פורום אוצר החכמה

במתניתין ריש יומא שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, ואמרינן עלה בגמ' (ח.) דבשבעת הימים שקודם יום הכיפורים היו מזין עליו בכל יום ויום ממי חטאת, דחיישינן שמא נטמא במת וכל יום הוי ספק יום שלישי לטומאתו או יום שביעי ובעינן הזאת שלישי ושביעי לטהרו. ולהלן (יד.) תנן דהכהן הגדול היה עושה בכל שבעת ימים אלו את עבודת הקרבנות, ואמרינן עלה בגמ' דהוא דלא כר' עקיבא דס"ל דטהור שנפלה עליו הזאה טמאתו, דהרי הכהן אינו אלא ספק טמא ולפי הפשטות שאינו טמא הרי הוא נטמא על ידי ההזאות והיאך עושה העבודות, ומוכח דמתני' דלא כר"ע, ומשני אביי דיש ליישב מתני' אפילו כר"ע, דכל היום היה עושה את עבודת המקדש ולפנות ערב היו מזין עליו והיה טובל וטהר מטומאת ההזאה מיד עם הערב שמש.

לכאורה יש להקשות דאיכא לאוקמי מתני' כר' עקיבא ובאופן מסוים שיטהרו מי החטאת את הכהן ולא יטמאוהו אף אם לא נטמא במת, והוא דהנה דעת הערוך הובא בר"ש פרה (פ"ח משנה ג') דערום העסוק בפרה, וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולן טהורין, ואם הם לבושין נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טימאוני, א"כ שפיר יש לנו היכי תמצא דיזרקו על הכהן גדול אפר פרה כשהוא ערום ועל הצד דהיא טמא מת יטהר, ועל הצד דהיא טהור לא יטמא וצע"ג.

ותנא בגברא ערטילאי אתא לאשמועינן?
אין שום הגיון שיזו עליו מי חטאת כשהוא ערום

כדכד כתב:ותנא בגברא ערטילאי אתא לאשמועינן?
אין שום הגיון שיזו עליו מי חטאת כשהוא ערום

למה לא הלא ממילא צריך טבילה !

לטבול הוא הולך לבד (או שפורסים סדין של בוץ)

כדכד כתב:לטבול הוא הולך לבד (או שפורסים סדין של בוץ)

אז יפרסו סדין של בוץ בינו לבין המזה, שיסתיר את כל גופו חוץ מידו האחת שתהיה מחוץ לכיסוי, ויזו על ידו!

ראיתי בגליון אומר מן החדש של הגאון רבי אברהם משה באקאן שליט"א בפרשת חקת כשדן שם בקושיתו המחודדת של הגה"ק מאוסטרובצא זי"ע במאיר עיני חכמים (ח"א קו' הקושיות קו' ד) על הגמ' הנ"ל, ובהערה ב' הביא מהגאון ר' יחזקאל ברטלר שטען שאין כאן קושיא על הקושיא אלא יישוב נוסף על הקושיא ואין שייך להקשות כן דתירוצו דאביי עדיפא טפי שאינו נצרך לפלפול זה.

מה שנ"ל לתרץ היא דבוודאי אף הערוך מודה דערום הנוגע במי חטאת נטמא, דהא אז אין טומאתו תלוי בבגדיו דהא אין בגדיו נטמאים על אף שהם עליו, כמבואר בנדה (ט.) והובא ברש"י עה"ת במדבר (יט כא).
וחידושו של הערוך בערום היא רק בהעוסקים שטעונים כיבוס, וכן בכל הני דמיירי המשלח את השעיר, והאוכל נבלת עוף טהור, עיי"ש
א"כ י"ל דלרבי עקיבא ביומא (שם) אינו טעון כיבוס רק האדם נטמא א"כ אף בערום נטמא ודו"ק.

סייג לחכמה כתב:מה שנ"ל לתרץ היא דבוודאי אף הערוך מודה דערום הנוגע במי חטאת נטמא, דהא אז אין טומאתו תלוי בבגדיו דהא אין בגדיו נטמאים על אף שהם עליו, כמבואר בנדה (ט.) והובא ברש"י עה"ת במדבר (יט כא).
וחידושו של הערוך בערום היא רק בהעוסקים שטעונים כיבוס, וכן בכל הני דמיירי המשלח את השעיר, והאוכל נבלת עוף טהור, עיי"ש
א"כ י"ל דלרבי עקיבא ביומא (שם) אינו טעון כיבוס רק האדם נטמא א"כ אף בערום נטמא ודו"ק.

לק"מ, דהלא הערוך איירי גבי המתעסקים עם הפרה דהיינו השורף וכו', ולא גבי הטעון הזיה.

ראיתי באנצ"ת שמביאים את שיטת הערוך וכל מה שהקשו עליו,
דבר דבור על מכונו.

מביאם שם קושיא זו ?

לאו. צדק כת"ר.

סייג לחכמה כתב:מביאם שם קושיא זו ?

איזה קושיה, לא קשה כלום, דהלא הערוך איירי גבי המתעסקים עם הפרה דאם אין בגדיהם עליהם אינם נטמאים, אבל הכהן הטעון הזיה גם אם יהיה ערום יטמא.