פורום אוצר החכמה

יוצא פוניבז' כתב:ובאמת עיקר דין כתמים נאמר על דם שנמצא שאינו ודאי מגופה, ולכן כתוב שא"א לתלות בבעלת הכתם מחמת שהיא רק ספק מגופה (אף שאין שום תליה), וזה עצמו סיבה להתיר ולא רק מצד חסרון ההרגשה, עי' קובץ תשובות לגריש"א ח"א סי' פד,
וב'כתמים' שלנו שהם נמצאים דרך ראייה גמורה, לכאו' אם חוששים בכל דם וסת להרגשה, ה"ה שהיה צריך לחוש גם בהם, וכמו שחוששים גם בדם על עד אפי' כחרדל משום דחזקת דם שבא בהרגשה אפי' מעט, וצ"ע.

יוצא פוניבז' כתב:[...
לפי"ז דם שנמצא על עד אפשר ג"כ להתיר (בזמנינו שאין שום סיבה להסתפק שמא בדיוק אז הרגישה)

יוסף חיים אוהב ציון כתב:ר' יעקב עדס האריך בזה בשם הגריש"א ואינו תח"י כעת.

יוצא פוניבז' כתב:

איתן נוי כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

זיז שדי כתב:

איתן נוי כתב:1. אשה שראתה כתם על דבר שאינו מקבל טומאה, עד איזה גודל של כתם עדיין נידון כדין כתם (דרבנן). ומעבר לכך יהיה נידון כדין שופעת?
2. מה/מי המקור לכך שעד ג' גריסים נידונת ככתם, ומעבר לכך כבר בגדר שופעת?

אני קיבלתי שגודל מטבע של חצי דולר כבר נחשב שופעת, אך הרבה מורים כאן שכל אישה יודעת בעצמה מה נחשב שפיעתה, ועד אז נחשבת ככתם

וי"א אומרים טלכרט.

יש מקורות לנ"ל או המצאות?
שמעתי ממו"ץ אחד ששיעור זה של ג' גריסים הוא מהרב בן ציון מוצפי שליט"א. וכי לפניו מה היה?

זו בעיה קשה וידועה, ובקצרה:
הרי היום אין הרגשות, ואעפ"כ מטמאים כל דם וסת, כי אומרים שהיום קהו הרגשות וארגשה ולא אדעתה,
אז אם רוצים לטהר מה שנקרא היום כתם, גם במקום שהוא ודאי מגופה,
חייבים למצוא לו איזה הגדרה שלא יהיה נקרא דם וסת, אז כל אחד בא בשיעור שנראה לו
זה חצי טלכרט, זה ג' גריסים, (ויש גם את מי שנתן שיעור גדול יותר והורה גם שבשעה"ד אפשר להחליף בגדים בתכיפות גדולה כדי שלא יגיע ל"שיעור האסור")

ובאמת עיקר דין כתמים נאמר על דם שנמצא שאינו ודאי מגופה, ולכן כתוב שא"א לתלות בבעלת הכתם מחמת שהיא רק ספק מגופה (אף שאין שום תליה), וזה עצמו סיבה להתיר ולא רק מצד חסרון ההרגשה, עי' קובץ תשובות לגריש"א ח"א סי' פד,
וב'כתמים' שלנו שהם נמצאים דרך ראייה גמורה, לכאו' אם חוששים בכל דם וסת להרגשה, ה"ה שהיה צריך לחוש גם בהם, וכמו שחוששים גם בדם על עד אפי' כחרדל משום דחזקת דם שבא בהרגשה אפי' מעט, וצ"ע.

