לכבוד הרב ספראי. ייש"כ, מרתק. שמעתי קצת על הנידונים, אבל לא קראתי אותם במקורם.
מצו"ב כמה הערות/בקשות הבהרה מקופיא.
ה"שואל ומשיב", הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, מגדולי הפוסקים, כותב בנושא זכויות יוצרים
כך )ח"א סימן מד(: "ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים על פני תבל - פשיטא
שיש לו בזה זכות לעולם; ואם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה, אינו רשאי אחר לעשות בלא
רשותו. ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור יש לו ולבא כוחו זכות... ובשלו רשאי אדם לגזור שלא
ידפיסו עולמית בלא רשותו או רשות בא כוחו וכו', והרי נודע שהרב אברהם מהרבושוב שהמציא
המצאה ובגלל זה קיבל כל ימיו שכר מהשלטון בוארשה, ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה
שלהם".
אם לפי הגדרת חכמתם שלהם, אין ביצירה שנוצרה מה"בינה מלאכותית" חסרון ובעיה של גניבת
זכויות יוצרים, כך גם על פי התורה אין לחייב על כך )בפרט כשישנן שיטות רבות הסוברות שאין
בפגיעה בזכויות יוצרים משום איסור גזל או מזיק, כפי שנתבאר בספרינו הנ"ל ואכמ"ל(
לא ראיתי את התשובה בפנים. אבל לא ברור לי, נראה שכת"ר מבין שהשואל ומשיב סבור שעצם החשיבה הגוית היא זו שקובעת את הבעלות וגדריה, ודבר כזה קשה מאוד להבין.
אמנם לכאורה הכוונה היא שהוא משוכנע מסברא שיש בזה בעלות, ודורש ק"ו שאפילו הגויים מבינים זאת.
ואם כן, הנידון בהחלט מנותק מכל פסיקה משתנית של ערכאותיהם.
לפי הסוברים של נושא זכויות יוצרים שייך רק לנושא של 'השגת גבול' ותחרות, נראה גם כן שלפחות
לעת עתה, אין בשימוש המורכב מאין-ספור יצירות מורכבות ומשלל יוצרים, משום השגת גבול.
זה נראה שכאן הובאה דעה חדשה. מיהם הסבורים כך?
צריך גם להוסיף קצת הבהרה בדעה הזו. הנקודה היא שההלכה אוסרת קטגורית כל תחרות עיסקית שאיננה הוגנת?
הנושא מתחיל במקרה שנבקש מתוכנת הבינה המלאכותית ליצור לנו ציור על פי ציוריו של צייר
מסוים. כך למשל נוכל לבקש מהתוכנה לצייר בעבורנו קריקטורה בסגנונו הבלעדי של הצייר יוני
גרינשטיין, על "הרפורמה במערכת המשפט הישראלית", או קריקטורה של מוטי הלר על "יהודים
באמריקה". התוכנה תסרוק את כל הקריקטורות שלהם ותוציא מתחת ידה מוצר מוגמר, הדומה
שתי טיפות מים לקריקטורות של אותם קריקטוריסטים. אם נבקש מהתוכנה לצייר ציור בסגנון
פיקאסו או ואן-גוך, למשל, בנושא של "פרחים באגרטל"- תוציא התוכנה מתחת ידה ציור דומה
להפליא לציוריהם של אותם ציירים.
נמצא שהתוכנה מצליחה לשעתק את האמן בעצמו, את צורת קולמוסו, את אופי הציור והסגנון
המיוחד שלו ורק שלו, לפרטי פרטים. ה"בינה המלאכותית" בעצם מצליחה להעתיק במדויק את כל
מה שהוא, לקחת את כל האומנות והייחודיות המיוחדת שלו- ולהעתיקה. האם יש בכך גניבת
"זכויות יוצרים", גניבת והעתקת ה"יוצר עצמו" כולו? האם בשימוש מסחרי כזה ביצירות החדשות
שנוצרו מכח מאפיניו וסגנונו של יוצר יחיד, מהווה 'השגת גבול'?...
האם היצירה שלי, ה'אני' העצמי שלי, שבא לידי ביטוי ביצירותי, נחשב למשהו ממשי שאסור ליטול
אותו, או שה'אני' שלי, אותו כולם מכירים בסגנוני, באופיי וביצירותי הבלעדתיות, נחשב רק כ"דבר
שאין בו ממש", כמו "ריח התפוח, טעם הדבש ועין הבדולח"?
