פורום אוצר החכמה

היש עצה להחזיר ערימת ספרים המונחת בתערובת?

א - ראיתי בכמה ספרים שיש עצה ללמוד קצת בכל ספר, כך שעי"ז יש לו צורך לאלתר בנטילת הספר מתוך התערובת, אמנם יש להסס בזה טובא דלכאו' בערימה גדולה ויותר מזה, נראית פעולה כזו כהערמה.

ב - בספר שבת כהלכה ח"ב ראיתי שכתב עצה לפזר הערימה אנה ואנה, כך שעי"ז יתבטל התערובת, ויוכל ליקח כ"א להניחו על מקומו, ונסתייע מעובדא דרב ביבי המובאת בגמ' דף ע"ד, ששטח כלכלת הפירות לפני ר' אמי ור' אסי, כך שעי"ז יתבטל התערובת, אכן המעיין בגמ' ובתוס' שם יראה דלדברי התוס' אין הכרח לפרש כך העובדא, וא"כ אין לזה מקור.

שאלתי לפני התלמידי חכמים הע"י, היש עצה אחרת לזה? או אפשר שאחד מן הת"ח ימצא היתר להחזרת תערובת ספרים בשבת שנוכל ללסמוך עליו בשופי, מה שלא מצאתי כלל עדיין.

בנוגע לאות ב' לעיל, מחפש אני מי מגדולי הפוסקים הראשונים או אפי' האחרונים הביאו העובדא דרב ביבי כהלכה למעשה,
דכפי הנראה היתר זה איננה מובאת כלל וכלל בשו"ע ובנו"כ, ולא בכדי.

כדעת הגרש"ז גם באג"מ (ח"ד סי' עד, בורר אות יא, ע"ש שהביא השואל ראיה מעובדא דרב ביבי) ובשבט הלוי.

דעת החזון שאין בורר בספרים משום שזה לא תערובת

סגי נהור כתב:כדעת הגרש"ז גם באג"מ (ח"ד סי' עד, בורר אות יא, ע"ש שהביא השואל ראיה מעובדא דרב ביבי) ובשבט הלוי.

היוכל מע"כ שליט"א לציין איה מקום כבודו בשו"ת שבט הלוי?
תודה מעיקרא.

שומר כתב:דעת החזון שאין בורר בספרים משום שזה לא תערובת

היוכל מע"כ לציין היכן מקורו?
בספרו, או מובא בשמו

לפי האור שמח - הלכות שבת פרק ח הלכה יא, לא שייך בורר כלל בספרים:

דע דבורר גדרו הוא בדבר הבלול יחד, ומשתמש כשהוא בלול, בזה אם בורר מאתו פסולת מתוך האוכל, או בשני מינים, הוי בורר, והוי מלאכה, אבל בדבר שאינו בלול - לא שייך בורר, וזהו שמעורר הירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) רמונים מגו רמונין, מעתה אפילו בני נשא מגו בני נשא, פירוש דאינן בלולים, ולפי זה בורר כלי מתוך כלי, דאטו משתמש כשהן בלולים, הלא בכל קערה משתמש בפ"ע - לא שייך בהו בורר, אלא שהטורי זהב כתב דבורר הוי לא במאכל לחודה, רק בעץ ומתכות ג"כ, והביא ע"ז מדברי רש"י (שבת עד, ב ד"ה חייב אחת עשרה) גבי חלתא דבורר קנים יפות חייב, ושם יכול לעשות כשהן בלולין, וזה כתב הט"ז סימן שי"ט ס"ק י"ב, דבדברי התוס' (שם עד, א ד"ה היו) נראה דדוקא באוכלים הוי בורר, ולא כלים, והביא דברי רש"י, וממה שפלטה קולמוסו כלים הביאו המחברים הבאים אחריו דגם בכלי איכא בורר, וטעו בזה, דבמלאכת בורר צריך שיהא בלול, ואין זה לא בכלים ולא בבגדים, אלא שמאכל לאו דוקא וכמו שביארנו.

יודע אני מכל הצירופים ועוד יותר, אך אם באנו להתיר מכח הצירופים האלו נוכל להתיר כמעט כל מלאכת בורר,
ועוד הלא דברי האור שמח הם מנוגדים בהחלט לדברי התה"ד שנפסק להלכה ברמ"א דאיכא ברירה בדגים, וכדמשמע שאינו בלול כלל,
וכלשון הרמ"א ז"ל אף שניכר קצת.

ולכן הנני מבקש עצה לברור, או אם יוכל אחד להביא היתר שנוכל לסמוך עליו בשופי.

עיון כתב:יודע אני מכל הצירופים ועוד יותר, אך אם באנו להתיר מכח הצירופים האלו נוכל להתיר כמעט כל מלאכת בורר,
ועוד הלא דברי האור שמח הם מנוגדים בהחלט לדברי התה"ד שנפסק להלכה ברמ"א דאיכא ברירה בדגים, וכדמשמע שאינו בלול כלל,
וכלשון הרמ"א ז"ל אף שניכר קצת.
ולכן הנני מבקש עצה לברור, או אם יוכל אחד להביא היתר שנוכל לסמוך עליו בשופי.

האור שמח שכח רמ"א מפורש על אתר?!
כמובן, דברי האור שמח הם בהחלט בלתי מנוגדים לדברי התה"ד שנפסק להלכה ברמ"א, מפני שלפי האור שמח, הקריטריון להגדיר בורר, זהו במשתמש בהם במעורב. בכן, הדגים נאכלים אף במעורב, אכן ספרים אינם נקראים ונלמדים בערבוב.

באמונתו כתב:האור שמח שכח רמ"א מפורש על אתר?!
כמובן, דברי האור שמח הם בהחלט בלתי מנוגדים לדברי התה"ד שנפסק להלכה ברמ"א, מפני שלפי האור שמח, הקריטריון להגדיר בורר, זהו במשתמש בהם במעורב. בכן, הדגים נאכלים אף במעורב, אכן ספרים אינם נקראים ונלמדים בערבוב.

אכן אפשר להעמיס וליישב דברי האור שמח שלא ינוגדו לדברי הרמ"א, אמנם בהשקפה ראשונה וגם שני', מובן שלדעת הרמ"א שייך ברירה אף שלא בדבר בלול, וכדמוכח מלשון התה"ד שממנו הועתק פסק הרמ"א.
אכן ידעתי לכמה מגדולי הוראה שסמכו עצמם על דברי האור שמח, ואחד מהם הוא בשו"ת באר משה ח"ו סי' ס"ח - מצורף בזה, ואגב עיין על לשונו המופלאה באות צ"ד בסמכו על דברי האור שמח - ובשו"ת ברכת שמים ועוד ועוד,
אמנם רוב הפוסקים לא רצו לסמוך על דבריו מכח פסק הרמ"א, אף שיתכן שאפשר להעמיס כן בדברי הרמ"א.

וח"ו לא היה לי שום כוונה לומר שהאור שמח שכח רמ"א מפורש.
ופשוט הוא.

עיון כתב:היש עצה להחזיר ערימת ספרים המונחת בתערובת?

א - ראיתי בכמה ספרים שיש עצה ללמוד קצת בכל ספר, כך שעי"ז יש לו צורך לאלתר בנטילת הספר מתוך התערובת, אמנם יש להסס בזה טובא דלכאו' בערימה גדולה ויותר מזה, נראית פעולה כזו כהערמה.

לכאורה הערמה לא שייכת כאן. מכיוון שלא הצורך בדבר הנברר הוא המתיר את הוצאתו מהתערובת אלא השימוש בו בפועל.

שמירת שבת כהלכתה - פרק ג אות פח:

ספרים המונחים במעורב, אסור למיינם על מנת לסדרם במקומם בארון הספרים. אבל אם רצונו להסיר את הספרים מעל השולחן, ונוח לו לקחת כל ספר בנפרד מן הבא לידו, מותר להחזיר כל אחד למקומו בארון, וכן הדין בערימת ספרים שלוקח את העליון להניחו במקומו, וראה להלן פרק כח סעיף ה.

ושם פרק כח אות ה:

ספרים המונחים במעורב, אסור למיינם על - מנת לסדרם במקומם בארון הספרים, אבל אם רצונו לפנות את השולחן מן הספרים, מותר לקחת ספר ספר, כפי שבא לידו, אם כך הוא יותר נוח, ולהחזירו למקומו בארון, הואיל ורצונו הוא רק לפנות את השולחן מן הספרים ולא למיינם, וכן הדין בערימת ספרים שלוקח את העליון לסדרו במקומו.

בן אליהו כתב:לכאורה הערמה לא שייכת כאן. מכיוון שלא הצורך בדבר הנברר הוא המתיר את הוצאתו מהתערובת אלא השימוש בו בפועל.

אכן כדבריך חשבתי, אכן בספר שבת כהלכה ח"ב, כתב בהחלט שזה הערמה. אולי ציין לשם מ"מ, אכן אין הספר תח"י כעת.

ויש להבין דבריו קצת, בשנאמר כי כל ענינו מה שלומד כעת בספר, הוא לא בשביל שרוצה ללמוד, כ"א בשביל הכנסתו לארון הספרים,
והרי זה דומה למה שכתב בשו"ע הרב, דאסור להערים לברור ע"ד לאוכלו לאלתר ולהניחו לאחר זמן, והרי התם ג"כ ההכרח הוא שאוכל קצת דאל"כ מה שייך הערמה, ועכ"ז פסק דהוי הערמה.

באמונתו כתב:שמירת שבת כהלכתה - פרק ג אות פח:

ספרים המונחים במעורב, אסור למיינם על מנת לסדרם במקומם בארון הספרים. אבל אם רצונו להסיר את הספרים מעל השולחן, ונוח לו לקחת כל ספר בנפרד מן הבא לידו, מותר להחזיר כל אחד למקומו בארון, וכן הדין בערימת ספרים שלוקח את העליון להניחו במקומו, וראה להלן פרק כח סעיף ה.

ושם פרק כח אות ה:

ספרים המונחים במעורב, אסור למיינם על - מנת לסדרם במקומם בארון הספרים, אבל אם רצונו לפנות את השולחן מן הספרים, מותר לקחת ספר ספר, כפי שבא לידו, אם כך הוא יותר נוח, ולהחזירו למקומו בארון, הואיל ורצונו הוא רק לפנות את השולחן מן הספרים ולא למיינם, וכן הדין בערימת ספרים שלוקח את העליון לסדרו במקומו.

היוכל מע"כ שליט"א לומר סברא בזה?
לענ"ד מה לי אם רוצה לפנות השלחן או לא, הא בין כך מפריע לו התערובת ולכן מניח כל ספר במקומו בארון הספרים,

ומה גם דבהיתר זה של לקיחת כל הבא ליד, פשוט שלא שייך לומר בב' מינים כ"א במין אחד, דהא בב' מינים שפיר איכפת לו מה שלוקח ולא שייך לומר שלוקח מכל הבא ליד. ועיין מזה בשו"ת מחזה אליהו סימן מ"ט כמדומני.

אגב, ברצוני לדעת האם היתרו של המשנ"ב בביה"ל, דפילוס דרך להגיע אל חפץ, לא מיקרי בורר,
האם נאמרה דייקא כשרוצה את החפץ שאליו רוצה להגיע, לאלתר, או גם אם רוצה החפץ להשתמש בו למחרתו.

אשמח מאוד לתשובה בענין.

עיון כתב:

סגי נהור כתב:כדעת הגרש"ז גם באג"מ (ח"ד סי' עד, בורר אות יא, ע"ש שהביא השואל ראיה מעובדא דרב ביבי) ובשבט הלוי.

היוכל מע"כ שליט"א לציין איה מקום כבודו בשו"ת שבט הלוי?
תודה מעיקרא.

קובץ מבית לוי, ו, ע' מב.

עיון כתב:אגב, ברצוני לדעת האם היתרו של המשנ"ב בביה"ל, דפילוס דרך להגיע אל חפץ, לא מיקרי בורר,
האם נאמרה דייקא כשרוצה את החפץ שאליו רוצה להגיע, לאלתר, או גם אם רוצה החפץ להשתמש בו למחרתו.
אשמח מאוד לתשובה בענין.

לענ"ד ודאי גם אם רוצה החפץ להשתמש בו למחרתו. זיל בתר טעמא, שאין הדבר בגדר מעשה ברירה, וממילא אין נ"מ אם לאלתר א"ל.

עיון כתב:

באמונתו כתב:שמירת שבת כהלכתה - פרק ג אות פח:

ספרים המונחים במעורב, אסור למיינם על מנת לסדרם במקומם בארון הספרים. אבל אם רצונו להסיר את הספרים מעל השולחן, ונוח לו לקחת כל ספר בנפרד מן הבא לידו, מותר להחזיר כל אחד למקומו בארון, וכן הדין בערימת ספרים שלוקח את העליון להניחו במקומו, וראה להלן פרק כח סעיף ה.

ושם פרק כח אות ה:

ספרים המונחים במעורב, אסור למיינם על - מנת לסדרם במקומם בארון הספרים, אבל אם רצונו לפנות את השולחן מן הספרים, מותר לקחת ספר ספר, כפי שבא לידו, אם כך הוא יותר נוח, ולהחזירו למקומו בארון, הואיל ורצונו הוא רק לפנות את השולחן מן הספרים ולא למיינם, וכן הדין בערימת ספרים שלוקח את העליון לסדרו במקומו.

היוכל מע"כ שליט"א לומר סברא בזה?
לענ"ד מה לי אם רוצה לפנות השלחן או לא, הא בין כך מפריע לו התערובת ולכן מניח כל ספר במקומו בארון הספרים,
ומה גם דבהיתר זה של לקיחת כל הבא ליד, פשוט שלא שייך לומר בב' מינים כ"א במין אחד, דהא בב' מינים שפיר איכפת לו מה שלוקח, ולא שייך לומר שלוקח מכל הבא ליד. ועיין מזה בשו"ת מחזה אליהו סימן מ"ט כמדומני.

מפני שלפנות את השולחן מן הספרים ודאי שרי.
ממילא, אין נ"מ אם ממילא מסתדרים ספריו, בנוטל אחד אחד, ומחזיר כל אחד מהם למקומו בארון הספרים.
נמצא אפוא, שאין הדבר מוגדר כמעשה ברירה, ואך פינוי הוא בעלמא, מעשה הסרה, ואילו בתוצאה הסופית, שע"י כן סודרו ספריו במקומם, לא איכפת לן.