יוצא פוניבז' כתב:זו בעיה קשה וידועה, ובקצרה:
הרי היום אין הרגשות, ואעפ"כ מטמאים כל דם וסת, כי אומרים שהיום קהו הרגשות וארגשה ולא אדעתה,
אז אם רוצים לטהר מה שנקרא היום כתם, גם במקום שהוא ודאי מגופה,
חייבים למצוא לו איזה הגדרה שלא יהיה נקרא דם וסת, אז כל אחד בא בשיעור שנראה לו
זה חצי טלכרט, זה ג' גריסים, (ויש גם את מי שנתן שיעור גדול יותר והורה גם שבשעה"ד אפשר להחליף בגדים בתכיפות גדולה כדי שלא יגיע ל"שיעור האסור")

ובאמת עיקר דין כתמים נאמר על דם שנמצא שאינו ודאי מגופה, ולכן כתוב שא"א לתלות בבעלת הכתם מחמת שהיא רק ספק מגופה (אף שאין שום תליה), וזה עצמו סיבה להתיר ולא רק מצד חסרון ההרגשה, עי' קובץ תשובות לגריש"א ח"א סי' פד,
וב'כתמים' שלנו שהם נמצאים דרך ראייה גמורה, לכאו' אם חוששים בכל דם וסת להרגשה, ה"ה שהיה צריך לחוש גם בהם, וכמו שחוששים גם בדם על עד אפי' כחרדל משום דחזקת דם שבא בהרגשה אפי' מעט, וצ"ע.

כדכד כתב:

יוצא פוניבז' כתב:[...
לפי"ז דם שנמצא על עד אפשר ג"כ להתיר (בזמנינו שאין שום סיבה להסתפק שמא בדיוק אז הרגישה)

דם שנמצא על עד אין מתירים לא מפני שחזקתו שבא מגופה אלא מפני דילמא ארגשה ולאו אדעתה כי היתה עסוקה בבדיקה וזו לא סברא ששייך לומר אותו באופן הזה (שתלתה ההרגשה בבדיקה) כאשר מדובר בבגד ולא בדם שנמצא בשעת בדיקה

זיז שדי כתב:כבר זעקתי כמה פעמים שהרגשה שלא מרגישים איננה הרגשה, וטעם שלא טועמים איננו טעם.
וכבר מטו בה משמיה דבעל בדי השולחן הכ"מ זללה"ה שהרבה פעמים נסמך על כך להתיר שאלות.
ובאמת תמיד אמרתי להקל בראיה יותר מכתם, דכתם יותר מכגריס נאסר במנין ואילו ראיה על בגד צבוע או שאמק"ט מעולם לא נאסר שלא בהרגשה. ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.
ועיין קונטרס שתילי זתים מה שחידשתי בשיטת הרב סופר הארץ דלא גזרו דצריך תליה בדבר המצוי על פחות מגריס. וע"ז סמכו כל נשי דידן דאין מאכולות מצויות ביניהם כלל.
ובאמת כל מורה מורה כפי דעתו, וכבר הורה לנו רבי על כתם אחד שהתיר לאישה מ5 towns אבל אם היתה מלייקוואד היה מורה לאסור. ולהפך משיטת הגמרא דמחמירים במקום שאינם בני תורה. ונהרא נהרא ופשטיה

יוצא פוניבז' כתב:

איתן נוי כתב:אני רק לא מבין מה כל הפלפולים השונים עונים על דבר מה פשוט ששאלתי לעיל?

לפי מה שביארתי אכן אין מקור לכל השיעורים הללו, ובכל מקרה צריך לאסור. (זו גם שיטת הגרמ"ש קליין שליט"א).

יוצא פוניבז' כתב:

זיז שדי כתב:כבר זעקתי כמה פעמים שהרגשה שלא מרגישים איננה הרגשה, וטעם שלא טועמים איננו טעם.
וכבר מטו בה משמיה דבעל בדי השולחן הכ"מ זללה"ה שהרבה פעמים נסמך על כך להתיר שאלות.
ובאמת תמיד אמרתי להקל בראיה יותר מכתם, דכתם יותר מכגריס נאסר במנין ואילו ראיה על בגד צבוע או שאמק"ט מעולם לא נאסר שלא בהרגשה. ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.
ועיין קונטרס שתילי זתים מה שחידשתי בשיטת הרב סופר הארץ דלא גזרו דצריך תליה בדבר המצוי על פחות מגריס. וע"ז סמכו כל נשי דידן דאין מאכולות מצויות ביניהם כלל.
ובאמת כל מורה מורה כפי דעתו, וכבר הורה לנו רבי על כתם אחד שהתיר לאישה מ5 towns אבל אם היתה מלייקוואד היה מורה לאסור. ולהפך משיטת הגמרא דמחמירים במקום שאינם בני תורה. ונהרא נהרא ופשטיה

לא דברתי לשיטה זו שאין לנו היום נדה דאורייתא.
(אגב לשיטתך תוכל בכל דם וסת ללבוש בגד צבעוני ולהיפטר מז' נקיים וטבילה).

