לפי הפנים מאירות צריך לחשוש לרדמ"ת להלכה בתוך 24 שעות, האמנם? (כשאותיום נהפך לאותו יום...)
פורסם: ו' אפריל 26, 2024 12:15 am
לפני כמה שנים (אולי 8) בעת לומדנו הלכות נדה בכולל ראיתי באחד הספרים בסימן קפז, א. לעניין רדמ"ת שעשו מחלוקת בין הש"ך לפנים מאירות.
שלדעת הש"ך אם בדקה עצמה לאחר זמן רב ומצאה דם אף שיש לומר שראתה בשעת תשמיש שהרי לא בדקה אחר זה מכל מקום מותרת לבעלה וכו'....אמנם בשו"ת פנים מאירות(ח"ב סימן קכז) כתב שהכוונה לכל אותו יום ששימשה.
ושוב במקום אחר בספר חזרו על הדברים אם איזה תוספות וכתבו שבשו"ת פנים מאירות(חלק ב סימן קכז) כתב שכל שמצאה את הדם באותו יום ששמשה הרי זה סמוך לתשמיש ונחשבת רואה מחמת תשמיש לפי דברי הרמ"א. אך שאר הפוסקים הסכימו לדברי הש"ך.
והנה מה שכתבו בשם הפנים מאירות לכאורה שגו בתרתי.
חדא שכל הקורא בפנים מאירות יראה שיש ט"ס ברורה ותמורת מה שכתוב "אותו יום" צ"ל "אותיום" והוא לא חידש כלום רק כתב שהדין לגבי מה שנשאל הרי הוא כמבואר בגמרא שאם ראתה אותיום אסורה לבעלה.
וב' שהפנים מאירות לא כתב כן בדעת הרמ"א אלא כתב את המבואר בגמרא ותו לא ושוב כתב שלדעת הרמ"א אף אם ראתה בסמוך.
ולצורך העניין אעתיק לשון הפנים מאירות:
"תשובה. כתבו קבלתי, וע"ד שאלתו נפל חברין ברברבין דפתחי נדה הן הן גופי הלכות ,דמה שכתב מכ"ת שלמחרתו מצאה כתמים בעד שלו ובעד שלה ממראות טמאים אמנם לא ראתה שום דם מחמת תשמיש לא פירש מכ"ת יפה דבריו, אם מיירי שקנחה בעד שלו ובעד שלה אחר תשמיש דזה פשוט דהיות רואה דם מחמת תשמיש ולא מבעי' בעד שלו שקנח עצמו אפילו בדק אחר זמן מופלג אחר תשמיש מיקרי רואה מחמת תשמיש כמבואר בש"ס בפ' כל היד מס' נדה דף י"ד ואפילו בעד שקנחה הוי רואה דם מחמת תשמיש אם בדקה אותו יום ולפי דברי רמ"א כל שראתה סמוך לתשמיש הוי כמחמת תשמיש ועד שקנחה סמוך לתשמיש הוי כמו מחמת תשמיש....." עכ"ל.
ואני מתפלא שכתבו כן בפשיטות כי לגודל החידוש שכתבו שאותיום הוא יום שלם היה צריך להתבונן בדברים שוב, אם כי יכול לקרות מחמת כמות החומר שקיים בספר הנ"ל.
כתבתי הדברים לכותבים הנכבדים וסברו וקיבלו והשיבו לי:
"המעיר הנכבד צודק, שכנראה הוא טעות סופר בפנים מאירות ולא כפי שהבנתי מדבריו שיש כאן חידוש גדול.
איני זוכר כעת אם ההבנה הזו היתה שלי לבד או שראיתי אותה גם בספר, אבל אין זה נפ"מ מאחר שנראה לי כעת שהמעיר צודק, ומן הראוי לתקן את זה במהדורה הבאה."
שוב אחר זמן רב יצא ספר אחר ושם כתב בשם הפנים מאירות שסמוך לתשמיש פירוש כל אותו היום, ואף הגדיל לעשות ולדחות למי שגרס אותיום בדברי הפנים מאירות וכתב שהסיבה לדחייה היא כי לכ"ע לא קי"ל שיעור אותיום
וכתבתי גם אליו והשיב לי "יישר כוח על דבריכם. צדקתם בקשר לדברי הפנים מאירות.".
ואמנם עבר זמן אבל אמרתי לפרסם הדברים בהשמטת שמות הספרים הנ"ל שלא אהיה מתכבד בקלון חברי ואך רק כדי למנוע חזרה על טעות זו בעתיד.
