פורום אוצר החכמה

הנה המנהג הפשוט הוא שהספרדים מגביהים את הספר לפני הקריאה והאשכנזים אחרי הקריאה.
שמעתי שמביאים הטעם מהשכנה"ג שאיחרו ההגבה כדישלא יחשבו שהגבהה עיקר ולא ישמעו הקריאה.
זכורלי שראיתי באיזה מקום טעמים נוספים ואיני מוצא.
מצאתי באוצר את תשובת הדברי יציב ח"א סי' ע"ו שעוסק בזה ומחדש טעמים מדעתו אבל אני מחפש משהו נוסף.
אם מישהו יודע אשמח שיודיעני

איני יודע, אבל שמא הוא כדי להראות לעם שקראו מס"ת העשוי בגלילה וכתוב בכתיבת סת"ם וכדומה, ושלא יזלזלו לחשוב שחזן הכנסת קרא מחומש וכיו"ב (ולכן אומרים וזאת התורה, היינו ס"ת העשוי בגלילה כדינו). ובזה נחלקו המנהגים, מתי צריך להראות.

זה נכון אבל זה לא מסביר למה להגביה דווקא אחרי הקריאה או דווקא לפניה.

שמא נחלקו בעיקר תקנ"ח לברך לפניה ולאחריה, משום היוצאים ומשום הנכנסים, אשכנזים ס"ל הנכנסים עיקר, ולכן מגביהים בסוף, וספרדים ס"ל היוצאים עיקר, ולכן מגביהים בתחילה (ושמא ל"פ, אלא מר כאתריה וכו'), ושמא לא רצו להטריח בהגבהה תחילה וסוף.

סברא יפה
ראיתי משהו דומה לזה
אבל אני מחפש מקור שמביא סברות שונות בדבר