טיהר את עיר טבריה
במנחת חינוך (מצוה רס"ג) נסתפק בהא דהוזהרו הכהנים בלאו דלנפש לא יטמא, מה הדין בספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור, אי נימא כיון דהוא טהור גמור מותר לטמא עצמו לכתחילה או נימא אף שהוא טהור, מ"מ לענין הלאו דלא יטמא הרי הוא כשאר איסורין וספיקא דאוריתא לחומרא, ופשט לה דהכל תלוי בשם טומאה וטהרה, וכיון דגבי כהנים הוציאה התורה הלאו בלשון לא יטמא א"כ לפי"ז ברה"ר מותר לכתחילה כי הוא טהור, ודעת הצל"ח ברכות (י"ט:) לאיסורא עיי"ש.
ובשו"ת דובב מישרים (ח"א סי קכ"ז) הביא ראיה נפלאה דבספק טומאה ברה"ר נקטינן לאיסורא מהא דאמרו בגמ' שבת (ל"ג:) אמרו ליה איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה ואית ואית להו צערא לכהנים לאקופי, וברש"י (ד"ה ואית להו צערא לאקופי) שהיה אותו שוק שהספק בו מקום מעבר העיר לרבים והכהנים לא היו יכולין ליכנס שם מפני טומאה וצריך להקיף דרך אחר ארוך.
וחשבתי לישב דאיתא במשנה טהרות (פ"ה מ"א) דספק טומאה ברה"ר רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים, ומבאר הר"ש דמשמע הכא דר״ע לית ליה ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור ומיהו תימה דבכולי הש״ס קים לן ספק טומאה ברה״ר ספיקו טהור ולא משתמיט דפליגי עלה ר״ע, דעל אף דקיי"ל ספק טומאה ברה"ה טהור ס"ל לר' עקיבא דהיינו דווקא אם כבר נגע בטהרות קודם שטבל והוזה, דהטהרות כיון שאין להם תקנה, לא החמירו בהם רבנן, אבל האדם כיון שאפשר לטהר עצמו בטבילה והזייה החמירו, וחכמים מטהרים דלא ס"ל החומרא.
ונקדים עוד דבימי התנאים עדיין היו אוכלין תרומה בטהר, דהא היו מצוי להם אפר פרה כדאיתא בר"ש בחלה (פ"ד מ"ח) כתב ובימי חכמים היו מזין בארץ ישראל, כדאמרינן חבריא מדכן בגלילא ע"ש, וכ"כ הרא"ש בסוף הל' חלה, דבימי אמוראים היו אוכלים תרומה טהורה בא"י כי היה להם אפר פרה ע"ש, וכ"כ עוד הרא"ש בחולין (קד.) ובתוס' הרא"ש שם, וכ"כ בכפתור ופרח (סופי"ג) והסמ"ג (מ"ע קמא),
א"כ מסתבר דרבי שמעון בן יוחאי ס"ל כדרביה רבי עקיבא, כדמצינו דתלמיד מן הסתם ס"ל כרביה, שבועות (י"ג.) שבת (קכ"ח.) ושם (מ"ה) הרי דמן הסתם התלמיד ס"ל כרביה. חולין (קי"א:), מש"ה טיהר ההוא דוכתא כדי שיאכלו תרומה בטהרה ולא יצטרכו להזאה.
ואפילו לחכמים דמטהרין אעפ"כ מצוה לכתחילה שיטהר את עצמן, כדאמרינן בגמ' ע"ז (ל"ז:) כי אתו (מי שאירע לו ספק טומאה ברה"ר) לקמיה דר' ינאי אמר להו הא מיא בנהרא זילו טבולו, והובא להלכה ברמב"ם (פט"ו מהל' שאבה"ט ה"ט) וז"ל: אע"פ שספק רשות הרבים טהור כשיבוא לישאל אומרין לו אם טבלת אין בכך הפסד אם טבל ה"ז משובח.
ובמל"מ (פי"ט מהל' שאבה"ט סוף ה"א ד"ה ודע) נסתפק באופן שהספק הוא מטומאת מת, אם צריך להחמיר ולהזות מספק, שהרמב"ם לא כתב להדיא אלא טבילה, ומשמע דרק צריך להחמיר ולטבול, אבל בחסדי דוד נקט שגם בהזאה דינא הכי, וכן מצינו להדיא במס' פרה (פי"ב מ"ד) עפ"י פירש הר"ש והרא"ש שהיו מזין על בנ"א שאירע להם ספק טומאה ברה"ר, שאע"פ שהן טהורין מה"ת, אעפ"כ היו מזין עליהן כדי לצאת מן הספק, והיה שם מקום מיוחד ע"ז ונקרא "חלון של רבים", עיי"ש.