הספק יפה, אבל קצת קשה לבחון אותו לאור הדעות וההנחות הקודמות.
אם נטען (כפי שנכתב לעיל לפי חלק מהדעות) שהורתו ולידתו של המושג זכויות יוצרים הוא בחוק האזרחי (הן מצד דינא דמלכותא, או אפילו אם נאמר שהוא תקנת השוק, מכל מקום מסתבר שלא נוכל לתקן את השוק יותר יעיל מהחוק עצמו), הרי שעלינו למלאות פינו מים ופשוט לברר את הפסיקה האזרחית בנושא, שהרי סברתנו לא מעלה ולא מורדת.
אם נטען שהבסיס הוא "השגת גבול" או עשיית הטוב והישר, לכאורה הספק כאן הוא פרקטי (האם קיימת כאן תחרות לא הוגנת) ולא מהותי, כפי שזה מוצג כעת.
אגב, פתח בכד וסיים בחבית. בתחילה "זכויות יוצרים" ואחר כך השגת גבול. לעיל זה הובא לכאורה כשתי דעות שונות (וגם כאמור, לכאורה הספק אינו זהה בשתי הסברות)
מצינו בשו"ת צפנת פענח )סי' רמט( שחכמה היא כדבר חפץ שיש לו עצמיות ואפשר לדרוש שכר על
חכמתו כמה שירצה החכם, עפ"ד הרמב"ן ביבמות
קצת סתום וכדאי להבהיר.
מהו הנידון של הצפנת פענח?
האם על חכמה שמסתובבת בשוק, או על מכירת החכמה והתניית סכום מופרז ? (וקמ"ל שאין אונאה).
ובע"ז כח, ב: "רבי יוחנן חש בצפדינא,
אזל לגבה דההיא מטרוניתא, עבדה חמשא ומעלי שבתא, א"ל: למחר מאי? אמרה ליה: לא צריכת,
אי צריכנא מאי? אמרה: אשתבע לי דלא מגלית, אישתבע לה לאלהא ישראל לא מגלינא, גלייה ליה,
למחר נפק דרשה בפירקא" וחזי' לכאו' שר"י לא חשש לבעלות המטרוניתא על חכמת הרפואה,
ואכ"מ(.
גניבת דעת ו"בל יאמר" ודאי שיש כאן, אלא שהוא פיקוח נפש, וזה מיישב גם את איסור גזילת הגוי שודאי נדחה מפני פיקוח נפש (וגם אין חובת והשיב את הגזילה אצל גוי).
בכלל יתכן שאם היתה ידו של רבי יוחנן תקיפה, הוא היה רשאי לכפות אותה (או ישראל אחר) לגלות, משום הצלת נפשות, והפקר ב"ד הפקר ויכולים לתקן תקנות וכו'.
קניין של אדם מוכרח להיות חיצוני לו, כי אם לא כן אין זה קנינו, אלא זה 'הוא עצמו'.
לאדם אין בעלות על האדם שבו אלא רק על הדברים שהשיג עם ה'אדם' הזה. יצירותיו הפיזיות,
ממונו, רכושו וכו'.
א"כ גם אם נאמר שלצייר או אמן מסוים, פיאקסו למשל, היה מאפיין יחודי לו והוא יחודי רק לו
)כאשר גם על כך ניתן להתווכח, כיון שהלא גם את המאפיין היחודי שלו הוא העתיק מהעולם, מרוח
תקופתו ומסגנונות והשראה שקיבל וינק מאחרים, ובכך עיצב מאפיין משל עצמו, ואין בזווית
המיוחדת שלו אלא רק מה שליקט ואסף את גישות העולם( - אין זה שלו. כיון שהמאפיין והקו
שעיצב הוא 'הוא עצמו', ו'הוא עצמו' אינו קניינו. לכן אם נצליח להעתיק את ה'אני' שלו, לא פגעתי
בבעלותו.
לפו"ר לא מסתבר. הן היצירה הפרטית גם היא יונקת מהאישיות. ומאידך, גם הסגנון הוא נרכש נלמד ומשתנה או משתבח עם הזמן.
נמצא שהחילוק ביניהם נמצא רק בעובדה שכאן מדובר ביצירה פרטית, וכאן בקו המאחד של כל היצירות (כלומר המכלול). אבל שניהם דברים שהאומן למד והפיק מתכונות נפשו.