בברית בין הבתרים ותר וגוזל - תור ובן יונה או תורים ובני יונה

[סייג לחכמה]

ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל, וברש"י, שלשה עגלים רמז לג' פרים פר יוהכ"פ ופר העלם דבר של צבור ועגלה ערופה, ועז משלשת, רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד, ואיל משלש, אשם ודאי ואשם תלוי וכבשה של חטאת יחיד, ותר וגוזל, תור ובן יונה, (בראשית טו, ט).

והרא"ם כתב ותור וגוזל, תורים ובני יונה, תור ובן יונה גרסינן, ולא גרסינן תורים ובני יונה, דהא תור אחד בלבד ובן יונה אחד בלבד הוא החטאת שהוא לכפרה, אבל התור השני ובן יונה השני לעולה הן באין ואינן לכפרה.

וראיתי בכתב יד של רש"י (עמוד 16) דהגירסא היא "תורים ובני יונה" וכ"ה בכל הדפוסים הנמצאים באוצה"ח בדפוס שונצינו (רמ"ז) ונציה (רפ"ב, רצ"ח, ש"ח, שכ"ז, ש"נ), איסטנבול (תע"ז) אמסטרדם (תכ"ט, תפ"א) אוגסבורג (רצ"ד) זמורה (רנ"ב) איסטנבול (שצ"ט) סביוניטה (שי"ז, שצ"ט) אישר (ר"נ) זאמורה (רנ"ב) ודלא כהרא"ם, ומה שמציינים ברש"י מקורו במדרש רבה היא נכון, כן היא הגירסא שם "תור ובן יונה", אבל בפירוש מהרז"ו ציין דבילקוט הגירסא היא "תורים ובני יונה", וכ"ה בילקוט שמעוני (אות ק"ט הנדפס מחדש ע"י מכון ירושלים ע"פ כת"י) הביא הגירסא תורים ובני יונה, וכן היא הגירסא במדרש החפץ (ט"ו, י"א).

וע"כ דהיא נגד חטאת העוף ועולת העוף הבאים מתורים ובני יונה, ושוב קשה על רש"י קושית הרא"ם הלא לפירושו לא חשיב אלא קרבנות הבאים לכפרה.

ונ"ל לישב כעין חידושו הנפלא של האור שמח (הל' מעשר שני ונטע רבעי פ"ז ה"ג ובמילואים) לישב קושית הרשב"א בתשובתיו (סי' רעו) דנשאל על גירסא בגמ' חולין (כ"ב.) דעולת העוף אינה באה אלא ביום כמו חטאת העוף, ומקשי, ביום, מביום צוותו נפקא, ומשני, סד"א הני מילי חטאת העוף אבל עולת העוף אימא לא, קמ"ל. וזה תמוה דאיך יעלה על הדעת שתהיה כשרה בלילה. וכתב דגירסא משובשת היא ויש למוחקה.

והגאון הרב מאיר שמחה פירש זה ע"פ דברי הראב"ע (ויקרא ה,ז) שכתב על הא דחייבה תורה להביא תחת חטאת בהמה חטאת העוף ועולת העוף, זהו משום שבחטאת העוף ליכא אימורין, לכן צריך להביא עולת העוף תחת אימורין של חטאת בהמה, ולזה הו"א דעולת העוף כשרה בלילה כמו האימורין שהרי עיקר הבאתו הוא במקום אימורין, קמ"ל דאינה כשרה, וגירסת הגמ' נכונה.

ולפי"ז א"ש דהלא העני מביא עולת העוף עם חטאת העוף לכפרה במקום האימורים, ונחשב שפיר בין כל הקרבנות הבאים לכפרה, והגירסא של "תורים ובני יונה" במקומה עומדת.

[צופה_ומביט]

נפלא מאד!

ולהוסיף שבפסוק עצמו נאמר שם שגם העולה הזו [כלומר שני התורים גם יחד] היא בגדר "אשם":

וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַיהוָה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה.

לטובת המעיינים, זה לשון האבן עזרא שם:

והקרוב אלי: שהאחד כנגד האימורים, והשני חטאת כמשפט.

והסכים עמו הרמב"ן שם:

ואמר ר׳ אברהם: כי טעם אחד לעולה שיקריב על המזבח כנגד האמורין בחטאת בהמה, ויפה פירש.

וזה לשון האור שמח:

ונראה דכאן חייבה התורה להביא חטאת ועוף תחת חטאת בהמה, וזה כמו שכתב הראב"ע דתחת האימורים של חטאת בהמה חייבתו תורה לעני להביא עולת העוף, דבחטאת העוף ליכא מידי דהקרבה דכולה לכהנים, וכיון שכן המה ביחד כמו קרבן בהמה דאיכא ביה אימורים ואכילת אדם.

[סייג לחכמה]

גם בספר יוסף דעת מהגאון יוסף בן יששכר מיקליש מפראג (ש"מ – תי"ד) תלמיד מובהק של גאוני פראג, המהר"ל מפראג, בעל הלבוש ובעל הכלי יקר, שחתר אחר גירסאות הביא דגירסת רש"י בקלף היא "תורים ובני יונה" והביא בשם ס"א גירסא "תור ובן יונה", ובצדו ציין שהוא גירסת הרא"ם הוא ר"א מזרחי.