זיז שדי כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

איתן נוי כתב:אני רק לא מבין מה כל הפלפולים השונים עונים על דבר מה פשוט ששאלתי לעיל?

לפי מה שביארתי אכן אין מקור לכל השיעורים הללו, ובכל מקרה צריך לאסור. (זו גם שיטת הגרמ"ש קליין שליט"א).

אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה.

זיז שדי כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

זיז שדי כתב:כבר זעקתי כמה פעמים שהרגשה שלא מרגישים איננה הרגשה, וטעם שלא טועמים איננו טעם.
וכבר מטו בה משמיה דבעל בדי השולחן הכ"מ זללה"ה שהרבה פעמים נסמך על כך להתיר שאלות.
ובאמת תמיד אמרתי להקל בראיה יותר מכתם, דכתם יותר מכגריס נאסר במנין ואילו ראיה על בגד צבוע או שאמק"ט מעולם לא נאסר שלא בהרגשה. ויציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.
ועיין קונטרס שתילי זתים מה שחידשתי בשיטת הרב סופר הארץ דלא גזרו דצריך תליה בדבר המצוי על פחות מגריס. וע"ז סמכו כל נשי דידן דאין מאכולות מצויות ביניהם כלל.
ובאמת כל מורה מורה כפי דעתו, וכבר הורה לנו רבי על כתם אחד שהתיר לאישה מ5 towns אבל אם היתה מלייקוואד היה מורה לאסור. ולהפך משיטת הגמרא דמחמירים במקום שאינם בני תורה. ונהרא נהרא ופשטיה

לא דברתי לשיטה זו שאין לנו היום נדה דאורייתא.
(אגב לשיטתך תוכל בכל דם וסת ללבוש בגד צבעוני ולהיפטר מז' נקיים וטבילה).

כבר דנו בזה הרבה, אך למען האמת דנתי לפני רבותי שבגד צבוע ודבר שאמק"ט לא יתיר אלא מה שבתוך הבגד ומעליו, אך מה שמעל דמעל, וכ"ש מה שעל הגוף וכו' לעולם לא יותר ע"י כך, ובכל וסת ממש יהיה הרבה בכל מיני מקומות שלא יהיה אפשר להתיר, וכבר דנו בזה שתחליף כל דקה שלא יהיה כגריס. אך למען האמת בראיה אמיתית כל טצדקי לא יועיל ובכתם כמעט תמיד יש עשרות צירופים לקולא באיסור דרבנן, ותלוי מי שואלים, (כשמלמדים פה בלייקוואוד אומרים שלעולם אין לאסור כשיש צדדים להקל אלא לשלוח לחכם אחר ואם הוא רוצה להחמיר ע"ע הרשות בידו) אך יודעני שבארץ הרבה מחמירים ביותר והרבה מקילים וכל לבבות דורש ה' ועיין חולין נו א

זיז שדי כתב:הרי היום אין הרגשות, ואעפ"כ מטמאים כל דם וסת, כי אומרים שהיום קהו הרגשות וארגשה ולא אדעתה,
אז אם רוצים לטהר מה שנקרא היום כתם, גם במקום שהוא ודאי מגופה,
חייבים למצוא לו איזה הגדרה שלא יהיה נקרא דם וסת, אז כל אחד בא בשיעור שנראה לו
זה חצי טלכרט, זה ג' גריסים, (ויש גם את מי שנתן שיעור גדול יותר והורה גם שבשעה"ד אפשר להחליף בגדים בתכיפות גדולה כדי שלא יגיע ל"שיעור האסור")

