פורום אוצר החכמה

ידוע דעת הנתיבות שאיסורי דרבנן היינו איסור גברא ולשיטתו לכאורה אין טמטום באיסורי דרבנן, אך הרבה חלקו עליו, ולמעשה מבואר בהדיא בש"ך סי' פ"א שגם באיסור דרבנן יש טמטום.
השאלה היא האם באיסור דרבנן שכל האיסור היא שחז"ל חששו שמא נאסר או שמא נתערב שם איסור וכגון יין נסך וחלב עכו"ם ודומיהן האם גם בזה יש טמטום או לא

בשו"ת ויען דוד ח"ד סי' צ"ב העלה מסברא שאין טמטום באיסור מטעם גזירה, אך ציין שם לשו"ת מנחת אלעזר לענין חלב עכו"ם שהרה"ק מצאנז אמר שטעם האיסור היא משום שפוגם לנפש, ועדיין יש לדון בזה

אדמו"רי חב"ד נקטו שאכן חלב הגויים מעורר ספקות באמונה, ואפילו כשנכשל בשגגה, כפי שנדפס בשם אדמו"ר הזקן בספר המאמרים אידיש עמוד 57, נדפס גם בתרגום לעברית בשיעורים בספר התניא סוף פרק ח.
כמו"כ פורסם צילום של מענה מהרבי (האחרון) בו הוא נותן תיקון למי שבנו התינוק שתה מעט מן המעט חלב נכרי - https://col.org.il/news/119917

בחפשי באוצר מצאתי אחד שציין כמה מ"מ בענין זה, אך בעניי אחר העברה בקופיא בהמ"מ לא מצאתי כלום בעניין

אמר אברהם כתב:בשו"ת ויען דוד ח"ד סי' צ"ב העלה מסברא שאין טמטום באיסור מטעם גזירה, אך ציין שם לשו"ת מנחת אלעזר לענין חלב עכו"ם שהרה"ק מצאנז אמר שטעם האיסור היא משום שפוגם לנפש, ועדיין יש לדון בזה

מה פירוש טעם האיסור, אם יש טעם מבואר בגמרא.

נא לסלוח על אי הדיוק.
המנחת אלעזר כתב ששמע מפ"ק אאזמו"ר ששמע מרבו הדברי חיים בענין טעמים נסתרים שהיו לחז"ל בתקנתם, וכגון חלב עכו"ם שפוגם בנפש רח"ל, ע"כ.
וכענין זה מבואר גם במעשה רב שדעת הגר"א שבכל גזירות חז"ל היו גם טעמים נסתרים, ומפני זה סבר שיש להחמיר בגילוי גם בזמן הזה.

בעיתון 'כפר חב"ד' גל' 2059 ע' 43 ואילך, פורסם סיפור שמספר הרה"ג הרב ניסן מאנגעל שליט"א:

פעם פנה אל הרבי מליובאוויטש יהודי שהשתייך לחסידות מפורסמת ואשר בנו עמד להשתמד ר"ל. הוא כתב על כך לרבי וביקש שהרבי יציל אותו, והרבי הפנה את הענין לטיפולי.

היה זה לאחר שהבן נפל למרה שחורה, ובאחד הלילות האזין לתוכנית רדיו שהגיש כומר נוצרי. הצעיר נשבה בקסמי תוכנית הרדיו, והוא החל להאזין לה מדי ערב, הוא החל לפקוד בית תיפלה נוצרי, שם גם הכיר אשה נוצרית והחליט להתחתן אתה.

בעקבות כך כתב האב במר לבו לרבי. הוא תיאר את המצב ואמר שאם בנו אכן יתחתן עם נוצרייה הוא לא יוכל לעמוד בכך. 'רבי, ראטעוועט מיר', התחנן.

הרבי ביקש מהרב חדקוב להעביר את המכתב אליי, ולהורות לי שאטפל במקרה ואפעל על הצעיר.

טלפנתי אל האב, וביקשתי שישלח את בנו להיפגש עמי. הוא הגיע למשרדי כשבידו שתי מזוודות עמוסות ספרים ופרסומים בענין אותו האיש כו'. אמרתי לו: אני לא אקרא את החומר הזה, אך אם תרצה אמור לי בעצמך את ההוכחות והטענות שקראת בספרים ואני אגיב.

כך הוא עשה. הוא החל לפרוש באוזניי את כל ה"הוכחות", מספר בראשית ועד ספר דברי הימים. כך הוא הגיע כמה פעמים, בכל פעם ישבנו שעתיים, והשבתי לו לכל אחת מהטענות וההוכחות. כעבור ששה או שבעה שבועות הוא הבין והסכים שיסודה של שיטה זו בשטות והבל.

אמרתי לו: 'אם אכן אתה מסכים שכל הראיות הינן שקר וכזב – עליך לשרוף את כל הספרים שהבאת אתך!'. הוא הנהן בראשו והשיב בחיוב.
הוא נסע לבית הוריו שבשכונת פלטבוש, ובשבוע הבא טילפן אליי אביו שוב. 'בני שרף את הספרים', סיפר, 'אולם הבחנתי בכך שכאשר הוא שרף אותם – דמעות זלגו מעיניו'. דבר המעיד על כך שהוא עדיין קשור רגשית לשם.

ביקשתי מהאב שישלח אותו לפגישה נוספת אתי. 'שרפת'? שאלתי כאשר הוא הגיע. הוא השיב בחיוב. 'ואיך אתה מרגיש'? ביררתי. 'הרב מאנגעל', הוא אמר, 'אני מוכרח לומר את האמת. אף שהוכחת לי שהכל שקר וכזב ואני מבין זאת בשכלי, הלב שלי עודנו קשור עם הנצרות'.

לא ידעתי מה לעשות עתה, וכתבתי על כך לרבי. הרבי הורה לבדוק האם בבית הוריו מקפידים על אכילת חלב ישראל.

לא ידעתי כיצד לנהוג. לפנות ליהודי ירא ושלם ולשאול אם הוא מקפיד על חלב ישראל? אולם כך הרבי הורה, והחלטתי להעביר דברים כהוויתם. טלפנתי אל האב, אמרתי ששאלתי את הרבי מה העצה לחיבור הרגשי של הבן שאינו מסוגל להינתק ממנו, והרבי הורה לבדוק אם הוא מקפיד על חלב ישראל.

האב שתק למשך דקה ארוכה, ולבסוף סיפר שבעבר התגורר בשכונת ווילאמסבורג, שם הקפיד על חלב ישראל, אולם מאז עבר לפלטבוש נאלץ להשתמש גם במוצרי חלב נכרי. הוא סיפר שסבר שזו לא בעיה חמורה כל כך.

הדגשתי לו את חשיבות הענין, והוא קיבל זאת על עצמו. ששה חדשים לאחר מכן קיבלתי הזמנה לחתונתו של הבחור, עם בת ישראל טובה וכשרה.