פורום אוצר החכמה

בפירושו לספר בראשית - נדפס בקובץ ישורון חלק ד, כותב רבי אברהם בן הגר"א כך:

וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. וישב בארץ נוד. שבכל שבעה שנים היא שממה ונד ממקומה.

האומנם? וכי יש או היה מקום כזה שכל שבע שנים הפך לשממה ונד ממקומו? והאם יש מקור כל שהוא לדברים הפלאיים הללו?

יתכן ש'נד ממקומה' מתייחס לקין. הארץ נהפכת לשממה כל ז' שנים, וע"כ הוא מוכרח לנדוד ממנה. (אין מה לדייק בלשון הנ"ל בין זכר לנקבה).

מעניין הדמיון לדברי אביו הגר"א באדרת אליהו, שכתב שארץ נוד היינו ארץ ישראל וזה לשונו:

והארץ המכוונת נגד עדן היא א״י ונקראת א״י נוד ע״ש שעתידין ישראל לנוד ממנה כמו שתרגם אונקלוס גלי ומטלטל.

והנה א"י כשיושבים עליה ישראל היא שממה כל שבע שנים בקיום מצות השמיטה,
וכשלא שמרו שמיטה - נדו ממקומם א"י לבבל כדי שתרצה הארץ את שבתותיה.

צופה_ומביט כתב:מעניין הדמיון לדברי אביו הגר"א באדרת אליהו, שכתב שארץ נוד היינו ארץ ישראל וזה לשונו:

והארץ המכוונת נגד עדן היא א״י ונקראת א״י נוד ע״ש שעתידין ישראל לנוד ממנה כמו שתרגם אונקלוס גלי ומטלטל.

והנה א"י כשיושבים עליה ישראל היא שממה כל שבע שנים בקיום מצות השמיטה,
וכשלא שמרו שמיטה - נדו ממקומם א"י לבבל כדי שתרצה הארץ את שבתותיה.

גאונות!

חידוש!
קין שמר שמיטה כהלכתה.... ומה עם וציותי את ברכתי???

לא שמר, ולא נתברך, אלא הארץ שממה כל שבע שנים והכריחה אותו לנדוד ולגלות. [כמו "ושממו עליה אויביכם"].
אני רק הצבעתי על הקשר בין דברי הגר"א לדברי בנו, וייתכן שפירוש הבן נמסר בקיצור גדול והכוונה באמת להמשיך את פירוש האב, ומיוסד על פירוש האב.
ארץ ישראל היא ארץ שצריכה שממה כל שבע שנים. אם יושביה הטבעיים עליה - הם המשמימים אותה ומתברכים על ידי כך, ואם לא - גולים ממנה.
וכשאין יושביה הטבעיים עליה - היא שוממת בעצמה ומגלה אותם ממנה.
כך או כך, זהו רק יסוד לאותה שממה וגלות שנתקלל בה קין בהיותו שם, ומקור לעצם הסברה וההסבר, ולמספר המסוים של שבע שנים.
למותר לציין שזהו רק כיוון למחשבה, ואדרבה, תן לחכם.

יפה, אבל כמדומני שהמושג שממה הוא רק כשאין בה ישוב, ואילו בשמיטה הקרקע שובתת, אבל יש בה ישוב

אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.

התורה קשרה בין הדברים, ובהינתן שמידת הקב"ה היא מידה כנגד מידה [ולא יותר, ולא הרבה יותר] צ"ל שאין זו טענה.