פורום אוצר החכמה

ראיתי בספרי הלכה חשובים בהל' השבת אבידה שכ' עיצה לאדם שמוצא אבידה ויש לו ספק אם נתייאשו הבעלים או שעדיין לא נודע להם, שיגביה ויקח את האבידה ע"מ שלא לזכות בה, ורק אחרי שיעבור שיעור זמן שאפשר לתלות בודאי שהבעלים כבר הרגישו באבידה ונתייאשו ממנה, אז לכוין לזכות בה. כמדומה שהדברים אינם נכונים, ומעולם לא שמענו עיצה כזו להפקיע עצמו מהא ד"באיסורא אתא לידיה".

אני מצרף ב' דוגמאות, אולי טעיתי בהבנת הענין.

ראיתי כעת מי שהעיר בזה, מצורף.