בגמ' סנהדרין לח ע"ב 'שתים עשרה נטרד והלך לו' משמע שגורש בכניסת השבת, בסוף היום, ולא היה בגן עדן ביום השבת קודש
ואילו במדרש רבה (ב"ר פי"א ב') דאמר ר' אמי אדם הראשון לא לן כבודו עמו, מה טעם (תהלים מט) ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, ורבנן אמרי לן כבודו עמו, ומוצאי שבת ניטל ממנו זיוו וטרדו מגן עדן, הה"ד (איוב יד) משנה פניו ותשלחהו - הרי שגורש במוצאי שבת
(ולכו"ע לא נסתלק האור הראשון עד מוצ"ש, שאז לקח אדה"ר שתי אבנים וטחנן זו בזו כדאי' בפסחים (נא.) ובמדרש שם)
מדרשות חלוקות בזה?