פורום אוצר החכמה

שאלה שנשאל בחג העעל"ט

קידש בליל שביעי של פסח [שאין מזכירין בו זמן], והזכיר בטעות ברכת שהחיינו אחר ברכת קידוש, אם חשיב הפסק בין הברכה לשתית היין, וצריך לחזור ולקדש?

אחר חיפוש בספרים, לא מצאתי עדיין התיחסות מפורש לשאלה זו

לחזור ולקדש ודאי לא
אבל בפה"ג לכאורה יברך כי הפסיק בדיבור
עיין ש"ע סימן רעא סט"ו

אבל שו"ר בשם שש"כ שלא יברך בפה"ג
https://beinenu.com/sites/default/files ... 9_82_2.pdf
עוד יש לבדוק בפסקי תשובות

אילו היא היתה נחשבת הפסק - לא היינו מברכים בליל בדר"ה!

גם אם היא נחשבת הפסק שלא בזמנה, הרי ליל ב' דר"ה הוא זמנה (לדידן שמברכים)

ארחיב מעט:
המנהג הנפוץ (עכ"פ בין האשכנזים) הוא לקחת פרי חדש לברכה זו.
והנה, אם הלכה כפי השיטה שצריכים לומר שהחינו ביום זה - אין צורך בפרי חדש.
ואם ההלכה כפי השיטה שאין צריכים לומר שהחינו ביום זה, ואת"ל ששהחינו שלא בזמנו הוי הפסק - אין תועלת בפרי החדש כי השהחינו יוצר הפסק ולא יוצאים ידי חובת קידוש ועכ"פ ברכת הגפן היא לבטלה וכו'. אלא הפתרון שהיה ראוי לעשות בכגון דא - הוא לברך שהחינו לפני ברכת הגפן או אחרי שתיית הכוס שאז לא יהיה הפסק.
ומכך שלא משנים משאר הקידושים אלא מברכים שהחינו בין הגפן לשתיית הכוס - שמע מינה שהמברך שהחינו בטעות לא הוי הפסק.
(עכ"פ ביו"ט (בדר"ה, ושביעי ואחרון של פסח) - שהיה ראוי לשהחינו אילו לא בירך בתחילת החג. משא"כ מי שבירך שהחינו בשבת - שאיננה ראויה כלל לשהחינו - שמא הוי הפסק וצ"ע)

במסתרים כתב:בשם שש"כ שלא יברך בפה"ג

בשלמי תודה סוכות סי' טו הוכיח דלא כהגרשז"א מהא דסי' רחצ שאם בירך על נר שלא שבת הוי הפסק, וראה מש"כ שם לחלק בזה בשם הגראי"ל.
ואולי י"ל עיצה באופן שהאשה לא ענתה אמן על ברכת שהחיינו (וכהרגלה לא לענות), ויל"ע אם יועיל שהיא תשתה, (ואמנם מדין שומע כעונה אם שח קודם שטעם אף השומעים אינם יוצאים, אבל מדין 'ערבות' מהני כה"ג, והדבר תלוי אם האשה מחוייבת בקידוש של יו"ט ואם שייך לה ערבות).

עושה חדשות כתב:באופן שהאשה לא ענתה אמן על ברכת שהחיינו (וכהרגלה לא לענות)

כמובן - לאלו הנוהגות שלא לענות.
אבל יש אומרים שהנשים יענו אמן, ואולי המחלוקת הזאת תלויה באמת גם בשאלה אם שהחינו הוי הפסק?

עזריאל ברגר כתב:

בברכה המשולשת כתב:גם אם היא נחשבת הפסק שלא בזמנה, הרי ליל ב' דר"ה הוא זמנה (לדידן שמברכים)

ארחיב מעט:
המנהג הנפוץ (עכ"פ בין האשכנזים) הוא לקחת פרי חדש לברכה זו.
והנה, אם הלכה כפי השיטה שצריכים לומר שהחינו ביום זה - אין צורך בפרי חדש.
ואם ההלכה כפי השיטה שאין צריכים לומר שהחינו ביום זה, ואת"ל ששהחינו שלא בזמנו הוי הפסק - אין תועלת בפרי החדש כי השהחינו יוצר הפסק ולא יוצאים ידי חובת קידוש ועכ"פ ברכת הגפן היא לבטלה וכו'. אלא הפתרון שהיה ראוי לעשות בכגון דא - הוא לברך שהחינו לפני ברכת הגפן או אחרי שתיית הכוס שאז לא יהיה הפסק.
ומכך שלא משנים משאר הקידושים אלא מברכים שהחינו בין הגפן לשתיית הכוס - שמע מינה שהמברך שהחינו בטעות לא הוי הפסק.
(עכ"פ ביו"ט (בדר"ה, ושביעי ואחרון של פסח) - שהיה ראוי לשהחינו אילו לא בירך בתחילת החג. משא"כ מי שבירך שהחינו בשבת - שאיננה ראויה כלל לשהחינו - שמא הוי הפסק וצ"ע)

א. מנהגנו, ע"פ הגר"א, שלא לקחת פרי חדש, כי נפסק לברך שהחיינו.
ב. גם למנהג הרווח- הפרי החדש הוא לרווחא דמילתא בלבד, ולא מעכב את השהחיינו.

בברכה המשולשת כתב:הפרי החדש הוא לרווחא דמילתא בלבד, ולא מעכב את השהחיינו.

ועדיין - את"ל ששהחינו הוי הפסק, אין תועלת בפרי החדש!

