שאלה בדברי החינוך מ' תצה -ככל אשר יורוך- שנוהג בכל זמן

[חבר]

ז"ל החינוך ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
יש לתמוה שמאחר שכתב שבכלל המצוה לשמוע בכל זמן כמצות השופט, א"כ איך כתב שנוהגת מצוה זו רק בזמן שבית דין הגדול בירושלים?

[יוסףחיים]

לא שמת לב לכמה מילים "ובכלל המצוה גם כן כו'". אכן המצוה עצמה היא לבי"ד הגדול ושם דין הזקן ממרא, אבל בכלל המצוה יש גם הלכה לשמוע לקול כל שופט שיהיה בימיך. ודוק היטב

[חבר]

לא שמת לב לכמה מילים "ובכלל המצוה גם כן כו'". אכן המצוה עצמה היא לבי"ד הגדול ושם דין הזקן ממרא, אבל בכלל המצוה יש גם הלכה לשמוע לקול כל שופט שיהיה בימיך. ודוק היטב

האם אתה גם יכול להסביר מה אתה אומר?
מה הפירוש בכלל המצוה? אי"ז המצוה המקורית, אלא מצוה "דמה"?

[הבונה]

אתה שואל טוב, אך אינני בטוח שיוסף חיים לא צדק, זכינו היום לתכנות חיפוש וניתן לבדוק את כל המקומות שמופיע בדברי החינוך "בכלל המצוה". יש מקומות שנראה שהכונה שזה בדיוק כמו המצוה עצמה, אך יש מקומות שנראה אחרת, למשל כאן, (מצוה תלב): ועובר על זה ולא שת לבו בכך באותן שעות, ביטל עשה זה, שזו היא שעת קיום עשה זה בכיוון. ואולם כל ימי האדם וכל עתותיו בכלל המצוה לעמוד זריז ונזכר עליה.אולי גם כאן, מי שלא שמע לבי"ד הגדול עובר בביטול עשה, מי שלא שמע לשאר שופטים לא קיים עשה, אך לא מיקרי שביטל עשה.
וצ"ע אם אכן זה כך, כי לא כ"כ מסתבר.

[אוצר החכמה]

גם אני חשבתי בתחילה שהכוונה כדבריו אולם המשך דברי החינוך שם אין נראים כן

[הבונה]

גם אני חשבתי בתחילה שהכוונה כדבריו אולם המשך דברי החינוך שם אין נראים כן

אכן, לא ראיתי את המשך דברי החינוך: ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. משמע להדיא שגם באינו שומע לחכמי דורו מבטל עשה.

[הבונה]

ואולי יש לפרש לפי לשון הרמב"ם בסה"מ:
והמצוה הקע"ד היא שצונו לשמוע לבית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו בו מאיסור והיתר. ואין הבדל בזה בין הדבר שיסברוהו או הדבר שיוציאוהו בהקש מן ההקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או לפי ענין מן הענינים שיהיה דעתם שהוא ישר ושבו חזוק לתורה. הכל אנו חייבים לשמוע אותו ולעשותו ולעמוד על פיהם לא נעבור ממנו. והוא אמרו יתעלה (ר"פ שופטי') על פי התורה אשר יורוך. ולשון ספרי ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה זו מצות עשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סנהדרין (פו ב - פט א):
נוכל לומר, שלב"ד הגדול יש סמכות לקבוע דברים לדורות, ומי שלא מקיים מצוותם עובר בעשה, אבל לחכמי הדור חייבים לשמוע רק במקומם ובשעתם, וגם זה צ"ע.

[יוסףחיים]

לאחר שובי נחמתי.
תחילה סברתי שכוונת החינוך מעין הרגיל בדבריו שיש דברים הנובעים משורשי המצוה וענינה. אולם עתה חזיתי ברמב"ם שיש כאן שני דינים במצוה זו, על בי"ד הגדול שבירושלים, אם הורה הזקן היפך דעתם, הרי הוא זקן ממרא, ויש כאן הלכה נוספת במקרא, שכל איש מישראל צריך לשמוע בקול הבי"ד. זה גם "בכלל המצוה", היינו שהפסוק מדבר על חכם שהגיע להוראה, אבל "לא תסור" בה גם כהוראה לכל ישראל לשמוע בקולם.
הא לך לשון הרמב"ם (ממרים פרק א, א) בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן:
(ב) כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואין לוקין על לאו זה מפני שניתן לאזהרת מיתת בית דין שכל חכם שמורה על דבריהם מיתתו בחנק שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו' אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות והגזירות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם ועל המשפט אשר יאמרו אלו דברים שילמדו אותן מן הדין באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש:
ומקובל הוא שהחינוך נמשך אחר דעת הרמב"ם.

[חבר]

לאחר שובי נחמתי.

ומקובל הוא שהחינוך נמשך אחר דעת הרמב"ם.

מחיפוש באוצר, ראיתי בכל הספרים שבענין זה יש מחלוקת בין הרמב"ם לחינוך, שלדעת החינוך היא גם בחכמי כל דור ודור
וא"כ שאלתי במקומה עומדת למה כתב בתחילה שנוהגת רק בזמן הבית

ועולה בדעתי כעת רעיון פרוע קצת, שהרי מש"כ שהחינוך נמשך אחר דעת הרמב"ם, הוא נתון עובדתי מוכח שבד"כ כל המצוות הם ד' הרמב"ם, וא"כ אולי יתכן שתחילת דבריו, הוא מד' הרמב"ם, ואח"כ כתב את דעתו הוא שנוהג בכל דור.