ומה שנשתנה הנוסח אינו אלא מה'תיקונים' שעשה ר' שבתי באס (משורר) בעל שפתי חכמים בחומש דפוס אמ"ד שנת ת"מ

[סייג לחכמה]

עוד אפ"ל, לפי"מ דאיתא במדרש רבה (פרשה מ"ד י"ד) עה"פ ואת הצפר לא בתר, הראה לו הקדוש ברוך הוא שמבדילים בעולת העוף, ואין מבדילים בחטאת העוף, הובא ברמב"ן עיי"ש.
ולפי המדרש רימז על מה שבמליקת העוף אינו מבדיל, והיינו דבחטאת העוף מולק רק סימן אחד, אבל בעולת העוף מבדיל במליקה, ע"י שמולק שני הסימנים.

ובכוונת המדרש נחלקו המפרשים, היפה תיאר מבאר שגם להמדרש לא בתר לא את התור ולא את בן היונה, וא"כ המעשה רומז רק על מה שאין מבדילין בחטאת העוף, ואינו רומז על מה שמבדילין בעולת העוף, אלא כונת המדרש היא רק דאע"ג דהכא לא רמיזא שמבדילין בעולת העוף, מסתמא כיון דאשמעיה שאין מבדילין בזה אשמעיה שמבדילין בזה.

אבל המהרז"ו פירש שכוונת המדרש היא שרק אחד מהם לא בתר, וחבירו בתר ד"את הצפור לא בתר" היינו צפור אחת מהשתיים שלקח, ונמצא איפוא שאכן המעשה רימז הן על מה שאין מבדילין בחטאת העוף והן על מה שמבדילין בעולת העוף.

נמצא לפי"ז דעל אף שהעגל והעז והאיל היתה נגד חטאות ואשמות הבאים לכפרה, אבל האחת שבתר היא נגד עולת העוף, וקשה הלא לא חשיב אלא קרבנות הבאים לכפרה.
אבל לפי האבן עזרא א"ש דהלא העני שמביא עולת העוף עם החטאת העוף שפיר לכפרה במקום האימורים, ונחשב שפיר בין כל הקרבנות הבאים לכפרה.

[צופה_ומביט]

יפה מאד!

אלא שעצם דברי מהרז"ו הם חידוש, שלדבריו תור וגוזל אינם אלא שני חלקי הקרבן, חטאת העוף ועולת העוף. ואילו הפשטות היא שתור כנגד שני תורים וגוזל כנגד שני בני יונה, ולפי"ז בפשטות שניהם כנגד אותו אחד שהוא חטאת.
לכאורה זה הכרחו של היפ"ת.

כלומר:
עד כאן לא עסקתם אלא בדברי רש"י, שכתב שהתור והגוזל הוא כנגד קרבנות העתידים של תורים ובני יונה, ולזה די שיהיו לעתיד שני חלקי הקרבן לכפרה וכבר מובן בזה לשון רש"י שנקט לשון רבים. אבל לומר שגם הכא בברית ביה"ב היו התור ובן היונה [של הברית] כנגד שני חלקי הקרבן, חטאת ועולה, זה כבר קשה מאד, שהרי להדיא חילקם הקב"ה שזה תור וזה גוזל, דהיינו תור ובן יונה, לרמז על שתי האפשרויות שיש בקרבן העתיד, תורים או בני יונה, ולא לרמז על שני חלקי אותו הקרבן, וצ"ע.

[סייג לחכמה]

ועוד יל"ע על המהרז"ו דלדבריו חד היתה נגד חטאת העוף וחד נגד עולת העוף הלא מבואר במשנה קינים (פ"ב מ"ה) אין מביאין תורין כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורין

[צופה_ומביט]

סנהדרין פט, ב:

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק. אמר שטן לפני הקב"ה, רבונו של עולם, זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך.

תפס אותי שזהו בדיוק הלשון הנזכר בברית ביה"ב, ותור וגוזל.

ובס"ד ראיתי שעמד ע"כ הבן יהוידע שם:

מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה, לֹא הָיָה לוֹ תּוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ? קשה אמאי לא אמר שה אחד או פר אחד. ונראה לי בס"ד כי בברית בין הבתרים אמר לו השם יתברך קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל (בראשית טו, ט) ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מד, יד) הראה לו כל הכפרות שתהיה בבניו על ידי מינים אלו עיין שם. ולכן רצה להגדיל הקטרוג כי אפילו תור וגוזל שהם בזול, שהבטחת אותו להתרצות אפילו במינים אלו, גם כן לא הקריב לפניך.
ומה שאמר 'זָקֵן זֶה' שקראו זקן גם כן רצה להגדיל הקטרוג אף על פי שעשית אותו זקן בנס כדי שיהיה הבדל בינו לבין יצחק עם כל זה לא נזהר להביא קרבן תודה להודות על חסדך עמו, ואף על פי שהנס הזה של הזקנה היה קבוע בגופו ובכל עת רואה את זקנתו.

ועל פי דרכו יש לומר בפשיטות יותר, שהרי אברהם הובטח בבשורת הזרע בברית ביה"ב, שכרת עמו הקב"ה מיד לאחר שאמר אברהם "אנכי הולך ערירי וכו' הן לא נתת לי זרע והנה בן ביתי יורש אותי", ובאותה הברית שבה הובטח על הזרע שם נאמר לו [מעיקרא, כהכנה לברית] להביא קרבנות [ובפשטות יש לפרש שהוא קרבן לכפרה ולזכות, שיועיל לו שיהיה לו זרע], והפחות שבהם תור או גוזל. וכאשר התקיימה ההבטחה ונולד לו הבן, לא הביא כקרבן תודה אפילו את הפחות שבאותן המינים שהביא כקרבן [לכפרה ולזכות] בזמן/עבור ההבטחה.