פורום אוצר החכמה

בשיעור אורך החוטין, מצינו כמה שיטות בראשונים, לדינא הובאו בשו"ע (י"א ד), שתי שיטות, שיטה ראשונה ד' גודלין, שיטה שניה י"ב גודלין.

השיעור ניתן בשמונת החוטים, המכונים גם ראשים, ולא בארבעת החוטים. כך שבפועל, כל חוט מארבעת החוטין שיעורו כפול.

וכאן הבן שואל, האם אפשר לצרף מראש אחד של חוט לראשו השני?

כלומר אם אחרי הקשירה יש בראש אחד י' גודלין בלבד, אבל בראש השני יש עשרים גודלין, האם שפיר דמי?

בהמשך אבאר צדדי השאלה.

חיפשתי באוצר ולא מצאתי מאום !

(ראיתי את החזו"א ג ס"ק יד, אבל אינו ענין לכאן, הוא מתכוון שאת השיעור של י"ב גודלין למשל א"א לצרף משני ראשין)

לע"ע לא הבנתי כ"כ על מה הוטבעו אדני הספק, כיון שכל השיעור לא נאמרה על הכפל רק כל גדיל כמו שהוא. אך ב' הערות:

א. שיטת ר"ת [תוס' מנחות לח. ומשם לשו"ע סי' יב] "ולרבנו תם לא מכשירים אלא בנשתירו ב׳ חוטין שלמים, דהינו ארבע ראשים שכל אחד מהראשים ארך י״ב גודלים אז מכשירים כשנתפסקו השני חוטין אחרים אם נשתיר בהם כדי עניבה, אבל אם נפסקו ג׳ חוטין, אף על פי שנשתיר בהם כדי עניבה פסולים". ולהצד דמצטרפין הצדדים, צ"ל דאיירי שכל החוטין י"ב בצמוצם דאל"ה אפי' אם נפסק ג' יש להכשיר מצד השני.

ב. כל טעם השיעור של 'י"ב גודלין' הוא משום הדין של שליש גדיל שני שליש ענף. ר"ל דשיעור הקשר והחוליות הוא ד' גודלין ושיעור הציציות היוצאים ב' שלישים יותר. וא"כ בודאי השיעור של י"ב ניתנה לאחר שכבר קשר הקשר והחוליות, ולאחר מכן למנות ב' שלישים יותר לכל פתיל ופתיל.

אין בכ"ז מופת חותך, ובאתי רק להעיר.

תורת המן כתב:לע"ע לא הבנתי כ"כ על מה הוטבעו אדני הספק, כיון שכל השיעור לא נאמרה על הכפל רק כל גדיל כמו שהוא. אך ב' הערות:

א. שיטת ר"ת [תוס' מנחות לח. ומשם לשו"ע סי' יב] "ולרבנו תם לא מכשירים אלא בנשתירו ב׳ חוטין שלמים, דהינו ארבע ראשים שכל אחד מהראשים ארך י״ב גודלים אז מכשירים כשנתפסקו השני חוטין אחרים אם נשתיר בהם כדי עניבה, אבל אם נפסקו ג׳ חוטין, אף על פי שנשתיר בהם כדי עניבה פסולים". ולהצד דמצטרפין הצדדים, צ"ל דאיירי שכל החוטין י"ב בצמוצם דאל"ה אפי' אם נפסק ג' יש להכשיר מצד השני.

ב. כל טעם השיעור של 'י"ב גודלין' הוא משום הדין של שליש גדיל שני שליש ענף. ר"ל דשיעור הקשר והחוליות הוא ד' גודלין ושיעור הציציות היוצאים ב' שלישים יותר. וא"כ בודאי השיעור של י"ב ניתנה לאחר שכבר קשר הקשר והחוליות, ולאחר מכן למנות ב' שלישים יותר לכל פתיל ופתיל.

אין בכ"ז מופת חותך, ובאתי רק להעיר.

תודה על התגובה החשובה.

א. צודק לגמרי.
ב. בחרת את ר"ת של י"ב גודלין, וגם ע"ז י"ל, אבל להקל על השאלה נדון בשיטת רש"י, שמה שאמרו "משולשת ארבע" (מנחות מ"א ב) היינו ארבע גודלים בפתילים.

הסיבה שמביאה אותי להסתפק, שהרי כל ענין כפילת החוטים מארבע לשמונה, אינו מדאורייתא אלא מנהג אמוראים (מנחות מב א) וראה תוס' תחילת התכלת: ומה שאנו כופלים הארבע לשמונה סמכינן וכו'... (אמנם ראיתי מביאים מספרי ול"ע כראוי). ואיך יתכן ששיעור ד' גודלין למשל, שי"ס שהוא מה"ת (וי"ח) איך יתכן שהוא יהיה שיעור בראשים שאין להם עיקר מהתורה?

