פורום אוצר החכמה

יש להעיר שלשון רש"י
בתענית (כד. ד"ה יומא) 'כגון שצדו בתוך הסל והניחו במים לחיות, כדרך שעושין הדייגין'.

ואילו בב"ק (פא.) כתב
'שלא יפרוס קלע - דרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים...'.

והנה בספר ירמיה (טז, טז) אנו מוצאים חילוק ברור ביניהם:
הִנְנִי שֹׁלֵחַ לדוגים לְדַיָּגִים רַבִּים נְאֻם ה' וְדִיגוּם וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים וְצָדוּם מֵעַל כָּל הַר וּמֵעַל כָּל גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים.
וברש"י שם 'ודיגום - מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו, אף אלו ילכדו אותם שבתוך העיר. ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת, כך אביא עליהם הורגים. ואח"כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי'.

ומעניין שבגמ' לא נזכר [למיטב זכרוני וחיפושי] לשון 'דייגים'.

בתענית אינו רש"י
(ולעצם העניין, יעויין בדף יומי של אתמול)

בברכה המשולשת כתב:בתענית אינו רש"י
(ולעצם העניין, יעויין בדף יומי של אתמול)

אכן י"א שאינו מרש"י.
אולם לשון דייגים אי' ברשב"א ובר"ן בב"ב (כא:).
ושוב מצאתי פסוק מפורש 'וְאָנוּ הַדַּיָּגִים' (ישעיה יט, ח) וכתב שם רש"י 'הדייגים - הם מצרים שצדין דגים מנילוס...'.
ולא באתי אלא להעיר
מדוע רש"י הנ"ל בב"ק נקט
דרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים...'.

במשנה "צדי חיה עופות ודגים", וכדגים הנאחזים במצודה, וציידי חילזון, ומה לא. תמיד הלשון הוא צידה מן הים.

היה מקום לומר שהחילוק בין דייג לצייד דגים הוא שצייד נקרא ע"ש מצודה, דהיינו איזה כלי/מקום סגור שנועד ללכוד את הבע"ח בתוכו, וכמו "ובנה עליה מצודים וחרמים". צוד צדוני כציפור, צמתו בבור חיי. וממילא אם פורש מכמורת או כלוב ותופס דגים באופן זה - נקרא "צייד דגים" ולא "דייג".

משא"כ דייג נקרא ע"ש "דג". והוא הדג בחכה, ופושט ידו בדג עצמו, ישירות.

אמנם צ"ב דא"כ מי שתופס בע"ח בחץ וקשת, לא ייקרא "צייד" [של ציפורים או צבי] אלא ע"ש אותו הבע"ח, צפר, או צבאי, וזה לא שמענו.

וכמו"כ לאידך גיסא נסתר מרש"י [לפני זה שהבאתם] בב"ק פא, א: "ומחכין - ומטילין חכה לצוד דגים".

לכן איני יודע פשר חילוק זה, ע"ש ומתי נקרא "צייד דגים" וע"ש מה ומתי נקרא "דייג".

תלמיד חברים כתב:

בברכה המשולשת כתב:בתענית אינו רש"י

אכן י"א שאינו מרש"י.

למיטב ידיעתי, היום ידוע שאינו מרש"י.