פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:החלק ה'מופתי' הוא 'תפיסת המחשבה' של הרבי. יתכן שהיה, ויתכן שהמספר מגזים. למשל יתכן שהוא עמד שם, במקום שלא היה אמור לעמוד, מחזיק מעטפה ביד, ועיניו נשואות בתחינה ובציפיה, הרבי שהבחין בו ובמבטו ואולי אפילו במה שבידו, פנה אליו ושאל אותו מה בפיו/מה רצונו וכו'.

לעשות רצונך כתב:כמדומני שבסיפור כותב, שהגבאי הרב גרונר סימן לו בידו שאוי ואבוי אם יתקרב אל הרבי,
סביר להניח שהרבי בתפיסתו המהירה והחדה תפס גם את הסימן הזה וניגש אל האיש ואמר לו נו?
שזה יכול להתפרש, כמה יש לך לבקש/לומר/להזכיר/להתברך וכו'.
אין שום כוונה להוריד מקדושת הרבי שגם בלי סיפור זה מופתיו היו לאלפים, וגם ממשפחתי,

בברכה המשולשת כתב:יש מי שהנחת היסוד שלהם היא שכל סיפור מסוג כזה הוא חשוד, ולכן נטל ההוכחה מוטל על מספר הסיפור או המצדד באמיתותו, ולא על הטוען להכחשתו. לענ"ד, זאת זהירות מתבקשת. "סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.

לבי במערב כתב:לא מצאתי במעשה את "רוח הקודש של הרבי". ידיעת מחשבות הסובבים אינה רוה"ק.

בברכה המשולשת כתב:הקושיא הבסיסית: איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

לבי במערב כתב:א. אין צורך ברוה"ק לשם כך.
ב. [מהיכן זה כן נובע:] טהרת המחשבה.

בברכה המשולשת כתב:א. אני כן מגדיר זאת רוה"ק.
ב. ככה"נ כתר"ה שליט"א קורא "טהרת המחשבה" למה שאני הקטן מגדיר כרוה"ק.
ההגדרה של ידיעת מחשבות הזולת היא רוח הקודש. אם כתר"ה שליט"א קורא לזה טהרת המחשבה, לאפוקי רוה"ק, אז השם שנתן כתר"ה שליט"א תמוה מאוד בעיניי, וכמדומני שבעיני רבים.

צופה_ומביט כתב:יש להבין/לדעת מה בין זה לבין שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואחד מהם "אין אדם יודע מה בלבו של חבירו", פסחים נד, ב.

באגב, ראיתי בזמנו בספר תורת חיים עה"ת מבית בריסק [אינו באוצר ואינו תח"י], כמדומה לגבי מעשה עם הבית הלוי, שלהכיר על כלי אם הוא טבול או על פירות אם מעושרים ואוכל אם הוא כשר [וכיו"ב מענייני איסור והיתר טומאה וטהרה, ויל"ע לגבי בהמה חיה אם היא טריפה וכיו"ב, וגם בזה יש מעשה ידוע עם אחד הצדיקים בקטנותו] הוא דבר קל ואינו רוה"ק כלל, אלא תלוי בטהרה וירא"ש, וכמדומה יש כזאת מהחידושי הרי"ם.

בברכה המשולשת כתב:מסופר גם בפשטות על מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל בספר בדרך עץ החיים.

מעשה באברך בר אוריין אשר השתייך לחוג חסידי אחר שנעשה חתנו של חסיד ויזניץ וחותנו לקחו עמו אל הסבא קדישא ("דער אלטער רבי", האהבת ישראל מויז'ניץ) לראש השנה. הלז בראותו את ההתרגשות ושמע את הבכיות בפסוק 'אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה' (באמירת לדוד מזמור לאחר עמידה של ערבית) הרהר בלבו: 'לצעקה מה זו עושה ומה מרעישים עולמות במלים אלו? שלא יישבעו לשקר ולא יצטרכו להתחרט ולבכות על זה. ובכלל מי חשודים כולם בשבועת שקר, ומה להם צועקים?'. בתום התפילה נהרו המוני המתפללים להקביל פני רבנו ולהתברך בברכת 'לשנה טובה תכתב וכו'', בראות האברך את קהל האלפים החליט להמתין מעט, ובינתים ישב לעיין בספר. מאוחר יותר ניגש גם כן להתברך, ובהגיע תורו סח לו רבנו: 'אברך, הנך מבין, לפני שמורידים את הנשמה לעולם הזה משביעים אותה 'תהי צדיק ואל תהי רשע', ואין אחד שיוכל לומר ניקיתי כפיי משבועה הזו'. הלה התפעל מאד כי מרן זי"ע ידע מחשבתו.

תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו) ויאמר המן בלבו [רש"י: מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוח הקודש נגלה עליהם], ר' עקיבא אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו) ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה ר"מ אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב) ויודע הדבר למרדכי רבי יוסי בן דורמסקית אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ט, י) ובבזה לא שלחו את ידם.
וכו' אמר רבא לכולהו אית להו פירכא וכו' דרבי אליעזר סברא הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה והאי כי קא מפיש טובא ואמר אדעתיה דנפשיה קאמר [רש"י: מפיש ואמר טובא - יביאו לבוש מלכות אדעתא דנפשיה קאמר שמע מינה זאת היתה בלבו], דר"ע דלמא כר' אלעזר דאמר מלמד שכל אחד ואחד נדמתה לו כאומתו והא דרבי מאיר דלמא כרבי חייא בר אבא דאמר בגתן ותרש שני טרשיים היו והא דרבי יוסי בן דורמסקית דלמא פריסתקי שדור.

תניא רבי אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו) ויאמר המן בלבו [רש"י: מנא ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו אלא רוח הקודש נגלה עליהם], וכו' ר"מ אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב) ויודע הדבר למרדכי [רש"י: מי גלה לו, רוח הקדש שרה עליו].

קרית מלך כתב:קשה מאד לעסוק בענינים שמעבר להשגה, אך בכ"ז אציין לידיעה נכבדה. הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זי"ע דיבר בשבח אביו קדוש ישראל מרוזין זי"ע ואמר עליו שהיה "יודע מחשבות". לכאורה ידיעת מחשבות של אחרים היא מדרגה שקיימת אצל צדיקים רבים מאד, וגם בדורנו זה, ורבים יעידו על כך בעדות אישית [גם ללא הזיות, הוספות, הפרזות], ובהכרח שכשהפליא את מדרגת אביו הק' שהיה "יודע מחשבות" לא היתה כוונתו להמדובר בינינו על תפיסת מחשבה וכדו'.
לגופם של דברים: בער אני ולא אדע.

השתוממתי לראות שיש במחיצתנו בעלי מדרגה כהרב 'לבי במערב' והרב 'בברכה משולשת' שמתווכחים ביניהם אודות הענין.
אשרי חלקם ומקנא אני במדרגתם שמסוגלים לאבחן מה משמעות הדבר [טהרת מחשבה, רוח הקודש, וכן הלאה].

בית הגנזים כתב:מפי ספרים וסופרים אבות ח"א

מחשבה.PNG

בברכה המשולשת כתב:

א איד כתב:

בברכה המשולשת כתב:

א איד כתב:

בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.

לא נדמה לי שמישהו הוכיח אי־פעם שיש יותר סיפורי נסים מזויפים, מסיפורים בדרך הטבע.
ויפה לימדנו מכחיש הסיפורים הנודע ר"י מונדשיין ע"ה, שלכל לראש יש לבדוק את אמינותו הכללית של המספר, ורק לאחמ"כ לחפש בפרטים.
אא"כ מדובר במי ששולל אפשרות של רוה"ק וכיו"ב אצל אדמו"רים (דווקא אדמו"רים? סיפורי רוה"ק על רבנים וראשי ישיבות יותר אמינים?).

כשחז"ל מספרים לנו משהו ניסי, אז בהגדרה דבריהם אמת (אלא שיש פעמים רבות מחלוקות בין המפרשים איך לפרש דבריהם, בכל מקרה לפי עניינו).
ככל שמעשה ניסי מאוחר יותר מימי חז"ל, כך אמינותו פוחתת (אא"כ זה סיפור מאוחר על מעשה קדום, שאז זה עוד פחות אמין).

