פורום אוצר החכמה

לוליינוס ופפוס הסכימו למות בכדי להציל את עם ישראל, ואכן במיתתם היתה הצלה. ולפיכך נאמר שאין לפנים ממחיצתן. אני מחפש כעת מקורות לשאלה, האם הדבר מותנה בהסכמה או בתוצאה או בשני הדברים גם יחד. דהיינו אם במיתתם עדיין לא היתה מתגלגלת הישועה בביטול הגזירה, האם גם אז אין בריה יכולה לעמוד במחיצתן. ולאידך גיסא באופן שהסכמתם להיהרג היתה מבטלת הגזירה אבל לא היו נהרגים בסוף. (אני מניח שהמציל את כלל ישראל בלי למסור נפשו כלל לא נאמר עליו הנ"ל, אבל אולי גם בזה יש מקום לדון).

לא תשובה ישירה ממש אבל שייך מאוד.

ברמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ה"ד:

"כל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור ונהרג ולא עבר, הרי זה קידש את השם .. ברבים, כדניאל חנניה מישאל ועזריה וכרבי עקיבא וחבריו, ואלו הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתם".

אתה הראת לדעת כי חיבר הרמב"ם את רע"ק וחבריו שאכן נהרגו - עם דניאל חנניה מישאל ועזריה שלא נהרגו אלא ניצלו. ומכאן שההסכמה ליהרג היא העיקר, ומסיימים בטוב.

קידוש ה' ע"י הסכמה ל'יהרג ואל יעבור' אכן נעשה כבר בהסכמה לחוד. אבל דוקא כאן הזכות היא לכאו' מכח ההצלה, ויש מקום לומר שאין הדבר תלוי אלא במעשה ההצלה בפועל.