פורום אוצר החכמה

ספרי דברים טו:

נתון תתן לו וגו׳, ומנין שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים, ת"ל נתון תתן.

האם הכוונה מאה פעמים לאותו עני?

כתב החיד"א:

יישר כח. ביאור יפה אבל לא שייך לשאלתי.

כתב שם הרמב"ם בפירושו למשנה כי יש לו לאדם לפזר את מעותיו לצדקה בקרב עניים רבים ולא לתת את הסכום כולו לעני אחד.
כלשונו: "וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו, כמו שפדה עשרה אסירים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים. ועל זה ההיקש אמרו: לפי רוב המעשה, אבל לא לפי גודל המעשה".
היינו, ריבוי עדיף מגודל. ומקורו ככה"נ בגמ' עירובין סג ע"ב כל הנותן מתנותיו לכהן אחד וכו'.
וכתב על זה החיד"א: "ואפשר זה רמז הכתוב נתון תתן לו, הכוונה תרבה נתינות, כמ"ש הרמב"ם ז"ל, דבזה אתה מקיים מצות הרבה".
כלומר, ההלכה של הרמב"ם מרומזת בפסוק הזה, ובהתאם לדרשת חז"ל, שלא תתן לאחד, אלא תתן להרבה עניים.
ואחר כך המשיך לפרש, שאם נאלצת בכל זאת לתת הכל לעני אחד, לא ירע לבבך בתתך לו וכו'.
[לאמיתו של דבר קשה להסיק אם כוונת הרמב"ם בהלכה זו להתאים לדעת חז"ל בספרי כאן, ומאידך קשה להאמין שהתעלם מספרי מפורש.]

אגב, היעב"ץ שם בפירושו לאבות חולק מכל וכל על דעת הרמב"ם, איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא, וראייתו מפסוק בפרשת השבוע.

לכאורה אם יש חיוב ליתן אפילו מאה פעמים לאותו עני, הרי לא שבקת חיי לכל בריה.

בפשטות, נתן תתן לו, הכוונה לאותו עני. ונראה לומר דאם צריך לתת לו כדי להחיות את נפשו, סברא היא ולא בעי קרא, דאם היה ח"ו רעב אתמול וכי לא יהיה שוב רעב היום. אלא נראה דהפשט הוא על פי דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנ"ע, דהמעלה הכי גדולה בצדקה היא שייתן לו מתנה או הלוואה בשביל לעסוק בהן ולהשתכר. ואם כן י"ל דאפילו אם נתן לו מעות שישתכר בהן, והלך העני והפסיד בעסקו אפילו מאה פעמים, שלא יתייאש וישוב וייתן לו רק כדי להחיות נפשו, אלא ייתן לו שוב מעות כדי שישתכר בהן.

שמואל דוד כתב:לכאורה אם יש חיוב ליתן אפילו מאה פעמים לאותו עני, הרי לא שבקת חיי לכל בריה.

השאלה שלי במקומה עומדת.

הרחב פיך ובאר שאלתך. למה החיוב לאותו עני נוטל ממך חיים?
הרי יש כללים בחובת צדקה, וכל עוד יש לו מספיק ואין לעני כדי מחייתו - הוא חייב לתת לו. ובוודאי שהחיוב לא פקע בגלל הפרוטה שכבר נתן לו, אם עדיין העני צריך יותר. במלים אחרות, הדבר אינו תלוי בבקשת העני, אלא בהצטרכותו.

אם יש חיוב ליתן כל פעם שעני שואל (אם הוא צריך), אז יש אפשרות שכל שעה ושעה חייב אדם ליתן להרבה עניים בלי הפסק. אין גדרים בזה?

חכם אחד אמר לי שהחזון איש אמר שהחיוב הוא פעם א׳ ביום…

התשובה היא - כן.
והמוציא [את הכתוב בחז"ל מידי פשוטו] עליו הראיה.

אמנם, יתכן שכשעני כבר קיבל והוא עומד שם, ומבקש עוד, פטור הנותן, כי כבר נתן.
ובזה יש לחקור מה נחשב להפסק.
אך לא מסתבר שדי בנתינה אחת ליום, דעל זה לא הוצרך קרא לומר 'נתון תתן' אלא 'תתן', וכמו שעל תפילין היה די לכתוב לכתוב פעם אחת והכוונה בכל יום.

ראה אבות דר"נ פ"ג, ז. בראשית רבה פס"א, ג. יפה תואר (השלם) לבראשית רבה שם. נחלת יעקב על רש"י פרשת ראה טו, יא.