תענית ארבעים יום שני וחמישי למי שנכשל בחילול שבת
פורסם: ה' מרץ 14, 2024 4:01 am
כתב הרמ"א בהל' שבת סי' של"ד: אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון (מפני הדליקה) ואם עבר וחילל צריך להתענות ארבעים יום שני וחמישי, ולא ישתה יין ולא יאכל בשר (בלילה שלאחר התענית - ט"ז שם סק"כ).
וכ' המג"א (סקל"ג) שה"ה בכל שאר מלאכות שנכשל ואפי' בתחומין דרבנן. ובדגול מרבבה שם כ' שאם נכשל בטלטול מוקצה ודאי אין להחמיר כ"כ, ואף בתחומין מיקל להתענות רק שלשה ימים בה"ב.
א. מהו המקור להתענית של מ' יום - והאם צריך דוקא שני וחמישי, האם צריכים להיות רצופים, וזה דוקא נאמרה על עון של חילול שבת?
ב. האם אפשר לפרש שהכוונה שמתענה יום שני וחמישי של משך מ' יום דהיינו רק י"ב ימי שני וחמישי - ולא שמתענה מ' תעניות?
מה שהשיאנו לבי לחשוב כך הוא דברי הגמרא בערכין דף כב. בא להכריז (הכרזת בי"ד על שום היתומים שנאמרה שם במשנה שצריך שלשים יום) רצופים בשלשים, בשני וחמישי ששים - ומפרש שם דהיינו שמכריז רק י"ח יום שני וחמישי של משך ששים יום.
ואולי יש לדייק כן מדברי הרמ"א בעצמו שהלשון "ארבעים יום" משמעה רצופים ויותר היה לו לומר "ארבעים תעניתים" או "ארבעים ימי שני וחמישי"
וכ' המג"א (סקל"ג) שה"ה בכל שאר מלאכות שנכשל ואפי' בתחומין דרבנן. ובדגול מרבבה שם כ' שאם נכשל בטלטול מוקצה ודאי אין להחמיר כ"כ, ואף בתחומין מיקל להתענות רק שלשה ימים בה"ב.
א. מהו המקור להתענית של מ' יום - והאם צריך דוקא שני וחמישי, האם צריכים להיות רצופים, וזה דוקא נאמרה על עון של חילול שבת?
ב. האם אפשר לפרש שהכוונה שמתענה יום שני וחמישי של משך מ' יום דהיינו רק י"ב ימי שני וחמישי - ולא שמתענה מ' תעניות?
מה שהשיאנו לבי לחשוב כך הוא דברי הגמרא בערכין דף כב. בא להכריז (הכרזת בי"ד על שום היתומים שנאמרה שם במשנה שצריך שלשים יום) רצופים בשלשים, בשני וחמישי ששים - ומפרש שם דהיינו שמכריז רק י"ח יום שני וחמישי של משך ששים יום.
ואולי יש לדייק כן מדברי הרמ"א בעצמו שהלשון "ארבעים יום" משמעה רצופים ויותר היה לו לומר "ארבעים תעניתים" או "ארבעים ימי שני וחמישי"