פורום אוצר החכמה

בקשה. זו שאלה הלכתית נטו. נא לא לערב השקפה ואספקלריה...

אמש רעשה הארץ בעקבות ניוול המת [עיכוב קבורה, ורצון לנתיחת גופה, בעקבות מידע מודיעיני].

לכאורה הרצון לנתיחה הוא בעקבות חשד על חבלות, כך שיש צורך בחקירה.
היכן מצינו בהלכה השלכות לכך? [מלבד איסור הלנת המת].
בחושן משפט סימן רל"ה ישנה הלכה על קרקע שנמכרה ע"י קטן שהגדיל ומת. ו'קרוביו' טוענים שהיה קטן בשעת המכירה וממילא העיסקה בטילה
והלקוחות טוענים שהיה גדול כדת וכדין, שאין פותחים את הקבר בגלל ג' טעמים. וא' הטעמים הוא משום ניוול המת.
הנתיבות המשפט על אתר, מבאר בהרחבה מדוע נצרכנו לג' טעמים שם. וכותב שטעם ניוול המת הוא איסור רק ליורשיו ולא ללקוחות.

האם ניתן לדייק מכאן, שאין איסור בניוול המת, על מי שלא קרוביו
או שמא נאמר שהתם זה רק לפתוח את הקבר ולבדוק אם הביא סימנים, משא"כ הכא זה לנתח הגופה?

[איני יודע אם זה לגמרי קשור, אך גם אם לא, זהו מענין לענין:]
לפני תקופה שלחתי שאלה להגאון בעמ"ס אורחותיך למדני שליט"א:
כשחייל או אזרח מבחין בערבי [שאין לו נשק ולא סכין וכו'] שמתעלל בגוף של יהודי קדוש אשר כבר נרצח.
א. האם מותר להרוג את אותו ערבי? [זה ברור שאם יש איום מצד הערבי, חייב להורגו, השאלה היא שכאן אין כל איום, אלא התעללות בגופת יהודי, האם זה מתיר הלכתית הריגה של גוי].
ב. אם התשובה שמותר או אף חייב להורגו, האם מותר לעשות כן כשעי"ז תפגע גופת הקדוש? כגון שנוהג ברכב ויכול לדרוס את הערבי אך אז גם יפגע גופו של הקדוש. והיינו באופן שאינו יכול להורגו בדרך אחרת.
ואצרף כאן את תשובתו אלי בקובץ.

גם אם לא נתייחס לשיקולי מדיניות הנוגעים לפיקוח נפש (החובה לבטח שרוצח לא ינוקה בגלל הרגישות לכבוד המת), עדיין יש לשקול אם אין זה דווקא כבוד המת לוודא שרוצחיו יבואו על עונשם.

לכאורה אין קשר בין נתיחת גופה לבין וידוא שרוצחיו יבואו על ענשם.
מה שהנתיבות משפט כותב זה שאיסור הניוול הוא דווקא על קרובים או שבנידון השאלה הניוול זה רק כשהם היורשים?

הנתיבות כותב יורשים ומתכוון קרובים. זה היינו הך.
בשלון השו"ע שם נכתב 'קרוביו'. והנתיבות דיבר בלשון יורשים.

כאן הביא הרבה מקורות להתיר https://www.medethics.org.il/article/%D ... %95%D7%99/.
וע״ע כאן https://www.yeshiva.org.il/midrash/459 ובפרט בסעיף 9 עוד מקורות להתיר.

אגב הלנת המת 'לצורך'.
שמעתי שהיה גאון מפורסם שעיכבו בני משפחתו את קבורתו משך ימים
עד שיובטח מינוי בן הנפטר לרב אחריו.

כך היתה בפטירת הכתב סופר שגדולי תלמידיו מנעו הלויה משך יומיים כדי לוודא שבנו השבט סופר ימלא מקומו [המתחדשים רצו למנות במקומו הרב פייש פישמן ואכמ"ל].