החילוק בין אדמורי"ם לראשי ישיבות ורבנים הוא שמספר הסיפוריים הניסיים על אדמורי"ם הוא גדול הרבה יותר, לכן יש יותר סיפורים חשודים לגביהם. ואה"נ, גם מעשה ניסים על רב או על ראש ישיבה הוא חשוד באותה מידה.

לא ענית על עיקר השאלה (מה ההבדל בין סיפורי נסים לשאינם כאלו).

סיפור ניסי הוא יוצא מגדר הסביר, כי נס הוא דבר השייך בעיקרון לנביא, או (במקרים מסויימים, המפורטים בחז"ל) לחז"ל.
נכון שיש גם סיפורי ניסים אחרי חז"ל, אבל שם זה דבר שאיננו בגדר הסבירות, כי הוא חריג מעצם מהותו, ולכן כדי להאמין בסיפור כזה, צריך הטוען לו להוכיח אותו, ולא מי שאיננו מקבל טיעון על סיפור כזה.

בברכה המשולשת כתב:אני הקטן (ואחרים) כבר הקשו את הקושיא הבסיסית שיש בה הרבה מאוד תוכן- איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

עזריאל ברגר כתב:אולי זוהי בדיוק המחלוקת שם בגמרא מגילה?

לא הבנתי מה כוונת מעלתו, ואשמח להבהרה.
בגמרא במגילה מבואר במה נחלקו: האם הכתוב שם הוא הוכחה לרוח הקודש או שיש להסביר בדרך טבעית של סברא.

עקביה כתב:מעניין לציין שאבי כל חוזה, משה רבינו ע"ה, לא ידע מה בלב חברו, כמבואר במו"ק טז. זו כנראה מתנה שנתברכו בה צדיקים אחרונים.

עזריאל ברגר כתב:נשאלתי בפרטי:

עזריאל ברגר כתב:אולי זוהי בדיוק המחלוקת שם בגמרא מגילה?

לא הבנתי מה כוונת מעלתו, ואשמח להבהרה.
בגמרא במגילה מבואר במה נחלקו: האם הכתוב שם הוא הוכחה לרוח הקודש או שיש להסביר בדרך טבעית של סברא.

כלומר: שני הצדדים נחלקו האם ידיעה "בדרך טבעית של סברא" מסוג זה נחשבת ל"רוח הקודש".

א איד כתב:

בברכה המשולשת כתב:

א איד כתב:

בברכה המשולשת כתב:

א איד כתב:

בברכה המשולשת כתב:"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.

לא נדמה לי שמישהו הוכיח אי־פעם שיש יותר סיפורי נסים מזויפים, מסיפורים בדרך הטבע.
ויפה לימדנו מכחיש הסיפורים הנודע ר"י מונדשיין ע"ה, שלכל לראש יש לבדוק את אמינותו הכללית של המספר, ורק לאחמ"כ לחפש בפרטים.
אא"כ מדובר במי ששולל אפשרות של רוה"ק וכיו"ב אצל אדמו"רים (דווקא אדמו"רים? סיפורי רוה"ק על רבנים וראשי ישיבות יותר אמינים?).

כשחז"ל מספרים לנו משהו ניסי, אז בהגדרה דבריהם אמת (אלא שיש פעמים רבות מחלוקות בין המפרשים איך לפרש דבריהם, בכל מקרה לפי עניינו).
ככל שמעשה ניסי מאוחר יותר מימי חז"ל, כך אמינותו פוחתת (אא"כ זה סיפור מאוחר על מעשה קדום, שאז זה עוד פחות אמין).

החילוק בין אדמורי"ם לראשי ישיבות ורבנים הוא שמספר הסיפוריים הניסיים על אדמורי"ם הוא גדול הרבה יותר, לכן יש יותר סיפורים חשודים לגביהם. ואה"נ, גם מעשה ניסים על רב או על ראש ישיבה הוא חשוד באותה מידה.

לא ענית על עיקר השאלה (מה ההבדל בין סיפורי נסים לשאינם כאלו).