ובאמת עיקר דין כתמים נאמר על דם שנמצא שאינו ודאי מגופה, ולכן כתוב שא"א לתלות בבעלת הכתם מחמת שהיא רק ספק מגופה (אף שאין שום תליה), וזה עצמו סיבה להתיר ולא רק מצד חסרון ההרגשה, עי' קובץ תשובות לגריש"א ח"א סי' פד,
וב'כתמים' שלנו שהם נמצאים דרך ראייה גמורה, לכאו' אם חוששים בכל דם וסת להרגשה, ה"ה שהיה צריך לחוש גם בהם, וכמו שחוששים גם בדם על עד אפי' כחרדל משום דחזקת דם שבא בהרגשה אפי' מעט, וצ"ע.
כבר זעקתי כמה פעמים שהרגשה שלא מרגישים איננה הרגשה, וטעם שלא טועמים איננו טעם.

תורת המן כתב:אינו אמת כלל. ואדרבה רוב רובם של נשים מרגישים הרגשות שונות. רק כבא לימדו "שאין לנו הרגשות", וע"כ כשרוב רובו של נשים אומרים מרגשים, אומרים המורים "אי אפשר, שהרגשה הוא דבר שאינו במציאות", ומסבירים איך שבעצם אי"ז הרגשה, ואינו אלא נערווען וכו'.

(וידעתי גם ידעתי דברי השב יעקב ושאר האחרונים המאריכים בזה. ובלי להכנס למחקר של השב יעקב, אם מקבלים אנו את דבריו שהמציאות נשתנה מזמן הגמ', אנו יכולין ג"כ לקבל ההפך, שמאז עד עתה נשתנה המציאות. וא"כ שאלה זו צריך להתדיינות מחדש ע"פ הנתונים, ובאמת א' עשה מחקר כזה, ורוב נשים היום מרגישים א' ממיני ההרגשות. ואם מישהו מתעניין בזה, אעלה זה לכאן).

יוצא פוניבז' כתב:

כדכד כתב:

יוצא פוניבז' כתב:[...
לפי"ז דם שנמצא על עד אפשר ג"כ להתיר (בזמנינו שאין שום סיבה להסתפק שמא בדיוק אז הרגישה)

דם שנמצא על עד אין מתירים לא מפני שחזקתו שבא מגופה אלא מפני דילמא ארגשה ולאו אדעתה כי היתה עסוקה בבדיקה וזו לא סברא ששייך לומר אותו באופן הזה (שתלתה ההרגשה בבדיקה) כאשר מדובר בבגד ולא בדם שנמצא בשעת בדיקה

מעולם היא לא הרגישה, למה שתרגיש בדיוק מתי שהיא בודקת?

אם אתה מטמא כל דם וסת מצד שמא ארגשה ולאו אדעתה (מפני שנתקהו החושים), וכן מטמא טיפת דם כחרדל על עד מפני שאין לך הוכחה מדלא ארגשה (דשמא הבדיקה גרמה לה לטעות), וחזקת דם שבא בהרגשה, אז גם בכתמי זמנינו תוכל לומר שחזקת דם שבא בהרגשה וארגשה ולאו אדעתה.

תורת המן כתב:

זיז שדי כתב:הרי היום אין הרגשות, ואעפ"כ מטמאים כל דם וסת, כי אומרים שהיום קהו הרגשות וארגשה ולא אדעתה,
אז אם רוצים לטהר מה שנקרא היום כתם, גם במקום שהוא ודאי מגופה,
חייבים למצוא לו איזה הגדרה שלא יהיה נקרא דם וסת, אז כל אחד בא בשיעור שנראה לו
זה חצי טלכרט, זה ג' גריסים, (ויש גם את מי שנתן שיעור גדול יותר והורה גם שבשעה"ד אפשר להחליף בגדים בתכיפות גדולה כדי שלא יגיע ל"שיעור האסור")

ובאמת עיקר דין כתמים נאמר על דם שנמצא שאינו ודאי מגופה, ולכן כתוב שא"א לתלות בבעלת הכתם מחמת שהיא רק ספק מגופה (אף שאין שום תליה), וזה עצמו סיבה להתיר ולא רק מצד חסרון ההרגשה, עי' קובץ תשובות לגריש"א ח"א סי' פד,
וב'כתמים' שלנו שהם נמצאים דרך ראייה גמורה, לכאו' אם חוששים בכל דם וסת להרגשה, ה"ה שהיה צריך לחוש גם בהם, וכמו שחוששים גם בדם על עד אפי' כחרדל משום דחזקת דם שבא בהרגשה אפי' מעט, וצ"ע.
כבר זעקתי כמה פעמים שהרגשה שלא מרגישים איננה הרגשה, וטעם שלא טועמים איננו טעם.

