נמצא תולעים במאכל החטא

[הוגה בתלמודו]

האם אדם שאכל דבר שמן הדין אי"צ בדיקה מתולעים כיון דלא הוי מיעוט המצוי ואח"כ נודע שבמה שאכל היה תולעת האם חטא?

[יוסף חיים אוהב ציון]

דומני שדיבר בזה בשו"ת רב פ'.

[פלוריש]

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... e4#p444062

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... e4#p474430

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... 37af05b0e4

[האמת אדרוש]

האם אדם שאכל דבר שמן הדין אי"צ בדיקה מתולעים כיון דלא הוי מיעוט המצוי ואח"כ נודע שבמה שאכל היה תולעת האם חטא?

לכאורה השאלה יהא עם דינו כשוגג או אונס, ותלוי בנה שדנו הנודע ביהודה ועוד בדין מי שנכשל על חדי מה שסמך על רוב.
ואם בתערובות עסקינן אז דינו רק מדרבנן וקל יותר כמובן.

[כדכד]

לא חטא כיוון דמן הדין א"צ בדיקה
ואין דינו חמור ממתעסק
וע"פ שמתעסק בחלבים חייב שכן נהנה
לא נראה שאכילת תולעכת מבלי משים גורמת הנאה כאכילת חלב
וע"ד שכתבו הפוסקים שזבובים שנמצאו במאכל יסירם ואין לחוש לטעמם כיוון שהוא פוגם

[האמת אדרוש]

אינו נכון כלל.
כאמור, האחרונים האריכו לענין מי שנכשל אף דבדין לא היה לו לחוש, ודנו אם דינו כשוגג או אונס.

[כדכד]

במקום לא נכון והאחרונים האריכו
תכתוב סברא למה אני לא צודק
הרי מתעסק אינו נחשב לחטא וזה ודאי לא גרע ממתעסק ולא נהנה כמו שכתבתי

[באר בשדה]

דומני שדיבר בזה בשו"ת רב פ'.

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 08#p174739

[הוגה בתלמודו]

יש לדון אי מתעסק נחשב כלא חטא או שפטור שלא הוכרע כן אלא לעניין שבת שמותר דבעינן מלאכת מחשבת משא"כ בבריה

[כדכד]

מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה
הא אם לא היה נהנה לא היה חייב
שמע מינה שמתעסק זה לא רק לענין שבת שמע מינה
אמנם אתה צודק שיש מחלוקת אחרונים אם מתעסק רק נחשב ללא חטא או שרק פטור מעונש
נפק"מ אם מותר לגרום לחברו להיות מתעסק
מה שכתבתי לעיל שבמקרה שבשאלה באשכול לא גרע ממתעסק ולכן לא עבר שום איסור זה אכן כדעה שמתעסק לא עשה איסור כלל
ולדעה שרק פטור מעונש אין ראיה אולם לדעתי כאן זה עוד פחות ממתעסק

[האמת אדרוש]

בשו״ת שיבת ציון הוא מלמד זכות על המילבן מכח סברא זו כמדומה, ועיין מש״כ עליו הגרשז״א במנחת שלמה, איני זוכר כעת איה מקום כבודו.
בחכמת אדם הזהיר לבדוק אף במקום שאינו חייב, כדי שלא יכשל, ואילו לדבריך, אין כאן הכשלה.
למה יהא פחות ממתעסק?

[כדכד]

המנחת שלמה ח"א סי' ו' ותנינא (ב ג) סי' סג
מביא את השיבת ציון ועוד פוסקים
אך כל הדיון שלו הוא במקום שחיב מן הדין לבדקם כי יש שכיחות של תולעים במאכל.
בזה הוא סובר שאינו נחשב מתעסק כי כיוון שכוונתו לאכול הפרי אף שהוא יודע שיש בו חשש אין זה נחשב מתעסק לגבי התולעים.
יש באמת דעות שהוא מביא שם שאין זה כלל מתעסק ודבריו תמוהים (גם הוא תמה רק כתב שזה חידוש ולא שזה תמוה) כי זה מוציא את דברי הגמרא ממשמעותם.
את החכמ"א לא הספקתי לראות פנים אבל נראה לי שאולי כוונתו להרבות בבדיקת גם מה שאין צריך כדי שלא יכשל כשצריך.
אני סברתי שזה לא מתעסק כי מתעסק עושה מעשה בדבר עצמו או בדבר לידו (נתכון להגביה תלוש וחתך מחובר לידו) וכאן היה נראה לי כאינו עושה מעשה כלל כיון שכוונתו לאכול הירק או הפרי והתולעת הגיעה אליו מאליה אולם מדברי הגרשז"א שם שכתב שאם פתח פיו לשאוף אוויר ונחת שם שרץ זו הדוגמא לדעתו למתעסק משמע שבליעת שרץ כשפתח פיו כן נחשבת למתעסק ולפי זה באמת לא יהיה פחות ממתעסק

[הוגה בתלמודו]

וראיתי בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' ו' שהביא את דברי האחרונים (שו"ת שיבת ציון סי' כ"ח, אמרי בינה יו"ד הלכות בשר בחלב סוס"י ב' ועוד אחרונים כמובא בדרכי תשובה סימן פ"ד ס"ק כ"ח) דהאוכל אוכל מתולע פטור משום דהוי מתעסק, כיון שאינו מתכוין אלא לאכילת ירק ולא לאכילת שרצים.