סיפור ניסי הוא יוצא מגדר הסביר, כי נס הוא דבר השייך בעיקרון לנביא, או (במקרים מסויימים, המפורטים בחז"ל) לחז"ל.
נכון שיש גם סיפורי ניסים אחרי חז"ל, אבל שם זה דבר שאיננו בגדר הסבירות, כי הוא חריג מעצם מהותו, ולכן כדי להאמין בסיפור כזה, צריך הטוען לו להוכיח אותו, ולא מי שאיננו מקבל טיעון על סיפור כזה.

בברכה המשולשת כתב:אני הקטן (ואחרים) כבר הקשו את הקושיא הבסיסית שיש בה הרבה מאוד תוכן- איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

הוא אשר אמרתי, שהשאלה היא לא היסטורית, כי אם השקפתית (תאולוגית בלעז).
מכיוון שאצל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיו וכו' (ובכלל אצל אלו שחכמת הקבלה תפסה יותר מקום בחייהם, כעדות המזרח וכו') ברור שהדבר שייך אצל צדיקים, יותר קל להם לקבל סיפור כזה.
וחבל להתפס לסיפור כזה או אחר, כשניתן לדון על עצם הדבר.
* * *
כעת ראיתי שכת"ר כן מקבל את המסופר בפשטות על הגרא"ז שהכיר במאכלות אסורות. וכי זהו דרך הטבע יותר מידיעת מחשבות הזולת?

עזריאל ברגר כתב:

עקביה כתב:מעניין לציין שאבי כל חוזה, משה רבינו ע"ה, לא ידע מה בלב חברו, כמבואר במו"ק טז. זו כנראה מתנה שנתברכו בה צדיקים אחרונים.

זוהי קושיא בין הגמרא במועד קטן לגמרא במגילה, ויש ליישב!

עזריאל ברגר כתב:שמעתי שהרבי הריי"צ מליובאוויטש אמר (כנראה באחת משיחותיו) שקריאת מחשבות איננה נס אלא דבר טבעי.
ולא ראיתי את הדברים במקורם ואינני יודע מה בדיוק נאמר שם, ובפרט שמא הרחיב בדבריו וביאר אותם יותר.

צופה_ומביט כתב:וביותר ועיקר [וזו נקודה חשובה מאד לדעתי]: היות שנשתגר [תרתי משמע] שם "רוח הקודש" בפי כל, וההמון מייחסים אותו לכל דבר, והעיקר - תולים בו צדקוּת האיש ומסיקים מזה מסקנות ומשליכים מכך על האיש ומעשיו גדולות ונצורות בדברים הנוגעים למעשה ולהנהגה וכו' וכו' [ובכלל זה גם היכן שאין למסקנות אלה שום בסיס ואחיזה במציאות מחוץ לאותם "גילויי רוח הקודש" המיוחסים לו] - לכן בוודאי שחשוב מאד מאד לידע ולהודיע מהי רוה"ק ומה לא. אנא אנא בינו נא זאת.

עקביה כתב:מעניין לציין שאבי כל חוזה, משה רבינו ע"ה, לא ידע מה בלב חברו, כמבואר במו"ק טז. זו כנראה מתנה שנתברכו בה צדיקים אחרונים..
על כך ועוד יעוי' בתגובה זו viewtopic.php?t=32850&start=40#p353470 ובשאר האשכול.

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:שמעתי שהרבי הריי"צ מליובאוויטש אמר (כנראה באחת משיחותיו) שקריאת מחשבות איננה נס אלא דבר טבעי.
ולא ראיתי את הדברים במקורם ואינני יודע מה בדיוק נאמר שם, ובפרט שמא הרחיב בדבריו וביאר אותם יותר.

הוא פתגם הרה"צ ר' הלל מפאריטש נ"ע (וכמובן שעל כך מבוססים דברי).