אינו אמת כלל. ואדרבה רוב רובם של נשים מרגישים הרגשות שונות. רק כבא לימדו "שאין לנו הרגשות", וע"כ כשרוב רובו של נשים אומרים מרגשים, אומרים המורים "אי אפשר, שהרגשה הוא דבר שאינו במציאות", ומסבירים איך שבעצם אי"ז הרגשה, ואינו אלא נערווען וכו'.

(וידעתי גם ידעתי דברי השב יעקב ושאר האחרונים המאריכים בזה. ובלי להכנס למחקר של השב יעקב, אם מקבלים אנו את דבריו שהמציאות נשתנה מזמן הגמ', אנו יכולין ג"כ לקבל ההפך, שמאז עד עתה נשתנה המציאות. וא"כ שאלה זו צריך להתדיינות מחדש ע"פ הנתונים, ובאמת א' עשה מחקר כזה, ורוב נשים היום מרגישים א' ממיני ההרגשות. ואם מישהו מתעניין בזה, אעלה זה לכאן).

וכמו שבאנשים אם נשאול לכמה בני אדם איך תרגיש בהתחלת הטלת מי רגלים המשכיל המבין דבר יאמר שמרגיש שנפתח המקום והמי רגלים יוצאים ורווח לו ומי שאינו מבין לא יאמר רק שמרגיש שמי רגלים מתחילים לצאת כמו כן הנשים האלה אינן מבינות זאת אבל פשיטא שלכולן כן הוא רק גם זה מובן שאין כל הטבעיות שוות יש שקלה אצלן הפתיחה ויש שקשה להן הפתיחה כמו בלידה יש נשים שבנקל יולדות ויש שבכבידות ואין נ"מ רק בין רב למעט אבל לכולן יש הרגשת פתיחת פי המקור בהתחלת ראייתן זולת אם יש לה מחלה בקשרי האם כשנתרופפו הקשרים אז יכול להיות שיוצא הדם בלא הרגשה וכמו במי רגלים כשנתרופף כיס השתן משתין ואינו מרגיש ולזה צריך רפואות לחזק הקשרים כאשר ראינו כמה פעמים כמו כן בראיית דמים אבל בבריאות יש לכולן הרגשה זו והאינן מבינות או שטבען קלה אומרות שמרגישות רק זיבת דם נדה אבל באמת זהו ממש הרגשה זו:

..והביא מ"ש הערוה"ש דהבל יפצה פי הנשים האלה ולא ידעו מאי קאמרי ולכולן יש הרגשה של פתיחת פי המקור בתחילת ראייתן, ולכן מקילין בכתמים שממש לא הרגישה כלום.
אכן חזקו דבריהן באומרם שאפי' זיבת דבר לח אינם מרגישים עכ"פ לא יותר מרטיבת המקום אחרי יציאת הדם מגופן, ואלה ההרגשות שהיא מבחנת שהיא עומדת לקבל הוסת, אין זה אלא בגדר וסת לא הרגשה, ומעתה א"נ דהרגשה ודאי תניא בטומאת נדה באמת טעמא בעי היאך משכח"ל לפי האמור שתהי' נדה מה"ת...

זיז שדי כתב:

תורת המן כתב:אינו אמת כלל. ואדרבה רוב רובם של נשים מרגישים הרגשות שונות. רק כבא לימדו "שאין לנו הרגשות", וע"כ כשרוב רובו של נשים אומרים מרגשים, אומרים המורים "אי אפשר, שהרגשה הוא דבר שאינו במציאות", ומסבירים איך שבעצם אי"ז הרגשה, ואינו אלא נערווען וכו'.

