פורום אוצר החכמה

של נעליך - שימושי הנעליים בתנך .​
וגם במקדש, בבהכ"נ, בברכת כוהנים ועוד.

שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ-כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא (שמות ג,ה)
של נעליך. [בפרשת שמות.]

* בלי נעליים כי זה קדוש, \ בלי נעליים כי זה מחשיד,
* בלי נעליים כי זה עינוי \ בלי נעליים –כדי לקנות,
* בלי נעליים – לשחרר יבמה \ בלי נעליים לאבילות.
* בלי נעליים אסור כי זה מבזה, \ בלי נעליים כי זה מכובד!

א. קדושה.
ברמבן על של נעליך - , וכולו קדוש ואסור בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים..

הרמב"ן דהיינו טעמא במקדש שהלכו יחיפים משום דאדמת קודש הוא צריך להוריד המנעלים, הכי נמי יש לומר כיון דאנו עושין בברכת כהנים היום, זכר לכך אנו נוהגים כמותם, שאנו מורידים הנעלים, והוא מטעם של נעליך.,ואין נפק"מ לסוג הנעל.

לא מכובד\ ונקיות
ביבמות ו. ואי זו היא מורא מקדש לא יכנס אדם בהר הבית במקלו במנעלו בפונדתו והאיסור בעזרה מדרבנן יא שזה בגלל הטעם של הכבוד כדלהלן.

אבל י"א שבברכת כוהנים זהו אחת מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי, והטעם משום כבוד צבור, ולטעם דכבוד הציבור לכאורה היום היה צריך שיהא מותר בכל המנעלים, כיון שהיום אין שום לכלוך או טיט וכדומה כפעם. ויותר מכובד עם נעליים - מאשר בלעדיו.

רש"י בסוטה מ. לענין ברכת הכהנים שלא יהיו נראין סנדליו לצבור והן אין ראוין ליראות מפני טיט שעליהן עכ"ל . ובפי' רבינו יוסף בכור שור כ' שהנעל דורס בכל מקום ופעמים במקומות המטונפים אינו ראוי שיביאנו במקום מקודש.

מאוד מכובד.
גם לנעל כמותג של כבוד מקור בתנך, בספר יחזקאל: "אלבישך רקמה ואנעילך תחש"..

מפני החשד
לרב אשי הטעם דחיישינן שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו וילך לקשור הנעל, ולא יברך ברכת כהנים, ויוציאו עליו לעז דמה שאינו מברך, משום בן גרושה או בן חלוצה הוא, )

ויעו"ע ר"ה לא: . והמשנה ברורה שם ס"ק דלכאורה במנעלים שלנו שאין חשש לזה, יהא מותר לעלות עם זה לדוכן, אלא דמשום לא פלוג, אסרו כל סוגי המנעלים,

.מפני האבילות
והיינו שאחרי שה׳ התגלה למשה, הבין שאם נאמר לו ׳אלהי אביך׳, אות הוא שאביו מת, שהרי אין הקב״ה מייחד שמו על החיים (עי׳ רש״י בראשית כ״ח י״ג), נמצא שבאותה שעה היה עליו לחלוץ נעליו כדין שמועה רחוקה, שאבל אסור בנעילת הסנדל . כמו כן בתשעה באב.. כנל.

ריבוי \מיעוט קדושה
”וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא השם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ...“ (יהושוע ה ).
. וכבר עמדו רבותינו הראשונים על החילוקים שביניהם. האחד, מדוע אצל משה הוזקק להשיל את שני נעליו, כלשון הפסוק ׳שַׁל נְעָלֶיך מֵעל רַגְלֶיך (לשון רבים),
ואילו אצל יהושע היה די בהשלת נעלו האחת, כלשון הפסוק: שַׁל נַעַלְ מֵעַל רגְלֶיך׳ (לשון יחיד שישיל את נעליו,
כי אצל משה - כל ההר התקדש ברדת השכינה על ראש ההר כבמתן תורה,
ובטור: שלכן במשה נאמר "אדמת קודש". וביהושע נאמר רק "קודש הוא" שכן נתקדש רק מקום עמידת רגליו לכן היה די בהורדת נעל אחת בלבד.

עונש ומבזה
”וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ “ דברים כה.

הנעל משמשת - במועדי השפלה שונים. "חלוץ הנעל" הוא האח המסרב לייבם את אלמנת אחיו, וכאן דווקא הסרת הנעל מעידה על השפלה.
השלכת נעל על הזולת היא עלבון צורב, וזאת כבר בספר תהילים: "על אֶדום אשליך נעלי".

מפני הקנין
”וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ.
(רות ד, ו,)

כעינוי
וידבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם.
אחד מהעינויים ביום כיפור – הוא חליצת הנעליים.

ומעשה בנידוי על מתן כבוד -
אשה שאמרה לדיין: "המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך
בהמשך....בעהי

-

יהודהא כתב:של נעליך - שימושי הנעליים בתנך .​
שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ-כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא (שמות ג,ה)
של נעליך. [בפרשת שמות.]