הוה אמינא כתב:יש הבדל בין לדעת מחשבות שחשב אדם במקום אחר [למשל מרדכי ואסתר לא היו נוכחים כשהמן אמר בליבו באשמורת הבוקר בחדרו של אחשוורוש "למי יחפוץ המלך"] ובהכרח שזה רוח הקודש.
לבין להבין מחשבות שאדם נוכח חושב [למשל הסיפור האחרון על הגר"מ פוגרמנסקי זיע"א]. יש בזה דרגות, ועכ"פ כולם מדרגות באיבחון דק, בכשרון המסתכל, ככל שהוא גדול יותר יש לו יותר אינטואיציה בהבנת הבעת הפנים, אפילו דקה שאף אחד אחר לא קולט אותה.
זה ממש לא בהכרח רוח הקודש.

להבדיל, או שלא להבדיל: יש כיום ספרי "בלשים" חרדיים לקריאה... (ברגע זה עולה בראשי "ממלתעות הרשע, צ. אדלר" ומסתמא יש עוד עשרות מהז'אנר הזה), רוב הדו-שיח שם בין האנשים המוכשרים והמאומנים ("סוכנים" כלשונם), זה בלי מילים. קריאת מחשבות... ואף אחד לא חושב שאינטואיציה זה רוח הקודש.

ישעיהו לוריא כתב:

קרית מלך כתב:קשה מאד לעסוק בענינים שמעבר להשגה, אך בכ"ז אציין לידיעה נכבדה. הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זי"ע דיבר בשבח אביו קדוש ישראל מרוזין זי"ע ואמר עליו שהיה "יודע מחשבות". לכאורה ידיעת מחשבות של אחרים היא מדרגה שקיימת אצל צדיקים רבים מאד, וגם בדורנו זה, ורבים יעידו על כך בעדות אישית [גם ללא הזיות, הוספות, הפרזות], ובהכרח שכשהפליא את מדרגת אביו הק' שהיה "יודע מחשבות" לא היתה כוונתו להמדובר בינינו על תפיסת מחשבה וכדו'.
לגופם של דברים: בער אני ולא אדע.

השתוממתי לראות שיש במחיצתנו בעלי מדרגה כהרב 'לבי במערב' והרב 'בברכה משולשת' שמתווכחים ביניהם אודות הענין.
אשרי חלקם ומקנא אני במדרגתם שמסוגלים לאבחן מה משמעות הדבר [טהרת מחשבה, רוח הקודש, וכן הלאה].

אפשר להבין איך כב' מכיר בדורנו אנשים שיש להם ידיעת מחשבות של אחרים, ובדורות קודמים כתב 'אצל צדיקים רבים מאוד'.
נראית מידה מופרזת מעט? לא?

הפליאה (האמיתית) גדלה יותר נוכח השתוממות כב' מול אחרים שמתווכחים בעניין זה.

לבי במערב כתב:

צופה_ומביט כתב:וביותר ועיקר [וזו נקודה חשובה מאד לדעתי]: היות שנשתגר [תרתי משמע] שם "רוח הקודש" בפי כל, וההמון מייחסים אותו לכל דבר, והעיקר - תולים בו צדקוּת האיש ומסיקים מזה מסקנות ומשליכים מכך על האיש ומעשיו גדולות ונצורות בדברים הנוגעים למעשה ולהנהגה וכו' וכו' [ובכלל זה גם היכן שאין למסקנות אלה שום בסיס ואחיזה במציאות מחוץ לאותם "גילויי רוח הקודש" המיוחסים לו] - לכן בוודאי שחשוב מאד מאד לידע ולהודיע מהי רוה"ק ומה לא. אנא אנא בינו נא זאת.

כמובן, וגא"מ כיהודא ועוד לקרא.

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:שמעתי שהרבי הריי"צ מליובאוויטש אמר (כנראה באחת משיחותיו) שקריאת מחשבות איננה נס אלא דבר טבעי.
ולא ראיתי את הדברים במקורם ואינני יודע מה בדיוק נאמר שם, ובפרט שמא הרחיב בדבריו וביאר אותם יותר.

הוא פתגם הרה"צ ר' הלל מפאריטש נ"ע (וכמובן שעל כך מבוססים דברי).

