פורום אוצר החכמה

המלבי"ם כותב: "'לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ' – שעל ידי שהמקבל עומד נוכח המשפיע, יוכן יותר לקבל ההשפעה, כמ"ש אמרתי אלי יצא יצא ועמד וקרא בשם ה' אלהיו כמש"ש". אך משם לכאורה אין ראיה שכן לא מדובר שם על תפילה אלא על מופת "וקרא בשם ה'", ולא "וקרא אל ה'', והיינו כמו רפואה, רק רוחנית, ומובן שצריך להיות בסמוך לו. אך האם ישנו מקור אחר לכך ש"על ידי שהמקבל עומד נוכח המשפיע [=המתפלל עליו], יוכן יותר לקבל ההשפעה"?

להעיר ממאי דקיי"ל שהמתפלל על החולה בפניו - אין צריך להזכיר שמו.

החת"ס באיזהו מקומן כותב שהתפילה מתקבלת יותר מכיוון שלא מזכירים את שם החולה, והזכרת השם עשויה לעורר דינים

עזריאל ברגר כתב:להעיר ממאי דקיי"ל שהמתפלל על החולה בפניו - אין צריך להזכיר שמו.

כיוון דה"ל ידיים מוכיחות.

מסתם סברא דאינשי, הייתי אומר שהתפילה בפניו מועילה יותר, כיוון שרואה בסבלו, ומתעורר בכוונה טפי.

לגבי חולה - יש גם מעלה שהשכינה שרויה למראשותיו.
(ולכן ארז"ל שאפשר להתפלל עליו בפניו בארמית אפילו שלא בציבור)