בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶם קַלּוּת רֹאשׁ כְּגוֹן: שְׂחוֹק וְהִתּוּל וְשִׂיחָה בְּטֵלָה וכו', וְאֵין מְחַשְּׁבִים בָּהֶם חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן: קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה וּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאֵין מַסְפִּידִים בָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיֶה הַהֶסְפֵּד לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי (ג) הָעִיר, שֶׁכָּל בְּנֵי הָעִיר מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לְהַסְפִּידוֹ.
ההלכה נובעת מהסוגיא במסכת מגילה דף כח ע"א-ע"ב. רש"י על הגמ' מפרש ש"קלות ראש" היינו מעשה שמיקל בקדושת בית הכנסת, ולא רק בשחוק וכדומה. ובשפתי חכמים (הרצל) כתב, שהספד אסור למרות שהוא מצוה.
ולא הבנתי, אם מותר לחשוב חשבונות של מצוה, שהוא רק הכשר מצוה, מדוע אסור לספוד "הספד של יחיד" שהוא מצוה ממש?
ועוד, במה בדיוק הספדים בבית הכנסת מקילים בקדושת בית הכנסת?
ייש"כ