פורום אוצר החכמה

לשון המשנה (יבמות ד יג): איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב"לא יבוא", דברי רבי עקיבא. אני מבין פשט בדברי רבי עקיבא שמדובר בכל איסורי ביאה שהם חייב לאווין (איסורי לא תעשה). אבל איני מבין לשונו כל שאר בשר שהוא ב"לא יבוא", לאיזה פסוק הוא מתכווין באמרו "לא יבוא"? אין כזה פסוק בתנ"ך שכולל החייבי לאווין. מישהו הציע שבלשון זה בא רבי עקיבא לרמז לדין של ממזר (שהוא בעצמו באיסור "לא יבא ממזר"), אבל זהו רק על דרך הרמז, שהרי רבי עקיבא משתעי בהגדרת ממזר, ולא בדין ממזר. וא"כ, נבוך אני ולא אבין לאיזה פסוק התכווין רבי עקיבא, ואולי לא התכווין לפסוק כלל (רק שראיתי בדפוסים חדשים שכתבו סימני ציטוטים "לא יבא" ככה כאילו הוא מצטט פסוק).

כוונתו לאיסור ולא לציטוט כמו שכשכותבים עובר בבל תשחית לא מתכוונים שעובר על פסוק שכתוב בו כך אלא שעובר על האיסור להשחית שנלמד מ"לא תשחית את עצה".

אבל בדרך כלל בלשון חז"ל ה"איסור" בא מלשון הפסוק (רק שהמילה "לא" נהפך ל"בל" כמו שדיברנו באשכול אחר), וכאן אין פסוק "לא יבוא" שמתאים לנושא.

כוונתי היתה רק להראות שהמשנה לא נצמדת דוקא ללשון הכתוב.
כאן גם אין איסור מיוחד ומוגדר בפסוק מסויים שכן ברצונו לכלול כל חייבי הלאווין שמחמת קורבה ולא שייך לכללם בפסוק שנוגע לאחד מהם ועל כן השתמשו בלשון כללי שמתאים לענין