משנ"ב נט,ו
לא יצא - ואם טעה ולא נזכר עד שהתחיל אהבה רבה לא יפסיק בינתים רק יסיים כסדר ברכת אהבה רבה ואח"כ יאמר יוצר אור קודם ק"ש.
ב"י קעט
דכיון דקיימא לן תיכף לנטילת ידים ברכה כיון שנטל ידיו כדי להיות מזומן לברכה הוי כאילו התחיל כבר בברכה ואסור להפסיק באכילה ושתייה כלל.
שו"ע רסח
אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת, ל"ש נזכר בברכת אתה חונן ל"ש נזכר בברכה אחת משאר הברכות.
ושמעתי מחכ"א שליט"א דלכאו' מכל זה (ועוד) משמע שאם אדם מתחיל ברכה אסור לו להפסיק, ומה"ט אם התחיל תיבת 'אתה' בשבת עליו לגמור את ברכת אתה חונן, וכל כיו"ב. אבל לא מצאנו שיאמרו כן בפירוש שהמתחיל לברך (ולא הזכיר עדיין שם ה') אסור לו להתחרט ולפסוק מן הברכה.
שמא ביאור הדבר הוא כעין שמצינו בריטב"א לגבי עוסק במצוה שאי"ז רק פטור ממצוה אחרת אלא יש איסור להפסיק באמצע מצוה, וה"ה הכא שהמתחיל בברכה אין לו להפסיק. אבל עדיין צ"ע אם מצאנו דין זה להדיא שאין להפסיק אחר שהתחיל ברכה.