[אוצר החכמה]

אולי יש לומר מעין דברי הבונה לעיל שבב"ד הגדול הדין הוא לעשות ככל אשר יורו, והיינו ממש כל פרט ופרט כי עיקר העניין הוא ממש קביעת ההלכה, לעומת זאת אח"כ כותב לשונות יותר כלליים, כמו עצת הזקנים וכולי, אולי כי כאן עיקר העניין הוא הרס הדת במה שאין נשמעים לזקנים וגדולי הדור ולא עצם קביעת ההלכה.

[חבר]

שמעתי כעת מחבר, שיתכן שפי' דברי החינוך הם כך:
דהנה ז"ל החינוך ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות, שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו. עכ"ל ופירושו שבזמן ב"ד הגדול המצוה היא לשמוע לקול ב"ד הגדול ובזה"ז המצוה לשמוע לחכמי הדור

[אוצר החכמה]

גם אני חשבתי בתחילה כך אבל ק"ק לי שהיה לו לומר ונוהגת בב"ד הגדול וכן בכל דור ודור וכולי בזכרים ונקבות ולמה הוסיף את עניין בכלל המצווה וזה היה הדיוק של פותח הנושא.

[יצג]

יעויין הר אפרים הוריות סי' א.

[זיסע יונגאלע 1]

חבר שאלני האם יש מצוה - להחינוך - לשמוע לקול חכמי הדור שבכל דור ודור, רק בעניני הלכה או גם בענינים גשמיים, עניתי לו שלא ידוע לי על מקרים של התערבות גדולי ישראל בענינים הגשמיים הפרטיים של הציבור רק אם יש לזה השלכות תורניות / הלכתיות / גדרים וסייגים / וחששות לשמירת הדת. והבאתי דברי הרמב"ם דלעיל: "או לפי ענין מן הענינים שיהיה דעתם שהוא ישר ושבו חזוק לתורה".
מה דעת החברים?

[זיסע יונגאלע 1]

החינוך: "כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו,"
שאלה פרובוקטיבית: מי מחליט מי הוא החכם הגדול בכל דור ודור? ואם יש חילוקי דעות?

מצד שני בחינוך: " לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ", משמע שיש זכות דיבור לכל הגדולים, ולא שגם הגדולים עצמם חייבים לבטל דעתם ולשמוע בקול הגדול שבדור, וצריך עיון בכל זה.

אשמח להפניות החברים,

[יביע]

כדאי מאידך לשים לב שבמצוה הבאה "לא תסור" גם כן מביא לפני הסיום "ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות." אלא שקודם מביא החינוך את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן האם לא תסור כולל את כל הדרבנן או רק דברים שלמדו בי"ג מידות. והחינוך שלא כדרכו לפסוק כרמב"ם, פסק דוקא כרמב"ן ומסייים (לאחר הפסקה הנ"ל):
"ועובר על זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפירוש התורה כגון באחת משלש עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלכה למשה מסיני וכענין שכתבנו בסמוך, עבר על לאו זה מלבד שביטל עשה שבו, אבל אין לוקין על לאו זה לפי שניתן לאזהרת מיתת בית דין בזקן ממרא וכמו שכתבנו."
היינו שהדברים לדעתו, כרמב"ן קאי רק על דברים שנלמדים בי"ג מידות והלכה למשה מסיני ולא בתקנות גזירות ומנהגות שזה אינו בכלל פרשה זו.

[יביע]

למעשה ע' בחזון איש שלהלן שמי שהולך אחרי רבו פטור מכל הדיונים הנ"ל משום שיכול ללכת אחריו גם אם הוא פוסק לקולא בדאוריתא ונגד רוב.

חזון איש (שביעית כג):
ונראה דהא דאמר דבשל תורה הלך אחר המחמיר אינו אלא בשאין אחד מהם רבו אבל אחד מן החכמים הוא רבו הלך אחריו אף להקל, ומקרי רבו כל שהוא קרוב לו ושומע שמועתיו תמיד ברוב המצות, ובזה אם יש שני חכמים קרובים לו רשות בידו להחזיק בהוראותיו של אחד מהם ולהחזיקו כרבו והיינו דאמרינן הרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה והיינו להחזיקם כרבו ולהלוך אחריהם תמיד בין לקולא בין לחומרא ודין זה בין בחיי החכם ובין לאחר מותו כל שידועות הוראותיו והלכותיו מפי תלמידיו או מפי ספריו, והנה, רשאים להלוך אחר רבם אף להקל בשל תורה, ואפילו החולקים עליו הם רבים, כל זמן שלא היה מושב בי"ד ודנו זה כנגד זה והכריעו את ההלכה. והיינו דאמרו יבמות י"ד ע"א במקומו של ר"א היו כורתין עצים וכו'. במקומו של ריה"ג וכו' ומיהו ב"ש וב"ה אחר בת קול חשבוהו חכמים כהכרעה של מושב בי"ד ואין רשאין להקל כדברי ב"ש ואף לא להחמיר.