ולענ"ד צ"ע בזה, דהלא מתכוין הוא לאכול את אשר הוא מכניס לפיו אלא שהוא חושב שכולו ירק ואינו יודע שיש בו תולעת וא"כ הוי שוגג ולא מתעסק דהרי הוא כמתכוין לאכול שומן ונמצא חלב, ולא הוי מתעסק כמו הא דסבור רוק הוא ובלעו.

ועוד דהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ואין לומר דבשרצים אינו נהנה, דבאמת אמרו חז"ל (עבו"ז ס"ג ע"ב) דשרץ הוי מאוס ולכן איסור שרצים חידוש היא, אבל כשאין התולעת ניכרת והוא מעורב בירק נראה דנהנה מעצם טעמו שהרי המוני הגויים אינם בודקים ירקותיהם משרצים והם נהנים באכילתם, אמנם במנחת אשר לויקרא סימן ט"ו אות ב' דנתי אם טעם השרץ פגום או שאינו אלא מאוס עי"ש. ועוד דבאו"ח סימן תע"ה נסתפק בהגהות רעק"א (וכך הביא מהפמ"ג) אם אמרינן גם במרור "שכן נהנה", ונראה בסברתם, דעצם הרגשת הטעם הוי גדר שכן נהנה להשלים חסרון הכונה ואף במרור שטעמו מר וא"כ ה"ה בשרצים ושאר מאכ"א אף שטעמם פגום, ודו"ק בזה כי קצרתי.

ובעיקר הסברא דהוי מתעסק קשה דא"כ למה צריך לבדוק ירק מתולעים, ובפר"ח יו"ד סוף סימן פ"ד מבואר דמה"ת צריך לבדוק דהוי ספיקא דאורייתא, וכ"ה ברשב"א בשו"ת (חלק א' סי' קי"ג) ובסוף ספר בכור שור, והלא אין כאן איסור כלל דהוי מתעסק, וע"כ אין זה מתעסק כלל כמבואר או דנאמר דגם מתעסק אסור מה"ת אלא שפטור מחטאת וכשיטת הרעק"א בשו"ת סימן ח' עי"ש.

וידוע שתשובה זו של הגרעק"א נכתבה במענה להגר"י סלנטר ששאל כנ"ל, מה איסור יש באכילת ירק מתולע הלא מתעסק הוא, ותירץ הגרעק"א דיש איסור תורה במתעסק. אמנם לענ"ד נראה עוד כנ"ל.

כל זה מדברי מרן אב"ד הרב הגאון ר' אשר וייס שליט"א

[כדכד]

הגרשז"א במנחת שלמה מסביר למה צריך לבדוק ירק מתולעים ושאינו נחשב כמתעסק בירק שיש בו שכיחות של תולעים שכן כוונתו לאכול הירק והוא יודע שיש סיכוי סביר שיש בו תולעים ולי נראה מדבריו שבמקום שאין צריך לבדוק מן הדין כן ייחשב כמתעסק
עכ"פ בדבריו מתורצות קושיות הרב אשר וייס שמצוטטות פה ואיני מבין למה שאל אותן

[האמת אדרוש]

המנחת שלמה ח"א סי' ו' ותנינא (ב ג) סי' סג
מביא את השיבת ציון ועוד פוסקים
אך כל הדיון שלו הוא במקום שחיב מן הדין לבדקם כי יש שכיחות של תולעים במאכל.
בזה הוא סובר שאינו נחשב מתעסק כי כיוון שכוונתו לאכול הפרי אף שהוא יודע שיש בו חשש אין זה נחשב מתעסק לגבי התולעים.
יש באמת דעות שהוא מביא שם שאין זה כלל מתעסק ודבריו תמוהים (גם הוא תמה רק כתב שזה חידוש ולא שזה תמוה) כי זה מוציא את דברי הגמרא ממשמעותם.
את החכמ"א לא הספקתי לראות פנים אבל נראה לי שאולי כוונתו להרבות בבדיקת גם מה שאין צריך כדי שלא יכשל כשצריך.
אני סברתי שזה לא מתעסק כי מתעסק עושה מעשה בדבר עצמו או בדבר לידו (נתכון להגביה תלוש וחתך מחובר לידו) וכאן היה נראה לי כאינו עושה מעשה כלל כיון שכוונתו לאכול הירק או הפרי והתולעת הגיעה אליו מאליה אולם מדברי הגרשז"א שם שכתב שאם פתח פיו לשאוף אוויר ונחת שם שרץ זו הדוגמא לדעתו למתעסק משמע שבליעת שרץ כשפתח פיו כן נחשבת למתעסק ולפי זה באמת לא יהיה פחות ממתעסק

דברי החכמת אדם אינו הולמים פירוש זה, שכתב בכלל לה, כ, ״ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל ועל ידי זה ינצל מכמה תולעים, ומעיד אני עלי שכמה וכמה פעמים ניצלתי על ידי זה ברוך השם״. הרי פשוט וברור שהנידון באופן שאין חיוב בדיקה, ועם כל זה נחשב הצלה, ולדברי מר, הצלה ממה?

