פורום אוצר החכמה

א.
ובשו"ת חתם סופר (ח"א סימן קנז) כתב:
"ביום תשעה באב תקע"א החליתי והוצרכתי לשתות בעוונותי הרבים, והרהרתי בדעתי אם ישאלוני התלמידים המתפללים בבית המדרש שבביתי האם יקראוני להעלות אותי לספר תורה למנחה בקריאת ויחל, מה אשיב להם".

* וכתב החתם סופר: "ונ"ל פשוט דיכולתי לעלות לתורה לקרות ויחל כמו שאר כל אדם... עד כאן לא אמרו הרב מהרי"ק (שורש ט) והבית יוסף (סימן תקסו סע' ד) אלא בב' וה' שמי שאינו מתענה אין אצלו יום תענית ומאי שייטיה [שייכות] דקריאת ויחל לדידיה, וכל שאינו מחוייב בדבר התענית אינו מוציא רבים ידי חובתן. משא"כ בתשעה באב ... תשעה באב יום מועד דפורענות הוא ואפילו אינו מתענה בו מכל מקום מחוייב בקריאת היום".

* ומבואר בדבריו שמאחר ותשעה באב הוא "יום שנתחייב בקריאת התורה שחרית ומנחה", לכן אפילו מי שאינו מתענה בו לא יצא מכלל חיוב זה "דיומא קא גרים", והיינו שתשעה באב הוא "יום מועד". משום כך אפילו אם אינו מתענה בו, מכל מקום מחוייב בקריאת היום, ושפיר יכול לעלות לתורה.

וסיים החתם סופר: "והשתא לפי טעם זה האחרון, לא מבעיא שיכול לעלות לתורה לקרות במנין עשרה המתענים, אלא אפילו צבור שאינם מתענים כלל כגון שכולם קצירי ומריעי [חולים] או בעלי ברית בתשעה באב שנדחה מכל מקום קוראים "ויחל" במנחה דיום הוא שנתחייב בקריאה".

* יחד עם זאת, הסיק החתם סופר: "מכל מקום להלכה אני אומר, ולמעשה צריך מיתון קצת. אבל זה נראה לי ברור להלכה ולמעשה שהחולה שאכל בתשעה באב יכול לעלות לתורה אפילו במנחה, ....
בדברי החתם סופר מתבאר איפוא, שקריאת התורה בתענית ציבור היא חובת היום - ולכן אפילו אם כל הציבור אינו מתענה, מחוייבים בקריאת התורה בגלל היום.

י. עשרה בטבת .
וממוצא הדברים נבוא לדון בגדר קריאת התורה בעשרה בטבת.

ונראה כי לדעת האבודרהם, גם אם בכל תענית יסבור שהקריאה היא משום התענית, בעשרה בטבת ודאי שהקריאה היא בגלל היום, וכמבואר בדבריו שהטעם שצריך להתענות בעשרה בטבת אפילו בשבת הוא משום הכתוב "בעצם היום הזה".....

ומאחר ובעשרה בטבת "היום" הוא הגורם לקריאת התורה, מסתבר שמחוייבים לקרוא בתורה בפרשת "ויחל" גם אם אין עשרה מתענים בבית הכנסת, כי "היום" הוא הגורם לקריאה, וכמבואר לעיל [אות ח] בדעת החתם סופר שאם קריאת התורה בתענית ציבור היא חובת היום, אפילו אם כל הציבור אינו מתענה, מחוייבים בקריאת התורה בגלל היום.
ועוד ע"כ עיין בקישור-
https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... Zvi_Ryzman)

ב.
גזירת הנישואין \ גזירות השניות.וחתונה בעשרה בטבת.
בהספד ודרוש החת"ס בתקנז הוא הוא מספר על המקרה הבא-
...וזהו בעצם אותה החתונה והחופה שקבע היום בעירנו פה ביום עשרה בטבת מפני הלחץ כידוע שהחתן היה נחבא במחבוא כמה ימים מחמת המציק אשר חיפשוהו ממטמונים ובתוך המחבוא השיג כ' רישיון ממקום גבוה ומיהר לעשות החתונה היום שלא יארע לו עוד נזק הנ"ל.
וגם שלא יקדים אחר וישיג מה שהשיג. ע"כ חטיף ובירך ברכת אירוסין אשר לא כדת . זכרנו ימי ענינו ומרודינו אשר היה מימי קדם.....כן אנחנו אנו עתה יצאנו מהחופה ..