קרית מלך כתב: על הדורות הקודמים קיימים עדויות נאמנות רבות מספור ולכן זה ידוע על "צדיקים רבים מאד", בדורנו זה גם ישנם צדיקים שרואים אצלם תפיסת מחשבה

בברכה המשולשת כתב:https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=825044#p825035 חשבתי שכתר"ה שליט"א מסכים עם ההגדרה של מע"כ הרב עזריאל שליט"א

קרית מלך כתב:הפליאה היא על ההתדיינות אודות ההגדרה המדוייקת של הענין האם מדובר ב"רוח הקודש" או ב"טהרת המחשבה" וכו'.
אך אוסיף להעשרת הדיון סיפור שסיפר לי ידיד חסיד סלונים. כשנכנס פעם לרבו הרה"ק הנתיבות שלום מסלונים זצ"ל לשאול שאלה שדרשה הכרעה חמורה, התחמק הנת"ש מלהכריע, העיז אותו אברך ואמר לו שהרבי ישיב לי ברוח הקודש, אמר לו הנת"ש "האמן לי, שחסר לי רוח הקודש כמו מי שחסרה לו יד ימין, אך מה אעשה ואין לי"! כששמע תשובה כזאת אמר לו אותו אברך והרי רואים אצל הרבי שהוא תופס מחשבה? השיב הנת"ש "אין לזה שום קשר עם רוח הקודש". ומי יעמוד בסוד.

עזריאל ברגר כתב:מהי הלשון המדויקת שבה נאמרו דבריו?

בברכה המשולשת כתב:אפשר בבקשה דוגמאות, ולא מסיפורים שמספרים אלא ממקורות בדוקים?

לבי במערב כתב:

בברכה המשולשת כתב:אפשר בבקשה דוגמאות, ולא מסיפורים שמספרים אלא ממקורות בדוקים?

מהו הטעם להבאת דוגמאות, אם כת"ר רואה בכך ענין הקשור עם רוה"ק (ולכן דורש סטנדרטי־אימות גבוהים מהממוצע)?

צופה_ומביט כתב:

לבי במערב כתב:

צופה_ומביט כתב:וביותר ועיקר [וזו נקודה חשובה מאד לדעתי]: היות שנשתגר [תרתי משמע] שם "רוח הקודש" בפי כל, וההמון מייחסים אותו לכל דבר, והעיקר - תולים בו צדקוּת האיש ומסיקים מזה מסקנות ומשליכים מכך על האיש ומעשיו גדולות ונצורות בדברים הנוגעים למעשה ולהנהגה וכו' וכו' [ובכלל זה גם היכן שאין למסקנות אלה שום בסיס ואחיזה במציאות מחוץ לאותם "גילויי רוח הקודש" המיוחסים לו] - לכן בוודאי שחשוב מאד מאד לידע ולהודיע מהי רוה"ק ומה לא. אנא אנא בינו נא זאת.

כמובן, וגא"מ כיהודא ועוד לקרא.

ראיתי בשיעור של הרב אוהד תורג'מן שמספר [בדיוק עבור זה] שיש אנשים ש"רואים דברים ויודעים דברים" וזה הכל כלום, "אז מה אם הוא רואה, אז מה, לך תדע, אולי יש לו איזה עיבור של איזה שד שיושב לו על המחשבה ומגלה לו דברים", והיו מעשים בכאלה "שהיה להם גילויים מופלגים, באמת מופלאים" והכל מ"אותה קליפה שהיתה שורה עליו", וגם הסיתה והטעתה אותו לדברים זרים שנגד התורה והמסורה.

לבי במערב כתב:

צופה_ומביט כתב:

לבי במערב כתב:

צופה_ומביט כתב:וביותר ועיקר [וזו נקודה חשובה מאד לדעתי]: היות שנשתגר [תרתי משמע] שם "רוח הקודש" בפי כל, וההמון מייחסים אותו לכל דבר, והעיקר - תולים בו צדקוּת האיש ומסיקים מזה מסקנות ומשליכים מכך על האיש ומעשיו גדולות ונצורות בדברים הנוגעים למעשה ולהנהגה וכו' וכו' [ובכלל זה גם היכן שאין למסקנות אלה שום בסיס ואחיזה במציאות מחוץ לאותם "גילויי רוח הקודש" המיוחסים לו] - לכן בוודאי שחשוב מאד מאד לידע ולהודיע מהי רוה"ק ומה לא. אנא אנא בינו נא זאת.