עיין בסי' רח''ץ ברע''א שלכאורה כשבירך בורא מאורי האש לבטלה הוי הפסק אבל לפי ביאור שו''ע הרב בסימן רע''א בענין פורס מפה ומקורו בראשונים בכמה מקומות בערבי פסחים ועוד כשמחזיק הכוס לא הוי הפסק

עזריאל ברגר כתב:

בברכה המשולשת כתב:הפרי החדש הוא לרווחא דמילתא בלבד, ולא מעכב את השהחיינו.

ועדיין - את"ל ששהחינו הוי הפסק, אין תועלת בפרי החדש!

לא הבנתי. אנחנו פוסקים שמברכים שהחיינו בכל מקרה, ואז בוודאי איננו הפסק.

לפי הדעה שצריך לברך שהחינו - אין תועלת בפרי החדש, כי אין בו צורך.
ולפי הדעה שלא צריך לברך שהחינו - גם אין תועלת בפרי החדש, לסברתך...

עזריאל ברגר כתב:לפי הדעה שצריך לברך שהחינו - אין תועלת בפרי החדש, כי אין בו צורך.
ולפי הדעה שלא צריך לברך שהחינו - גם אין תועלת בפרי החדש, לסברתך...

מברכים שהחיינו כי צריך
ואף אם לא היה פרי חדש מברכים

לחומרא דברכה לבטלה נוהגים בפרי חדש

לא ראיתי שהוזכר שהגרצ"פ פרנק עוסק בזה במקראי קדש לפסח , ומביא את דברי הגרשז"א

בן האלקשי כתב:

עזריאל ברגר כתב:לפי הדעה שצריך לברך שהחינו - אין תועלת בפרי החדש, כי אין בו צורך.
ולפי הדעה שלא צריך לברך שהחינו - גם אין תועלת בפרי החדש, לסברתך...

מברכים שהחיינו כי צריך
ואף אם לא היה פרי חדש מברכים

לחומרא דברכה לבטלה נוהגים בפרי חדש

חוששני שלא קראת את דברי לעיל.
ועכ"פ לא חידשת בדבריך שום דבר על הנאמר לפני כן.

עזריאל ברגר כתב:לפי הדעה שצריך לברך שהחינו - אין תועלת בפרי החדש, כי אין בו צורך.
ולפי הדעה שלא צריך לברך שהחינו - גם אין תועלת בפרי החדש, לסברתך...

ההלכה היא שצריך לברך בכל מקרה
ומהיות טוב, ולרווחא דמילתא, מביאים גם פרי חדש.
התועלת היא הרווחא דמילתא, הא ותו לא.

בברכה המשולשת כתב:ההלכה היא שצריך לברך בכל מקרה
ומהיות טוב, ולרווחא דמילתא, מביאים גם פרי חדש.
התועלת היא הרווחא דמילתא, הא ותו לא.

אתם חוזרים שוב ושוב על אותה האמירה.
ואני חוזר ושואל: מה מרווח כאן את ה"מילתא" אם זה לא פתרון אמיתי לפי השיטה השניה?

עזריאל ברגר כתב:אתם חוזרים שוב ושוב על אותה האמירה.
ואני חוזר ושואל: מה מרווח כאן את ה"מילתא" אם זה לא פתרון אמיתי לפי השיטה השניה?

אין ראיה דאמנם אי אפשר לפתור את בעיית ההפסק אם אכן ישנה ע''י פרי חדש אבל ניתן לפתור את בעיית הברכה לבטלה וזה לרווחא דמילתא

להעיר מד' מהרש"ל שבירך שהחיינו ביום ב' דחנוכה על מנורה חדשה

מהו הרווח שהשחיינו אינו לבטלה אם במקום זה הבורא פרי הגפן יהי' לבטלה?

עזריאל ברגר כתב:

בן האלקשי כתב:

עזריאל ברגר כתב:לפי הדעה שצריך לברך שהחינו - אין תועלת בפרי החדש, כי אין בו צורך.
ולפי הדעה שלא צריך לברך שהחינו - גם אין תועלת בפרי החדש, לסברתך...

מברכים שהחיינו כי צריך
ואף אם לא היה פרי חדש מברכים

לחומרא דברכה לבטלה נוהגים בפרי חדש

חוששני שלא קראת את דברי לעיל.
ועכ"פ לא חידשת בדבריך שום דבר על הנאמר לפני כן.

קראתי
חוששני שאתה לא קראת את דברי עד הסוף

וכבר ביארו כן חזור ובאר
ןע"כ ככה"נ לא חידשתי בדברי כלום
רק שאתה עדיין נשאר בשאלה
אז אולי בניסוח שונה זה יבואר יותר

ברור שאם באמת היינו חוששים שלא לברך שהחיינו לא היו מברכים והפתרון של הפרי לא היה עוזר
אלא ודאי נפסקה הלכה שמברכים
ןמ"מ לחומרא דברכה לבטלה לרווחא דמילתא מרוויחים ע"י הפרי חדש שהשהחיינו לא יהיה לבטלה

לכאורה, הפסק תלוי בדעתו, היינו שמסיח דעתו לעניין אחר. אבל אם טעה והיה נדמה לו שמברכים שהחיינו בשש"פ, וממילא לא הסיח דעתו, דהכול הוא עניין אחד, שמא אין זה חשוב הפסק כלל בכה"ג.

על זה כתבתי שרע''א איגר בהלכות הבדלה רצ''ח חושש דהוי הפסק כיון שבירכתו הוא לבטלה ע''ש
אבל לפי הש''ע הרב בהלכות פורס מפה ועוד מקומות נראה שהעיקר הוא שאינו מסיח דעתו ע''ש

על מה שהובא בשם הגרשז"א יש לשאול ממה שאומרים בשמו שהטועה בעלמא ובירך ב' פעמים צריך לברך פעם ג' כי הברכה השנית שיצאה לבטלה הויא הפסק ומאי שנא הכא