* הרקע לסיפור היא הגזירה "גזירת השניות" במורביא בתפ"ז שחששו מריבוי היהודים -וגזרו שרק מי שכבר נשוי נחשב ל "פאמיליאנט" בעל משפחה.ואין רשות להינשא רק לבן אחד מכל משפחה. או באם נפטר אחד מהמשפחה יכול אחד אחר מהמשפחה להינשא במקומו. כמוכ רב העיר יכל לתת 5 רשיונות כאלה - ואולם זה היה כרוך בתשלומים גבוהים. הגזירה נמשכה למעלה ממאה שנה .

וע"ז קונן החת"ס בדרשתו ..."כי צרות רעות עברו ראשינו ונסו ששון ושמחה , הלא עיקר השמחה בעוה"ז היא שמחת חתן וכלה . הלא סגר עלינו 'ואסר לנו הנשואות ' ....

נ,ב
הדרשה שנמצאת באוצר - פורסמה בקובץ המועדים מוריה תשס"ב. הדרשה נעלמה שנים רבות, והיא מימי עלומיו בעודו במורביא ונמצאה לפני כחמישים שנה.

סליחה "חטאנו" של אברהם בר שמואל אחיו של ר יהודה החסיד.
אמנם אין בו דבר מיוחד לעשרה בטבת אבל הוא נמצא בכה"י מיד אחרי הסליחה "אבן הראשה" המיועדת במפורש לעשרה בטבת.
אמנם גם היא מתייחסת לקושי הגלות ובקשת הגאולה באופן כללי
ולא בפרטי הגזירות של צום עשרה בטבת.



מתוך - הברמן, אברהם מאיר
סליחה לעשרה בטבת לר' אברהם בר שמואל
טורי ישורון ח (טבת תשכ"ז) 8-9 תשכ"ז

[b]קינה לעשרה בטבת מהגניזה.[/b]
בסליחות שאנו אומרים בעשרה בטבת ישנם שלושה קטעים :
1. אזכרה במצוק ..בו מפורטים שלושת האירועים שהביאו לצום וגם תאריך הצום.
2. אבן הראשה ...שאין בו דבר המתקשר לאירועים או לתאריך - אלא על צרות הגלות בכלל.
3.אבותי כי בטחו..ובו תאריך הצום, אבל מהאירועים הוא מזכיר רק את "סמך מלך בבל וצר על עיר הקודש"

4. אבל בנוסף לסליחה "חטאנו " שהובאה לעיל יש עוד 'קינה' [מהגניזה] בכ"י לעשרה בטבת שנועדה להיאמר בברכת בונה ירושלים , וגם בה כמו ב'אזכרה' אנו מוצאים את שלושת האירועים והצרות שבשלם נגזרה התענית:

תחילתה " אזכרה ..
נפרץ גדרי\ ונהרס דבירי\ ויהי לאבל כינורי\ בצום העשירי.

פורסם בתרביץ ע"י אבי שמידמן .
https://www.academia.edu/7690224/%D7%90 ... D7%91_2013

יהודהא כתב:א.
ובשו"ת חתם סופר (ח"א סימן קנז) כתב:
"ביום תשעה באב תקע"א החליתי והוצרכתי לשתות בעוונותי הרבים, והרהרתי בדעתי אם ישאלוני התלמידים המתפללים בבית המדרש שבביתי האם יקראוני להעלות אותי לספר תורה למנחה בקריאת ויחל, מה אשיב להם".

* וכתב החתם סופר: "ונ"ל פשוט דיכולתי לעלות לתורה לקרות ויחל כמו שאר כל אדם... עד כאן לא אמרו הרב מהרי"ק (שורש ט) והבית יוסף (סימן תקסו סע' ד) אלא בב' וה' שמי שאינו מתענה אין אצלו יום תענית ומאי שייטיה [שייכות] דקריאת ויחל לדידיה, וכל שאינו מחוייב בדבר התענית אינו מוציא רבים ידי חובתן. משא"כ בתשעה באב ... תשעה באב יום מועד דפורענות הוא ואפילו אינו מתענה בו מכל מקום מחוייב בקריאת היום".

* ומבואר בדבריו שמאחר ותשעה באב הוא "יום שנתחייב בקריאת התורה שחרית ומנחה", לכן אפילו מי שאינו מתענה בו לא יצא מכלל חיוב זה "דיומא קא גרים", והיינו שתשעה באב הוא "יום מועד". משום כך אפילו אם אינו מתענה בו, מכל מקום מחוייב בקריאת היום, ושפיר יכול לעלות לתורה.

וסיים החתם סופר: "והשתא לפי טעם זה האחרון, לא מבעיא שיכול לעלות לתורה לקרות במנין עשרה המתענים, אלא אפילו צבור שאינם מתענים כלל כגון שכולם קצירי ומריעי [חולים] או בעלי ברית בתשעה באב שנדחה מכל מקום קוראים "ויחל" במנחה דיום הוא שנתחייב בקריאה".

