של התבשיל, שהרי מי שמכסה את הסיר בסה"כ מונע את התקררותו, ואיך אפשר לכנות "מניעה" כזו כמעשה ש"גורם בישול". דאל"כ, האם נאסור סגירת חלון כנגד אותו תבשיל שלא נתבשל כ"צ כי מונע את התקררותו?

אליהו בן עמרם כתב:

תרשישי כתב:עי' או"ח סי' שי"ח ס"ג, ובמשנ"ב ושעה"צ שם.

במחילה לא ירדתי לסוף דעת מר, היכן מצא שם יישוב לקושייתי.
ואדרבה אשמח שתפרט את כוונתך.

אכן אני לא ירדתי לסו"ד, ובשו"ע שם מבואר שאין כל משמעות לבישול בחמה, אמנם אם לכסות הסיר בכיסוי אסור מטעם הנ"ל מה שונה אותו כיסוי מחמה.

אליהו בן עמרם כתב:

HaimL כתב:כי המבשל בחמה, עצם הבישול נעשה ע"י החמה ומותר. והמטמין בחמה דבר שנתבשל ע"י האור, עצם הבישול נעשה ע"י האור, וחום השמש אהני רק להחזיק את חום הבישול שנעשה ע"י האור, ולא דמו.

החילוק לא כל כך ברור לי, ואדגים בדוגמא מציאותית:

לצערי, אני לא מבין בתרמודינמיקה, אבל אם חום השמש מעכב את בריחת החום, שנובע מהבישול באש, מהסיר, למשך יותר זמן מאשר אם הונח בצל, זה מה שנחשב כבישול. אגב, אינני יודע אם מסקנת כבודו נכונה, שבאמת אסור להניח סיר כה"ג בחמה, דלא מקרי דרך הטמנה, אבל אם נכונה היא, כך נראה החילוק, שבהונח בחמה ,חום השמש מעכב את התקררות הסיר שהרתיחוהו באש, ואילו בנתבשל כולו בחמה ל"ה כאן אש כלל, ומותר.