[כדכד]

איני מ בין כלל התמיהה
מניין שהוא מדבר על דבר שאינו חייב בבדיקה?
אין זה מוכח כלל מתוך הלשון שהביא מר
הרי אם הוא ניצל ע"י שבדק ז"א שהיו שם תולעים ולמה לא יחוש לזה

[עזריאל ברגר]

אם זה היה חובה - הוא לא היה כותב "ראוי".

הוא מדבר על יהודי שיושב ואוכל לתומו, מאכל שהוא בחזקת כשרות, ומצד הדין יש להעמידו על חזקתו, אבל אעפ"כ "מהיות טוב וכו'" ראוי לו להתבונן במה שבידו שמא נפל בו שרץ וכדו'.

[כדכד]

אם הוא ניצל כמה פעמים משמע שהיו בזה תולעים - למה א"צ לבדוק מדינא?

[האמת אדרוש]

אם הוא ניצל כמה פעמים משמע שהיו בזה תולעים - למה א"צ לבדוק מדינא?

משום שלא דיבר על מין מאכל מסויים, רק על כל מיני מאכלים, שאפשר שיש להם תולעים רק לא בכמות מספקת להגדירם כמיעוט המצוי.
ה״כמה פעמים״, שכולל כל מיני מאכלים, א״א להגיד על דינו של מין אחד.

[כדכד]

המנחת שלמה ח"א סי' ו' ותנינא (ב ג) סי' סג
מביא את השיבת ציון ועוד פוסקים
אך כל הדיון שלו הוא במקום שחיב מן הדין לבדקם כי יש שכיחות של תולעים במאכל.
בזה הוא סובר שאינו נחשב מתעסק כי כיוון שכוונתו לאכול הפרי אף שהוא יודע שיש בו חשש אין זה נחשב מתעסק לגבי התולעים.
יש באמת דעות שהוא מביא שם שאין זה כלל מתעסק ודבריו תמוהים (גם הוא תמה רק כתב שזה חידוש ולא שזה תמוה) כי זה מוציא את דברי הגמרא ממשמעותם.
את החכמ"א לא הספקתי לראות פנים אבל נראה לי שאולי כוונתו להרבות בבדיקת גם מה שאין צריך כדי שלא יכשל כשצריך.
אני סברתי שזה לא מתעסק כי מתעסק עושה מעשה בדבר עצמו או בדבר לידו (נתכון להגביה תלוש וחתך מחובר לידו) וכאן היה נראה לי כאינו עושה מעשה כלל כיון שכוונתו לאכול הירק או הפרי והתולעת הגיעה אליו מאליה אולם מדברי הגרשז"א שם שכתב שאם פתח פיו לשאוף אוויר ונחת שם שרץ זו הדוגמא לדעתו למתעסק משמע שבליעת שרץ כשפתח פיו כן נחשבת למתעסק ולפי זה באמת לא יהיה פחות ממתעסק

דברי החכמת אדם אינו הולמים פירוש זה, שכתב בכלל לה, כ, ״ראוי לאדם להסתכל במה שאוכל ועל ידי זה ינצל מכמה תולעים, ומעיד אני עלי שכמה וכמה פעמים ניצלתי על ידי זה ברוך השם״. הרי פשוט וברור שהנידון באופן שאין חיוב בדיקה, ועם כל זה נחשב הצלה, ולדברי מר, הצלה ממה?

צ"ל בכלל ל"ח, כ
אחרי שמצאתי -בחכמ"א בפנים - בינתים לא מצאתי תשובה לשיטתי

[האמת אדרוש]

צ"ל בכלל ל"ח, כ
אחרי שמצאתי -בחכמ"א בפנים - בינתים לא מצאתי תשובה לשיטתי

אני מתנצל על הט״ס!
על עיקר הטענה, כנראה גם במקום שאין חיוב מן הדין לבדוק, מכל מקום האוכל יודע שיש לפעמים תולעים. החילוק שחילקת אינה מוכרחת כלל.

[האמת אדרוש]

ועיין עוד במעשה רב אות צ״ד

[האמת אדרוש]

ועיין עוד במעשה רב אות צ״ד

ועיין עוד הנהגות חזו״א שבסו״ס טעמא דקרא וז״ל, כל אוכל היה מסתכל לפני האכילה אם אין נמלים ותולעים, ומה״ט לא רצה לאכול או לשתות בחושך. ע״כ.