נ.ב - אינני עוסק כעת בנושא ועבר הרבה זמן מאז שעסקתי בו, וערכתי הדברים מתוך ההתכתבויות שלי מלפני הרבה זמן לפום ריהטא ואקווה שדייקתי.
שלדעת הש"ך אם בדקה עצמה לאחר זמן רב ומצאה דם אף שיש לומר שראתה בשעת תשמיש שהרי לא בדקה אחר זה מכל מקום מותרת לבעלה וכו'....אמנם בשו"ת פנים מאירות(ח"ב סימן קכז) כתב שהכוונה לכל אותו יום ששימשה.
ושוב במקום אחר בספר חזרו על הדברים אם איזה תוספות וכתבו שבשו"ת פנים מאירות(חלק ב סימן קכז) כתב שכל שמצאה את הדם באותו יום ששמשה הרי זה סמוך לתשמיש ונחשבת רואה מחמת תשמיש לפי דברי הרמ"א. אך שאר הפוסקים הסכימו לדברי הש"ך.
והנה מה שכתבו בשם הפנים מאירות לכאורה שגו בתרתי.
חדא שכל הקורא בפנים מאירות יראה שיש ט"ס ברורה ותמורת מה שכתוב "אותו יום" צ"ל "אותיום" והוא לא חידש כלום רק כתב שהדין לגבי מה שנשאל הרי הוא כמבואר בגמרא שאם ראתה אותיום אסורה לבעלה.
וב' שהפנים מאירות לא כתב כן בדעת הרמ"א אלא כתב את המבואר בגמרא ותו לא ושוב כתב שלדעת הרמ"א אף אם ראתה בסמוך.
ולצורך העניין אעתיק לשון הפנים מאירות:
"תשובה. כתבו קבלתי, וע"ד שאלתו נפל חברין ברברבין דפתחי נדה הן הן גופי הלכות ,דמה שכתב מכ"ת שלמחרתו מצאה כתמים בעד שלו ובעד שלה ממראות טמאים אמנם לא ראתה שום דם מחמת תשמיש לא פירש מכ"ת יפה דבריו, אם מיירי שקנחה בעד שלו ובעד שלה אחר תשמיש דזה פשוט דהיות רואה דם מחמת תשמיש ולא מבעי' בעד שלו שקנח עצמו אפילו בדק אחר זמן מופלג אחר תשמיש מיקרי רואה מחמת תשמיש כמבואר בש"ס בפ' כל היד מס' נדה דף י"ד ואפילו בעד שקנחה הוי רואה דם מחמת תשמיש אם בדקה אותו יום ולפי דברי רמ"א כל שראתה סמוך לתשמיש הוי כמחמת תשמיש ועד שקנחה סמוך לתשמיש הוי כמו מחמת תשמיש....." עכ"ל.
ואני מתפלא שכתבו כן בפשיטות כי לגודל החידוש שכתבו שאותיום הוא יום שלם היה צריך להתבונן בדברים שוב, אם כי יכול לקרות מחמת כמות החומר שקיים בספר הנ"ל.
כתבתי הדברים לכותבים הנכבדים וסברו וקיבלו והשיבו לי:
"המעיר הנכבד צודק, שכנראה הוא טעות סופר בפנים מאירות ולא כפי שהבנתי מדבריו שיש כאן חידוש גדול.
איני זוכר כעת אם ההבנה הזו היתה שלי לבד או שראיתי אותה גם בספר, אבל אין זה נפ"מ מאחר שנראה לי כעת שהמעיר צודק, ומן הראוי לתקן את זה במהדורה הבאה."
שוב אחר זמן רב יצא ספר אחר ושם כתב בשם הפנים מאירות שסמוך לתשמיש פירוש כל אותו היום, ואף הגדיל לעשות ולדחות למי שגרס אותיום בדברי הפנים מאירות וכתב שהסיבה לדחייה היא כי לכ"ע לא קי"ל שיעור אותיום
וכתבתי גם אליו והשיב לי "יישר כוח על דבריכם. צדקתם בקשר לדברי הפנים מאירות.".
ואמנם עבר זמן אבל אמרתי לפרסם הדברים בהשמטת שמות הספרים הנ"ל שלא אהיה מתכבד בקלון חברי ואך רק כדי למנוע חזרה על טעות זו בעתיד.
נ.ב - אינני עוסק כעת בנושא ועבר הרבה זמן מאז שעסקתי בו, וערכתי הדברים מתוך ההתכתבויות שלי מלפני הרבה זמן לפום ריהטא ואקווה שדייקתי.