כמובן, וגא"מ כיהודא ועוד לקרא.

ראיתי בשיעור של הרב אוהד תורג'מן שמספר [בדיוק עבור זה] שיש אנשים ש"רואים דברים ויודעים דברים" וזה הכל כלום, "אז מה אם הוא רואה, אז מה, לך תדע, אולי יש לו איזה עיבור של איזה שד שיושב לו על המחשבה ומגלה לו דברים", והיו מעשים בכאלה "שהיה להם גילויים מופלגים, באמת מופלאים" והכל מ"אותה קליפה שהיתה שורה עליו", וגם הסיתה והטעתה אותו לדברים זרים שנגד התורה והמסורה.

אכן, נחוץ מאד לעורר אודות המציאות הפשוטה - שהמופתים כשלעצמם אינם מוכיחים דבר. ויעו"ע מ"ש במק"א.

מעיין כתב:לענין האשכול, ולא לענין אדמור"י זמנינו או בזמן הסמוך
הנה ידוע שגם נביא אין יודע הכל עי' ראב"ע בראשית לב ט.
וגם נביא אמת אם אמר דבר בשם ה' בתורת נבואה גמורה לטוב ולא נתקיים ממיתין אותו, שבנבואה ממש לא שייך טעות גם אם אינו באספקלריא המאירה, ומשמע בדברי הפוסקים שאם אינו אומר בשם ה' ובתורת נבואה רק כהרגשת רוח הקודש שאפשר שלא יהי' ברור גם אם לא נתקיים אין ממיתין אותו.
וענין ידיעת דברים נעלמים מחשבות שבלב חבירו אין מוכרח כלל שיהי' מדריגת נבואה ואפשר רק מדריגת רוח הקודש
ועיין שערי קדושה לרח"ו
וכמה מדריגות ברוח הקודש, עיין תשו' דברי חיים (ח"ב יו"ד סי' קה) ותשו' בית שלמה (או"ח סי' קיב) בענין המלמד שאמר על האוה"ח שספרו לא ברוח הקודש
ובאמת ידוע שהמלמד לא הי' איש פשוט וכמדומה שמוזכר באיזה תשובה אפשר רש"ק לימוד זכות על המלמד
וענין איזה מדריגה של רוח הקודש הי' גם בתלמידי בעש"ט וגם בשאר צדיקים, וידוע על צדיקים מיוחדים שהיו מפורסמים לבעלי רוה"ק וגם הגידו עתידות ונעלמות באופן מבהיל ולדוגמא החוזה מלובלין ר' מאיר מפרימשלאן ובדור האחרון ר' מרדכי מנדבורנא, ולכמה מהם הי' קצת התנגדות מצד זה ולא אאריך אבל ידוע ליודעים.
וגם ידוע ומבואר בספרים שענין תפיסת מחשבה הוא מדריגה קטנה ממדריגת רוח הקודש
ועיין בחידושי הגר"ח סי' ה'