וגם לסוברים שהשיעור הוא מדרבנן בלבד, גם כן משונה קצת שנתנו שיעור בראשים ולא בחוטים שהם עיקר הציצית (עם הגדיל).

איש_ספר כתב:הסיבה שמביאה אותי להסתפק, שהרי כל ענין כפילת החוטים מארבע לשמונה, אינו מדאורייתא אלא מנהג אמוראים (מנחות מב א) וראה תוס' תחילת התכלת: ומה שאנו כופלים הארבע לשמונה סמכינן וכו'... (אמנם ראיתי מביאים מספרי ול"ע כראוי). ואיך יתכן ששיעור ד' גודלין למשל, שי"ס שהוא מה"ת (וי"ח) איך יתכן שהוא יהיה שיעור בראשים שאין להם עיקר מהתורה?

וגם לסוברים שהשיעור הוא מדרבנן בלבד, גם כן משונה קצת שנתנו שיעור בראשים ולא בחוטים שהם עיקר הציצית (עם הגדיל).

אפשר להבין שמן התורה צריך שיהיה חוט ד' אצבעות מצד אחד, ומצד השני אי"צ כלום (כמו שנקטו הראשונים לענין כדי עניבה דסגי בצד אחד), ומדרבנן או ממנהג צריך שיהיה גם אותו שיעור בצד השני.

ולגבי כדי עניבה דסגי בצד אחר כאמור, דנו הב"י והאחרונים אם מועיל צירוף משני הצדדים.

יוצא פוניבז' כתב:

איש_ספר כתב:הסיבה שמביאה אותי להסתפק, שהרי כל ענין כפילת החוטים מארבע לשמונה, אינו מדאורייתא אלא מנהג אמוראים (מנחות מב א) וראה תוס' תחילת התכלת: ומה שאנו כופלים הארבע לשמונה סמכינן וכו'... (אמנם ראיתי מביאים מספרי ול"ע כראוי). ואיך יתכן ששיעור ד' גודלין למשל, שי"ס שהוא מה"ת (וי"ח) איך יתכן שהוא יהיה שיעור בראשים שאין להם עיקר מהתורה?

וגם לסוברים שהשיעור הוא מדרבנן בלבד, גם כן משונה קצת שנתנו שיעור בראשים ולא בחוטים שהם עיקר הציצית (עם הגדיל).

אפשר להבין שמן התורה צריך שיהיה חוט ד' אצבעות מצד אחד, ומצד השני אי"צ כלום (כמו שנקטו הראשונים לענין כדי עניבה דסגי בצד אחד), ומדרבנן או ממנהג צריך שיהיה גם אותו שיעור בצד השני.

ולגבי כדי עניבה דסגי בצד אחר כאמור, דנו הב"י והאחרונים אם מועיל צירוף משני הצדדים.

הענין של כדי עניבה ל"ש לכאן, (חוץ מד' החיי"א) הוא נאמר רק בדין של גרדומין, ומשום שיהיה ניכר, וזה סברא מסוימת ואין ללמוד משם.

--------

הפכתי שוב בדבר ונראה לי שהענין מבואר בטוב.

כל הענין של השיעור, בין לר"ת שהוא שיעור שנאמר בגדיל ומשם לומדים לפתיל וגדיל יחדשיו, ובין לרש"י שהוא שיעור שנאמר על הפתיל וממנו לומדים שיעור הגדיל והפתיל יחדיו, בסופו של דבר הוא שיעור הציצית, היינו צורת הציצית הכוללת גדיל וענף, י"ב גודלין או ו' גודלין או ד' גודלין. כלומר כך קבעה התורה/חכמים את צורת הציצית כולה.

ואם לא היינו כופלים את החוטים אלא תולים ארבע חוטים וכורכים אותם מינהו וביה לגדיל ופתיל וכו', גם כן היה השיעור כך. כי זה השיעור של צורת הציצית. כעת כשאנו נוהגים לכפול ולעשות במקום ד' חוטין ח' חוטין, שוב יש לנו לשמור השיעור הזה בכל ראש וראש כי כך צורת הציצית.

ואם היה מקום לדון, שאולי די שיתקיים צורת ציצית בד' ראשין, ובשאר א"צ כלל שיתקיים צורת ציצית באופן שדי בשיעור כ"ש, אבל זה חידוש מופלג, ועכ"פ לומר שיצטרף, אין לזה מקום, כי כאמור הוא שיעור בצורת הציצית ולא בחוט וכמו שכתב למעלה הרב תורת המן.

ואילו לומר שהוא שיעור בחוט זה תמוה שא"כ למה נתנו השיעור בראש למשל ד' גודלין ולא אמרו שכל חוט יהיה שמונה גודלין?