(וידעתי גם ידעתי דברי השב יעקב ושאר האחרונים המאריכים בזה. ובלי להכנס למחקר של השב יעקב, אם מקבלים אנו את דבריו שהמציאות נשתנה מזמן הגמ', אנו יכולין ג"כ לקבל ההפך, שמאז עד עתה נשתנה המציאות. וא"כ שאלה זו צריך להתדיינות מחדש ע"פ הנתונים, ובאמת א' עשה מחקר כזה, ורוב נשים היום מרגישים א' ממיני ההרגשות. ואם מישהו מתעניין בזה, אעלה זה לכאן).

כבר נלחמנו בזה אז. וכן לפי שיטתך (ע"פ הבנתך באג"מ) יש לכל נשים הרגשה ואכמ"ל

כדכד כתב:באשר למש"כ כת"ר:

אם אתה מטמא כל דם וסת מצד שמא ארגשה ולאו אדעתה (מפני שנתקהו החושים), וכן מטמא טיפת דם כחרדל על עד מפני שאין לך הוכחה מדלא ארגשה (דשמא הבדיקה גרמה לה לטעות), וחזקת דם שבא בהרגשה, אז גם בכתמי זמנינו תוכל לומר שחזקת דם שבא בהרגשה וארגשה ולאו אדעתה.

איני מבין כלל. בכל דם שיש לי סיבה להניח שהרגישה ולא שמה לב יש לאסור אבל למה זו סיבה לומר שחזקה שכל דם בא בהרגשה?

יוצא פוניבז' כתב:

זיז שדי כתב:

תורת המן כתב:אינו אמת כלל. ואדרבה רוב רובם של נשים מרגישים הרגשות שונות. רק כבא לימדו "שאין לנו הרגשות", וע"כ כשרוב רובו של נשים אומרים מרגשים, אומרים המורים "אי אפשר, שהרגשה הוא דבר שאינו במציאות", ומסבירים איך שבעצם אי"ז הרגשה, ואינו אלא נערווען וכו'.

(וידעתי גם ידעתי דברי השב יעקב ושאר האחרונים המאריכים בזה. ובלי להכנס למחקר של השב יעקב, אם מקבלים אנו את דבריו שהמציאות נשתנה מזמן הגמ', אנו יכולין ג"כ לקבל ההפך, שמאז עד עתה נשתנה המציאות. וא"כ שאלה זו צריך להתדיינות מחדש ע"פ הנתונים, ובאמת א' עשה מחקר כזה, ורוב נשים היום מרגישים א' ממיני ההרגשות. ואם מישהו מתעניין בזה, אעלה זה לכאן).

כבר נלחמנו בזה אז. וכן לפי שיטתך (ע"פ הבנתך באג"מ) יש לכל נשים הרגשה ואכמ"ל

אין נפק"מ איך נגדיר את ההרגשות היום, ברור לכל שאשה רגילה אינה מבחינה בהם, גם אם בתת מודע כזו או אחר היא 'מרגישה', ממילא א"א להתיר ראיות קטנות מצד שלא הרגישה, שהרי אינה מבחינה בהרגשות כלל ואינה יודעת אם היתה הרגשה או לא.

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יז

נשים שאין להן שום הרגשה ביציאת הדמים הוא דבר שלא מצוי כלל, וגם שאינן מבינות (שהזכיר ערוך השולחן בסימן קפ"ג סעיף ס"א) הוא אינו מצוי כלל, דהרי חזינן דיודעות בדיוק מתי נעשו נדות וכן יודעות כשסותרות ספירתן. והאין יודעות הוא רק מה הן מרגישות, אם פתיחת פי המקור או פתיחת הפרוזדור. וגם הרבה נשים מרגישות כחולות מזה, כדאיתא בכתובות דף ס"ג ע"ב בתוד"ה אלא. ואולי אף מיעוט ליכא שאין מרגישות כלל ואין יודעות שנעשו נדות, שלכן מקילין בכתמים שממש לא הרגישו כלום.

יוצא פוניבז' כתב:

איתן נוי כתב:אני רק לא מבין מה כל הפלפולים השונים עונים על דבר מה פשוט ששאלתי לעיל?

לפי מה שביארתי אכן אין מקור לכל השיעורים הללו, ובכל מקרה צריך לאסור. (זו גם שיטת הגרמ"ש קליין שליט"א).

תורת המן כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

זיז שדי כתב:

תורת המן כתב:אינו אמת כלל. ואדרבה רוב רובם של נשים מרגישים הרגשות שונות. רק כבא לימדו "שאין לנו הרגשות", וע"כ כשרוב רובו של נשים אומרים מרגשים, אומרים המורים "אי אפשר, שהרגשה הוא דבר שאינו במציאות", ומסבירים איך שבעצם אי"ז הרגשה, ואינו אלא נערווען וכו'.

(וידעתי גם ידעתי דברי השב יעקב ושאר האחרונים המאריכים בזה. ובלי להכנס למחקר של השב יעקב, אם מקבלים אנו את דבריו שהמציאות נשתנה מזמן הגמ', אנו יכולין ג"כ לקבל ההפך, שמאז עד עתה נשתנה המציאות. וא"כ שאלה זו צריך להתדיינות מחדש ע"פ הנתונים, ובאמת א' עשה מחקר כזה, ורוב נשים היום מרגישים א' ממיני ההרגשות. ואם מישהו מתעניין בזה, אעלה זה לכאן).

כבר נלחמנו בזה אז. וכן לפי שיטתך (ע"פ הבנתך באג"מ) יש לכל נשים הרגשה ואכמ"ל

אין נפק"מ איך נגדיר את ההרגשות היום, ברור לכל שאשה רגילה אינה מבחינה בהם, גם אם בתת מודע כזו או אחר היא 'מרגישה', ממילא א"א להתיר ראיות קטנות מצד שלא הרגישה, שהרי אינה מבחינה בהרגשות כלל ואינה יודעת אם היתה הרגשה או לא.

אין כוונתי כלל ל"תת מודע", (למדתי מילה חדשה היום!), רק פשוטו כמשמעו רוב ככל נשים מרגישות דבר בגופה כשהם רואים, אם זיבת דבר לח אם דברים הנקראים וסתות הגוף, באופן שכל אשה יודעת בעצמה שהיא היא עת וסתה. ואינו דומה כלל למציאת הכתם. וכל מה שהורגלנו דאינם מרגישים, הוא מפני שאנו למידים אותם דצריך לזעזוע גוף ממש כמו בשעת רעידת אדמה, או פתיחת פי המקור כמו בשעת לידה, ולא היא.

איתן נוי כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

איתן נוי כתב:אני רק לא מבין מה כל הפלפולים השונים עונים על דבר מה פשוט ששאלתי לעיל?

לפי מה שביארתי אכן אין מקור לכל השיעורים הללו, ובכל מקרה צריך לאסור. (זו גם שיטת הגרמ"ש קליין שליט"א).

מה זה בכל מקרה? מעבר לגריס ועוד על דבר שאינו מקבל טומאה אתה כבר רוצה לאסור מדין שופעת?
לא שמעתי מו"ץ שאוסר בשיעור זה מדין שופעת.

איתן נוי כתב:אכן כפי שאמרתי שאר המוצי"ם מתירים.

יוצא פוניבז' כתב:לפי"ז דם שנמצא על עד אפשר ג"כ להתיר (בזמנינו שאין שום סיבה להסתפק שמא בדיוק אז הרגישה)

פלוריש כתב:

יוצא פוניבז' כתב:לפי"ז דם שנמצא על עד אפשר ג"כ להתיר (בזמנינו שאין שום סיבה להסתפק שמא בדיוק אז הרגישה)

מה כת"ר עונה על הטענה הזאת?

יוצא פוניבז' כתב:

פלוריש כתב:

יוצא פוניבז' כתב:לפי"ז דם שנמצא על עד אפשר ג"כ להתיר (בזמנינו שאין שום סיבה להסתפק שמא בדיוק אז הרגישה)

מה כת"ר עונה על הטענה הזאת?

ששניהם אסורים...