* יחד עם זאת, הסיק החתם סופר: "מכל מקום להלכה אני אומר, ולמעשה צריך מיתון קצת. אבל זה נראה לי ברור להלכה ולמעשה שהחולה שאכל בתשעה באב יכול לעלות לתורה אפילו במנחה, ....
בדברי החתם סופר מתבאר איפוא, שקריאת התורה בתענית ציבור היא חובת היום - ולכן אפילו אם כל הציבור אינו מתענה, מחוייבים בקריאת התורה בגלל היום.

י. עשרה בטבת .
וממוצא הדברים נבוא לדון בגדר קריאת התורה בעשרה בטבת.

ונראה כי לדעת האבודרהם, גם אם בכל תענית יסבור שהקריאה היא משום התענית, בעשרה בטבת ודאי שהקריאה היא בגלל היום, וכמבואר בדבריו שהטעם שצריך להתענות בעשרה בטבת אפילו בשבת הוא משום הכתוב "בעצם היום הזה".....

ומאחר ובעשרה בטבת "היום" הוא הגורם לקריאת התורה, מסתבר שמחוייבים לקרוא בתורה בפרשת "ויחל" גם אם אין עשרה מתענים בבית הכנסת, כי "היום" הוא הגורם לקריאה, וכמבואר לעיל [אות ח] בדעת החתם סופר שאם קריאת התורה בתענית ציבור היא חובת היום, אפילו אם כל הציבור אינו מתענה, מחוייבים בקריאת התורה בגלל היום.
ועוד ע"כ עיין בקישור-
https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... Zvi_Ryzman)

ב.
גזירת הנישואין \ גזירות השניות.וחתונה בעשרה בטבת.
בהספד ודרוש החת"ס בתקנז הוא הוא מספר על המקרה הבא-
...וזהו בעצם אותה החתונה והחופה שקבע היום בעירנו פה ביום עשרה בטבת מפני הלחץ כידוע שהחתן היה נחבא במחבוא כמה ימים מחמת המציק אשר חיפשוהו ממטמונים ובתוך המחבוא השיג כ' רישיון ממקום גבוה ומיהר לעשות החתונה היום שלא יארע לו עוד נזק הנ"ל.
וגם שלא יקדים אחר וישיג מה שהשיג. ע"כ חטיף ובירך ברכת אירוסין אשר לא כדת . זכרנו ימי ענינו ומרודינו אשר היה מימי קדם.....כן אנחנו אנו עתה יצאנו מהחופה ..

* הרקע לסיפור היא הגזירה "גזירת השניות" במורביא בתפ"ז שחששו מריבוי היהודים -וגזרו שרק מי שכבר נשוי נחשב ל "פאמיליאנט" בעל משפחה.ואין רשות להינשא רק לבן אחד מכל משפחה. או באם נפטר אחד מהמשפחה יכול אחד אחר מהמשפחה להינשא במקומו. כמוכ רב העיר יכל לתת 5 רשיונות כאלה - ואולם זה היה כרוך בתשלומים גבוהים. הגזירה נמשכה למעלה ממאה שנה .

וע"ז קונן החת"ס בדרשתו ..."כי צרות רעות עברו ראשינו ונסו ששון ושמחה , הלא עיקר השמחה בעוה"ז היא שמחת חתן וכלה . הלא סגר עלינו 'ואסר לנו הנשואות ' ....

נ,ב
הדרשה שנמצאת באוצר - פורסמה בקובץ המועדים מוריה תשס"ב. הדרשה נעלמה שנים רבות, והיא מימי עלומיו בעודו במורביא ונמצאה לפני כחמישים שנה.

לענ"ד אין קשר בין דברי החת"ס בעניין תשעה באב לעניין עשרה בטבת: החת"ס סבור שהקריאה בתורה נובעת לא מהצום שבשעה באב, אלא מכך שתשעה באב קרוי מועד ומועד מחייב קריאה בתורה, וכפי שכבודו כתב שהקריאה בתורה היא חובת היום. ולכן גם מי שלא צם שייך לקריאה בתורה. כי ם הצום וגם הקריאה בתורה הן נגזרות של המועד שאין כל תלות ביניהן.

עשרה בטבת לעומת זאת הוא לא יום שמחייב קריאה בתורה שהרי לא קרוי מועד. הקריאה בתורה ביום זה נובעת מחמת הצום ולכן מי שלא צם אין לו שייכות לקריאה, כי הקריאה שנובעת מחמת הצום תלויה בצום.

נקודה נוספת יש בעשרה בטבת שלא קשורה להנ"ל: הצום הקבוע בעשרה בטבת לא נדחה ליום אחר דכתיב בעצם היום הזה.[/quote]