נתקרב לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה

[אליהו בן עמרם]

חינוך מצוה קנ"ג – לבדוק סימני בהמה וחיה
שנצטוינו לבדוק סימני בהמה וחיה כשנרצה לאכול מהם...
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ואם עבר עליה ולא בדק אלא שראה בה הסימן האחד וסמך עליו ואכל ממנה, אף על פי שמצא אחר כן שהתר אכל, בטל עשה זה של בדיקת הסימנין.

חינוך מצוה קפ"ח – לא להתקרב לעריות
שלא להתעדן [נתעדן] באחת מכל העריות והן: קרובות ואשת איש ונידה. ואפילו בלא ביאה, כגון חיבוק ונישוק וכל הדומה לאלו הפעולות הרעות שמעמיקין בהן בעלי הזימה ההולכים אחרי ההבל ויהבלו, שנאמר "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" ופרשו כאילו אמר: לא תעשה שום קריבה שהיא הגורמת והמביאה האדם לגלות ערוה.

וכאן הבן שואל: אם עשה מעשה קריבות עם מי שחשב שהיא ערווה לו, ובסוף הסתבר שהיא מותרת, כלומר נתכוון להתקרב לערווה ועלה בידו בשר טלה. למה שלא יעבור על איסור קריבה ממש, בדיוק כמו מי שלא בדק סימני טהרת הבהמה ובמקרה עלה בידו לאכול בשר טלה, שמכל מקום עבר על זה שלא בדק ולא שמר עצמו מלכתחילה.
הרי גם מי שעבר על איסור קריבה, הרי לא שמר עצמו מלהתקרב ולא היה אכפת לו שהיא ערווה, ומה אכפת לן שבסוף היתר אכל?

[HaimL]

אבל לא אשכחן שום מ"ע בפרישה מעריות, ולכה"י שאלת כבודו תהא במי שלא פרש מאשתו בשעת וסתה, ונמצאת טהורה. ול"ד סתם ערווה לאכל בהמה טהורה בלא בדיקת סימנים, דהתם אאיסור בהמה טמאה לא עבר, אבל ביטל מ"ע של בדיקת סימנים.

[HaimL]

ופשטות לשון החינוך ז"ל הוא משום דקאי בשיטת הרמב"ם ז"ל, דכל קריבה במשמע, ואסור מה"ת גם חיבוק ונישוק עם הערווה. וסוף סוף במותרת לו, מעולם לא הגיע לבית האיסור.

[אליהו בן עמרם]

השאלה היא מה כוונת האיסור ב"לא תקרבו"?

אם הכוונה שאדם ישמור עצמו מלעשות מעשים שעלולים להביא אותו לידי ביאת ערווה, א"כ אפשר אולי לומר שגם אדם ש"התקרב" (לדוג': חיבוק ונישוק) לאישה שהוא חשב שהיא ערווה ולא היה אכפת לו, אז אפילו אם אליבא דאמת איננה ערווה לו, וגם אם יבוא עליה ממש לא יעבור על איסור ביאת ערווה, אבל בעצם לא שמר עצמו מלהתקרב באופן כללי לעריות - לפי מחשבתו.
ואדם כזה, אמנם עכשיו גם אם ימשיך מ"קריבה" גרידא ל"ביאה" ממש באותה אישה - לא יעבור על ביאת איסור, אך אם לא אכפת לו מקריבה לערווה לא אמיתית זו, לא יהיה אכפת לו לבוא על ערווה אחרת כן אמיתית.

בקיצור ובמילים אחרות:
דין נתכוון לאכול חזיר ועלה בידו טלה, שצריך רק כפרה - אולי נכון דווקא לאיסורים עצמם.
אבל איסורים שמהותם הרחקה מהאיסור עצמו, אולי גם אם עלה בידו טלה - עבר על איסור ההרחקה, כי בפועל לא שמר עצמו מלהתקרב.

[HaimL]

אבל גמרא ערוכה היא בקידושין דף מ ע"א, והעתקתיה להלן.
ומבואר דבין לרב אסי ובין לעולא, אין מחשבה רעה נחשבת כלל בלא מעשה, רק שלרב אסי משמע דאי עבר את העבירה מחמת מחשבתו אז הקב"ה מצרפה למעשה. ואם עבר את העבירה מחמת מחשבה אחרת, אז אין מצטרפת הראשונה למעשה. ולעולא, בעבר ושנה, אם חשב כמה מחשבות ועשה עבירה אחת, כולן מצטרפות, דאין חזרתו חזרה, ולא אמרינן שעבר רק מחמת המחשבה הסמוכה למעשה. אבל בלא מעשה כלל, כגון בציור של כבודו, לא אשתמיט שום אמורא לומר שמועלת מחשבתו הרעה, אף אם ניצל מהעבירה גופא, דעלתה בידו אישה המותרת לו.
---
אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר (תהלים סו, יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ואלא מה אני מקים (ירמיהו ו, יט) הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד, ה) למען תפוש את [בית] ישראל בלבם אמר רב אחא בר יעקב ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה עולא אמר כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא נעשית לו כהיתר
ופירש"י ז"ל,
מחשבה שעושה פירות - שקיים מחשבתו ועשה:
מצרפה למעשה - ונפרעים ממנו אף על המחשבה:
עולא אמר - הא דכתיב פרי מחשבותם בעובר ושונה כתיב כי הדר מהרהר לעשות מצטרפת למעשה ואפי' לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה כדרב הונא דאמר נעשית לו כהיתר:

[ונתנו ידידים]

לו יצויר שהתורה יצווה 'אל תאכל גם בשר כשר בחנות שיש בו טרפות' והוא אכל שם ברור שעבר איסור, אע"ג דטעמא דקרא הוא שלא יבא לידי אכילת טרפות והוא נזהר בשבע עיניים, מ"מ עצם האכילה שם הוא האיסור.
ולכן אם לא בדק סימני טרפות ואכל גם אם למעשה היה כשר עבר איסור כי התורה אמרה לבדוק, וכן אם נקרב לערוה גם אם נזהר שלא יבא לידי ביאה וכגון שהעמיד שומר ועדים שיזהירוהו מ"מ עבר את האיסור כי התורה אמרה לא תקרב והוא נקרב ולא איכפת לן בטעמא דקרא.
אמנם אם יכנס לחנות שאין בו טרפות והוא חשב שיש בו טרפות (וגם אם בכלל לא נזהר לבדוק שאוכל כשר) הוי נכון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ולא עבר שום איסור כי אין המכוון הטעמא דקרא אלא דברי הקרא.
ולכן אם נקרב לאשה שאינה ערווה והוא חשב שהיא ערווה לא עבר על לא תקרב, וכן אם אכל חצילים בטעם כבד והוא חשב שזה כבד ולא בדק על כשרות העוף לא עבר שום איסור שהרי מכיוון שלא אכל בהמות חיות ועופות לא היה מוטל עליו הבדיקה גם אם הוא חשב שזה מוטל עליו ופשע ולא בדק.