פורום אוצר החכמה

רמב"ם הל' ממרים ו,ז
עד היכן הוא כיבוד אב ואם, אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק, ועד היכן מוראן אפילו היה לובש בגדים חמודות ויושב בראש בפני הקהל ובא אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו בראשו וירקו בפניו לא יכלימם אלא ישתוק ויירא ויפחד ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך, שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה לא היה יכול לפרכס בדבר, קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו.

טוושו"ע יו"ד סי' רמ
ועד היכן מוראם אפי' היה לבוש בגדי חמודות ויושב בראש הקהל ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק ויירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך... ועד היכן הוא כיבוד אפי' נטל כיס מלא מעות ומשליכהו לים בפניו אל יכלימהו.

למה הדוגמא של לובש בגדי חמודות שייכת למורא והדוגמא של השלכת הזהובים לכיבוד?

קיבלתי תשובה בהודעה פרטית:

רוב הכיבוד עניינו לתת לאב בקו"ע כמאכילו משקהו וכו'. ורוב המורא זה מניעה בשוא"ת מלעשות דברים שאינם כבודו, לא ישב במקומו וכו'.
וכשפגעו בו בגוף והכלימוהו, המניעה היא בשוא"ת וכעין הנ"ל. וכשבזבזו לפניו ממון שנזרק, ה"ז נתינתו הממוני לכבודם בפועל, גם אם הנתינה היא לים, מ"מ ע"י שתיקתו הוי שמכבד משלו באותו כסף, ולא רק בשוא"ת. הרי דומה לכיבוד הנ"ל.

א"כ תקשה הלכתא אהלכתא, דכיבוד אב משל אב. דאם האו"א מזיקים את ממונו של הבן, נהי דאסור להכלימם, כעובדא דהיה לבוש סירקון וכו', אבל כיוון דלא מפקיד אכיבוד אב משל עצמו, נראה פשוט דלא יקבל שכר על הכיבוד. דאע"ג דמסתבר שאם כיבד או"א משל עצמו יקבל שכר, דלא גרע מהמכבד משל אב. אבל הכא דזרקו שלא ברצונו, פשיטא דאין חיוב על הבן לתת את הארנקי שלו לאו"א שיזרקו לים. וא"כ השתא דזרקו שלא ברצונו, מורא (היינו שלא להכלימם) איכא, וכיבוד, בזריקת הממון, ליכא.