ומעשה בנידוי על מתן כבוד -
אשה שאמרה לדיין: "המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך
בהמשך....בעהי
-

ומעשה בנידוי על מתן כבוד -
אשה שאמרה לדיין: "המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך

. .בשו"ת מהריט"ץ (ח"א סי' לט) מסופר על סכסוך שפרץ לפני כארבע מאות שנה, כנראה בעיר צפת, בין אישה אחת ובין אחד מרבני הקהילה. במהלך הסכסוך הטיחה האישה דברים ברב ואמרה: ....שחשיבותו פחותה מנעלו של אביה.
בתגובה הרב הטיל עליה אותו רב חרם ונידוי. וזה לשון הסיפור:

"חכם אחד ואשה נפל ביניהם דין ודברים, ומתוך הדברים פצתה האשה את פיה ואמרה 'המנעל של אבי היה חשוב יותר מכל משפחתך'.

ונודע בשערים משפחת החכם שהיותה מיוחסת משפחת רם, מהם חכמים ואנשי מעשה ובעלי הוראה ומהם בעלי כיסין מטילי מלאי לכיסן של תלמידי חכמים, ואבי האשה נודע אשר הוא אדם כשר הולך בתום, לא רב יתקרי ולא חכים יתקרי, כי אם מלמד תינוקות, והחכם כששמע דברי האשה העזה פניה ותאמר לו בדברים הללו. נדה. [ נידה אותה]. ע"כ.

. .הסכסוך הגיע לבירור אצל המהריט"ץ, והוא קבע שהנידוי תקף, למרות שלא היה בדבריה של האישה משום עלבון, שהרי דווקא חליצת נעל היא דרך כבוד, וכך הוא אומר: אפילו יהיה אביה גדול מכל בני קדם לא תהיה תפארת האיש הגדול ההוא בעבור נעלים, מי לנו גדול ממשה רבן של כל הנביאים, שנאמר לו 'של נעלך מעל רגלך', ע"כ.

מה \ ומתי נשתנה ?
הסרת הכיפה עדיפה - על חליצת נעליים.

. .ובתורה תמימה (שמות ג ה). כתב בהערה: "ומבואר בדברי הימים שמכבר הימים היה הנהוג בכל העולם וגם במלכים ושרים לכבדם בשליפת מנעל. עד ש-
עד שבא אפפיור אחד ואמר דטוב יותר להראות כבוד והכנעה בגלוי הראש מאשר בהתגלות הרגל, ונתקבלו דבריו בכל ארצות אירופא זולת בארצות המזרח,
ולכן אצלנו בארצות המערב והצפון אסור להתפלל יחף" .
--------------------------------------
להבדיל באומות העולם
להבדיל - נשיא ברית המעצות ניקיטה חרושצ'וב נכנס לפנתיאון הנעליים , כאשר הסיר את נעלו בעצרת האו"ם ב-1960 ודפק בה על השולחן לעיני העולם כולו.

גם היפנים נוהגים לחלוץ את נעליהם בכל כניסה לבית, ולהיכנס למעין נעלי בית לאורחים, ואפילו בכניסה לשירותים מחליפים לנעלי שירותים מיוחדות. וכמעט שפרצה תקרית דיפלומטית כאשר הגישו למשלחת מיפן מטעמים בצורת "נעל". והשף לא היה מודע למשמעות הדבר.
.
המוסלמים - בכניסה למסגד נהוג כידוע להסיר את הנעליים.

מצד שני, נעליים הן סימן לתפקיד רם, ממש כמו כובע, כיסא ותיק. מכאן הניב "להיכנס לנעליים של מישהו", ובדרך כלל "להיכנס לנעליים גדולות", לבוא אחרי אדם נערץ ומצליח.

נכון ש לעברית זה הגיע מיידיש: אַרײַנגיין אין יענעמס שיך: אך המקור הוא פולני-
ששם היו אומרים טיפש כמו נעל. והנעל היתה סמל לטיפשות, ומשם זה הגיע ליידיש וממנו לעברית.
.

סימן לחירות \ עבדות

כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: (עמוס ב ו).
חומת אנך עמוס פרק ב.
על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. היה המנהג דאין עבד לובש מנעל ומכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין ויוסף עבד. הרב מהר"ר יהונתן ז"ל.

השורש נ,ע,ל, משמש גם לנעליים וגם לנעילה \ מנעול. והדוגמה הבולטת הוא הפסוק :
"וְעָבָרוּ גַבְרֵי מִדְיָנָאֵי מָרֵי פְּרַקְמַטְיָא וּנְגִידוּ וְאַסִיקוּ יַת יוֹסֵף מִן גוּבָא וְזַבִּינוּ יַת יוֹסֵף לַעֲרָבָאִין בְּעֶשְׂרִין מָעִין דִכְסַף וְזַבְּנוּ מִנְהוֹן סַנְדְלִין וְאַיְיתִיוּ יַת יוֹסֵף לְמִצְרָיִם". תרגום תרגום יונתן,
וממנו למדרש, ולפיוט אלה אזכרה:
גָּבַהּ לֵב בִּגְדוֹלִים - וְצִוָּה לְמַלּאת פַּלְטֵרוֹ נְעָלִים.

וברש"י שם פירש:
ואומר אני , כך פירושו: מטים את משפט האביון כדי שיצטרך למכור שדהו שהיה לו בין שדות הדיין , וזה עוקף עליו ונוטלה בדמים קלים , כדי לגדור ולנעול כל שדותיו יחד , ולא יפסיק זה ביניהם.