פורום אוצר החכמה

מגילה כט ע"ב:

א''ר יצחק נפחא ר''ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד בשל ר''ח ואחד בכי תשא וא''ר יצחק נפחא ר''ח טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין בהן אחד בעניינו של יום ואחד בדראש חודש ואחד בחנוכה

וכתב הריטב"א:

ואין קורין הכל בספר אחד משום טורח ציבור שיתעכבו כשגוללים אותו

למעשה, בהרבה בתי כנסיות העיסוק עם תורות נוספות לוקח יותר זמן מזמן הגלילה למקום אחר. צריכים להוציא עוד ספר מהארון, לפתוח אותו, להגביה אותו, ולעשות גלילה, ויש בתי כנסיות שאף אומרים "מי שברך" לכל מגביה וגולל.
האם יש מי בפוסקים שדיברו על זה?

לולא דמסתפינא, העניין אינו משך הזמן, אלא שעמום הציבור. כשמעניין - הזמן עובר מהר. הוצאת ספר המלווה בפסוקים וכבוד התורה, וכך הגבהה וגלילה, אינם טורח על הציבור, אלא עוד ועוד מעמדות של עסק וכבוד התורה. משא"כ המתנה חסרת מעש כשהספר נגלל על התיבה.

צופה_ומביט כתב:לולא דמסתפינא, העניין אינו משך הזמן, אלא שעמום הציבור. כשמעניין - הזמן עובר מהר. הוצאת ספר המלווה בפסוקים וכבוד התורה, וכך הגבהה וגלילה, אינם טורח על הציבור, אלא עוד ועוד מעמדות של עסק וכבוד התורה. משא"כ המתנה חסרת מעש כשהספר נגלל על התיבה.

ייש"כ! נשמע טוב.
עוד חשבתי על דרכך, דשמא יש לציבור עוד זכויות כשמנשקים ומלווים עוד ספר לבימה, ואח"כ לארון. וגם כשרואים את האותיות בשעת הגבהה. וכל זה עדיף מלהמתין בשתיקה.

רש"י מגילה כד. ד"ה שלא יפסוק התורגמן

שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה

למעשה, מקור כל הדברים [טורח הציבור בגלילה, ושמשו"כ עדיף להביא עוד תורות, כמש"כ הריטב"א מגילה] בגמרא יומא ע, א, וכך [כמו שפירש במגילה כד, א "לעמוד בשתיקה"] פירש רש"י גם שם.
ומדויק בלשון הגמרא שלא כתבה "טורח הציבור" אלא "כבוד הציבור".

הנה הדברים:

ובעשור של חומש הפקודים קורא על פה: אמאי נגלול וניקרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד ציבור ונייתי אחרינא ונקרי רב הונא בר יהודה אמר משום פגמו של ראשון וריש לקיש אמר משום ברכה שאינה צריכה ומי חיישינן לפגמא והאמר ר' יצחק נפחא דראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין אחת בענינו של יום ואחת של ראש חודש (טבת) ואחת של חנוכה תלתא גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא.

מבואר להדיא בגמרא [מה שכתב הריטב"א במגילה] שעדיף להביא עוד תורות מאשר לגלול, ושהטעם הוא כבוד הציבור [והבינו הראשונים דהיינו טורח הציבור] שייפגע בגלילה [ולא ייפגע - או ייפגע פחות - בהבאת עוד תורות].

ומסביר רש"י מהו כבוד הציבור - וכן במה עדיף הבאת עוד תורות:

מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך.

ודוק.

ואכן ראיתי מביאים את היסוד הזה לגבי כל מיני עניינים כגון אריכות פיוטים או הוספת עליות וכיו"ב שיש שטענו מצד טירחא דציבורא, ודחו שאין בעיית טירחא דציבורא מחמת האריכות, אלא מחמת שיושבים בטלים ודוממים, שזה אינו כבוד הציבור. ולמשל להמתין על החשובים כדי להתחיל חזרת הש"ץ, עיין או"ח קכד, ג. אבל אם שומעים פיוטים או עליות אין זה בכלל טירחא דציבורא [עכ"פ עד גבול מסוים].

עיין עוד בסוטה לט, ב:

אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד צבור.

ופירש רש"י גם שם ש"כבוד" הציבור היינו "טורח" [וגם שם הציור הוא "לעמוד בשתיקה", "מצפים ודוממים"]:

להפשיט את התיבה בצבור - כל זמן שהצבור בבהכ"נ שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת ופורסין בגדים נאים סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה וכשיוצאין משם ונוטלין ס"ת להוליכו לבית המשתמר בו לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור שטורח צבור לעכב שם עם ס"ת אלא מוליך ס"ת לביתו ומניחו והעם יוצאים אחריו [ללוות את הספר, עיין או"ח קמט] ואח"כ הוא בא ומפשיט את התיבה.