פורום אוצר החכמה

קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה לי הוא

עבד פטור מפדיון הבן בה' סלעים (משנה בכורות פ"ח מ"א) לא מיבעיא שאין חיוב על האב לפדותו שהרי אין בנו מתייחס אחריו אלא העבד בעצמו פטור מפדיון כשיתגדל, ואע"פ שמחויב במצוות פטור מפדיון, ופשטות הדברים משום דבישראל תלה רחמנא, ועבד אין לו שם ישראל.

מה הדין לגבי קדושת בכור בהמה טהורה ופטר חמור בעבד כנעני, אם יש לו בהמות ע"מ שאין לרבו רשות בהם, ג"כ פטור דרק בישראל חיייב רחמנא?

מראה מקומות אי 'ישראל' ממעט עבדים: רמב"ם הל' חגיגה (ב, א) לגבי מצוות ראייה, שו"מ מהדו"ק ח"א סי' ס"א לגבי סוכה, פמ"ג פתיחה כוללת חלק ב' אות י"ח לגבי מצות ציצית.

בדרך כלל קיי"ל שעבד כאשה.
ואשה - לכאורה חייבת בבכור בהמה (בין טהורה בין חמור), ופטורה ממצוות פדיון הבן (כנאמר בקידושין).

דן בזה, כמובן, המנ"ח. ראה יח, כה; כב, יט.

מה שנכון נכון כתב:דן בזה, כמובן, המנ"ח. ראה יח, כו; כב, יט.

ייש"כ - משום מה עברתי רק מקופיא ולא ראיתי

החידוש שהמנ"ח במצוה י"ח כותב בפשיטות דבבכור בהמה טהורה נוהג בעבד כנעני, ובמצוה כב בפטר חמור שם מאריך בה ומסיק שעבד כנעני פטור משום 'בישראל' ומביא את הפמ"ג שציינתי עליה לעיל והרמב"ם בהל' חגיגה.

עזריאל ברגר כתב:בדרך כלל קיי"ל שעבד כאשה.
ואשה - לכאורה חייבת בבכור בהמה (בין טהורה בין חמור), ופטורה ממצוות פדיון הבן (כנאמר בקידושין).

לגבי הלימוד של לה לה מאשה, יש מצות שנוהג באשה ומכ"מ אינו נוהג בעבד משום שלא נכלל בכלל ישראל וכדברי המנ"ח במצוה כ"ב

ומה שהאשה פטורה מפדיון הבן לכאורה ליכא למילף מזה לפטור את העבד, דכאן המדובר שהעבד יהא חייב לפדות את עצמו (כיון שאין יחס לאביו) וזה לא שייך באשה, ובכגון דא לא ילפינן מאשה כמו באיסור בל תקיף