מעיין כתב:לענין החוזה ור' מאיר פרימשלאן ור' מרדכי מנדבורנא שייך המפורסמות א"צ ראי' ושם שנקרא חוזה מוכיח עליו.
---
ומ"מ נזכרתי דבר שאין מן הענין ממש אבל הוא מענין לענין באותו ענין שלאחרונה נדפס בהיכל הבעש"ט באריכות נפלא העתק מאנגלית מה שאיש פשוט מאוד כמסיח לפי תומו הוציא לאור לאיזה ענין שהי' נוגע למשפט באמעריקא שדנו שם בגוי שהותיר ממונו לאיזה תפלה והמשפחה ערער ע"ז שלא מסתבר להותיר ממון לדברים רוחניים או למוסד רוחני והי' זה על סדר היום באמעריקע, או אז הדפיס יהודי אחד פשוט שכנראה לא הי' שומר תורה ומצוות בשלימות, מעשה באריכות מה שהי' עד ראי' מהצדיק ר' צבי הירש מליסקא שהי' בנעוריו בארצות אירופא לביקור אצל משפחתו, ותמצית הסיפור שראה נפלאות אצלו איך שקרוביו רצו להרע ליהודי ולהוציא מחנותו ופתאום ראו מחזה שהצדיק התגלה להם, והוא נתפעל מזה עד שנסע אל הצדיק ושאל לו, והסביר לו ענין זה, וגם דיבר עם הצדיק בשאר ענינים של תפלות ומדריגות הצדיקים, והנה המתרגם שם בהקדמות האריך שאף שהתדפיס הי' מוכר ומוזכר בספרי הביבלאטעק של אמעריקא מ"מ הי' זה בחזקת אגדה, אבל היא חקר על זאת וראה שכל השמות והפרטים הנזכרים שם מאומתים ממקומות אחרים, וכנראה שדברים אמיתים הם, ואף שהוא לא הי' שומר תורה ומצוות וגם הסיבה שהוצא לאור הי' רק להראות שיש דברים רוחניים בעולם ולא הבחין בין איש צדיק מופת להבדיל בין הגלחים מ"מ נכרים דברי אמת שכל האריכות בהקונטרס אמת, ואשאל אם אחד מן החבירים יש לו גישה לזה להעלות כאן.
---
ולענין תפיסת המחשבה, אני ראיתי זאת בכמה ספרים בשם כמה צדיקים ואזכיר א'
הגה"ק ר' יעקב לייזער מפשעווארסק זצ"ל הי' רגיל לספר סיפורי צדיקים ממה ששמע מצדיקים הקודמים ונקלטו על טעיפס ומהטעיפס עשו הנכדים ספר י"ג אורות
ובספר י"ג אורות ע' שנט מוזכר מעשה שהי' שהרה"ק מציעשנוב הרגיש מחשבה של חתנו ר' לייבוש מטאמשוב ונשתומם מזה ואז אמר לו חותנו תפיסת מחשבה אינו רוח הקודש, ובהערה שם שר' יעקב סיפר ששמע דבר זה מבעל העובדה ר' לייבוש.

בברכה המשולשת כתב:

מעיין כתב:הגה"ק ר' יעקב לייזער מפשעווארסק זצ"ל הי' רגיל לספר סיפורי צדיקים ממה ששמע מצדיקים הקודמים ונקלטו על טעיפס ומהטעיפס עשו הנכדים ספר י"ג אורות
ובספר י"ג אורות ע' שנט מוזכר מעשה שהי' שהרה"ק מציעשנוב הרגיש מחשבה של חתנו ר' לייבוש מטאמשוב ונשתומם מזה ואז אמר לו חותנו תפיסת מחשבה אינו רוח הקודש, ובהערה שם שר' יעקב סיפר ששמע דבר זה מבעל העובדה ר' לייבוש.

אחרי בקשת המחילה, יוצא שכל המקורות הם סיפורים שסיפרו חסידים.

צופה_ומביט כתב:

בברכה המשולשת כתב:

מעיין כתב:הגה"ק ר' יעקב לייזער מפשעווארסק זצ"ל הי' רגיל לספר סיפורי צדיקים ממה ששמע מצדיקים הקודמים ונקלטו על טעיפס ומהטעיפס עשו הנכדים ספר י"ג אורות
ובספר י"ג אורות ע' שנט מוזכר מעשה שהי' שהרה"ק מציעשנוב הרגיש מחשבה של חתנו ר' לייבוש מטאמשוב ונשתומם מזה ואז אמר לו חותנו תפיסת מחשבה אינו רוח הקודש, ובהערה שם שר' יעקב סיפר ששמע דבר זה מבעל העובדה ר' לייבוש.

אחרי בקשת המחילה, יוצא שכל המקורות הם סיפורים שסיפרו חסידים.

איני מבין כ"כ מה רוצה מעלתו.
לעיל הביא מעלתו סיפור פלא על הגראז"מ וקיבלו משום שהספר נכתב והסיפור סופר ע"י מי שהוא אמין לדעת מעלתו שאמר ששמע כך מהגראז"מ בעצמו.
ומאי שנא הכא?
ויש עוד אנשים אמינים בעולם.

לבי במערב כתב:מהו הטעם להבאת דוגמאות, אם כת"ר רואה בכך ענין הקשור עם רוה"ק (ולכן דורש סטנדרטי־אימות גבוהים מהממוצע)?