פורום אוצר החכמה

ז"ל שער המלך הלכות לולב ח' א' בא"ד: ומ"מ נראה דאף הכלבו ז"ל מודה דאם תקע המודר עצמו דיצא, ואע"ג דכי תקע באיסורא תקע, משום דכיון דאמרינן שהנאת המצוה לא חשיבא הנאה, משום דעביד איסורא שנהנה גופו לא מיפסל בהכי, משום דאפילו נימא דלא יצא סוף סוף איסורא מאן פקע ליה, שהרי נהנה גופו מקול תקיעתו, והא דאמר רבא התם [בר"ה שם] אימת מעל לבתר דתקע כי תקע באיסורא קא תקע, דמשמע דמשום האי טעמא אמרינן דלא יצא, לק"מ, דהתם לפום מאי דס"ד דמצות ליהנות ניתנו פריך ליה שפיר, דהיכי אמרינן דיצא י"ח כדי שיהנה גופו משופר עולה במה שמקיים המצוה, דנהי דכבר עבד איסורא במה שנהנה מקול תקיעתו, מכל מקום היכי שרינן ליה להוסיף על חטאתו פשע ושיהנה ג"כ בקיום המצוה, מן הראוי לנו לומר שלא יצא י"ח כדי שלא יהנה, אמנם לפום מאי דמסיק דמצות לאו ליהנות ניתנו, א"כ הנאת המצוה לאו הנאה היא, ואי משום דנהנה גופו מקול תקיעתו, כיון דלא מיתקן במאי דאמרינן לא יצא י"ח, אמרינן דיצא י"ח, ואיסורא דעבד עבד.
ושאלתי היא אם מצינו דבר כזה והאם מוסכם היא