הגרע"י זצ"ל (חזו"ע פסח עמ' קצט) "...אבל עוגה שנעשית מקמח מצה (אפויה), ועירבו בה דבש ויין וכיו"ב, וחזרו ואפו אותה, אין לאוכלה בערב פסח, שהואיל ונאפית מכבר, אין עליה שוב תורת מצה עשירה. ומצה מבושלת או מטוגנת בשמן מותר לאוכלה בערב פסח... וכו'.
באתי לברר, כשמכינים עוגת טורט מערבים בה המון נוזלים מים,שמן,יין,מיץ תפוזים וכדו', תמציות שונות. ונהיית בלילה הנשפכת כתבשיל. מבירו עם מס' בעלי אפיה עלה לי שכשמכניסים לתנור, כל הבלילה מגיעה לחום שהיס"ב כעבור מס' דק' (מצוי מאוד בפרט כשמסיקים את התנור קודם לכן), וממילא נעשית פעולת "בישול" בכל הבלילה, ורק לאחר זמן ממושך (כחצי שעה+) נהיית העיסה קשה באופן שצריך לפורסה בסכין.
וממילא מאחר ונעשה בישול (עמוק) בבלילה, ממילא הוי כמה שכתב הגרע"י "ומצה מבושלת או מטוגנת בשמן מותר לאוכלה בערב פסח". ומ"ש "עוגה שנעשית מקמח מצה (אפויה), ועירבו בה דבש ויין וכיו"ב, וחזרו ואפו אותה, אין לאוכלה בערב פסח". היינו כגון עוגות/עוגיות הנעשות כמו עוגת שמרים-עיסת בצק מקמח מצה.
ואף שמתקיים כאן אפיה אחרי בישול, אף זה לדעת האשכנזים שנוי במחלוקת ולדעת הספרדים לכו"ע אין אפיה אחרי בישול. וכיון שכך צריך להיות שמותר לאכול בערב פסח עוגת "טורט" הנעשית מקמח מצה.
אשמח לחוות דעתכם.