פורום אוצר החכמה

לצורבי דרבנן דהכא.

היום (ב פינחס תשפג) בדף היומי (גיטין מח) למדנו שוב את הנושא של האחים שחלקו לקוחות הן וחוזרין זה לזה ביובל.
מעולם לא הבנתי את הדבר הזה.
הרי אם נאמר כך, כל יובל מחדש יצטרכו נכדי וניני הסבא שלפני 25 דורות מימי יהושע בחלוקת הארץ להזדמן שוב יחד ולעשות חלוקה חדשה לכל הנכסים שחילקו אבותיהם ואבות אבותיהם מאז מת הסבא הראשון. איך הדבר הגיוני לומר שכל החלוקה נחשבת רק למכירה וכל יובל נפקעת החלוקה הקודמת ואם ירצה אחד מהאחים/בני דודים/בני דודים שניים/שלישיים/וכו'/וכו' לערער על החלוקה הישנה, זה לעולם לא ייגמר!
ואי אפשר לומר שמדובר רק ביובל הראשון מהמשך הגמ' "חד ברא עד ליהושע בן נון" משמע שלכל הדורות והיובלים זה נאמר. (בפרט שאין הגיון לחלק בין יובל אחרון לשלפניו.
מה הפשט בזה?

כמדומני שיש שפירשו בדעת הרמב"ם שלא משנים בפועל את החלוקה (ועי"ז "מצא ידיו ורגליו בבית המדרש" וכקושיית התוספות על אתר).

פרשן יסוד כתב:לצורבי דרבנן דהכא.

היום (ב פינחס תשפג) בדף היומי (גיטין מח) למדנו שוב את הנושא של האחים שחלקו לקוחות הן וחוזרין זה לזה ביובל.
מעולם לא הבנתי את הדבר הזה.
הרי אם נאמר כך, כל יובל מחדש יצטרכו נכדי וניני הסבא שלפני 25 דורות מימי יהושע בחלוקת הארץ להזדמן שוב יחד ולעשות חלוקה חדשה לכל הנכסים שחילקו אבותיהם ואבות אבותיהם מאז מת הסבא הראשון. איך הדבר הגיוני לומר שכל החלוקה נחשבת רק למכירה וכל יובל נפקעת החלוקה הקודמת ואם ירצה אחד מהאחים/בני דודים/בני דודים שניים/שלישיים/וכו'/וכו' לערער על החלוקה הישנה, זה לעולם לא ייגמר!
ואי אפשר לומר שמדובר רק ביובל הראשון מהמשך הגמ' "חד ברא עד ליהושע בן נון" משמע שלכל הדורות והיובלים זה נאמר. (בפרט שאין הגיון לחלק בין יובל אחרון לשלפניו.
מה הפשט בזה?

בדברי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם (הל' שכנים) מבואר שבחלוקת יורשין יש שני דינים, יש עצם "החלוקה" לחלקים, כלומר אם מת האב ויש לו ד' יורשין חולקין את הירושה לארבעה חלקים, על שלב הזה אין שום שיטה שתיבטל ביובל שזה עצם דין ירושה שאמרה תורה וירושה אינה חוזרת ביובל, אלא שבשלב השני מחלקים את החלקים בין האחים והיורשים, ראובן נוטל חלק א' ושמעון חלק ב', ועל זה השלב צריכים לדין ברירה לומר שזה חלקו המגיעו משעה ראשונה, וכיון שאין ברירה בע"כ הוי כמי שלקחו זה מזה את הזכות שיש לכל אחד בכל החלקים, וזה החלוקה חוזרת ביובל.

השאלה הוא למעשה כשחולקים הירושה שמין את החלקים שיהיו בשוה, ולבינתיים ועד היובל שויות הנכסים עולים ויורדים אי מצד שבחא דממילא ויוקרא וזולא אי משום שהיורשים משביחים הנכסים, עכשיו שהחלוקה בטילה נמצא שהכל חוזר לכמות שהיה ורואין אנו את הנכסים בשוויהן הראשונה, ואם באו היורשין אחר היובל ושמעון רוצה חלקו של ראובן ששוה היום הרבה יותר מחלקו, מה הדין בזה.

במכירה כשראובן מוכר קרקע לשמעון שחוזרת ביןבל הדין שראובן משלם השבח שהשביח שמעון (רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"א ה"ח עפ"י הגמ' ב"מ קט.) ונחלקו האחרונים אם זה דוקא בשבח שהשביח הלוקח (שיטת רבי חיים בחי' רח"ה הל' מלוה) או אפי' בשבח שהשביח ממילא (גליונות חזו"א על חי' רח"ה שם). ואם נאמר שמשלמין בעד כל השבח, ממילא לא קשה להבין באחים שחלקו דכיון שיצטרך שמעון לשלם לראובן מה שהקרקע השביח, אבל אם בשבח שהשביח ממילא בלוקח א"צ המוכר לשלם נמצא שיהי' כאן מחלוקת שאין להם סוף וכמו שתמה השואל.

אם לא שאפשר לחלק בדינים בין לוקח שדה שחוזרת ביובל ובין האחים שחלקו לגבי השבח - אבל לא מצאתי עדיין מי שדן בזה.

ובהיותי בזה עיינתי גם בדין שדה אחוזה שיוצאה לכהנים ביובל, מה הדין לגבי השבח שהשביח הלוקח/הגואל מן ההקדש אם מחויבים הכהנים לשלם לו את השבח, ולא מצאתי בזה דברים מפורשים, אשמח לשמוע מה דעת החברים בזה.