נתיבות המשפט והגהות רעק"א - האם שאבו זה מזה?
פורסם: ו' נובמבר 08, 2024 6:23 am
ראיתי הרבה פעמים כי דברי החוות דעת בספרו נתיבות המשפט על חושן משפט [באריכות], זהים לדברי הגהות רעק"א [בקיצור נמרץ].
[ואציין לדוגמא אחת: חו"מ סימן ר"נ סעיף ט', כתב הרעק"א בהגהותיו: וי"א דה"ה משכ"מ. נ"ב וע' נ"י דף רכ"ח ע"א בסופו ובדף רכ"ט ע"א בתחלתו וצ"ע ועיין תוס' גיטין דף ט' ע"א ד"ה ואינו חוזר, עכ"ל. - והנתיבות שם (ביאורים אות י"ג) כתב בזה"ל: ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים. הא שכתב דמקנה לו מחיים הוא לשון מיותר, ולכן נראה שכיון למ"ש בב"י [סעיף י"ב] בשם הריטב"א [ב"ב קנ"א ע"ב ד"ה א"כ] וז"ל, אם התנה בפירוש שנותן מתנה קיימת לעולם וקנו מידו במעכשיו הרי הוא כמתנת בריא, ע"ש. מוכח מדבריו דבקנין מעכשיו לחוד לא סגי עד שיתנה בפירוש שיהיה ניכר מדבריו שנותן לו תיכף במתנת בריא. וראיה לזה, דהא מרא דהאי דינא הוא הנ"י [שם ע"א ע"ב מדפי הרי"ף], ובעצמו כתב בדף רכ"ח ובדף רכ"ט דבעמד יכול לחזור בו אפילו אמר מהיום, רק בחליו אינו יכול לחזור בו. וכן מוכח בגיטין דף ט' [ע"א] בתוס' ד"ה ואינו חוזר, דמוקי לה באמר מהיום, ודוקא בעבד אינו חוזר משום שיצא עליו שם בן חורין, משמע דבמתנת ממון יכול לחזור אם עמד, רק דעת הנ"י הוא דאינו יכול לחזור בחליו ע"ש. ולכך הצריכו הפוסקים שיאמר בפירוש במתנת בריא לענין דאפילו יעמוד אינו יכול לחזור, עכ"ל].
וידוע כי ידידות שרה ביניהם, והרעק"א הריץ מכתבים לטובתו בפרשת הרבנות כנודע, והחליפו תשובות ביניהם (עי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סימן קכ"ד קכ"ה).
והשאלה הוא, אם החוות דעת ראה את דברי הרעק"א בכת"י, ומשם שאב ג"כ איזה מראי מקומות וחידושים הגם שלא הזכירו [וכדוגמא מה שהלך בעקבות הפרמ"ג עשרות פעמים בחיבורו חוות דעת על יו"ד, הגם שלא הזכירו רק לערך עשרה פעמים, וגם זה רק בחידושיו - אמנם בספרו דרך החיים מרבה להזכיר הפרמ"ג בכל פרט ופרט], או ששניהם נתכוונו עשרות פעמים או יותר לדבר אחד, בבחינת שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד?
[ואציין לדוגמא אחת: חו"מ סימן ר"נ סעיף ט', כתב הרעק"א בהגהותיו: וי"א דה"ה משכ"מ. נ"ב וע' נ"י דף רכ"ח ע"א בסופו ובדף רכ"ט ע"א בתחלתו וצ"ע ועיין תוס' גיטין דף ט' ע"א ד"ה ואינו חוזר, עכ"ל. - והנתיבות שם (ביאורים אות י"ג) כתב בזה"ל: ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים. הא שכתב דמקנה לו מחיים הוא לשון מיותר, ולכן נראה שכיון למ"ש בב"י [סעיף י"ב] בשם הריטב"א [ב"ב קנ"א ע"ב ד"ה א"כ] וז"ל, אם התנה בפירוש שנותן מתנה קיימת לעולם וקנו מידו במעכשיו הרי הוא כמתנת בריא, ע"ש. מוכח מדבריו דבקנין מעכשיו לחוד לא סגי עד שיתנה בפירוש שיהיה ניכר מדבריו שנותן לו תיכף במתנת בריא. וראיה לזה, דהא מרא דהאי דינא הוא הנ"י [שם ע"א ע"ב מדפי הרי"ף], ובעצמו כתב בדף רכ"ח ובדף רכ"ט דבעמד יכול לחזור בו אפילו אמר מהיום, רק בחליו אינו יכול לחזור בו. וכן מוכח בגיטין דף ט' [ע"א] בתוס' ד"ה ואינו חוזר, דמוקי לה באמר מהיום, ודוקא בעבד אינו חוזר משום שיצא עליו שם בן חורין, משמע דבמתנת ממון יכול לחזור אם עמד, רק דעת הנ"י הוא דאינו יכול לחזור בחליו ע"ש. ולכך הצריכו הפוסקים שיאמר בפירוש במתנת בריא לענין דאפילו יעמוד אינו יכול לחזור, עכ"ל].
וידוע כי ידידות שרה ביניהם, והרעק"א הריץ מכתבים לטובתו בפרשת הרבנות כנודע, והחליפו תשובות ביניהם (עי' שו"ת רעק"א מהדו"ק סימן קכ"ד קכ"ה).
והשאלה הוא, אם החוות דעת ראה את דברי הרעק"א בכת"י, ומשם שאב ג"כ איזה מראי מקומות וחידושים הגם שלא הזכירו [וכדוגמא מה שהלך בעקבות הפרמ"ג עשרות פעמים בחיבורו חוות דעת על יו"ד, הגם שלא הזכירו רק לערך עשרה פעמים, וגם זה רק בחידושיו - אמנם בספרו דרך החיים מרבה להזכיר הפרמ"ג בכל פרט ופרט], או ששניהם נתכוונו עשרות פעמים או יותר לדבר אחד, בבחינת שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד?