פורום אוצר החכמה

במ"ב סי' שיח סק"א:
המבשל וכו' - אחד המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם את המים [ר"ל אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול, וה"ה חלב, מכל מקום חייב כיון דמשתבח ע"י הבישול]. עכ"ל (הסוגריים הם במ"ב).
ולהלכה בבישל במזיד למחבר אסור לו לעולם ולאחרים עד מוצ"ש, ולהגר"א (הו"ד במ"ב סק"ז) גם לו מותר במוצ"ש.

א. יל"ע באופן שבישל במזיד ירק חי [ר"ל שיכול להאכל גם בלא בישול], ונתקלקל קצת ע"י הבישול, באופן שהיה יותר טעים אם לא היה מבשל?

ב. יל"ע כשלאחרים הבישול קלקל את הטעם, אך למבשל עצמו נעשה משובח, וכגון הדוגמא שהביא המ"ב, שבישל חלב, ואחרים אוהבים יותר את החלב כשהוא קר, האם אסור לאחרים בשבת?

ג. איני יודע מה היה בזמן הפוסקים, אבל בזמנינו אין ניכר שבח במים או בחלב לאחר שבישלו אותם והצטננו, וא"כ בשלמא בעודם חמים, ניכר השבח, אך לאחר שהצטננו, מדוע יאסרו מדין מעשה שבת, הלא לא ניכר השבח שנעשה ע"י המלאכה?

אשמח לקבל תשובות מרבני הפורום.

ג. בחלב ניכר השבח, שהרי נעשה עב קצת, שהנסיובי דחלבא מתאדה מחמת הרתיחה, וניכר יותר שומן החלב שבתערובת. אבל במים, אם לא שהרתיחם לצורך בריאות, כמו שמצוי לפעמים, נראה דאין ניכר בהם שבח הבישול, לאחר שנצטננו. היכן מפורש שגם אם הצטננו אסורים לבו ביום. אני לא זוכר אם מפורש דבר כזה, ואשמח אם מר יוכל לציין את המקור.

HaimL כתב:ג. בחלב ניכר השבח, שהרי נעשה עב קצת, שהנסיובי דחלבא מתאדה מחמת הרתיחה, וניכר יותר שומן החלב שבתערובת. אבל במים, אם לא שהרתיחם לצורך בריאות, כמו שמצוי לפעמים, נראה דאין ניכר בהם שבח הבישול, לאחר שנצטננו. היכן מפורש שגם אם הצטננו אסורים לבו ביום. אני לא זוכר אם מפורש דבר כזה, ואשמח אם מר יוכל לציין את המקור.

1. לכאורה אין ניכר כן בחלב של זמנינו, [נסה לבשל חלב ואח"כ תראה], ועכ"פ כמדומה שאינו משתבח יותר לאחר הצינון.
2. כך הבינותי מסתימת המ"ב [שלא כתב שאסורים רק בעודם חמים], ויתכן ששגיתי [והיה פשוט למ"ב שאיסורם רק בעודם חמים]. ואדרבה, אשמח למצוא מי שכתב כן להדיא.